תחיית המתים

(ראה גם: לעתיד לבא, עולם הבא)

 

ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל. (דברים לב לט)

ויתמודד על הילד שלש פעמים ויקרא אל ה' ויאמר, ה' אלקי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו. וישמע ה' בקול אליהו, ותשב נפש הילד על קרבו ויחי. (מלכים א יז כא)

ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו, ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו, ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו. (מלכים ב ד לד)

ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע, וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו. (שם יג כא)

היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות... ויאמר אלי בן אדם התחיינה העצמות האלה, ואמר אד-ני אלקים אתה ידעת. ויאמר אלי הנבא על העצמות האלה, ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר ה'. כה אמר אד-ני אלקים לעצמות האלה, הנה אני מביא בכם רוח וחייתם. ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם, וידעתם כי אני ה'. ונבאתי כאשר צויתי, ויהי קול כהנבאי והנה רעש, ותקרבו עצמות עצם אל עצמו. וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה, ורוח אין בהם... והנבאתי כאשר צוני, ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד... (יחזקאל לז א)

ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. (דניאל יב ב)

זהר:

אמר רבי יהודה בר' סימון, כיון שהנשמה ניזונת מזיוה של מעלה קב"ה אומר לאותו המלאך הנקרא דומ"ה לך ובשר לגוף פלוני שאני עתיד להחיותו, למועד שאני אחיה את הצדיקים לעתיד לבא. והוא משיב, אחרי בלותי היתה לי עדנה, אחרי בלותי בעפר, ושכנתי באדמה, ואכל בשרי רמה וגוש עפר תהיה לי חידוש. (וירא קלה)

...אבל יקומו ליום הדין, ויקומו לתחיית המתים, ועליהם נאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו', ועליהם נאמר והיו דראון לכל בשר, מה דראון, דיי ראון, שהכל יאמרו דיי בראייתם ועל הצדיקים שבישראל נאמר ועמך כלם צדיקים וגו'. (שם רמט)

...מלך אסור ברהטים, זהו הגוף, שהוא אסור בקבר, וכלה בעפר, ולא נשאר ממנו אלא כמלא תרווד רקב, וממנו יבא כל הגוף, וכשפוקד הקב"ה את הגוף, הוא אומר לארץ שתפליט אותו לחוץ, דכתיב וארץ רפאים תפיל.

אמר רבי יוחנן, המתים שבארץ הם חיים תחלה, הדא הוא דכתיב יחיו מתיך, נבלתי יקומון, אלו שבחוצה לארץ, הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו המתים שבמדבר. דאמר רבי יוחנן, למה מת משה בחוצה לארץ, להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקב"ה להחיות למשה, כך עתיד להחיות לדורו, שהם קבלו התורה. ועליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

דבר אחר, הקיצו ורננו שוכני עפר, אלו הם האבות, והמתים בחוצה לארץ יבנה גופם, ומתגלגלים תחת הארץ, עד ארץ ישראל, ושם יקבלו נשמתם ולא בחוצה לארץ, הדא הוא דכתיב, לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אנכי פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, מה כתיב אחריו, ונתתי רוחי בכם וחייתם. (שם שפט)

אמר רבי פנחס, עתיד הקב"ה ליפות לגוף הצדיקים לעתיד לבא, כיופי של אדם הראשון, כשנכנס לגן עדן, שנאמר ונחך ה' תמיד וגו', והיית גן רוה, אמר רבי לוי הנשמה בעודה במעלתה ניזונת באור של מעלה ומתלבשת בו, וכשתכנס לגוף לעתיד לבא, באותו האור ממש תכנס ואזי הגוף יאיר כזוהר הרקיע, הדא הוא דכתיב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, וישיגו בני אדם דעה שלימה, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה', מנא לן הא, ממה דכתיב ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך זה אור של מעלה, ועצמותיך יחליץ, זה פקידת הגוף, והיית כגן רוה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, זהו דעת הבורא ית', ואזי ידעו הבריות שהנשמה הנכנסת בהם, שהיא נשמת החיים, נשמת התענוגים שהיא קבלה תענוגים מלמעלה, ומעדנות לגוף, והכל תמהים בה, ואומרים מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, זו היא הנשמה לעתיד לבא. (שם שצג)

ר' יהודה בר' אלעזר שאל לרבי חזקיה, אמר לו מתים שעתיד הקב"ה להחיותם, למה לא יהיב נשמתהון באתר דאתקברו תמן, וייתון לאחייא בארעא דישראל... ועתיד הקב"ה לקיים עולמו קיום שלא תגלה כנסת ישראל, ולא תהרס בנין בית המקדש, לפיכך אין מקבלין נשמתן אלא במקום קיים לעולמים, כדי שתהיה הנשמה קיימת בגוף לעולמים, ודא הוא דכתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. (שם שצו)

א"ר יצחק מאי דכתיב, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, מאי טיבותא דא למיזל כדין, דכתיב ואיש משענתו בידו, אלא אמר רבי יצחק עתידים הצדיקים לעתיד לבא להחיות מתים כאלישע הנביא... (שם שצח)

כך הקב"ה מכניס את גוף הזה תחת הארץ, עד שנרקב כולו, ויוצא ממנו כל הזוהמא הרעה, ונשאר ממנו מלא כף רקב, והגוף חוזר ונבנה ממנו, ועדיין הוא גוף בלתי שלם.

לאחר אותו יום הגדול שכתוב, והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה וגו', שמסתתרים כולם בעפר כבתחילה, (כמו בקבר מטרם התחיה), מפני הפחד והעוז של הקב"ה, וזהו שכתוב, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו וגו', ויוצא נשמתם ונעכל שם אותו כף רקב, ונשאר הגוף הנבנה שם כאור השמש וזהר הרקיע, שכתוב והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע וגו', ואז הכסף שלם, דהיינו גוף שלם בלי תערובת דבר אחר. 

דאמר ר' יעקב גוף מאיר יטיל הקב"ה מלמעלה, שכתוב, כי טל אורות טלך, וכתוב הנה ה' מטלטלך וגו' ואז יקראו קדושים עליונים שכתוב קדוש יאמר לו, וזה הוא שנקרא תחית המתים האחרונה, ולא יטעמו עוד טעם של מות, שכתוב בי נשבעתי נאום ה' וגו', ובזמן ההוא מתפללים הצדיקים שלא יתנסו בזה יותר. (שם תז)

תנו רבנן ג' דברים הללו אינן באין לעולם אלא בקולות, קול חיה... קול תחיית המתים, דכתיב קול קורא במדבר. מאי בעי הכא קלא במדברא, אלא אמר רבי זריקא אלין אינון קלייא לאתערא מתי מדבר, ומכאן דהוא הדין לכל העולם. א"ר יוחנן הא תנן, כשנכנס אדם לקבר, נכנס בקולות, כשיקומו בתחיית המתים אינו דין שיקומו בקולי קולות.

א"ר יעקב עתידה בת קול להיות מתפוצצת בבתי קברות ואומרת, הקיצו ורננו שוכני עפר, ועתידים לחיות בטל של אור גדול של מעלה, דכתיב כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, אמן כן יהי רצון. (שם תכא)

ותאנא אמר רבי אלעזר, לעתיד לבא, כשיפקוד הקב"ה להחיות המתים, יקרא למלאך הממונה על הקברות ודומה שמו, ויתבע ממנו מנין כל המתים הצדיקים והחסידים, ואותם גרי הצדק ושנהרגו על שמו, והוא מוציאם בחשבון, כמו שנטלם בחשבון, הדא הוא דכתיב המוציא במספר צבאם וגו' איש לא נעדר.. (חיי שרה נח)

...עד דאתא רשב"י ודרש, ומה אם בעולם הזה, שהוא הבל, והגוף שהוא טפה סרוחה נכנסת בו אותה הנשמה, לעתיד לבא שיצרפו כולם ויהיה הגוף מובחר בקיום ותשלום יותר, אינו דין להכנס אותה הנשמה בו, בכל התשלומין והעלויין שבה.

אמר רבי אחא, אותה הנשמה ממש, ואותו הגוף ממש, עתיד הקב"ה להעמידן בקיומן לעתיד לבא, אבל שניהם יהיו שלמים, בתשלום הדעת, להשיג מה שלא השיגו בעולם הזה. (שם קנב)

ותניא אר"י מטטרון שר הפנים, שהוא נער עבד מרבו האדון המושל עליו, הוא ממונה על הנשמה להשפיע לה בכל יום מאותו אור שנצטוה (להשפיע לה), והוא עתיד לקבל חשבון בכתב מבית הקברות מיד דומה, (מכל גוף וגוף), ולהראותו לפני אדונו. והוא עתיד לעשות אותו העצם לוז שאור (לבנין הגוף) תחת הארץ ולתקן את הגוף ולהחיותו בשלמות (הראוי אל) גוף בלא נשמה, והקב"ה ישלח אחר כך הנשמה למקומה בגוף, והיינו אחר שבא לארץ ישראל. (שם קנה ועיין שם עוד)

א"ר אבא יש להסתכל בפרשה זו, שכתוב ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, אמר ר' אבא מחוץ לעיר פירושו בבית הקברות, אל באר המים, פירושו כי למדנו הנקדמים (לתחית המתים) בבית הקברות, הם אותם שנשאו ונתנו בתורה, שהרי תנן, כשנכנס אדם לקבר, מה ששואלים לו מתחילה הוא, אם קבע עתים לתורה, שכתוב, והיה אמונת עתך וגו', ומכל שכן כשיצא אינו שאלה להחיות אותם מתחילה.

אמר ר' אבא לעת ערב, זהו יום הששי, שהוא ערב השבת, שאז הזמן להחיות המתים, מהו המשמעות (של הדברים, ואומר) כי למדנו ששה אלף שנים עומד העולם, (וערב שבת) הוא אלף הששי שהוא סיום הכל, והיינו לעת ערב, שפירושו זמן סיום הכל. לעת צאת השואבות, אלו הם תלמידי חכמים השואבים מימיה של תורה, שהוא עת לצאת, ולהתנער מן העפר, דהיינו לקום לתחיה... (שם קעב, ועיין שם עוד)

אר"י אלמלא לא באנו אלא בשביל סוד הזה די לנו, אמרו לו, אשרי חלקך לעולם הבא, שכל סוד לא נעלם ממך, אמרו לו באנו לפני אדונינו לדעת הסוד של פסוק הזה, ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה.

אמר, הפירוש של פסוק הזה הוא כמו שגילו החברים בעלי המשנה, שבעת שהנשמה תבא באותו גוף הקדוש שלה אז אלו הדברים (דהיינו ויוסף וגו') יהיו (נאמרים) על הרשעים, שיקומו לתחיה, ויטיבו מעשיהם, והנשמה תתן להם מזיו יקר שלה, כדי שידעו וישובו ויזכו זכות שלמה.

וכששלמה ראה את זה, היה תוהה מאד, ואמר, ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו, וממקום קדוש יהלכו, דהיינו שיבואו ויחיו ממקום קדוש, דהיינו שיקומו בתחיית המתים.

ולמדנו א"ר אבא אמר ר' יוחנן כתוב, היהפוך כושי עורו ונמר חברברותיו, כך הרשעים שלא זכו לשוב בעולם הזה, ולהקטיר מעשים טובים לעולם לא יקטירו לעולם הבא, (כלומר שגם שיקומו לתחיית המתים מכל מקום לא יכלו לעשות מעשים טובים, משום שלא זכו בחייהם... (שם קצו)

ואותו הגוף ממש, ואותה הנשמה ממש, עתיד הקב"ה להחזיר לעולם כבתחלה ולחדש פני העולם, וזה שכתוב, יחיו מתיך נבלתי יקומון, ואותה הנשמה ממש גנוזה לפני הקב"ה. שחוזרת למקומה אחר פטירת האדם לפי מעשיה, כמו שאתה אומר, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, ובזמן שהוא עתיד להחיות המתים הוא עתיד להריק טל מראשו עליהם, ובטל הזה יקומו כל הגופים מעפר.

הדא הוא דכתיב כי טל אורות טלך, מהו טל אורות, הוא אורות ממש, מאלו האורות של מעלה, שבהם עתיד להוריק חיים לעולם, אשר עץ החיים, (שהוא ז"א) יריק אז חיים שאינם נפסקים לעולם, כי עתה החיים נפסקים, משום כי (בעת) שנחש הרע שולט הלבנה מתכסה, (דהיינו שנפסק הזווג של חמה ולבנה העליונים, שהם זו"ן), ומשום זה נפסקים כביכול מימיו (של ז"א, שה"ס עץ החיים) ועל כן החיים אינם שולטים כראוי בעולם.

ובעת ההיא אותו יצר הרע, שהוא נחש הרע, יסתלק מן העולם, ויעביר אותו הקב"ה, כמו שנאמר, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, ואחר שהוא יעבר מן העולם, הלבנה אינה מתכסה עוד, והנר הנמשך ויוצא מן העדן, שהוא ז"א, לא יפסוק מבועיו, ואז כתוב, והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה וכו'.

אמר ר' חזקיה, אם תאמר שכל הגופים שבעולם יקומו לתחיה, ויתעוררו מעפר, יש לשאול, אלו הגופים שנוטעו בנשמה אחת, (דהיינו שנשמה אחת נתגלגלה בכמה גופים, בזה אחר זה, כנודע), מה יהיה מהם, (אם יקומו כולם לתחיית המתים או האחרון בלבד). אמר ר' יוסי, אלו הגופים שלא זכו (במעשים טובים), ולא הצליחו (להשלים הנשמה), הרי הם כמו שלא היו, כמו שהם עץ יבש בעולם ההוא, כן הם יהיו לעת תחיית המתים, ורק גוף אחרון שנוטע והצליח וקבל שרשיו הרוחניים כראוי, הוא יקום לתחיית המתים.

ועליו כתוב והיה כעץ שתול על מים וגו', והיה עלהו רענן וגו' כי עשה פירות (דהיינו מעשים טובים), ונטע שרשים כראוי, (למעלה בעולם העליון, שמכל מצוה מתגלה כנגדה שורש רוחני למעלה), וגוף הקודם שלא עשה פירות ולא נטע שרשים, עליו כתוב, והיה כערער בערבה, ולא יראה כי יבא טוב וגו', כי יבא טוב זהו תחיית המתים.

ויאיר אותו האור העתיד להאיר לצדיקים שהיה גנוז לפניו מיום שנברא העולם, שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב, ואז עתיד הקב"ה להחיות המתים, וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וגו', כי אז יתגבר הטוב בעולם, ואותו שנקרא רע יהיה נעבר מן העולם, כמו שאמרנו, ואז אלו גופים הקודמים להאחרון יהיו כמו שלא היו כנ"ל.

א"ר יצחק עתיד הקב"ה להריק עליהם, על אלו גופים (הקודמים לאחרון) רוחות אחרים, ואם הם זוכים בהם, (שיוכלו ללכת בדרך הישר), יקומו בעולם כראוי, ואם לא יהיו אפר תחת רגלי הצדיקים, שכתוב, ורבים מישיני עפר יקיצו וגו', והכל הוקם ונועד לפני הקב"ה, וכולם הם במנין לעת התחיה, כמו שאמר המוציא במספר צבאם וגו'.

תא חזי, הרי למדנו, שכל המתים שבארץ ישראל יקומו לתחיה בתחלה, כי הקב"ה יעיר עליהם (רוח), ויקים אותם. עליהם כתוב, יחיו מתיך אלו הם שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, אלו הם שבארצות אחרות, שלא כתוב בהם תחיה אלא קימה, כי רוח החיים אינה שורה, אלא בארץ הקודש של ישראל, ומשום זה כתוב רק בהם יחיו מתיך, ואלו שמחוץ לארץ יהיה נברא הגוף שלהם ויקמו (לתחיה) גוף בלא רוח, אחר כך יתגלגלו תחת עפר הארץ, עד שיגיעו לארץ ישראל, ושם יקבלו הנשמה, ולא ברשות אחר, בשביל שיתקיימו בעולם כראוי.

ר' אלעזר ור' ייסא היו יושבים לילה אחד ועוסקים בתורה. אמר ר' אלעזר, בוא וראה בשעה שעתיד הקב"ה להחיות המתים, כל אלו הנשמות שיתעוררו לפניו, תהיינה עומדות כולן לפניו צורות צורות, באותה הצורה ממש שהיו בעולם הזה ויוריד אותן הקב"ה (אל הגופים שלהם), ויקרא אותן בשמות, כמו שאתה אומר, לכל בשם יקרא, וכל נשמה תכנס למקומה בגוף, ויקומו לתחיה בעולם כראוי, ואז יהיה העולם שלם, ועל אותו זמן כתוב, וחרפת עמו יסיר וגו' מהו וחרפת עמו יסיר, זהו יצר הרע... (שם רד)

ואלה תולדות יצחק בן אברהם, ר' יצחק פתח, הדודאים נתנו ריח וגו', תנו רבנן לעתיד לבא, הקב"ה מחיה את המתים וינער אותם מעפרם שלא יהיו בנין עפר כמות שהיו בתחלה, שנבראו מעפר ממש, דבר שאינו מתקיים, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה.

ובאותה שעה יתנערו מעפר, מאותו הבנין, ויעמדו בבנין מקויים, להיות להם קיומא, הדא הוא דכתיב, התנערי מעפר קומי שבי ירושלים, יתקיימו בקיומא, ויעלו מתחת לארץ, ויקבלו נשמתם בארץ ישראל, באותה שעה יציף קב"ה כל מיני ריחין שבגן עדן עליהם, הדא הוא דכתיב, הדודאים נתנו ריח...

אמר רבי יצחק אל תקרי הדודאים אלא הדודים, זהו הגוף והנשמה, שהם דודים ורעים זה עם זה, רב נחמן אמר, דודאים ממש, מה הדודאים מולידים אהבה בעולם, אף הם מולידים אהבה בעולם, ומאי נתנו ריח, כשרון מעשיהם, לדעת ולהכיר בוראם.

ועל פתחינו אלו פתחי שמים, שהם פתוחים להוריד נשמות לפגרים, כל מגדים, אלו הנשמות, חדשים גם ישנים, אותם שיצאו נשמתם מהיות כמה שנים, ואותם שיצאו נשמתם מימים מועטים, וזכו בכשרון מעשיהם, להכנס בעולם הבא, כולם עתידים לירד בבת אחת, להכנס בגופות המוכנים להם... (תולדות לג)

דתאנא אמר רבי יהודה, שלש כתות של מלאכי השרת, הולכים בכל חדש ובכל שבת, ללוות לנשמה עד מקום מעלתה, ובמאן נוקים על פתחינו כל מגדים, אמר רבי יהודה אלו הן הגופות, שהם עומדים בפתחי קברות לקבל נשמתן, ודומ"ה נותן פתקא דחשבנא, והוא מכריז ואומר, רבונו של עולם, חדשים גם ישנים, אותם שנקברו מכמה ימים ואותם שנקברו מזמן מועט, כלם צפנתי לך, למיפק להו בחושבנא.

אמר רב יהודה אמר רב, עתיד הקב"ה לשמוח באותו זמן, עם הצדיקים להשרות שכינתו עמהם, והכל ישמחו באותה שמחה, הדא הוא דכתיב, ישמח ה' במעשיו, א"ר יהודה עתידים הצדיקים באותו זמן לברא עולמות, ולהחיות מתים. אמר ליה רבי יוסי והתנן אין כל חדש תחת השמש, א"ל רבי יהודה תא שמע, בעוד שהרשעים בעולם וירבו כל העולם אינו בקיום, וכשהצדיקים בעולם אזי העולם מתקיים, ועתידים לחייות מתים, כדקאמרן, עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים, וכדכתיב לעיל.

באותו זמן, ישיגו הצדיקים דעת שלימה, דאמר רבי יוסי, ביומא דיחדי קודשא בריך הוא בעובדוי זמינין אינון צדיקיא, למנדע ליה בלבהון, וכדין יסגי סכלתנו בלבהון, כאילו חזו ליה בעינא, הדא הוא דכתיב, ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וגו'. ושמחת הנשמה בגוף יתר מכולם, על שיהיו שניהם קיימים, וידעו וישיגו את בוראם, ויהנו מזיו השכינה, וזהו הטוב הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב, ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אלו הם תולדות השמחה והשחוק שיהא בעולם באותו זמן. בן אברהם היא הנשמה הזוכה לכך, ולהיות שלימה במעלתה. אברהם הוליד את יצחק, הנשמה מולידה השמחה והשחוק הזה בעולם. (שם לח וראה עוד לעתיד לבא-סעודה)

א"ר יוסי, באותה שעה שעתיד הקב"ה להחיות המתים, הנה סוף כל הצרות יהיה בשנת הארבעים (אחר קבוץ גלויות), וחרץ חוק, ארבעים יכנו לא יוסיף, והליכתם של ישראל במדבר (נגמר) בשנת הארבעים. וארבעים שנה קודם תחיית הגוף ממתנת לו הנשמה בארץ ישראל, (נמצא) שבשנת הארבעים (להמתנת הנשמה בארץ ישראל), יקומו הגופות מעפרא. בארבעים נכלא הגשם (בזמן המבול), וזה שאמר ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום ויפתח נח, וכן זמן גאותם של ישראל, בשנת הארבעים הוא, ובחמשים יבא ישוב העולם, שהוא היובל. החזרת הנשמה לגוף הוא בשנת הארבעים שהמתינה לו בארץ ישראל כנ"ל, וזהו שכתוב ויהי יצחק בן ארבעים שנה, שהמתין לגוף, בקחתו את רבקה, בהכנסתה לגוף המזומן לו. (שם מט, ועיין שם עוד)

אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, א"ל לא, דתנן, בית המקדש קודם לקבוץ גליות, קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן, דכתיב בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם. בונה ירושלים תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל.

תנן, מ' שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי מ' שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא א"ר ברוקא מקבוץ גליות עד תחיית המתים, כמה צרות, כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם, דכתיב בעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר. רבי יהודה אמר מהכא יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים. רבי יצחק אמר מהכא, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב. ובאותם הימים יהיו ימים, אשר יאמרו אין לי בהם חפץ, ומשעה שיעברו הצרות עד תחיית המתים מ' שנה.

רבי הונא אמר תא חזי כי ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וגו' אשר לא שמעו בקול ה' כהאי גונא הכא. א"ר יוסף, כל אלין חד מלה אמרו, ולסוף מ' שנה שהצרות יעברו, והרשעים יכלו, יחיו המתים שוכני עפר, מאי טעמא, משום דכתיב לא תקום פעמים צרה, ודי להם במה שעברו, ומזמן תחיית המתים יתיישב עלמא בישובו, הדא הוא דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (תולדות סה)

ר' אלעזר בן ערך היה יושב, והיה מצטער בעצמו ביותר, בא לפניו ר' יהושע, אמר לו ר"י, מראה אורו של נר העולם למה היא חשכה, אמר לו, מורא ופחד גדול נכנס בי, כי אני רואה מה שהעירו החברים בעלי המשנה, שרוח הקדושים שורה עליהם. ומה שהעירו שבאלף הששי תהיה הגאולה יפה הוא, אבל אני רואה אריכות יתרה לשוכני העפר הללו אשר לזמן ארבע מאות ושמנה שנים מאלף הששי, יעמדו לתחיה כל שוכני עפר בקיומם. ומשום זה נתעוררו החברים על הפסוק שקרא אותם (אל שוכני העפר), בני חת, כי חת רומז שיתעוררו לתחיה לת"ח שנה, והיינו שכתוב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו, כשישתלם הזאת, שהוא ח' אלף ות"ח, (כי ה' של הזאת רומזת לה' אלפים), זאת בגימטריא ת"ח, תשובו איש אל אחזותו, היינו (שהגוף ישוב) אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו.

אמר ר' יהושע לא יקשה לך זה (האריכות), כי למדנו ג' כתות הם, של צדיקים גמורים, ושל רשעים גמורים ושל בינונים, צדיקים גמורים יקומו בתחיה של מתי ארץ ישראל שהם קודמים תחלה כמה שנים, מהיום (של ת"ח), דהיינו בשנת ארבעים אחר קבוץ גליות, והאחרונים, יקומו כולם, לזמן ת"ח שנה לאלף הששי כמו שאמרנו, מי יזכה לאריכות הזה, מי שישאר בשמירת דתו בזמן ההוא, ועל זה אני מצטער בעצמי...

חזר ואמר, שבתשובה יתקדמו כולם (לקום לתחיה), אמר ר' יהושע אם לא שאמרת כך, לא הנחנו פתחון פה למצפים על הגאולה בכל יום, שכתוב, חוסן ישועות, מהו ישועות, רומז על אלו המצפים ישועות בכל יום. ואם הגאולה קשורה בזמן קצוב, איך אפשר לצפות בכל יום, אלא ודאי שתלוי בתשובה ואימתי שיעשו תשובה יגאלו, וארבעים שנה אחר הגאולה תהיה תחיית המתים כנ"ל...

וכמה שנים נקדמים הצדיקים לשאר בני אדם, רבי יהודה אומר מאתים ועשר שנים, רבי יצחק אמרו רד"י שנים, שכתוב ויר"ד מיעקב וגו', שבגימטריא רד"י, להורות אשר י"ד שנה נקדמים הצדיקים לשאר כל אדם.

רבי נחמן אמר ששיעור הקדימה תלוי לפי השיעור שנבלה בעפר, (כלומר שכל גוף הקודם לבלות בעפר הוא קודם לתחיה). א"ל רבי יוסי אם כן יש הרבה תחיות, (כי לכל גוף תהיה תחיה מיוחדת, שלפי שיעור מהירותו לבלות בעפר. ומשיב) אלא כל התחיות תהיינה באותו הזמן, כמו זה שנאמר בחזון, ואמת הדבר וצבא גדול. הרי שיקומו בזמן אחד... (שם סח, וראה שם עוד)

ומי שעוסק בתורה מה כתוב, בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, בשכבך בקבר, התורה תשמור עליך מן הדין של העולם ההוא, והקיצות, כאשר הקב"ה יעורר רוחות ונשמות להחיות המתים אז היא תשיחך, היא תהיה מליצה טובה על הגוף, כדי שאלו הגופים שעסקו בתורה יקומו כראוי. ואלו הם שיקומו בתחילה לחיי עולם, כמו שאתה אומר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם וגו', ואלו הם לחיי עולם, משום שעסקו בחיי עולם שהוא התורה.

ותא חזי, כל אלו שעסקו בתורה הגוף שלהם יתקיים, והתורה תגן עליו. מהו הטעם, הוא משום שבאותה שעה יעורר הקב"ה רוח אחד שכלול מארבעה רוחות, שהם חו"ב תו"מ ואותו הרוח הכלול מארבעה רוחות מזדמן לכל אלו שעסקו בתורה להחיותם ברוח הזה, כדי שיתקיימו לעולם.

ואם תאמר הרי כתוב (במתים שהחיה יחזקאל), מארבע רוחות בואי הרוח, למה לא נתקיימו, והרי כולם מתו כבתחילה, (ולא הועיל להם הרוח הזה הכלול מד' הרוחות שיתקיימו לעולם, ומשיב) תא חזי, באותה שעה שהחיה הקב"ה המתים על ידי יחזקאל אותו הרוח, אף על פי שהיה כלול מארבע רוחות, (מלכתחילה) לא ירד להחיותם שיתקיימו לעולם אלא להראות שעתיד הקב"ה להחיות מתים באותו הדרך, ולהחיותם ברוח הנכלל באופן הזה, (דהיינו מד' רוחות) ואף על פי שהעצמות חזרו בשעה ההיא למה שהיו, הקב"ה רצה רק להראות לכל העולם שהוא עתיד להחיות המתים, אשר עתיד הקב"ה להחיותם אז בקיום שלם בעולם, כראוי. ואלו העוסקים בתורה בעולם הזה, התורה עומדת להם (אז), ונעשית מליצה טובה לפני הקב"ה.

ר"ש אמר, כל אלו המלות שבתורה וכל התורה ההיא (דהיינו השכל שבה), שעסק בה האדם בעולם הזה, אלו המלות ואותה התורה עומדת (תמיד) לפני הקב"ה, ואומרת לפניו ומרימה קולות ואינה משתככת, ולעת ההיא (בתחיית המתים), היא תשיח ותאמר כפי שנתדבק בה האדם ועסק בה בעולם הזה, ועל כן הם יקומו בקיום שלם לחיי עולם, כמו שאמרנו, ומשום זה כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. (וישלח רי)

ר' אלעזר אומר, כל מה שעושה הקב"ה הוא בדין, (ואם מביא יסורין על איש צדיק הוא) כדי לטהר את נפש ההיא, להביאה לעולם הבא, כי כל מעשיו של הקב"ה הם בדין ובאמת. ובכדי להעביר ממנו אותה הזוהמא שקבלה בעולם הזה, על כן נשבר אותו הגוף והנפש מטהרת, ועל כן עושה הקב"ה לאותו צדיק שיסבול יסורין ומכאובים בעולם הזה, ויהיה נקי מכל, ויזכה לחיי העולם הבא. ועל זה כתוב, ה' צדיק יבחן, ודאי, וכבר למדנו זה. (וישב לו)

...ואלו (הצדיקים) הם בשותפות תמיד עם הלבנה, (שהיא הנוקבא), ופגומים באותו פגם שלה, (דהיינו פגם מקטנות הבינה, שעל כן היא ראויה לאור גדולת הבינה), ומשום זה היא שורה תמיד בתוכם ואינה עוזבתם, כמו שאמר ואת דכא וגו', וכתוב קרוב ה' לנשברי לב, (היינו) לאלו שסבלו עם הלבנה אותו הפגם (מקטנות הבינה), הם קרובים אליה תמיד, (כי זוכים מחמת זה לקבל גם מגדלות הבינה), ועל כן להחיות לב נדכאים באלו החיים הבאים אל הנוקבא להתחדש, (דהיינו אור החיה) יהיה חלקם, כי אלו שסבלו עמה יתחדשו עמה, (כי מחמת שקבלו הקטנות מקבלים גם כן הגדלות כנ"ל)... (וישב מ, ועיין שם עוד)

לעת צאת השואבות, היינו השואבות מימי התורה, כי בזמן ההוא הם עתידים לקום לתחיה תחילה מכל שאר בני אדם, משום שעסקו לשאוב מימי התורה ונתחזקו בעץ החיים, והם יצאו תחילה לתחיית המתים, כי עץ החיים גרם להם שיקומו מתחילה כמו שלמדנו...

ובנות אנשי העיר יוצאות, מהו יוצאות, הוא כמו שאתה אומר, וארץ רפאים תפיל, שעתידה הארץ להפליט ממנה כל הגופות שבתוכה, ועל כן כתוב כאן יוצאות, (שסובב גם כן על אלו הגופות שהארץ תפליט מתוכה בעת התחיה), לשאוב מים, לקחת נשמה, ולקבלה כראוי שתהיה מתוקנת ממקומה כראוי.

והיה הנערה וגו' מטעם, כי למדנו שכל נשמה מנשמות שבעולם שנתקיימו בעולם הזה והשתדלו לדעת את רבונם, בסוד חכמה העליונה, היא עולה ומתקיימת במדרגה עליונה למעלה מכל אלו הנשמות שלא השיגו ולא ידעו, והן עומדים תחילה לתחיה, וזה הוא השאלה שאותו העבד עומד לשאול ולדעת, במה עסקה הנשמה ההיא בעולם הזה, (כדי לברר אם היא ראויה לתחיה תחלה, וזה שאמר הטי נא כדך ואשתה).

ואמרה אלי גם אתה שתה וגו', אתה צריך לשתותו להיות נשקה מתחילה, ואחריך, וגם לגמליך אשקה, משום שכל אלו שאר המרכבות, אף על פי שנשקים ממדרגה זו, כולן נשקים בעיקר מעבודת הצדיקים היודעים עבודת רבונם כראוי...

ואלו הגופים עתידים להתעורר תחילה (לתחיה) כמו שאמרנו, ואחר שיקומו אלו יקומו כל האחרים שבחוץ לארץ, ויתקיימו בקיום שלם, ויתחדשו בהתחדשות הלבנה, (שאז, יהיה אור הלבנה כאור החמה כנ"ל), ויתחדש העולם כבתחילה, ואז כתוב על העת ההיא, ישמח ה' במעשיו.

ובגין כך הנה ישכיל עבדי, (פירושו שהעבד מטטרון ישכיל) להחזיר את הנשמות כל אחת ואחת למקומה, (דהיינו אל הגוף הראוי לה), כמו שאמרנו, ירום ונשא וגבה מאד, מצד כל אלו מדרגות העליונות כמו שאמרנו. (וישב נח, ועיין שם עוד)

ועל כן עתיד הקב"ה לגלות אותו השמש, ולהאיר לישראל, שכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, מהו שמש צדקה, זהו שמשו של יעקב, שנתרפא בו, ומרפא בכנפיה, כי באותו הזמן יתרפאו כולם, כי בזמן שיקומו ישראל מעפר כמה חגרים וכמה סומים יהיו בהם, ואז הקב"ה מאיר להם אותו השמש להתרפאות בו, שכתוב ומרפא בכנפיה... (מקץ רלו)

...ואז יתוקן הסתימה שבמבוע העליון (של הוי"ה, דהיינו) אות י' (שהוא חכמה), ויתקיימו ל"ב שבילים (שבחכמה) בשלימות להשפיעם למטה, ויתקיימו האותיות של השם הקדוש, כולם בשלמות, דהיינו השם י"ה ו"ה שעד עתה לא היו בשלמות.

עד הזמן שיהיה נוזל וימשוך מבוע ההוא העליון שהוא י' בחיבור האותיות ה"ו (שהם בינה ות"ת), תוך ה' אחרונה (דהוי"ה שהיא הנוקבא). וזה הוא לסוף השלמת מאה וארבעים וארבע שנים אחרות שישלמו, (שהם סוד קל"ב שלישיים עם י"ב שבטים שבנוקבא, שהם ביחד מאה וארבעים וארבע שנים). ויקיצו שאר המתים שבשאר הארצות.

שימצא כל זה במספר ח"ת (שהם ב' פעמים קל"ב ומאה וארבעים וארבע, שהם ביחד ת"ח), ויתישב העולם ויבושם, ויעבור צד האחר מן העולם, וה' התחתונה, שהיא הנוקבא), תתמלא מן מבוע העליון, (שהוא י' דהויה, וסוד החכמה), ותתעטר ותאיר בשלמות. ואז כתוב והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'. (שמות קנג)

אמר ר' אלעזר תפח רוחם של אותם האומרים, שהקב"ה אינו עתיד להחיות המתים, שאיך אפשר, שיעשה מהם בריה חדשה, יבואו ויראו אלו הרשעים השוטים הרחוקים מתורה ורחוקים ממנו (מן הקב"ה), שבידיו של אהרן היה מטה, עץ יבש, והקב"ה החזירו לפי שעה לבריה, שנשתנתה ברוח וגוף, אלו הגופים שכבר היו בהם רוחות ונשמות קדושות, ושמרו מצות התורה ועסקו בתורה ימים ולילות, והקב"ה הטמין אותם בעפר, הנה אחר כך בעת שישמח העולם (דהיינו אחר גמר התקון על אחת כמה וכמה שהקב"ה יעשה אותם בריה חדשה.

אמר ר' חייא ולא עוד אלא אותו גוף שהיה, יקום, זה משמע שכתוב, יחיו מתיך, ולא כתוב יברא, משמע שהם כבר נבראו, (אבל צריכים רק) שיחיו, כי עצם אחד ישאר מן הגוף מתחת הארץ, ועצם ההוא אינו נרקב ואינו נעדר בעפר לעולם, ובעת ההיא הקב"ה ירכך אותו, ויעשה אותו כשאור בבצק, ויעלה ויתפשט לארבע זויות וממנו ישתכלל הגוף וכל אבריו, ואחר כך נותן בו הקב"ה את הרוח. אמר לו ר' אלעזר כן הוא, ותא חזי, עצם הזה במה מתרכך, בטל, שכתוב כי טל אורות טלך וגו'. (וארא קכו)

וזה סוד מי יתן טהור מטמא, קליפה ומוחא עולים זה בזה, וקליפה זו לא תהיה נעדרת ולא תשבר עד הזמן שיקומו המתים מעפר. אז תשבר הקליפה והאור יאיר בעולם בלא סתימה, מן המוח. אשרי הם הצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא. (יתרו נג)

אלא כך הם גבורות עליונות שעושה הקב"ה. רוח ההוא שהכניס שמה אותו הגואל, בו מתלבשת הנשמה במקום הלבוש מנשמות הגרים, ורוח ההוא של המת, הערום (בלי בנים), שחזר שמה להבנות (מחדש) יהיה לבוש לנשמה העליונה, ורוח ההוא שהיה מתחילה שנשאר בכלי ההוא, (דהיינו הרוח שעזב בה בעלה המת בביאה הראשונה), פרח משם, והקב"ה מזמין מקום בתוך סוד החלון שבסלע שלאחר כתפיו של הגן עדן ונסתר שמה, והוא עולה לגוף ההוא הראשון (של המת בלי בנים) שהיה לו מתחילה. וברוח ההוא יקום גוף ההוא (לתחיית המתים), וזהו אחד שהם שנים שאמרתי. 

אבל גוף ההוא עד שלא יקום (לתחיה) עונשו גדול, כי משום שלא זכה להתגדל (בבנים), מורידים אותו לתוך אדמה הסמוך לארקא, ונדון שם, ואחר כך מעלים אותו לתבל הזה (שאנו נמצאים בו). עתה יורד (בחזרה לאדמה), ועתה עולה, הנה עולה והנה יורד אין לו מנוחה חוץ בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים... (משפטים קטז)

ועתיד קול אחד להתעורר בבית הקברות, ויאמר הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, מתי יהיה זה, הוא בזמן שיהיה נעבר מלאך המות מן העולם, שכתוב, בלע המות לנצח וגו', כיון דבלע המות לנצח אחר כך, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל הארץ, אז כתוב, ויאמר ה' לדג ויקא את יונה אל היבשה.

כיון שנתעורר קול ההוא בין הקברים, אז כל הקברים יקיאו את המתים שבהם לחוץ. זה שאמר וארץ רפאים תפיל. מהו (תפיל, היינו) שיקיא אותו לחוץ. רפאים, מה הם רפאים, (היינו) אותם שקבלו רפואה (ונתרפאו והיו) כמקודם לכן. ונרפא עצמות אל עצמות, ואלו נקראו רפאים.

ואם תאמר הרי כתוב רפאים בל יקומו, אלא ודאי כל בני העולם יתרפאו בעצמם בבית הקברות, אבל מהם יקומו לתחיה, ומהם לא יקומו לתחיה. (דהיינו אותם שלא האמינו בתחית המתים). ועל זה כתוב רפאים בל יקומו. אשרי חלקם של ישראל שכתוב בהם נבלתי יקומון. ובדג הזה שבלע ליונה, מצאתי (מרומזים בו) דברים, לרפואת כל העולם, (דהיינו לתחיית המתים כמבואר). (ויקהל צד)

אמר ר"ש בזמן ההוא שיתעוררו מתי עולם ויזדמנו בארץ הקדושה, יקומו מחנות מחנות, כולם על ארץ הגליל, משום ששם עתיד מלך המשיח להתגלות, משום שהוא חלקו של יוסף, ושם נשברו תחלה, שמשם הגלו תחילה מכל מקומותיהם ולהתפזר בין העמים, כש"א ולא נחלו על שבר יוסף.

ולמה יקומו שם (העומדים לתחיה), משום שהוא חלקו של אותו שהושם בארון, שכתוב, ויישם בארון במצרים, ואחר כך נקבר בארץ הקדושה, שכתוב, ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, וזה (יוסף) עמד בקיום הברית יותר מכל (השבטים).

ובזמן ההוא שיתעוררו כולם מחנות מחנות (על ארץ הגליל), ילכו כולם זה לחלק אבותיו, וזה לחלק אבותיו, שכתוב ושבתם איש אל אחוזתו, ויכירו זה את זה, ועתיד הקב"ה להלביש לכל אחד ואחד לבושים מעשה רוקם, ויבואו כולם וישבחו לאדונם בירושלים. ויתחברו שם המונים המונים, וירושלים תתפשט לכל הצדדים, יותר ממה שנתפשטה בעת שנתחברו שם בשובם מגלות... (שם תצג)

תא חזי, כשיתעוררו מעפר (בתחית המתים), כמו שנכנסו (לקבר) כן יקומו, אם פסחים או עורים נכנסו, פסחים ועורים יקומו, באותו הלבוש (שהוא הגוף, יקומו), שלא יאמרו שאחר הוא נתעורר (לתחיה). ואחר כך הקב"ה ירפא אותם וימצאו לפניו שלמים. ואז יהיה העולם שלם בכל, ואז, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. (אמור נא)

ומטל ההוא שאותו שמבחוץ (שהוא ז"א) מנער מראשו, מתעוררים המתים (לתחיה) לעולם הבא, שכתוב, כי טל אורות טלך, (שטל הזה הוא) אורות אור החוורתא של עתיקא, (דהיינו חוורתא דגלגלתא הנקרא עתיקא). ומטל ההוא מתקיימים קדושים עליונים והוא המן שטוחנים בשביל הצדיקים לעתיד לבא... (נשא אד"ר יז)

א"ל אהה חסיד קדוש, ודאי, אם לא נסתם ממנו כל מראה של עולם הזה, ולא נאבד ממנו הכל, לא יהיה לו מקראה וחלק בעולם ההוא, כי עולם הזה הוא הפוך מעולם ההוא שאנו בו, ובזמן תחיית המתים אפילו כחוט השערה לא יהיה ממעשה עולם הזה, כי הכל יאבד תחילה באותו הטל, (דהיינו בטל התחיה), ויעביר ממנו כל הזוהמא ואחר כך הוא נעשה כעיסה זו, וממנו יעשה הגוף כבריה חדשה, כך כאן (בעולם העליון גם מטרם התחיה). (שלח רכז)

ובני העולם בשעה שיתגלה המשיח יהיו נמצאים בצרה אחר צרה, ושונאי ישראל יתגברו, אז יעורר עליהם רוחו של משיח, וישמיד את אדום הרשעה, וכל ארץ שעיר ישרוף באש, אז כתוב, וישראל עושה חיל, זה שאמר והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, דהיינו אויביו של ישראל, וזה וישראל עושה חיל. ובעת ההיא יקים הקב"ה (לתחיה) את מתי עמו, ויסיר מהם המות, זה שאמר ימין ה' עושה חיל, לא אמות כי אחיה, וכתוב ועלו מושיעים וגו', ואז והיה ה' למלך. (בלק תקה)

א"ר פנחס, מסתכל הייתי כי לתחיית המתים בדרך אחר יעשה אותנו הקב"ה, ומה שהיה עתה ראשון להסתלקות יהיה אז אחרון (לתחיה), מאין לנו מאלו העצמות, אלו העצמות שהחיה אותם הקב"ה על ידי יחזקאל, שכתוב, בתחילה ותקרבו העצמות עצם אל עצמו, ואחר כך כתוב, וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה וגו', ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם, כי מה שהפשיט (האדם) תחלה יהיה אחרון, שבתחילה נפשט מרוח, ואחר כן העור, ואחר כך הבשר ואחר כך הגידין, ואחר כך העצמות. (ובתחיה הוא להיפך). 

א"ר שמעון, בזה הקשו הראשונים, אבל עצמות אלו שהחיה הקב"ה, עשה בהם הקב"ה נסים ואותות משונים. תא חזי, מה כתוב, זכר נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני, מה כתוב אחריו, הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. אחר שהאדם נרקב בעפר והגיע הזמן של תחיית המתים, עתיד הקב"ה לעשות אותו העצם הנשאר (שאינו נרקב) כמו עסה וכמו גבינת חלב, וכנביע של חלב שהוא נביע נקי מצוחצח בצחות. כי עצם ההוא יתדקיק ויהיה נשחק עד שיעשה חלב, ואחר כך מקפיא אותו, ויהיה מצטייר בציור, כמו גבינה קפואה, ואחר כך ימשוך עליו עור ובשר ועצמות וגידים... (פנחס קס, ועיין שם עוד)

והיו הדברים האלה וגו' רבי יצחק פתח, כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, מקרא זה אמרו דוד ברוח הקדש, כל עצמותי תאמרנה, ומי ראה שעצמות תאמרנה שירה, אלא מקרא זה נאמר בזמן שהקב"ה עתיד להחיות מתים, ועתיד הקב"ה לתקן העצמות ולקרב כל אחת ואחת למקומה, שכתוב, ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, וכתוב ועצמותיך יחליץ. אז עתידים ישראל לומר שירה. 

איזו שירה אומרים, ה' מי כמוך, וזו שירה יותר חשובה ממה שאמרו ישראל על הים, כי הם לא הזכירו את השם הקדוש אלא לאחר ג' מילים, שכתוב, מי כמוכה באלים ה', וכאן הם מקדימים את השם הקדוש, שכתוב ה' מי כמוך... (ואתחנן קמח)

הדורות שלאחריהם נתפשו בחטא שלהם (דעץ הדעת, ונגזרה עליהם מיתה, שלבסוף) הרוח שלהם נשלף מכלי ולבוש ההוא (שלהם, דהיינו הגוף, והגוף מת) ואחר כך נגנז בעפר בין רגבי נחל... (וכל המתים) נסתרו ונגנזו בעצם אחת חזקה (שנשארה) מהכלי ההוא, (דהיינו עצם לוז שאינה נרקבת בקבר, ונקראת גם כן בתואל הארמי), שיהיו נבנים ממנו בתחילה ויקומו מחנות מחנות, ויתערו שנית בארץ ישראל, (דהיינו על ידי גלגול מחילות יבואו כולם לארץ ישראל ושם תגמר שלמות תחיתם).

ועתיד הקב"ה ללוש אותו העפר הקודם, של אותו הכלי, (דהיינו גוף הקודם, של אותו הכלי, (דהיינו הגוף הקודם לחטא עץ הדעת) ממש. ולהכניס בו עיסה דקה מן הדקה, כשאור הזה שבעיסה, ומאותה העיסה שהיא צחות שלמעלה יתתקן ויתישר הכלי השלם... 

ואלו שאינם זוכים, יקומו להיות נדונים בדין מלך העליון, זה שאמר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם, ואז כתוב, כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם, בילא"ו יילא"ו. (שם קצו, ועיין שם עוד)

א"ר יצחק תא שמע, יהי מארת ברקיע השמים, ר' יצחק אמר, כשהקב"ה מחיה את המתים ויעביר הכרוז על כל ציון וציון, בו בעת יורדת הנשמה כאור וכנר המאיר באורו של רקיע השמים, על הגוף ההוא שנתעורר מן הארץ. זה שאמר יהי מארת ברקיע השמים, דהיינו הנשמות, ולמה, היינו להאיר על הארץ, על אותו הגוף היוצא מן הארץ.

ר' אבהו אמר, זה הוא זהר הרוח השורה על הגוף להחיותו, ולהאיר חשכו, זה שאמר יהי מארת ברקיע השמים, ולמה הוא, להאיר על הארץ, דהיינו על הגוף היוצא מן הארץ, כמו שאמרנו..

ר' יהודה בן פזי פגש ברב נחמן, א"ל אותו הרוח, שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים מהו, א"ל הוא רוח מן המראה של מעלה, כאשר ישיגו בני אדם הדעות הנכונות, ומאין לנו זה, הוא ממה שכתוב, ונתתי רוחי בכם וחייתם, ונתתי רוח בכם לא נאמר, אלא רוחי, דהיינו אותו הנאצל מן המראה שלו, וכתוב ואת רוחי אתן בקרבכם, ואחר כך יהיה סימן ידוע בעולם, זה שאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. (זהר חדש בראשית תרנה)

מכילתא:

אז ישיר משה... דבר אחר אז שר משה אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה, נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה. (בשלח-שירה פרשה א)

וכן אתה מוצא בגחזי בשעה שאמר לו אלישע חגור מתנך וקח משענתי בידך, התחיל לסמוך על מקלו ולילך, אמרו לו להיכן אתה הולך גחזי, אמר להם להחיות מת, אמרו לו וכי אתה יכול להחיות מת, והלא ה' ממית ומחיה, אמר להם אף רבי ממית ומחיה. (שם-ויבא עמלק פרשה א)

ספרי:

א"ר שמעון בן אלעזר מיכן זייפתי ספרי כותיים שהיו אומרים אין מתים חיים, אמרתי להם הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, שאין תלמוד לומר עונה בה, אלא שעתידה ליתן את החשבון ליום הדין. (שלח קיב)

אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת לכם אין כתיב כאן אלא לתת להם, נמצינו למידים תחיית המתים מן התורה. כימי השמים על הארץ, שיהו פניהם של צדיקים כיום, וכן הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו... (עקב מז)

וכך היה ר' סימאי אומר אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים אלא שאין בנו כח לדרוש, שנאמר יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדון עמו, יקרא אל השמים מעל זה נשמה, ואל הארץ לדון עמו, מי דיין עמו, ומניין שאין מדבר אלא בתחיית המתים, שנאמר מארבע רוחות בואי הרוח. (האזינו שו)

דבר אחר עד הים האחרון, אלא עד היום האחרון, מלמד שהראהו את כל העולם כולו מיום שנברא עד יום שיחיו המתים. (ברכה שנז)

תלמוד בבלי:

וא"ר טבי א"ר יאשיה מאי דכתיב שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם, וכי מה ענין שאול אצל רחם, אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא, והלא דברים קל וחומר ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולי קולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. (ברכות טו ב)

אמר רב מרי עתידים צדיקים דהוו עפרא, דכתיב וישוב העפר על הארץ כשהיה... א"ל והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, א"ל ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים. (שבת קנב ב)

רבא רמי, כתיב אני אמית ואחיה, וכתיב מחצתי ואני ארפא, השתא אחויי מחיי מרפא לא כל שכן, אלא אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה, כמו שמחצתי ואני ארפא. תנו רבנן אני אמית ואחיה, יכול מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג, תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא, מה מכה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, מכאן תשובה לאומרים אין תחיית המתים מן התורה. (פסחים סח א)

וכי מאחר דאיכא הלל הגדול אנן מאי טעמא אמרינן האי, משום שיש בו ה' דברים הללו יציאת מצרים וקריעת ים סוף ומתן תורה ותחיית המתים וחבלו של משיח... תחיית המתים דכתיב אתהלך לפני ה'... (שם קיח א)

אבל המינין והמסורות והאפיקורסים שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור... יורדין לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות... (ראש השנה יז א)

אמר ר' יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן מפתח של גשמים ומפתח של חיה ומפתח של תחיית המתים... דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. (תענית ב א)

רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא, למחר בעי רחמי ואחייה, לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי, אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. (מגילה ז ב)

וכן היה רבי פנחס בן יאיר אומר, זריזות מביאה לידי נקיות... רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב... תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב, דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא. (שקלים ט ב)

ערבות שבו צדק ומשפט וצדקה... וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו מתים... (חגיגה יב ב)

אמר ר' אלעזר מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים, ארץ שצביוני בה מתיה חיים, שאין צביוני בה אין מתיה חיים. מתיב ר' אבא בר ממל יחיו מתיך נבלתי יקומון, מאי לאו יחיו מתיך, מתים שבארץ ישראל, נבלתי יקומון, מתים שבחוץ לארץ, ומאי ונתתי צבי בארץ חיים, אנבוכדנצר הוא דכתיב... א"ל רבי מקרא אחד אני דורש, נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, ואלא הכתיב נבלתי יקומון, ההוא בנפלים הוא דכתיב. ורבי אבא בר ממל האי נותן נשמה לעם עליה מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדרבי אבהו, דאמר ר' אבהו אפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא... ורוח להולכים בה, א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ולר' אלעזר מתים שבחוץ לארץ אינם חיים, אמר רבי אילעא על ידי גלגול. מתקיף לה ר' אבא סלא רבא גלגול לצדיקים צער הוא, אמר אביי מחילות נעשות להם בקרקע. ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, אמר קרנא דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו, שמא לא יזכה למחילות. (כתובות קיא א)

וא"ר אלעזר כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שכני עפר, שכבי בעפר לא נאמר אלא שכני עפר, מי שנעשה שכן לעפר בחייו. (סוטה ה א)

דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה. בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך... אלא למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך. (קדושין לט ב)

דאתי רב יהודה אינדוא משתעי זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדיר לה תנינא, קא בעי למבלע לה לספינתא, אתא פישקנצא פסקיה לרישיה, אתהפיכו מיא והוו דמא, אתא תנינא חבריה שקליה ותליה ליה וחיה. הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא, הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה, שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוה הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו, שקלוה ופרחו להו בהדה. (בבא בתרא עד ב)

ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה... וכל כך למה, תנא הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה. (סנהדרין צ א)

תניא ר' סימאי אומר מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען, לכם לא נאמר אלא להם, מכאן לתחיית המתים מן התורה. שאלו מינין את רבן גמליאל מניין שהקב"ה מחיה מתים, אמר להם מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ולא קיבלו ממנו. מן התורה, דכתיב ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם, אמרו לו ודילמא וקם העם הזה וזנה. מן הנביאים דכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, ודילמא מתים שהחיה יחזקאל. מן הכתובים, דכתיב וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים, דובב שפתי ישנים, ודילמא רחושי מרחשן שפתוותיה בעלמא, כר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, שנאמר דובב שפתי ישנים, עד שאמר להם מקרא זה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, לכם לא נאמר אלא להם, מיכן לתחיית המתים מן התורה. ויש אומרים מן המקרא הזה אמר להם, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום, מה היום כולכם קיימין אף לעולם הבא כולכם קיימין. שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה מניין שהקב"ה מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות, אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך וקם, העם הזה וזנה, ודילמא וקם העם הזה וזנה, אמר להו נקוטו מיהא פלגא בידייכו דיודע מה שעתיד להיות... 

תניא א"ר אליעזר בר' יוסי בדבר זה זייפתי ספרי מינים שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה, אמרתי להן זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום, שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, הכרת תכרת בעולם הזה, עונה בה לאימת, לאו לעולם הבא...

שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי, דכתיב ויציצו מעיר כעשב הארץ, אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין, אמר לה קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן על אחת כמה וכמה. א"ל קיסר לרבן גמליאל אמריתו דשכבי חיי הא הוו עפרא ועפרא מי קא חיי, אמרה ליה ברתיה שבקיה ואנא מהדרנא ליה, שני יוצרים יש בעירנו אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט, איזה מהן משובח, א"ל זה שיוצר מן המים, א"ל מן המים צר, מן הטיט לא כל שכן. דבי ר' ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית, מה כלי זכוכית שעמלן ברוח בשר ודם נשברו יש להן תקנה, בשר ודם שברוחו של הקב"ה על אחת כמה וכמה... (שם שם ב, וראה שם עוד)

ר"ל רמי כתיב בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו, וכתיב אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם, כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה, הא כיצד, עומדין במומן ומתרפאין...

רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא, אמר הקב"ה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי ואני ארפא. תנו רבנן אני אמית ואחיה, יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה. תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה', שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה... א"ר יהושע בן לוי מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, היללוך לא נאמר אלא יהללוך, מכאן לתחיית המתים מן התורה... א"ר חייא בר בבא א"ר יוחנן מניין לתחית המתים מן התורה שנאמר קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו וגו', ריננו לא נאמר אלא ירננו, מכאן לתחיית המתים מן התורה. (שם צא ב)

אמר רבא מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר יחי ראובן ואל ימות, יחי ראובן בעולם הזה, ואל ימות לעולם הבא. רבינא אמר מהכא ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. רב אשי אמר מהכא ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. אמר רבי אלעזר כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. (סנהדרין צב א)

אמר ר' טבי אמר רבי יאשיה מאי דכתיב שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים, וכי מה ענין שאול אצל רחם, אלא לומר לך מה רחם מכניס ומוציא אף שאול מכניס ומוציא. והלא דברים קל וחומר, ומה רחם שמכניסין בו בחשאי מוציאין ממנו בקולי קולות, שאול שמכניסין בו בקולות אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות, מיכן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה. דתנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, מה קודש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין...

דתניא ר"א אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו, מה שירה אמרו, ה' ממית בצדק ומחיה ברחמים. ר' יהושע אומר שירה זו אמרו, ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ר' יהודה אומר אמת משל היה, אמר לו רבי נחמיה אם אמת למה משל ואם משל למה אמת, אלא באמת משל היה. ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. עמד ר"י בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם. ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל, אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו... ושמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים, שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו. ר' ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצוה... ר' יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים... (שם צב א וראה שם עוד)

...וכתיב ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית, בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים אמרי ליה שלש מפתחות לא נמסרו לשליח, של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב, אייתי הא ושקיל האי... (שם קיג א)

...א"ל אימא לההוא עבדא דגני אבבא דקאים וליתי, אזל ר' חנינא בר חמא אשכחיה דהוה קטיל, אמר היכי אעביד, אי איזיל ואימא ליה דקטיל אין משיבין על הקלקלה, אשבקיה ואיזיל קא מזלזלינן במלכותא, בעא רחמי עליה ואחייה ושדריה. אמר ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים, מיהו בעידנא דאתינא לא נשכח איניש קמך. (ע"ז י ב)

מתים לעתיד לבא צריכין הזאה שלישי ושביעי או אין צריכין, אמר להן לכשיחיחכם להן, איכא דאמרי לכשיבא משה רבינו עמהם. (נדה ע ב)

תלמוד ירושלמי:

ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים, יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכוני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל. (ברכות לח ב)

...דרבי אמר לא כמה דבר אינש אזל הוא אתי, ורבנין אמרין כמה דבר אינש אזיל הוא אתי. תני בשם רבי נתן כסות היורדת עם אדם לשאול היא באה עמו, מה טעמא תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. אנטונינוס שאל לרבי מהו תתהפך כחמר חותם, א"ל מי שהוא מביא את הדור הוא מלבישו... רבי ירמיה מפקד אלבשוני חוורין חפיתין אלבשוני בגרסיי (כפי מה שאני רגיל בחיי), יהבון מסנא ברגליי וחוטרא בידיי ויהבוני על סיטרא, אין אתא משיחא אנא מעתד (מוכן). (כלאים מב א)

כתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם, יעקב כל הן דהוא מה הוא מנכי, (מה הוא מפסיד כל היכן הוא שהוא קבור), רבי לעזר אמר דברים בגב... מהו דברים בגב, ר"ש בן לקיש אמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים, והלא אינון ארצות החיים אלא צור וחברותיה וקיסרין וחברותיה, תמן זולא תמן שובעה, ר"ש בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמיתיה חיין תחילה לימות המשיח, ומה טעם נותן נשמה לעם עליה, אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו, אמר רבי סימיי מחליד הקב"ה לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות, וכיון שהן מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרות עליהן, ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם... (שם ב)

רבנן דקיסרין אמרי קטני עכו"ם וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיין ולא נידונין ועליהן הוא אומר וישנו שנת עולם ולא יקיצו. מאימתי קטני ישראל חיין, רבי חייה רובה ור"ש ברבי חד אמר משיולדו וחד אמר משידברו, מאן דאמר משיולדו יבאו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה, מאן דאמר משידברו זרע יעבדנו יסופר לה' לדור. תני בשם ר"מ משהוא יודע לענות אמן בבית הכנסת, מאי טעמא פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, תמן אמרי משימולו, נשאתי אימך אפונה ורבנן דהכא אמרין משיולדו, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון. רבי אלעזר אומר אפילו נפלים, מה טעם ונצורי ישראל להשיב ונצירי ישראל להשיב. (שביעית יג א)

...כך אמר לו הקב"ה לאליהו לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים ואני מחיה בנה של צרפית, ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים, שנאמר יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, מהו וארץ רפאים תפיל, א"ר תנחום אדרעייא וארעא תפקידה תפלט.. (תענית א ב)

מדרש רבה:

...וממה דאמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן בהבראם בה"א בראם, הוי העולם הזה נברא בה"א, ומה ה"א זה סתום מכל צדדיו ופתוח מלמטה, רמז שכל המתים יורדים לשאול, והעוקץ שלו מלמעלה, רמז שעתידים לעלות, והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה, והעולם הבא נברא ביו"ד, מה יו"ד זה קומתו כפופה ופניהם מקדירות לעתיד לבא... (בראשית יב ט)

א"ר הושעיא קשה היא גבורת גשמים שהיא שקולה כנגד כל מעשה בראשית... רחב"א אמר ושקולה כנגד תחיית המתים, ר' אבא ור' חייא בשם ר' (חייא בר) אבא אמרו אף חכמים קבעו אותה בתחיית המתים, בזו יד ובזו יד, בזו פתיחה ובזו פתיחה. בזו יד שנאמר (יחזקאל ל"ז) היתה עלי יד וגו', ובזו יד (תהלים קמ"ה) פותח את ידיך. בזה פתיחה (דברים כ"ח) יפתח ה' לך, ובזו פתיחה (יחזקאל ל"ז) הנה אני פותח את קברותיכם. ר' יודן בשם ר"א בר אבינא אמר בזו שירה ובזו שירה, בזו שירה (ישעיה מ"ב) ירונו יושבי סלע, ובזו שירה (תהלים ס"ה) יתרועעו אף ישירו. רחב"א אמר וגדולה מתחיית המתים, שתחיית המתים לאדם וזו לאדם ולבהמה. תחיית המתים לישראל, וזו לישראל ולאומות העולם. (שם יג ד)

וייצר ב' יצירות, יצירה בעולם הזה ויצירה לעולם הבא. בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא, בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ובעצמות וגומר בעור ובבשר, שכך הוא אומר במתי יחזקאל (יחזקאל ל"ו) וראיתי והנה עליהם גידים ובשר עלה. א"ר יונתן אין למדין ממתי יחזקאל, ולמה היו מתי יחזקאל דומים לזה שהוא נכנס למרחץ, מה שהוא פושט ראשון הוא לובש אחרון. בית הלל אומרים כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו בעולם הבא... כך אף לעתיד לבא מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות, שכן איוב אומר (איוב י') הלא בחלב תתיכני, חיתכתני אין כתיב כאן אלא תתיכני, וכגבינה הקפתני אין כתיב כאן אלא תקפיאני, עור ובשר הלבשתני אין כתיב כאן אלא תלבישני... לקערה שהיא מלאה חלב, עד שלא נתן מסו בתוכו החלב רופף, משנתן לתוכו מסו הרי החלב קפוי ועומד... (שם יד ה)

מעשה בא' בציפורי שמת בנו, אית דאמר מינאי הוה יתב גביה. סלק ר' יוסי בר חלפתא למחמי ליה אפין, חמתיה יתיב ושחיק, א"ל למה אתה שחיק, א"ל אנן רחיצן במרי שמיא דאתחמוי לאפוי לעלמא דאתי, א"ל לא מסתייה לההוא גברא עקתיה אלא דאתית מעקא ליה, אית חספין מתדבקין, לא כך כתיב (תהלים ב') ככלי יוצר תנפצם, אתמהא. א"ל כלי חרש ברייתו מן המים והכשירו באור, כלי זכוכית ברייתו מן האור והכשירו באור, זה נשבר ויש לו תקנה, וזה נשבר ואין לו תקנה, אתמהא. א"ל על ידי שהוא עשוי בנפיחה. א"ל ישמעו אזנך מה שפיך אומר, ומה אם זה שעשוי בנפיחתו של בשר ודם יש לו תקנה, בנפיחתו של הקב"ה על אחת כמה וכמה. אמר רבי יצחק ככלי חרס תנפצם אין כתיב כאן אלא ככלי יוצר תנפצם, כלי יוצר שלא הוסקו יכולין הן לחזור. (שם שם ח)

עד שובך אל האדמה כי ממנה וגו'... אמר רשב"י מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר אלא תשוב. (שם כ כו)

אדריאנוס שחיק עצמות שאל את ר' יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הקב"ה מציץ את האדם לעתיד לבא, א"ל מלוז של שדרה, א"ל מנין אתה יודע, א"ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך, טחנו ברחים ולא נטחן, שרפו באש ולא נשרף, נתנו במים לא נמחה, נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום. (שם כח ג)

...המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה, שנאמר (תהלים צ"ה) באו ונשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו. (שם נו ג)

אתה מוצא כל מה שהקב"ה עתיד לעשות לעתיד לבא, הקדים ועשה על ידי הצדיקים בעולם הזה. הקב"ה מחיה את המתים ואליהו מחיה את המתים... הקב"ה מחיה את המתים ואלישע מחיה את המתים... (שם עז א)

כתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך, א"ר שמעון בר אבא על שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעים שאמונתך רבה להחיות לנו את המתים. (שם עח א)

אמר רבי אחא בשעה שהצדיקים יושבים שלוה ומבקשים לישב בשלוה בעולם הזה השטן בא ומקטרג, אמר לא דיין שהוא מתוקן להם לעולם הבא, אלא שהם מבקשים לישב בשלוה בעולם הזה... (שם פד א)

ואת יהודה שלח לפניו, כתיב (ישעיה) זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן, בא וראה כל מה שהכה הקב"ה בעולם הזה מרפא אותו לעתיד לבא, העורים מתרפאין שנאמר (שם ל"ה) אז תפקחנה עיני עורים, והפסחים מתרפאין, שנאמר (שם) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם, וכשם שהאדם הולך כך הוא בא, הולך עור ובא עור, חרש ובא חרש... כשם שהוא הולך לבוש כך הוא בא לבוש, ממי את למד משמואל שראה אותו שאול מה הוא אומר לאשה מה תארו, ותאמר (ש"א כ"ח) איש זקן והוא עוטה מעיל, שכך היה לבוש, שנאמר (שם ב') ומעיל קטן תעשה לו אמו. ולמה כשם שהאדם הולך כך הוא בא, שלא יאמרו כשהם חיים לא ריפאן משמתו ריפאן הקב"ה ואחר כך הביאן, דומה שאינן אותן אלא אלו אחרים הם, אמר הקב"ה אם כן יעמדו כמו שהלכו ואחר כך אני מרפא אותן, למה, (ישעיה מ"ג) לפני לא נוצר אל... (שם צה א)

...אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו, למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל, שמתי ארץ ישראל חיים תחלה בימות המשיח ואוכלין שנות המשיח... א"ר סימון אם כן הפסידו הצדיקים שהם קבורים בחוצה לארץ, אלא מה הקב"ה עושה, עושה להן מחילות בארץ ועושה אותן כמערות הללו והן מתגלגלין ובאים עד שהם מגיעין לארץ ישראל, והקב"ה נותן בהן רוח של חיים והן עומדים, מנין שכן כתיב (יחזקאל ל"ז) הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ואחר כך ונתתי רוחי בכם וחייתם. אמר ר"ל מקרא מלא הוא שכיון שהן מגיעין לארץ ישראל הקב"ה נותן בהן נשמה, שנאמר (ישעיה מ"ב) נותן נשמה לעם עליה. (שם צו ז)

דבר אחר זכור לאברהם, למה הזכיר ג' אבות, א"ר לוי אמר משה רבון העולם חיים הם המתים, א"ל משה נעשית מין, א"ל משה אם אין המתים חיים לעתיד לבא יפה אתה עושה להם כל מה שתבקש, אבל אם חיים המתים מה יש לך לומר לאבות לעתיד לבא כשיעמדו אבותיהם ויבקשו ממך הבטחה שהבטחתם מה יש לך להשיבם... (שמות מד ו)

אנטונינוס סלק לגבי רבי אשכחיה דיתיב ותלמידיו קמיה, א"ל הלין אינון דאת מגליג עליהון, א"ל אין זעירא דאית בהון מחיה מתין. בתר יומין נטה עבדו של אנטונינוס למיתה, שלח ואמר שלח לי חד מן תלמידך דהוא מחיה לי הדין מיתה, שלח ליה חד מן תלמידיו, ואית דאמר ר"ש בן חלפתא הוה אזיל אשכחיה רביע (שוכב), א"ל מה את רביע ומרך קאים על רגליה, מיד נזדעזע וקם ליה. (ויקרא י ד)

דבר אחר גדולה היא ירידת גשמים ששקולה כתחיית המתים, כיצד, בזו כתיב פתיחה ובזו כתיב פתיחה... בתחיית המתים כתיב (יחזקאל ל"ז) בפתחי את קברותיכם, ובירידת גשמים כתיב יפתח ה' לך. בתחיית המתים כתיב (שם) היתה עלי יד ה', ובירידת גשמים כתיב (תהלים קמ"ה) פותח את ידך... (דברים ז ז)

דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל המתים אינן נכנסין אלא לשאול והשאול אינו מתמלא לעולם, שנאמר (משלי כ"ז) שאול ואבדון לא תשבענה וגו'. תאמר משהם מתים בעולם הזה שוב אינם חיים לעולם הבא, תלמוד לומר אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, למקום שהמתים מתכנסין לעולם הבא שם הם שבים ועתידים לומר שירה לימות המשיח, מאי טעמא (ישעיה כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו, ואומר יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו'. (קהלת א יט)

א"ר ירמיה בן אלעזר עתיד הקב"ה לחדש מאור פניהם של צדיקים לעתיד לבא, הא כמד"א (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, כשם שהוא מחדש פניהם כך הוא מחדש לבושיהם, יומא דין סימיסריקין, מחר אולוסריקון (מיני בגדים), א"ל מהו דין דכתיב (ישעיה כ"ג) לאכל לשבעה ולמכסה עתיק, א"ל יומא דין ארסקינון ולמחר אולוסריקון. (שם שם כא)

...אמר איך אינון אתיין שליחין או לבושין, א"ל לבושין, א"ל מאן את מחמי לי, א"ל לא ממקרא ולא ממשנה אלא מדרך ארץ אני משיבך, א"ל זרעית מימיך אפונין, א"ל אין, א"ל היאך זרעית שליחין או לבושין, א"ל שליחין, א"ל היאך אינון אתיין לבושין או שליחין, א"ל לבושין, א"ל ולא שמעין אודנך מה פומך ממלל... (שם ה יב, וראה שם עוד)

ר' יודן בשם ר' זעירא ור' יוחנן בשם רשב"י אמרו גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים לבא שלא בעונתה, צרפית על ידי שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה, שונמית על ידי שהאכילה את אלישע זכתה להחיות את בנה. (שיר ב טז)

החיה יחזקאל המתים (באותו יום) מנין, א"ר יצחק מן הדא קרא (יחזקאל ל"ז) מארבע רוחות באי הרוח, א"ר פנחס אותה הרוח שהפילה את הצלם הרוח ההוא החיה המתים... (שם ז יד)

מדרש תנחומא:

תנא בשם ר' נתן כסות שיורדת עם אדם לקבורה בו עתיד לעלות בתחיית המתים, שנאמר (איוב ל"ח) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש. (אמור ב)

מעשה באחד שהיה הולך מארץ ישראל לבבל כשהיה אוכל לחם ראה שני צפרים מתנצים זה עם זה הרג אחד מהן את חברו, הלך והביא עשב והניחו על פיו והחיהו, הלך אותו האיש נטל אותו עשב שנפל מן הצפור הלך להחיות את המתים, כשהגיע לסולמה של צור מצא אריה מת מושלך בדרך והניח אותו העשב על פיו והחיהו, עמד האריה ואכלו... (חקת א)

...ומפני מה נקבר בחוצה לארץ, כדי שיהיו המתים שבחוצה לארץ חיין בזכותו, שנאמר (דברים ל"ג) וירא ראשית לו וגו'... (ואתחנן ו)

מדרש תנחומא הקדום:

אמר ר' אחא דיבר הקב"ה לשמים שיבראו והיו נמתחין והולכין, שלאמלא שאמר להם די היו נמתחין והולכין עד שיחיו המתים. (בראשית יא)

זה שאמר הכתוב זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים (תהלים קמ"ב) מי אמר הפסוק הזה, דוד אמרו, חלקי בארץ החיים הוא קורא ארץ ישראל ארץ החיים, למה אמר ריש לקיש בשם ר' אלעזר הקפר מפני שמתי ארץ ישראל חיים תחילה לימות המשיח לפיכך הוא קורא אותה ארץ החיים. (ויצא כג)

אותיות דר' עקיבא:

...ואני הוא שמחצתי אותם בעול הזה בעורת עינים, בחרישת אזנים, בחגירות רגלים... ואני הוא שמרפא אותם לעולם הבא... (אל"ף)

דבר אחר זה טיט של עולם הבא שהצדיקים מציצין הימנו כתות כתות כעשבי השדה בכמה לבושין שריחן הולך מסוף העולם ועד סופו כריח גן עדן... מיכן אתה למד שאין הקב"ה מחיה את המתים אלא בארץ ישראל, שנאמר כה אמר ה' בורא השמים ונוטיהם רקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה (ישעיה מ"ב), ואומר (יחזקאל כ"ו) ונתתי צבי בארץ חיים, מהו ארץ חיים, וכי יש ארץ חיים וארץ מתים, אלא זו ארץ ישראל שנקראת ארץ החיים שמתיה חיים תחלה לעולם הבא, אם כן צדיקים שבחוץ לארץ כגון משה ואהרן ושאר כל הצדיקים שבארבע פנות העולם היאך חיין ובאין לעולם הבא, אלא מלמד שבשעת תחיית המתים הקב"ה יורד משמי שמים העליונים וישב על כסאו בירושלים, שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה', וקורא להם הקב"ה למלאכי השרת ואומר להם בני לא בראתי אתכם אלא לשעה זו כדי שתעשו לי קורת רוח, משיבין מלאכי השרת ואומרים לפניו רבון של העולמים הננו נעמוד לפניך בכל דבר שאתה רוצה, משיב הקב"ה ואומר להם לכו ושוטטו בארבע רוחות העולם והגביהו את ארבע כנפות הארץ ועשו מחילות מחילות בקרקע הארץ לכל צדיק וצדיק שבחוצה לארץ עד ארץ ישראל והביאו לי כל צדיק וצדיק צדיק פלוני בן פלוני, חסיד פלוני בן פלוני, חכם פלוני בן פלוני, נבון פלוני בן פלוני, נביא פלוני בן פלוני שמסרו את עצמן על קדושת שמי בכל יום ויום כדי שלא יצטערו ויבאו לארץ ישראל ואני מחיה אותם... ומביאין אותן בתוך מחילות לארץ ישראל אצל הקב"ה לירושלם, והקב"ה עומד בעצמו ומחיה אותן ומעמיד אותן על רגליהן, וכאיזצד מחיה את המתים לעולם הבא, מלמד שנוטל הקב"ה שופר גדול בידו שהוא אלף אמה באמה שלו ותוקע בו, וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, בתקיעה ראשונה העולם כולו רועש, בתקיעה שניה העפר מתפרד, בתקיעה שלישית עצמותיהן מתקבצין, בתקיעה רביעית אבריהם מתחממין, בתקיעה חמישית עורותיהם מתקרמין, בתקיעה ששית רוחות ונשמות מתכנסות לגופיהן, בתקיעה שביעית חיים ועומדים על רגליהם בלבושיהם, שנאמר (זכריה ט') ה' צב-אות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו והמו כמו יין ומלאו כמזרק כזויות מזבח, והושיעם ה' אלקיהם ביום ההוא כצאן עמו כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. (טי"ת)

פרקי דר' אליעזר:

ר' יהודה אומר כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נשמתו של יצחק, כיון שהשמיע קולו מבין שני הכרובים ואמר אל תשלח ידך אל הנער חזרה הנפש לגופו והתירו ועמד על רגליו, וידע יצחק תחיית המתים מן התורה, שכל המתים עתידין להחיות, באותה השעה פתח ואמר ברוך אתה ה' מחיה המתים. (פרק לא)

...ועמד אליהו והתפלל לפני הקב"ה ואמר, רבונו של עולם, לא די לי כל הרעות שעברו עלי ועל ראשי אלא אף האשה הזאת, שאני יודע שמתוך צרת בנה דברה עלי לעקשני, עכשיו ילמדו הדורות שיש תחיית המתים, השב את נפש הילד, ונעתר לו...

והלך אל עין דאר אל אשה צפניה אמו של אבנר ושאלה באוב והעלת לו שמואל ועלו עמו אחרים וכסבורין שהגיע תחיית המתים, וראתה האשה ונבהלה מאד, ויאמר לה המלך אל תיראי. ויש אומרים צדיקים הרבה כיוצא בו עלו עמו באותה שעה... (פרק לג)

...מיד השמיע קב"ה קולו ורעשה הארץ, שנאמר (יחזקאל ל"ז) ויהי קול כהנבאי והנה רעש, והיתה הארץ מקרבת עצם אל עצמו. רבי יהושע בן קרחה אומר ירד עליהם תחיית טל מן השמים שהוא נובע ומוציא מים כך היו נובעים ועולים עליהם בשר ועצמות וגידין. א"ל הנבא על הרוח, באותה שעה יצאו ד' רוחות השמים ופתחו את אוצרות הנשמות והחזיר כל רוח ורוח לגוף בשר איש שנאמר והנבאתי כאשר צוני... וכלם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד, אמר הנביא רבונו של עולם מה טיבו של זה, א"ל בנשך נתן, באותה שעה היו ישראל בוכים ואומרים היינו מקוים לעמוד עם כל ישראל בתחיית המתים עכשיו אבדה תקותינו. באותה שעה אמר הקב"ה לנביא לך אמור להם חי אני שאעמיד אתכם בתחיית המתים לעתיד לבא ומקבץ את כל ישראל לקבוץ גלויות לארץ ישראל, שנאמר (שם) הנה אני פותח את קברותיכם. (שם)

ר' יונתן אומר כל המתים עולין חוץ מדור המבול, שנאמר (ישעיה כ"ו) מתים בל יחיו וגו', מתים בל יחיו אלו רשעים שיקומו ליום הדין אבל לא יחיו, אבל דור המבול אף ביום הדין אין עומדים, שנאמר רפאים בל יקומו, וכל נפשותם נעשו רוחות, ולעתיד לבא הקב"ה מאבדן מן העולם.

רבי זכריה אומר שינת הלילה דומה לעולם הזה, וקיצת הבקר דומה לעולם הבא, ומה שינת הלילה אדם שוכב וישן ורוחו שוטטת בכל הארץ ומגדת לו בחלום כל דבר שיהיה, שנאמר (איוב ל"ג) בחלום חזיון לילה וגו' אז יגלה אזן אנשים, כך המתים רוחן משוטטת בכל הארץ ומגדת להם וכו', אבל הן נותנין שבח להקב"ה שהוא עתיד להחיותן, שנאמר (תהלים קמ"ט) יעלזו חסידים בכבוד. קיצת הבקר דומה לעתיד לבא, שנאמר (שם) שבענו בבקר חסדך.

ר' חנינא אומר כל הצדיקים שמתו בחוצה לארץ נפשותם נאספות לארץ, שנאמר (ש"א כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים, וכל המתים מן הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות בקלע, שנאמר (שם) ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע...

ולעתיד לבא כשיקרא הקב"ה לארץ שיתן פקדון כל הגופות ההוא שמתערב בעפר הארץ כשאור שהוא מתערב בעיסה מיפה ומרבה ומעלה את כל הגוף בלא מום כשאור שהוא מיפה ומרבה את העיסה, מיד הארץ רעשה וההרים מזדעזעים והקברות נפתחים ואבני קברות מתפזרות אשה מאת רעותה, שנאמר (זכריה ט') והושיעם ה' אלקים ביום ההוא. ר' עזריה אומר כל הנפשות בידו של הקב"ה, שנאמר (איוב י"ב י') אשר בידו נפש כל חי, משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מהלך בשוק ומפתחו בידו, כל זמן שהמפתח בידו כל ממונו בידו, כך הקב"ה מפתח של בית הקברות בידו, ומפתח אוצרות הנשמה לעתיד לבא הקב"ה פותח את הקברות ופותח את אוצרות הנשמות ומחזיר כל רוח ורוח לגוף בשר איש, שנאמר (תהלים ק"ד ו') תשלח רוחך יבראון... ולעתיד לבא הקב"ה מוריד תחיית טל ומחיה המתים, שנאמר (ישעיה כ"ד) יחיו מתיך אלו שמתו בטוחים על שמו, נבלתי יקומון אלו רשעים שיקומו ליום הדין אבל לא יחיו, הקיצו ורננו שוכני עפר אלו הצדיקים שהם שוכני עפר, כי טל אורות טלך אין טל צדיקים טל של חשך אלא טל של אור, והוא נותן רפואות לארץ... ומאי זה מקום הוא יורד, כביכול מראשו של הקב"ה, ולעתיד לבא מנער שער ראשו ומוריד תחיית טל ומחיה את המתים, שנאמר (שיר ה') אני ישנה ולבי ער עד שראשי נמלא טל. (פרק לד)

אבות דר' נתן:

אנשי סדום לא חיין ולא נידונין, שנאמר (בראשית י"ג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו'... דברי ר"א, רבי יהושע אומר באין הן לדין שנאמר (תהלים א') על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים, בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. ר' נחמיה אומר אפילו בעדת רשעים אינן באים, שנאמר (שם ק"ד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. קטנים בני רשעים לא חיין ולא נידונים, שנאמר (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' אשר לא יעזוב להם שורש וענף דברי ר"א, רבי יהושע אומר באים, ועליהם הוא אומר (דניאל ד') קרי בחיל וכן אמר גודו אילנא וקציצו ענפוהי אתרו ענפיה ובדרו אינביה, ואומר ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו...

שבעה אין להם חלק לעולם הבא, ואלו הן לבלר, וסופר, וטוב שברופאין, ודיין לעירו, וקוסם, וחזן וטבח... (פרק לו וראה שם עוד)

שוחר טוב:

ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, סברי דאמרי אינשי דלית מתין חיין, שאמר רוח הולך ולא ישוב, אלא זה יצר הרע שהוא הולך עמו בשעת מיתה ואינו שב עמו בשעה שיעלו המתים. (מזמור עח)

דבר אחר זה הים גדול מדבר בשאול, שם רמש ואין מספר אלו המתים, חיות קטנות עם גדולות קטון וגדול שם הוא... כולם אליך ישברון שעיניהם תלויות לתחית המתים, תשלח רוחך יבראון, באותה השעה יאמרו לשם שירה, יהי כבוד ה' לעולם, ותדע לך שאינו מדבר אלא בתחיית המתים, שבתחיית המתים כתיב (ישעיה מ"ב) ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו, ישימו לה' כבוד, מה כבוד שאומר להלן תחיית המתים אף כבוד שנאמר כאן תחיית המתים, באותה השעה הן אומרים שירה, הדא הוא דכתיב (תהלים צ"ו) שירו לה' שיר חדש. (מזמור קד)

תנא דבי אליהו רבא:

...לעתיד יהא הקב"ה מחיה המתים בין לימות בן דוד בין לעולם הבא, כבר נעשה מקצת תחית המתים על ידי הצדיקים בעולם הזה, על ידי אליהו ואלישע ויחזקאל בן בוזי הכהן... (פרק ג)

לימות בן דוד כיצד, אדם שעבר עבירות הרבה ונקנסה עליו מיתה עד ד' דורות שנאמר פוקד עון אבות וגו', וחזר ועשה תשובה וקרא תורה נביאין וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושימש חכמים אפילו נגזרו עליו ק' גזירות הקב"ה מעבירן ממנו ויקבץ אותו עם שאר הצדיקים לימות בן דוד, שנאמר (הושע ח') גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, אל תקרי כי יתנו אלא כי ישנו. תחית המתים להקב"ה בעולם הזה כדי לקדש שמו הגדול, וכן תחית המתים להקב"ה לימות בן דוד כדי ליתן שכר לאוהביו וליראיו וכן תחית המתים להקב"ה לעולם הבא כדי ליתן דין וחשבון, שנאמר (ישעיה כ"ו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל... הקיצו ורננו שוכני עפר, מכאן אמרו כל הנעשה שכן לעפר בחייו עפרו ננער לתחיית המתים, וכל שאינו נעשה שכן לעפר בחייו אין עפרו ננער לתחית המתים, לכך נאמר כל שוכני עפר שכוני עפר לא נאמר אלא שוכני עפר אלו בני אדם שממשכינים עצמם על העפר ללמוד תורה הקב"ה מביא עליהם טל של אורות של תורה ומושיבן בין ברכיו ומגפפן ומנשקן ומביאן לחיי עולם הבא... (פרק ה)

וכל הצדיקים העומדים בתחית המתים לימות בן דוד שוב אינן חוזרין לעפרן לעולם, שנאמר (ישעיה ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים... (פרק לא)

ילקוט שמעוני:

א"ר חייא בר אבא איני ממלא רוחי בהן בשעה שאני ממלא רוחי באדם, לפי שבעולם הזה הרוח היא נבזקת באחד מאבריו, אבל לעתיד לבא היא נבזקת בכל הגוף כדכתיב ואת רוחי אתן בקרבכם. (בראשית פרק ו, מד)

ימחה שמם של אפיקורסין שהן אומרים אין תחית המתים, הרי צורת נחש שהוא ממית עשה בו המקום חיים, תחיית המתים שכולן בטל של חיים על אחת כמה וכמה. (במדבר פרק כא, תשסד)

כך היה ר' סימאי דורש, אין לך פרשה שאין בה תחיית המתים אלא שאין בנו כח לדרוש, שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה, ואל הארץ לדין עמו, לדיין עמו, ומניין שאין מדבר אלא בתחיית המתים, שנאמר מארבע רוחות בואי הרוח. (דברים פרק לב, תתקמב)

ילקוט ראובני:

סוד תחיית המתים בארץ ישראל, דע כי יש מסוד הקבלה בידינו שתחיית המתים של ארץ ישראל קודם של תחיית המתים של חוצה לארץ ארבעים שנה. אמנם כל מי שנפטר בחוצה לארץ ויש לו א' ממשפחתו בארץ ישראל שהוא קרוב לו שהוא חייב באכילתו בין איש ובין אשה יש כח ביד קרובו שבארץ ישראל להחיות כל קרוביו שבחוץ לארץ. וסוד זה נרמז במסכת פסחים בפרק תמיד נשחט, באמרם שם עתידים צדיקים שיחיו המתים, הדא הוא דכתיב כה אמר ה' עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים ואיש משענתו בידו. ומה שתלה כח התחייה בזקנה והצדיקים הענין לפי שכל הדרים בארץ ישראל נקראים צדיקים, כאומרו ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו', אמנם זאת הסגולה של התחייה צריך שיהיו בני תורה שנקראים זקנים, כאומרו והדרת פני זקן, ופירשו חז"ל זה שקנה חכמה. (ויחי)

גפרית ומלח שרפה כל ארצה, ארץ ישראל נקראת ארץ החיים, והלא מתים שם אלא לפי שמתיה חיים תחלה לימות המשיח, ואפילו ירבעם בן נבט וחבריו, ואף שחטאו יותר מדאי כבר נפרע מהם שנאמר גפרית ומלח שריפה כל ארצה, ז' שנים היה ארץ ישראל בוערת בגפרית ואש, ובאותו ז' שנים נפרע הקב"ה מן ירבעם וחביריו. (נצבים)

אמונות ודעות:

ואומר עוד כי זמן עמידתה (של הנפש) בודדת יהיה עד אשר יתקבצו כל הנפשות אשר חייבה חכמת הבורא לברוא אותן, וזה יהיה עד סוף עמידת העולם, וכאשר ישלם מספרם ויתקבצו, יאחד בין הנפשות וגופיהן, וכפי שאבאר במאמר שאחר זה, וגומלם במה שהם ראוים... (מאמר ו פרק ז)

אמר בעל הספר, אבל תחית המתים אשר הודיענו ה' שתהיה בעולם הבא לגמול, הנה זה ממה שאומתינו מסכמת עליו, ויסוד הסכמתם לפי הענין שנזכר לעיל במאמרים הראשונים לפי המטרה מכל הנבראים הוא האדם, וסבת רוממותו משמעתו לדבר ה', ופריה החיים הנצחיים בעולם הגמול. ולפני כן מה שראה להפריד בין רוחו וגופו עד עת השלמת הנפשות עד שיקבץ את כולם כמו שבארתי. ולא ידוע לנו שום יהודי החולק על אמונה זו ולא שתקשה על דעתו היאך יחייה ה' את המתים, מפני שכבר נתברר לו שהוא ברא יש מן האין, ולא יתכן שיקשה עליו להחזיר יש מדברים שנתפרדו או נתפרקו.

עוד כתב לנו תחית המתים בזמן הישועה והעמידו לנו נביאיו מופתים על כך, ובזה מצאתי שנפלה מחלוקת בסברא בתחית המתים שבעולם הזה, הרוב באומתינו אומרים שזה יהיה בזמן הישועה, ומפרשים על הפסוקים שמוצאים במקרא בענין תחית המתים כפשוטו, וקובעים זמנו בזמן הישועה בלי ספק. וראיתי מעטים באומה שכל פסוק שמוצאים בזכרון תחית המתים לזמן הישועה מבארים אותו על החיאת השלטון ותחית האומה, ומה שאין זמנו קבוע לעת הישועה מפרשים אותו על העולם הבא. ולפיכך יחדתי מאמר זה לענין זה.

ואומר אני בו, שאני עיינתי ודקדקתי, ונתברר לי מה שאומרים רוב האומה שתחית המתים תהיה בזמן הישועה, וראיתי לקבעו כדי שיהא סעד והנחיה כמו מה שכבר קדם. ואומר תחלה, כי מן הידוע באמתות הדברים, שכל דבר שנמצא במקרא הרי הוא כפשוטו, זולתי מה שאי אפשר לפרשו כפשוטו מחמת אחת מארבע סבות, או מפני שהחוש דוחה אותו, כעין אמרו "ויקרא האדם שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי", והרי רואים אנו השור והאריה שאינם ילודי אשה, לכן צריך שנדע שאין הדבר אמור אלא בבני אדם, או שהשכל דוחה אותו, כאמרו "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא א-ל קנא", והרי האש ברואה וזקוקה לחומר ופעמים נכבית... ומצאנו תחית המתים שאין החוש דוחה אותו, לפי שאין אנו אומרים שיחיו מאליהם, אלא אומרים אנו כי בוראם יחייה אותם. וגם אין השכל דוחה אותו, מפני שהחזרת דבר שכבר היה ונתפרד קרוב למושכל יותר מבריאת יש מאין. וגם אין פסוק אחר המונעו, אלא הפסוק מחזקו, כמו שפירש בעולם הזה בהחיאת בן האשה הצרפית והשונמית. ואין במסורת דבר שמחייב להוציאו משפטו, אלא כל דברי חכמים מחזקים אותו, לפיכך חובה להניחו כמות שהוא כפשט הכתוב, שה' יחיה מתי עמו בזמן הישועה, ואין להסבירו באופן אחר, כל שכן כאשר המקומות שנזכרה תחית המתים משמען שהיא בעולם הזה דוקא.

ואומר כי שירת האזינו סדורה כפי מצבי בני ישראל, תחלתה מראשית בחירת ה' אותנו, אמרה "זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור" (דברים ל"ב)... ושישית בגאולתינו וישועתינו מן "ראו עתה כי אני אני הוא" עד סוף השירה. והרי לפי סדר זה יהיה אמרו "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא" בזמן הישועה, וכדי שלא נטעה שענינו המתת אומה והחיאת אחרת כמנהגו של עולם, ולפיכך אמר "מחצתי ואני ארפא", להשמיענו כי כמו שהגוף הנחלה הוא עצמו המתרפא, כך הגוף המומת הוא הגוף החויה, ושכל זה יהיה בזמן הישועה, שהרי אמר בסמוך לו "כי אשא אל שמים ידי, אם שנותי ברק חרבי, אשכיר חצי מדם, הרנינו גוים עמו", כענין (ירמיה ל"א) "רנו ליעקב שמחה". (מאמר ז פרק א)

ואומר עוד, כי לפי שידוע לפני הבורא מחשבות שיעלו על לבנו מקושי תחית המתים אצלינו, לפיכך הקדים דבר זה לנביאו יחזקאל ואמר לו, "בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותינו כי נגזרנו לנו" (יחזקאל ל"ז). ואחר כך צוהו לבשר אותנו שיעלנו מקברותינו ויחיה כל מתינו, במה שאמר אחריו "לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר א-דני אלקים הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי" (שם). וכדי שלא נחשוב שהבטחה זו לעולם הבא הוסיף בסוף הדבור "והבאתי אתכם אל אדמת ישראל" כדי לאמת אותו שהוא בעולם הזה, והסמיך לו שכל אחד ממנו כאשר יחייהו ה' יזכור שהוא אשר היה חי, ושהוא אשר מת, ושהוא אשר חיה, והוא אומרו "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם"...

ואומר עוד כי הנביא כבר בשר בכמו הבטחה זו ואמר יחיו מתיך, דומה למה שאמר שם "יבשו עצמותינו אבדה תקותינו". ומה שהמשיל מצב זה למי שניעור משנתו כאמרו הקיצו ורננו, דומה למה שאמר שם "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם". ומה שהמשיל את החיים בטל אורות מפני שבנינו מארבע יסודות והרי העפר מצוי, והלחות יביאנה ה' וזהו ענין טל, ואחר כך יביא לו את הרוח מענין אורות, לפי שהנפש כך מאירה כמו שבארנו, "וארץ רפאים תפיל", כלומר הכופרים יפלו לארץ וירדו, כמו שבארנו, ואשר נסכלו בצווי ה' ואזהרותיו.

ואומר עוד מצאתי כי דניאל הודיעו ה' מה שיהיה באחרית הימים בשבעה וארבעים פסוקים, מהם פסוק אחד במה שיהיה באחרית מלכות פרס והוא הראשון, ומהם שלשה עשר פסוקים עניני ממלכת היונים... ושלשת הפסוקים האחרונים בענין הישועה, ואחד מהם "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות" (דניאל י"ב). אבל אמר ורבים מישני, ולא אמר וכל ישני אדמת עפר, כי כל ישני אדמת עפר הם כל בני אדם, ולא יעד הבטחה זו אלא לבני ישראל בלבד, ולפיכך אמר רבים. ואמר "אלה לחיי עולם ואלה לחרפות", אין כוונתו אותם שיחיו יש מהם לגמול ויש מהם לעונש, כי לא יחיה בזמן הישועה מי שיש עליו עונש, אלא נתכוון בחלוקת הדבור כי אלה אשר יקיצו לחיי עולם ואתם אשר לא יקיצו הם לחרפות לדראות עולם, כי כל צדיק ובעל תשובה יחיו, ולא ישארו אלא הכופרים ואשר מתו ללא תשובה. וכל זה בזמן הישועה.

ואם יבא אדם ויוציא מקראות הללו מפשוטן ופרשן שלא על תחית המתים, ויאמר כבר מצאנו הלשון אומר על שפל שהרים ה' קרנו כאלו הקימו מעפר, כאמרו "מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיבי עם נדיבים" (תהלים קי"ג)... נבאר לו כי מחשבתו טעות, מפני שאין רשות להעמיס על הפסוק כל הסבר שהוא סובל אלא באחת מארבע סבות שהקדמנו, אבל אם לא היתה אף סבה מהן הרי הפסוקים כפשוטן. ואלו היה מן הראוי לבאר כל פסוק בכל באור שיסבול ללא הכרח לא היתה נשארת לנו מצוה שמעית כלל, כי כולן סובלים באור אחר... (שם פרק ב)

ואם יתעוררו לאדם טעויות הללו אשר במשמע פסוקים אלו ויחשוב שהם סותרים היות תחית המתים בעולם הזה, לכן ראיתי להזכירם ולבאר את המטרה המכוונת בהם. ואומר שהם שלש סוגי מקום טעות, ולכל אחד מהן באור מיוחד. הראשון מהם דבר העבד, "זכר כי רוח חיי וגו' לא תשורני עין רואי עיניך בי ואינני, כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה לא ישוב עוד לביתו" (איוב ז')... אין כוונת החסידים בדברים אלו שאין הבורא יכול להחיות את המתים, והיאך יתכן שיתפלל לפניו בזה והוא יודע שהוא יכול על כל, אלא כוונתם בכך תיאור קוצר יכולת האדם אחר ירידתו לקבר וחולשתו מלהקים את עצמו או להתעורר משנתו או לחזור לביתו...

והפן השני מה שאמר הכתוב "ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב" (תהלים ע"ח), "אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו" (שם ק"ג), הרי הכוונה בפסוקים אלו כי אחת סבות רחמי ה' על עבדיו ידיעתו חולשתם ואי יכולת רוחם לחזור לגופם או לביתם מצד עצמם, ואין כוונתם בכך שאין בוראם יכול להחזירם, אלא כל מה שמוסיפים לתאר ריחוק בני אדם ממצב זה, מתוספת עוד יכולת הבורא על כך, וזה כעין פליאת הכתוב במעמד הר סיני... כי תתגלה יכולת ה' יותר במה שתקצר בו יכולת הנבראים.

והפן השלישי מה שאמר הכתוב "כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון, כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת, כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם, גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וחלק אין להם לעולם בכל" (קהלת ט'). שלשת הפסוקים הללו ואף על פי שהם דברי החכם לא אמרם דעת עצמו, אלא ספור מה שאומרים הסכלים... (שם פרק ג)

אחר כך עיינתי במה שקבלו בעלי המסורת והנה יש בו כעין זה, שכל מי שאינו מאמין תחית המתים בעולם הזה אינו חויה (כלול) עם כלל האומה בזמן הישועה, והוא אמרם הוא כופר בתחית המתים לפיכך אין לו חלק בו, שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה (סנהדרין צ')... ונאמר עוד מסורת בפירוש "והקמנו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי אדם" (מיכה ה') כי שבעה הם דוד באמצע אדם שת מתושלח מימינו, אברהם יעקב משה משמאלו, והשמונה נסיכים ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיהו אליהו ומשיח.

וקבלו בעלי המסורת כי כאשר יחייה הבורא את המתים יחזיר בגדיהם עליהם, ואין זה קשה מהחזרת המתים עצמם...

ואחר שביארתי דברים אלו אומר על דרך הדיוק בעיון בענין תחית המתים אשר בזמן הישועה ואשר לעולם הבא גם יחד. ושמא מתבונן יתבונן ויאמר, אם הדור הראשון מבני אדם כאשר מתו נתפרדו יסודותיהן וחזר כל חלק מהם למקורו, כלומר חזר החום אל האש ונתערב בה, והלחות לאויר, והקור למים, והיובש נשאר עפר, ואחר כך הרכיב הבורא גופות הדור השני מן המקורות שכבר נתערבו בהן חלקי הדור הראשון, ואחר כך מת הדור השני מבני אדם ונתערבו חלקיהם גם הם במקורות היסודות, ושוב הרכיב הבורא מהם דור שלישי והיתה אחריתו כשני קודמיו, וכך הרביעי והחמישי, והיאך יתכן שיחזיר את הדור הראשון בשלמותו והשני בשלמות והשלישי בשלמות וכבר נתערב מקצת כל דור בשני. והנני מבאר בזה באור מספיק ואומר, כי לא היה נזקק להשתמש בפרודות גופי הדור הראשון להרכבת גופים אחרים, אלא אלו לא נשאר במציאות כי אם אותם החלקים בלבד, שאז היו חוזרים תמיד. והנני נושא לך משל, לאדם שיש לו כלי כסף של אלף דרהם ואין זולתו, כל זמן שנשבר חזר והתיכו ויצקו, אבל מי שיש לו אוצרות ממון ויעד שכל כלי שנשבר יצניע שבריו עד שיחזירו אותו הכלי בעצמו, הרי כל כלי חדש שהוא יוצק לקוח מבית ממונו ואינו מערב בו שברי הנשבר אלא מניחן עד שיחזירם כמו שיעד... אין הכרח שירכיב הבורא גופות הדור השני מפרודות הראשון, אלא מניחם עד שימלא להם מה שיעד. (שם פרק ד)

ושמא יחשוב עוד ויאמר, ואם אכל אריה את האדם, ואחר כך טבע האריה ואכלוהו הדגים, ואחר כך נצודו הדגים ואכלם אדם, ונשרף אותו אדם ונעשה אפר, מאין יחזיר הבורא את האדם הראשון, האם מן האריה המת, או מן הדגים או מן האדם, והשני האם מן האש או מן האפר? ונדמה לי כי זה ממה שמביא את המאמינים במבוכה.

וראיתי להקדים הקדמה לפני שאענה על כך, ואומר, ראוי שנדע שאין בעולם גוף המכלה גוף, ואפילו האש שהיא ממהרת לשרוף אינה אלא מפרידה בין חלקי הדבר ויחזור כל חלק ליסודו, ויהיה החלק העפרי אפר ומאומה אינו כלה, ולא יתכן שיוכל לכלות דבר עד שיאפיסהו כי אם הבורא אשר בראו מן האין. וכיון שדבר זה נכון בלי ספק, הרי כל בעל חי שאכל גוף מסוים אינו מכלה אותו אלא מפריד את חלקיו בלבד... אבל האדם הואיל והבטיחו בוראו לקבץ חלקיו ולהחזירם למה שהיו, לפיכך מניחם בצד ואינם מתערבים ביסודות הגדולים, אלא נשארים מפורדים עד עת החזרה, ואפילו החלק העפרי שנמצא בארץ ואף על פי שאנו רואין אותו כאלו כבר נתערב ונעלם מעינינו, אינו נעלם מלפני הבורא. וכיון שהדברים כפי הביאור הזה, לפיכך האדם שנאכל כיון שלא יכלה מאומה מחלקיו הרי כולם שמורים בכל מקום שהם, ביבשה או בים, עד אשר יחזרו כולן, ואין בזה פלא יותר מעיקר בריאתו.

ושמא יחשוב ויאמר אותם שיחיו בעולם הזה האם יאכלו וישתו ויתחתנו או לאו? ראוי שנדע שהם יאכלו וישתו כמונו ויתחתנו, כמו שנתבאר בבן הצרפית ובן השונמית שחיו בעולם הזה, אכלו ושתו והיו ראוים לנשואין. ואמר אחד מן החכמים שהוא מזרעו של אחד מהם. ואותו המופת אשר ראה האדון יחזקאל הכהן הידועה בתחלת פרשת "היתה עלי יד ה" עד סופה היא האות המוכיח על תחית המתים בעולם הזה והתגלותם לנביא, כאמרו "ותבא בהם הרוח ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד" (יחזקאל ל"ז). וזו היתה הוכחה לנביא. אבל שאר האומה הרי ההוכחה על כך כאשר ראו את מי שהם מכירים מהם שכבר חיה והמשיך בחיים, והיה שעור חיי אותם אשר החיה ה' על ימי יחזקאל כימי חיי בן הצרפית ובן השונמית בקירוב. אבל אותם שיחיו בזמן הישועה הרי המסורת גלתה לנו שהם לא ימותו. וכן אמרו קדמונינו מתים שהקב"ה עתיד להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן. וכאשר אנו מתבוננים בכתוב אנו מוצאים שהוא מחזק את זה, שהרי הוא אומר כי השמים והארץ יכלו והישועה תמיד, והוא אומרו "שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ מתחת כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וישביה כמו כן ימותון, וישועתי לעולם תהיה וצדקתי לא תחת" (ישעיה נ"א). ואנחנו יודעים שאין הישועה עצם שתתקיים בעצמה, אלא הכוונה בישועה אנשי הישועה. (שם פרק ה)

ואם ישאל אדם ויאמר, אותם שיחיו מי ומי הם? נענהו שהם האומה כולה הצדיקים מהם ומי שמת בתשובה, ונלמד זה ממה שנאמר והעליתי אתכם מקברותיכם עמי, כל מי שנקרא עמי הרי הוא נכלל בהבטחה זו. ומצאתי שהצדיקים נקראים עמי, כאומרו "ולאמר לציון עמי אתה", והחטאים מי שלא עשה תשובה אינו נקרא עמי, כאמרו "כי אתם לא עמי" (הושע א') ובעלי התשובה נקראים עמו כאמרו (שם ב') "ואמרתי ללא עמי עמי אתה"... למדנו שכל מי ששב מכל עברה אפילו מן הכפירה הרי הוא כלול בהבטחה זו.

ואומר עוד דבר כלל, האם אין אנו מקהלות המיחדים מודים שהבורא יתרומם ברוממותו מחיה כל המתים בעולם הבא לגמול, ואיזה דבר מוזר יש באמרינו שתהא לאומה זו עדיפות בזמן נוסף שיחיה בו מתינו לפני העולם הבא, כדי שישלב חייהם אלה בחיי העולם הבא, ומה יכולה להיות הסבה המונעת את זה והדוחה אותו, האם אין צדק לפניו לשלם לכל מיוסר כפי יסוריו. והרי אומתינו זו כבר יסר אותה בדברים גדולים, כאמרו "כי בחנתנו אלקים צרפתנו" (תהלים ס"ו), כל שכן שיוסיף לה תקופת זמן זו לפני העולם הבא, ויהיה לה בכך עדיפות על כל אותם שיוטב אליהם, כמו שהיתה תוחלתה ויסוריה יותר מהם.

ואם ישאל ויאמר, כאשר יחיה ה' כל מתי האומה הזו כיצד תכיל אותם הארץ? נאמר שאם נעשה חשבון נמצא כי מאז שיצאה אומתינו לעולם עד זמן הישועה אלפים ומאתים שנה ועוד כמה שנים, יהיו שלשים ושנים דורות, בקירוב מאה ועשרים רבוא גברים ונשים, ואם נניח שכולם צדיקים ובעלי תשובה שיהו זכאים לזמן הישועה, כי אז היינו מוצאים שלא ימלאו מן הארץ אלא חלק אחד ממאה וחמשים חלקים, כל זה מתוך הנחה שנתן לכל אחד מהם יותר על מאתים אמות למשכן וזריעה ויתר הצרכים...

ואם ישאל אדם והאם יכירו ידידיהם וקרוביהם? והאם יכירו זה את זה? חקרתי בזה ומצאתי שכן, כי הרועים והנסיכים והנביאים בהכרח שיהו מוכרים בתוך האומה, ואם כן יהיו בחיריה והמוניה מוכרים, כדי שיהא הבדל בין אלו לאלו, ובפרט שכבר אמר הכתוב שכל אדם יסופח לשבטו כמו שהוא מפורש בפרשת ואלה שמות השבטים, ואפילו הגרים יסופח כל אחד אל השבט אשר שכן בקרבו, כאמרו "והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם א-דני אלקים" (יחזקאל מ"ז). (שם פרק ז)

ואם ישאל על בעלי המומין האם יקומו במומיהם או יתרפאו? אנו עונים שהם יתרפאו, כמו שאמרו הקדמונים עומדין במומן ואחר כך מתרפאין, וכפי שהוא כלול בפסוק "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא" (דברים ל"ב), וכמו שנאמר (ישעיה ל"ה) "אז ידלג כאיל פסח ותרון" וגו'.

ואם יאמר והאם יוכלו לחטא בזמן הישועה אם לאו, אם אינם יכולים לכך הרי הם אז מוכרחים, ואם יכולים הם על כך היאך יהיה מצבם, האם ימותו ויענשו או לאו? תשובתינו על כגון שאלה זו ידועה, והם שלש שאלות אחרות, הראשונה על אנשי הגמול בעולם הבא, האם יכולים לחטא או לאו, והשניה על הנביאים האם יכולים להוסיף בנבואתם ולגרוע ממנה או לאו... ולא הבטיח את הגמול לעתיד לבא לאותם שיחיו אלא מפני שכבר ידע שהם אז יבחרו משמעתו ולא ימרוהו, ולא הבטיח תחיה לאומתו בזמן הישועה אלא מפני שכבר ידע שהיא תבחר אחר התחיה משמעתו ולא תמרהו.

ואם ישאל ויאמר האם יש להם גמול על אותה המשמעת אשר יסגלו בזמן הישועה? נאמר כן, כמו שהשכל חייב שאנשי עולם הגמול יש להם גמול על המשמעת שהם מסגלים בעולם הבא, ויהיו אלה תוספת נוספת להם על זכויותיהם אשר מלפני כן... (שם פרק ח)

ואם ישאל על בני אדם אשר בימיהם תהיה הישועה כשהם חיים היאך יהיה מצבם, האם ימותו או לאו? אנו אומרים, כיון שדבר זה נמסר לשקול דעתם של בעלי העיון נחלקו בו לשלשה, מקצתם אמרו יחיו ולא ימותו אלא יעברו לעולם הבא כדרך שעוברים אותם שיחיו. ומקצתם אמרו יחיו ימים מעטים וימותו ויחיו שוב בזמן הישועה כדי שיהו שוים לאותם שיחיו. ומקצתם אמרו יחיו ימים רבים אבל לא יחיו עד עת ההעברה לעולם הבא. והיותר קרוב לדעתי על דרך הכרע הדעת הדבר הזה שלישי, ואותם בני אדם אשר מתו מן האומה לא הובטחה להם התחיה אלא כדי שיראו את הישועה, אבל אותם שתמצאם כשהם חיים הרי כבר ראו אותה בעודם חיים ואין ענין להחיות אותם לעת העולם הבא.

ומן הראיות על כך שהחיים יהיו ארוכים בזמן הישועה אמרו, "לא יבנו ואחר ישב, לא יטעו ואחר יאכל כי כימי העץ ימי עמי" וגו' (ישעיה ס"ה). וזה שתמצא הכתוב אומר "כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל" (שם ס"ה), אינו אלא בקירוב ובאופן יחסי... וכאשר יהיו ימי החיים באותו הדור קרוב לחמש מאות שנה, יהיה באופן יחסי אלו מת בו אחד מן מאה יאמרו עליו שהוא מת נער...

והנה מה נכבד יעוד זה כאשר יתקבצו בו כל הנביאים והצדיקים ושאר האומה. (שם פרק ט)

וכאשר יתקבצו מן המאמינים החיים עם החיים כמו שתיארתי, תהיה אז תחית המתים כמו שבארתי במאמר שלפני זה, ויהיה בן יוסף בראשם ולפניהם, מפני שהוא עבד צדיק שסבל את הנסיון ויגמלהו ה' הרבה. ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו כמו שתיארנו, "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו" (תהלים ק"ב)... ואז יתגלה אור השכינה זורח על בית המקדש עד שיהו כל המאורות ביחס אליו חשוכים או עמומים... (מאמר ח פרק ו)

אבל השאלה העשירית האם יפגשו זה עם זה, ואומר כפי מה שהתבוננתי ומצאתי, הצדיקים והרשעים יראו אלה את אלה ראייה בלבד, כמו שאמר על הצדיקים "ויצאו וראו בפגרי האנשים" וגו' (ישעיה ס"ו), וכל מה שרואים את עינוים יאמר וישתבח מי שהצילנו מן העינוי הזה וישמחו ישישו בחלקם... (מאמר ט פרק ט, וראה שם עוד)

אבל השאלה האחרונה והיא האם מוטלת עליהם עבודה לפני ה' יתהדר ויתרומם, ואומר כן, כי לא יתכן שישוחרר שכל ברי מצווי ואזהרה, ואלו היה אפשר שיהיה כדבר הזה לעתיד כי אז היה עושה כן העולם הזה, אלא תהיה עליהם חובה להאמין אלקותו, ולא יקללוהו, ולא יתארוהו בתארים שפלים וכל הדומה לכך, מצד המושכל המוחלט הנה זה מה שלא יתכן בלעדיו. ודברי הכתובים בעבודה אחרת שמעית והוא שיוקצב להם מקום בארצם יתחייבו ללכת אליו בכל תקופת זמן, יהיה להם כיום השבת או כראש החדש אצלינו עתה ויעבדוהו שם בדבר שיקבע להם... (שם פרק י)

תרגום יונתן:

כי עפר אתה - ...דמן עפרא אנת עתיד למיקום למתן דינא וחושבנא על כל מה דעבדת ביום דינא רבא. (בראשית ג יט)

מוריד שאול ויעל - לחיי עלמא. (שמואל א ב ו)

מבשן אשיב - צדיקיא דמיתו ואתאכלו מן חיות ברא... אתיב צדיקיא די ישתניקו במצולתיה דימא. (תהלים סח כג)

מי זאת עולה - כשיחיו המתים יבקע הר הזיתים וכל מתי ישראל יצאו מתחתיו ואפילו צדיקים שמתו בחוץ לארץ יבואו לשם מתחת לארץ ויעמדו, ורשעים שנקברו בארץ ישראל יושלכו כאבנים... (שיר ח ה)

אבן עזרא:

תשלח רוחך - לחכמי המחקר יקום כל חי אחר מותו, ולחכמי תושיה הכללים שמורים והפרטים אובדים, והמבין יבין דרך האמת. (תהלים קד ל)

ורבים - להגאון הם המעטים, ולדעתי הצדיקים שמתו בגלות יחיו ויתענגו בלויתן וכו', וימותו פעם ב' ויחיו בתחית המתים בעולם הבא שאין שם אכילה ושתיה אלא נהנים מזיו השכינה. (דניאל יב ב)

רמב"ן:

האלף לך שלמה - זהו חול, ורמז בכאן על ימות המשיח שהיא אלף שנים, הוא האלף השישי משנות עולם שהם ששת אלפים שנה. ומאתים מן האלף הזה לנוטרים את פריו - לשומרי שכר התורה והמצוה שמתו והתאוו לביאת הקץ ותחיית המתים, רוצה לומר שיהיה תחיית המתים מאתיים שנה אחר הגאולה שתהיה קודם מאתיים שנים באלף הששי ותגלה הגאולה והישועה. (שיר ח יב)

עכשיו ביארנו כונתנו בשכר המצות וענשן ונחזור בקצרה, כי שכר הנפשות וקיומם בעולם הנשמות נקרא לרבותינו גן עדן, ופעמים קורין אותו עליה, וישיבה של מעלה, ואחרי כן יבאו ימי המשיח והוא מכלל העולם הזה, ובסופן יהא הדין ותחיית המתים שהוא השכר הכולל הגוף והנפש, והוא העיקר הגדול שהוא תקות כל מקוה להקב"ה, והוא העולם הבא שבו ישוב הגוף כמו נפש, והנפש תדבק בדעת עליון בהדבקה בגן עדן עולם הנשמות ותתעלה בהשגה גדולה ממנה ויהיה קיום הכל לעד ולנצח נצחים... (תורת האדם)

...והיום הזה הוא בתחילת תחיית המתים והוא הנקרא יום הדין הגדול, וכל באי העולם שמבראשית נידונין בגוף ובנפש אם ראוי זה לתחיית המתים, ולנועם הגוף והנפש בכל אותן הזמנים המתגלגלין ובאין אחרי כן ולאי זו מעלה יזכה מהם או יתחייב זה שלא יחיה וישאר בגיהנם במקום שהוא שם או שיכפל עליו עונש יתר ממדה רעה לקשה ממנה, וזו היא מה שהזכירו במשנה, אין עומדין בדין, ועומדין בדין... (דרשה לראש השנה)

רד"ק:

פותח את קברותיכם - מכאן ראיה למאן דאמר לתחיית המתים בחוצה לארץ תהי' בחוצה לארץ ולא כמאן דאמר שיבא על ידי גלגול מחילות לארץ ישראל ושם יחיו. (יחזקאל לז יא)

תשלח רוחך - ...ולאמונתנו יחזרו הנשמות לחומר הראשון בתחית המתים שיעדנו ה' בדרך נס, ולא בטבע, ועל כך מדבר כאן, ומחלוקת אם התחיה לכל, לרוב סוגיות התלמוד היא רק לצדיקים. (תהלים קד ל)

פירוש המשניות לרמב"ם:

ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה, אבל הוא לצדיקים, וכן הוא לשון בראשית רבה, גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים, ותחיית המתים לצדיקים בלבד, ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפילו בחיים... ודע כי האדם יש לו למות בהכרח ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו. (פרק חלק)

מאמר תחיית המתים:

אבל בפרק חלק בארנו שם, כמו שימצאהו מי שיסתכל בו, אחר הארכנו בדבר העולם הבא, ואמרנו שתחית המתים פנת התורה ואין חלק למי שלא יאמין בה בתורת משה רבינו. אמנם אינה התכלית האחרונה. וכן בחבור מנינו מי שאין לו חלק לעולם הבא, ומכלל העשרים וארבעה שמנינו שם, הכופר בתחיית המתים. וכאשר זכרנו העולם הבא בארנו גם כן שם שהיא התכלית האחרונה, ואמרו בזה הלשון, וזה השכר אשר אין שכר למעלה הימנו, והטובה אשר אין אחריה טובה...

דע אתה המעיין שכונתנו בזה המאמר היא, לבאר מה שנאמינהו בזאת הפנה אשר נפלו בו דברים בין התלמידים והיא תחיית המתים. ואין בזה המאמר דבר נוסף כולל על כל מה שאמרנוהו בפרוש המשנה והחבור, אבל יש בו כפל ענינים והארכה המונית ותוספת באור יבינוהו הנשים והסכלים לא זולת זה.. ואומר שתחית המתים המפורסמת והנודעת באומתנו המוסכמה עליה מכלל כתותינו אשר רב זכרה בתפלות ובספורים ובתחנות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, שענינה שוב זאת הנפש לגוף אחרי הפרידה. זה מה שלא נשמע באומה מחלוקת עליו ואין בו פרוש כלל, ואין מותר להאמין באיש מאנשי הדת שהוא מאמין חלוף זה.

והנני עתיד לבאר לך בזה המאמר למה לא נפרש אלו הפסוקים כמו שנפרש פסוקים רבים בתורה והוצאנו אותם מפשוטיהם. וכן זאת תחית המתים, הוא שוב הנפש לגוף אחר המות, כבר זכרה דניאל זכרון שאי אפשר לפרשו, והוא אמרו (דניאל י"א) "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם". ואמר לו המלאך (שם) "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין". ואמנם מי שזכר, שאנחנו אמרנו בתחית המתים שבמקרא שהוא משל, הוא שקר מפורסם ודבר סרה גמור מאומרו... אלא אם כן אמרנוהו במה שכבר אמרוהו חכמי ישראל, כמתי יחזקאל שחכמי התלמוד חולקים בו, וכל דבר שיש בו מחלוקת ולא יביא אל מעשה אפשר להכריע בו אחד משני המאמרים על חברו... וכן יראה לנו מן המאמרים ההם שאלו האנשים אשר ישובו נפשותם לגופות ההם יאכלו וישתו וישגלו ויולידו וימותו אחרי חיים ארוכים מאד כחיים הנמצאים בימות המשיח. ואמנם החיים שאין מות אחריהם הם חיי העולם הבא, אחר שאין גוף בהם...

ויראה שאשר הביא אלו האנשים לטעות ולספק בדברינו בתחית המתים, היותנו מאריכים בספור העולם הבא ולבאר מאמרים אמתיים ולזכר כל דברי הנביאים והחכמים המורים עליו. וכשזכרנו בתחית המתים זכרנום בדברים מעטים ואמרנו שתחית המתים פנה אמיתית. והמביא אל זה שני דברים, האחד מהם שכל חבורינו אמנם הם קב ונקי, אין כונתנו להגדיל גוף הספרים ולא לכלות הזמן במה שלא יביא אל תועלת. ולזה כשנפרש לא נפרש אלא מה שצריך לפרוש ובשעור שיובן לבד, וכשנחבר לא נחבר רק קצור הענינים והדבר השני, שההארכה אמנם תהיה בציור ענין נעלם עד שיושלם ציורו, או בהביא ראיה על אמיתתו, וזה צריך אליו בשלשה מיני חכמות... ומפני זה נפרש העולם הבא ונבארהו להעלמו ולהיותו ענין אשר בטבע מנהגו של עולם כלומר השאר הנפש. אמנם תחית המתים הוא אחד מהמופתים ומבואר מאד, שעניניו מובן ואין שם אלא להאמין בו לבד, כמו שבאתנו ההגדה האמיתית, והוא ענין יוצא חוץ לטבע המציאות ואין ראיה עליו מצד העיון. ואמנם ינהג מנהג הנפלאות כלם ויקובל, אין שם זולת זה. ומה היה לנו אפשר לומר בו או להאריך...

רבינו יונה:

עוד שנינו (סנהדרין צ') כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיה ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה... והזהירונו רז"ל במאמר הזה להאמין כי נכתבה אמונת תחית המתים בתורה, וכי היא אחת מעקריה. ואחד מן המקומות שנתפרשה בהם תחית המתים בתורה, שנאמר (דברים ל"ב) "אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא", ואמרו רז"ל (פסחים ס"ח) יכול מיתה באחד ותחיה באחד, תלמוד לומר, מחצתי ואני ארפא, כשם שהמחץ והרפואה באחד כך מיתה ותחיה באחד. (שערי תשובה ג קנד)

רבינו בחיי:

והנה נקרא המזמור הזה אצל רז"ל הלל הגדול... (יש בו) תחיית המתים דכתיב "אתהלך לפני ה' בארצות החיים" (תהלים קט"ז). ומן הידוע כי תחיית המתים יסוד התורה כולה ושרש המצות, ואותו זמן הוא שמחת הנפש עם הגוף ביחד, שהרי ידוע כי הגוף כלי לנפש, ועל ידו היא מראה פעולותיה, וכל מה שהנפש זוכה במעשה המצות לעולם הבא עם הגוף הוא, כי בהיותו מחובר עמה קיימו המצות, ואם לא היה לגוף חלק בשכר המצות היה עשוק במשפטו והקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה, ועל כן ראוי שיטולו שכר ביחד כשם שקיימו התורה והמצות יחד. ויראה לי כי שלמה רמז הענין הזה בספר שיר השירים, הוא שאמר "אני ישנה ולבי ער" (שיר ה'), ישנה רמז לגוף שנקרא ישן כשמת... ולבי ער רמז לשכל... ואמר פתחי לי, רמז לתחיית המתים שיקבל הגוף את הנפש בדמיון המלך שרוצה לחזור להיכלו, כי כן הגוף היכל הנפש. ומצינו לשון הזה בתחית המתים, הוא שכתוב "בפתחי את קברותיכם" (יחזקאל ל"ז)... (כד הקמח פסח ג, וראה שם עוד)

...ומה שמכסים התפילין במטלית ובשער ובגידין, יש בזה רמז וסימן לתחיית המתים, שעתידים מתי ישראל לחיות ולעמוד בלבושיהן בשערן ובגדיהן והעור מלמעלה... כי גוף הפרשיות הכתובות בפנים הם כנגד גוף האדם, והקלף שהפרשיות כתובות בו הם כנגד הבשר, והגידים שהם תפורים בהם כנגד גידי האדם והמטלית כנגד לבושי האדם. וזה רמז לכל מי שהוא ירא שמים ומניח תפילין שהוא זוכה לתחיית המתים. (שם תפילין)

והנני מבאר לך בשער הזה ענין עולם הנשמות הבא לאדם תכף בהפרדו מן העולם, וענין עולם הבא שלאחר התחיה, וענין התענוג שיש לנפש בכל העולמות כולם. דע כי הסעודה השכלית בגוף ובנפש היא לזמן התחיה כי יתבטל לגמרי הנוהג הגופני הזה, ויתחדש נוהג אחר מופלא וחדש, ותכלה הזוהמא מן העולם, והמקטרג יבולע, אין שטן ואין פגע רע, יעשה ה' חדשה בארץ, ותתחדשנה הנפשות כהתחדש הנשר ויהיו כלם חדשים מעשה ידי אמן, וקל וחומר מכלי זכוכית, ואז יתעדנו בני תחיית המתים בגוף ובנפש בסעודה השכלית בעולם הבא שלאחר התחיה, שאין שם סעודה גופנית כלל. ועל אותו זמן אמרו רז"ל מרגלא בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה (ברכות י"ז). והמאמר הזה יורה שיהיו שם באותו עולם בגוף ובנפש, ועל כן אמר אין בו אכילה ולא שתיה, שאם לא היו שם בגוף ובנפש לא היה צריך רב שיאמר שאין אכילה ושתיה לנפשות, אלא בודאי יהיו שם בגוף ובנפש, ואף על פי כן אין בו לא אכילה ולא שתיה שיתבטלו מהם הכחות הגופניות, כהתבטלם ממשה ואליהו ע"ה. ואם תאמר שהכלים לבטלה, אינם לבטלה, כיון שמקבלים השכר והתענוג ביחד כשם שטרחו בתורה ובמצות בגוף ובנפש יחד, שהרי הקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה...

ודע והבן כי על הסעודה השכלית הזאת של תחיית המתים דרשו רז"ל במסכת פסחים, "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל" וגו', עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסד לזרעו של יצחק... והסעודה היא לעולם הבא אחר תחיית המתים, ו"כוס של ברכה" זהו משל, שכבר נתבאר שהעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה...

ותדע באמת כי מעלת הנשמות בעולם הנשמות הסמוך וכן העולם הבא שלאחר התחייה והוא תקות כל מקוה, אין להעריך אותו ולדמותו בעולם הזה ולא לציירו בלב, לפי שציורו אינו מכיל בלב כל חכם לב שיוכל לצייר ענינו ואיכותו האיך הוא והאיך הנשמות מתעדנות בו. וטעם הדבר בסבת היותנו שקועים בעולם הגופות העבים והגסים בתכלית העובי והגסות, והעולם העליון הוא בתכלית העלוי והדקות והזכות, והנה הם שני הפכים מן הנמנע נחשוב דבר אל הפכו... (שלחן של ארבע שער ד)

ואם תחשוב ויקחך לבך לומר מה צורך לתחיית המתים כיון שהנשמות ברקיע בצבאות צובאות במראות נוראות עם המלך ה' צב-אות, ויהיו של צדיקים גמורים עבדוהו מאהבה בלב שלם בעולם הזה, ראויים שיפליא הקב"ה לעשות בהם שיחיו אחר מיתתם, הלא טוב להם שישארו במקום הנכבד והטהור בהיכל עליון ברקיע יותר מחזרתם לגוף לשכון בבתי חומר אפילו דירות מיוקרות מחוטבות תבנית היכל.

והנני אשכילך ואורך בתשובת דבר זה. כי בהסתלק האדם מן העולם הזה אל עולם הנשמות שהיא סמוך לפרידתו מזה, והוא הנקרא כבוד ה', משם מעולם הנשמות תתעלה הנשמה להתעדן בצרור החיים הנקרא עולם החיים, ונקרא נצח כמו שאמר תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות בימינך נצח. ואם היא ראויה לעמוד שם לעולם עומדת שם בלא הפסק... וכאשר איננה ראויה לעמוד שם, והיא ראויה לקבל בעולם הגופות מדה כנגד מדה, הרי היא חוזרת לעולם הזה לתחיית המתים ליטול שכרה עם הגוף בעולם הגופות. ומזה אמר הכתוב "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו" (דניאל י"ב), לא אמר כל ישיני אלא מישני, והם אותם שאינם ראוים להאריך ימים בצרור החיים חוזרין לתחיית המתים ושם נוטלין שכרם ומתבוננים בהשגתו ית', ומזדככים בעילוי ההשגה וידיעה עד שראויין לחזור שם, ואחר שחוזרים שם מתעלים אל העולם הנעלם, הוא שכתוב, הוא ינהגנו על מות... (שם וראה שם עוד)

אלה תולדות שם - לא תמצא זכרון מיתה בתולדות שם כמו שתמצא בדורות הראשונים מאדם עד נח, ויתכן להיות בזה טעם בעבור שמלכות בית דוד בא משם ומשיח בן דוד לא יהיה בו מיתה אבל הוא עתיד לחיות לעולם, כי מעת בואו יהיה תתל"ז שנים לתשלום האלף הששי, והוא כמנין (ישעיה ט') לםרבה המשרה, שחשבון ם סתומה ת"ר, ואחר תתל"ז יכנס מיד באלף השביעי שכלו שבת וחיים נצחיים... ועוד שאין העכו"ם זוכים לתחיית המתים, כי אם אנחנו בני שם... (בראשית יא יא)

...ויש לדעת כי פסוקי השירה הזאת הם י"ח ואפשר לומר כי הם כנגד י"ח חוליות שבשדרה שעתידים להתחדש בתחית המתים ולומר שירה, וזהו שדרשו רז"ל אז ישיר משה ובני ישראל, שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן רמז לתחית המתים מן התורה... (שמות טו יח)

...וגלה לנו בכאן על עולם הנשמות ועל עולם הבא שהוא אחר התחיה, שהוא התכלית המבוקש ותקות כל מקוה, והוא אחרית הטוב הגנוז והצפון. ודבר ידוע כי עולם הנשמות הוא הבא לאדם מיד תכף אחר הפרדה מן העולם הזה, על כן בקש זה שיזכה אחר מיתה מיד לעולם הנשמות, שזו היא מיתת ישרים. ובקש עוד שיזכה באחרית הזמן אל העולם הבא שהוא מזומן למי שהוא עתה בעולם הנשמות, וזהו שאמר "ותהי אחריתי כמוהו" כי העולם הבא שהוא אחר התחיה והוא אחרית עולם הנשמות וסוף כל התענוגים. ולמדנו מכלל דברי המשל הזה שיספר בשבחן של ישראל ומעלתם הגדולה מצד ראשיתם ואחריתם שינחלו כל העולם הזה שיזכו לתחית המתים לחיי העולם הבא שאחר התחיה, ובאר בזה כי ישראל לבדם הם נוחלים כל זה עד שהוא עצמו כשבא לקלל ברך עצמו בברכתם... (במדבר כג י)

...ויתכן לפרש "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב", כי סמך הכתוב פרשה זו לפרשה של מעלה שהיא מדברת בהבטחת הגאולה, ולפי שזמן תחית המתים עתיד להיותו סמוך לזמן הגאולה מנין רא"ה, ולכך סמך לפרשת הגאולה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב", ומזה אמר שלמה (שיר ה') "האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו", ומאתים ו' שנים על מאתים, וגלה לך כי זמן תחית המתים מאתים ושש אחר ביאת שלמה, כלומר ביאת המשיח שהוא מזרע שלמה... ומזה אמר את החיים ואת הטוב, כי באותן החיים יזכו אל הטוב הצפון, רוצה לומר כי מעולם התחיה יעתק אל עולם הבא שהוא הטוב הצפון, וזהו שאמר את החיים והוא מתחית המתים ואת הטוב הוא העולם הבא שאחר התחיה, שעליו נאמר (תהלים ל"א) "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך"...

ודעת הרמב"ם ז"ל בענין תחית המתים כי בני תחית המתים יאכלו וישתו ויולידו כי הכלים שבהם לא יהיה לבטלה, ויחיו ימים ארוכים, ואחרי התחיה ימותו ויבאו לחיי העולם הבא, הוא עולם הבא שאחר התחיה שעליו אמרו רז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא נפשות בלא גופות, שאם היו גופות הנה הכלים לבטלה כיון שאין משתמשין בהן בפעולות גופניות... אמנם לא כן דעת חכמי התלמוד ויודעי הקבלה, כי הם סוברין שאין מיתה אחר התחיה ממה שכתוב (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח, וממה שדרשו רז"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן, ועל העולם שאחר התחיה אמרו רז"ל בברכות מרגלא בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה. והמאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות, וזהו שאמרו אין בו לא אכילה ולא שתיה שאם לא היו שם גופות אין צריך לומר שאין בו לא אכילה ולא שתיה לנפשות. ועל כן נאמין שיהיו בני העולם הבא בגופות יתבטלו מהם הכחות הגופניות... (דברים ל טו)

ודע כי רבים יתמהו וישאלו למה לא נזכר ענין תחית המתים בתורה בפירוש, כיון שהוא עקר גדול ופנה גדולה בתורה וכמה פרשיות התורה יאריך בהן הכתוב ויכפול אותן ואין בהן צורך כל כך, ואם כן למה יקצר הכתוב בענין הזה. ותשובת הדבר הוא הענין שכתבתי לך פעמים כי דרך התורה לקצר בענינים הנעלמים, וכל מה שהוא נעלם יותר יקצר בו הכתוב יותר, ואין הדבור בו אלא ברמז ובקצרה, כי כן תמצא במעשה בראשית שקצר בענין האור הראשון והאריך ביום שלישי בבריאת האילנות והצמחים... זאת ועוד אחרת, שכל היעודים שבתורה הנאמרים על ידי משה אינן אלא יעודים גופניים שאפשר לבני אדם להעיד עליהם בזמן קרוב כדי לקבוע בלב אמיתת נבואתו של משה, ומתוך היעודים ההם הגופניים יתאמתו אצלם הענינים השכליים הנעלמים ולכך קצר בהם מתוך העלמתן, זה טעם העלמת ענין תחית המתים... (שם לב מג)

ועל דרך הקבלה יחי ראובן ואל ימות, הזכיר יחי על חיי העולם הבא, ואל ימות שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה... וגלה לנו בזה כי הנשמות מתגלגלות לשוב בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהנם, וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בגן עדן או עונשה בגיהנם הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במדה כנגד מדה. והגלגול הזה נקרא אצל רז"ל תחית המתים, הוא שאמרו בתחלת מסכת תענית בשלמא תחית המתים כל יומא ביומא זמנא הוא אלא גשמים כל יומא ויומא זמניה הוא... (שם לג ו)

...תחית המתים הוא שאמר "אף שמיו יערפו טל", מלת שמיו חוזרת לעין יעקב ולמעלה זרעו של יעקב ייחס לו השמים שהוא ערבות שעליו הזכיר למעלה רוכב שמים, ואמר "יערפו טל", כי הטל שעתיד להחיות בו המתים הוא בערבות, ועובדי כוכבים אינן זוכין לתחית המתים כי אם ישראל זרע יעקב, והוא שכתוב (דניאל י"ב) "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו", וידוע כי מלת רבים ענינה על ישראל, כענין שכתוב (אסתר ח') "ורבים מעמי הארץ מתיהדים"... ותדע לך כי כל ישראל יחיו בין רשעים בין צדיקים, צדיקים לקבל שכר, ורשעים לקבל עונש, כי כיון שקיימו המצות או עברו עליהן בגוף ובנפש כן ראוין ליטול השכר או העונש בגוף ובנפש... (שם שם כח, וראה שם עוד)

מאירי:

...וכן תמצא גם כן בסדור אנשי כנסת הגדולה שסדרהו אחר העולם הזה מיד, קודם ימות המשיח, וקודם זמן תחיית המתים, כאמרם, אין ערוך אליך ה' אלקינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים, איחר ענין תחיית המתים לכולם, נמשך על האמונה המקובלת והוא הזמן אשר יעדו קצת קבלות תלמודיות בענין יום הדין. והזכיר בראשונה בני העולם הבא להיותם רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות, והזמן ההוא לצדיקים חיים בלא מות, ועליהם אמר "למען ייטב לך לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכלו ארוך", והוא גמול הצדיק מצד נפשו עד בא חליפתו המקובלת... (משיב נפש מאמר ב פרק ח)

רלב"ג:

ממית ומחיה - על תחיית המתים שהיא תכלית הפלא. (שמואל א ב ו)

הרקאנטי:

אמנם על דבר אחד יש לדקדק, אחרי שהם באותו תענוג הגדול, למה ישובו לתחיית המתים לגרעון הגוף. ובאמת בזה צריך ישוב הדעת, כי לא על חנם הוא. יש לומר מפני שאין אדם בעולם שלם במעלת התורה והמצוה ישיב אותם הקב"ה בעולם הזה כמתחלה בביטול יצר הרע ויחיו בו שנים ארוכות וישלימו חוקם ויקיימו עכשיו מה שלא קיימו קודם לכן, וראיה ממשה רבינו ע"ה כי היה תאב ליכנס לארץ כדי לקיים מצות הנהוגות בה, כל שכן לשאר בני אדם. ותשובה זו טובה להמון העם. אמנם על דרך סוד החכמה הפנימית יש בו ענין נפלא, והוא כי כבר ידעת כי העולם הזה נמשך בו סוד זוהמת הנחש שבא על חוה, ובסבת הזוהמא ההיא נקנסה מיתה לאדם וזרעו, כי בראות השם יתעלה משך הטומאה המתפשטת בעולם תמיד כונתו לכלותם ולהתיש כחם ומפני כך הגופים כלים ונפסדים ואין להם קיום. וכשתכלה הזוהמא ורוח הטומאה תעבור מן הארץ, הנה השם יתעלה יחדש עולמו בלתי זוהמא אחרת ויקיץ שוכני עפר בכחו וסבתו קדושים משרתי עליון וישמח ה' במעשיו כמו שהיתה כוונת הבריאה בתחילה... וכן יש אומרים גם בעץ החיים כי לא נברא לבטלה רק יאכלו ממנו אנשי התחיה ויחיו לעולם... (בראשית)

ובויקרא רבה מהיכן אדם מציץ לעתיד לבא מלוז של שדרה, הביאו ללוז אחד נתנוהו במים ולא נמחה, באור ולא נשרף, ברחים ולא נטחן, נתנוהו על הסדן התחיל מכיש עליו בפטיש, נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנה כלום, זהו שנאמר וינאץ השקד, והקב"ה משאיר באדם זה העצם עד תחיית המתים, ואז התחייה חלה עליו. וכשאינו כורע במודים להורות על אמונת בוראו מאותו העצם נעשה נחש, ברייה המקולקלת, ולעולם לא יבנה עוד עם יושבי חלד. ואמר עוד כי העצם ההוא יתרטב בטל שעתיד להחיות בו את המתים ונעשה כשאור בתוך העיסה ויתפשט לכאן ולכאן וימתחו מתוכו כל האברים והגידים ועור ובשר, ויתגלגלו עד ארץ ישראל ושם יקבלו רוחותם בארץ הטהורה והקדושה. כל זה מורה כי אין שום ענין של מעלה חל זולתי כשיש לו מקום למטה, כי מששת ימי בראשית שנברא יש מאין לא נברא עוד רק יש מיש... (תרומה)

ספר העקרים:

והחמישית היא אמונת תחיית המתים, וזאת התחיה יש מרבותינו שאומרים שאינה אלא לצדיקים גמורים בלבד, ואחר שאינה מדרגת שכר מיועד לכלל האנשים כי אי אפשר לכל האנשים להיות צדיקים גמורים, יהיה הכופר בה ככופר באחד מן הנסים הגדולים הנעשים לצדיקים הנכנסים תחת היכולת, ויהי הענף מסתעף מן העקר הראשון. ואם התחיה היא כוללת כדעת קצת החכמים יהיה הכופר בה כופר בחלק מן השכר והעונש המיועד לכלל האנשים או לכלל האומה ויהיה ענף מסתעף מן העקר השלישי, אבל אינה עקר ולא שורש לא לתורה אלקית בכלל ולא לתורת משה בפרט, לפי שכבר יצוייר מציאותה זולתה, כי אחר שהמאמין יודה בשכר והעונש בכלל, הן גופיי ובעולם הזה או רוחני ובעולם הבא, אין הכופר בה כופר בשורש ולא בעקר מתורת משה, ואולם היא אמונה מקובלת באומה יחוייב להאמינה כל בעל תורת משה רבינו כמו שיתבאר במאמר הרביעי... (מאמר א פרק כג)

בשכר הרוחני שאמרנו שיגיע לאדם אחר המות נחלקו בו חכמי ישראל האחרונים לשתי דעות, הדעת האחת היא דעת מי שיאמין שאף אם יש לצדיקים הגמורים בעולם הזה שכר טוב כפי מעשיהם כמו שהיה לאבות, מכל מקום עיקר השכר הוא רוחני ולנפש בלבד לעולם הבא, רוצה לומר העולם שהוא בא לאדם אחר המות מיד כשתפרד הנפש מן הגוף... ויאמין עם זה שעם היות עיקר השכר הזה לנפש בלבד עוד יש שכר אחר גשמי לעולם הזה לימות המשיח, וזה בתחית המתים שיחיו אז הצדיקים הגמורים אם כדי לפרסם נסי השם ואמונתו בעולם, ואם כדי שישיגו קצת תענוג גשמי אז כימים שנצטערו או יותר כפי מה שתגזור חכמת השם, או כדי שיקנו שלמות יותר מאשר קנו בתחלה כאשר לא יוכלו להשיג בחייהם המדרגה שהיתה ראויה אליהם לפי יושר לבם מפני המעיקים מחוץ ועול הגלות, אבל מכל מקום ימותו אחר שיחיו וישובו לעפרן, ויזכו אז הנשמות ההן במה שהשיגו בחיים השניים ההן להתענג במדרגה יותר גדולה בעולם הבא ממה שהיו בה קודם התחיה. וזהו דעת הרמב"ם ז"ל וגדולי החכמים האחרונים שנמשכו אחר דעתו ז"ל...

והדעת השני הוא דעת מי שיאמין כי עם היות שיש לצדיקים גמורים שכר גשמי בעולם הזה אחר שהצדיקים ההם הם מעטים ורוב הצדיקים אינם מקבלים שכר גשמי בעולם הזה ראוי שישולם בעולם הבא שכר אל הגוף עם הנפש ביחד, וזה יהיה אחר תחיית המתים, שאז יתקיימו הגוף והנפש יחד בלי אכילה ושתיה כמו שנתקיים משה רבינו ע"ה ארבעים יום וארבעים לילה בלי אכילה ושתיה בגוף ונפש, ויאמר שזהו הנקרא בדברי רז"ל עולם הבא, בשאמרו על הצדיקים שהם מזומנים לחיי העולם הבא. ויאמינו עם זה שלא תמות הנפש האנושית במות הגוף, אבל מיד אחר המות יש מדרגה נקראת גן עדן שנפשות הצדיקים גנוזות שם עד שיקומו לתחית המתים ויזכו לחיי העולם הבא אחר תחית המתים... (מאמר ד פרק ל)

וכשהוקשה להם אחר שאין קיום לשכל אלא בגוף, והגוף הזה אנו רואים נפסד כבהמות ושב אל העפר היאך יתקיים השכל הזה לקבול השכר אחר שאין קיומו אלא בגוף לפי דבריהם, אמר הר"ר אהרן ז"ל כי כשיגיע זמן תחית המתים יחדש הקב"ה לכל אחד מהצדיקים גוף אחר באותו מזל לגמרי, שהיה לכל אחד ואחד מהם תחלה שוה בשוה ויעמדו ויאכלו וישתו ויולידו ויעשה כל אבר ואבר שבגוף כל אחד מהם פעולתו הראויה לו ויקבל כל מה שראוי לו ויזון כראוי לו ויעשה כל מה שראוי לו בלי שום מונע בין מבפנים בין מבחוץ, וכן יהיו כל האנשים שיחיו אחר אותו זמן. ועל כן יהיה כל גוף וגוף מהם בתכלית בריאותו שאפשר לו להשיג כפי מזגו ובתכלית השלמות שאפשר לו להשיג כל אחד ואחד לפי מדרגתו ראשון ראשון כאשר יושג זה השלמות שאפשר לו להשיג, הרי זה לחפצו ולדעתו יעלה לענין אליהו... (שם)

היסוד שעליו בנו בעלי זה הדעת השני טירת כספם לומר שהעולם הבא הוא מדרגת השכר שלא יגיע אדם אליה אלא אחר תחית המתים הוא מה שמצאו במשנה פרק חלק (סנהדרין צ') ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה, ואמרו עליה בגמרא תנא הוא כפר בתחית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים, ודנו מכאן שהעולם הבא שהוא עיקר השכר שעליו אמרו רז"ל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, לא יהיה אלא אחר תחית המתים, ולזוכים לתחית המתים. וזו אינה ראיה, שיש לבעל הדין לחלוק ולומר כי תחית המתים במקום זה ירמוז לשכר הנפש ותחיתה בעולם הנשמות הבא מיד אחר המות, ויקראו את זה תחית המתים לחלוק על הצדוקים והכותיים הכופרים בהשארת הנפש... ועל כן אני אומר כי מה שנזכר במשנה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הוא כנוי לשכר הבא לנפש בכלל אחר המות, הן המדרגה הבאה לו לאדם אחר תחית המתים, הן המדרגה הבאה לו מיד אחר המות, ויורה על זה מה שאמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ואם לא היה העולם הבא אלא מדרגה הבאה אחר תחית המתים איך יאמרו שחסידי אומות העולם זוכין לה, הרי המדרגה ההיא אינה מושגת אלא לצדיקים גמורים בלבד... (שם פרק לא)

האמונה בתחית המתים ראויה ומחוייבת לפי קבלת האומה, כמו שבארנו בפרק כ"ג מן המאמר הראשון, ואף על פי שאין ההקש גוזר כך, אחר היות הדבר הזה מציאותו מצוייר אצל השכל ראוי להאמין אותו כמו שבארנו שם, וכל שכן אחר שהעיד עליו הנסיון, שהרי אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית כמו שמפרש בפסוקים, וכל דבר שיעיד עליו הנסיון ראוי להאמין אותו אף אם לא יגזרהו ההקש... אם כן ראוי להאמין שהקב"ה יחיה את המתים אף אחר שיחזרו לעפרן, כי הדבר הזה מציאותו מצוירת אצל השכל. ודרך הבנת זה הענין שיהיה תחיה ולא יצירה חדשה, הוא, לפי שאין ספק שהדבר שקבל אי זה שפע או כח עליון פעם אחת אף על פי שנסתלק ממנו השפע או הוסר ממנו הכח ההוא הנה הדבר ההוא יותר מוכן אל שיקבל אותו פעם שנית ממה שהיה בראשונה, כי העצים שנדלקו פעם אחת וקבלו צורת האש, אף על פי שנכבו הנה הם יותר מוכנים לקבל צורת האש פעם שנית מאשר היו בראשונה... כן אור הנפש אחר שנסתלק מן הגוף אפשר שישוב אל הגוף ויחול בו שנית בסבת ההכנה שנשארה בו יותר בנקל ממה שחלה בו בתחלת היצירה, וזה יהיה כאשר תגזור החכמה האלקית, אבל לפי שזה הדבר רחוק מאד מדרך הטבע ייחסו אנשי כנסת הגדולה במטבע הברכות זה הדבר אל גבורת השי"ת, ואמר אתה גבור לעולם א-דני מחיה מתים אתה ורב להושיע...

ודרך התחיה לפי מה שנמצא לרז"ל שאמרו שיש טל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים נראה שהתחיה תהיה כשיוריד הקב"ה טל על הארץ יהיה כח הטל ההוא ככח טפת זרע הזכר לתת הצורה והעפר ההוא בסבת הכנה שבו כזרע הנקבה לתת החומר, ונבואת יחזקאל על המתים שהחיה תחלוק על זה הדעת לפי המובן מפשט הכתובים. ואמנם יהיה על אי זה דרך שיהיה אם אותם המתים אחר שיחיו יאכלו וישתו ויולידו וימותו כדרך עולם או לא יהיה כן, כבר בארנו שהדבר הזה נחלקו בו גדולי האחרונים... והתשובה לכל זה וכיוצא בו הוא כמו שהשיב רבי יהושע בן חנניה לאנשי אלכסנדריא, לכשיחיו נחכים להם (נדה ע').

ומה שראוי לעיין בענין התחיה הוא אם התחיה כוללת לכל העולם כמו שקצת האומות אומרות, או תהיה לכלל האומה או לקצתם, כי זה דבר לא נמצא בכתובים רמז חזק. וזה כי מה שנאמר לדניאל ורבים מישני אדמת עפר יקיצו (דניאל י"ב) אם הוא רמז לתחית המתים יורה על שהתחיה לא תהיה לכל העולם ולא לכלל האומה וגם לא לרובם אלא למעטים מהם, כי לשון רבים אינו נאמר על רוב ישני אדמת עפר אלא על מעטים, כמו "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" (אסתר ח'), שאינו נאמר על רוב עמי הארץ אלא על מעטים מהם...

ואמנם אם נאמר שתחית המתים היא כדי להשלים שכר טוב אל הגוף שנצטער בעבודת השי"ת ושהוא ראוי בחק משפטי השם ית' והיושר האלקי לשלם שכר אל העובד עצמו ועונש אל הממרה עצמו ולא לזולתו, ואף על פי שאינה טענה גמורה, לפי שהעונש ישולם אל העובר לא אל הכלי, מכל מקום יתחייב שנאמר שהתחיה לא תהיה בזמן המשיח לפי דעת האומר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד (שבת פ"ג), ולא תהיה התחיה לפי דעת האומר הנזכר אלא ליחידי סגולות כמשה ואהרן וזולתם שיקומו אז על דרך נס לפרסם אמונת השי"ת בעולם. ואולם לפי הדעת האומר שהתחיה תהיה לשלם שכר לגוף העובד ועונש אל הממרה, עיקר תחית המתים תהיה ליום הדין לכלל האומה או לרובה או לכלל העולם או לרובו, כי כלם ראוים לשכר ולעונש, אלא שזה הדעת רחוק מאד משיושכל, כי אם נאמר שהתחיה תהיה לגוף כדי לשלם לו שכר צערו ושיהיה בתענוג מתמיד בלי אכילה ושתיה, ושלא ישתנה מיום אל יום כהשתנות גופותינו היום, מי יתן ואדע אי זה גוף יקום לזמן התחיה, כי הגוף האנושי משתנה תמיד מיום אל יום, וראוי שיקומו עם ראובן גופות רבות מתחלפות כפי התחלפות עתותיו כדי שיתענגו כלם...

ובעבור זה הסכים הרמב"ם שעיקר הגמול האלקי אל האדם הוא לנפש ולא לגוף, ולזה מה שיראה שעיקר התחיה לא תהיה לתת שכר לגוף אלא כדי שיקנה האיש ההוא שלמות יותר גדול מאשר קנה בתחלה כשהיו לו המונעים המעיקים מבחוץ כמו מצד הגלות או העוני או זולת זה, ולא בא העכוב מצד רוע בחירתו ומצד עצמו כלל. ואם כדי להודיע עוצם יכולת השי"ת ולפרסם בעולם אמונת האמת, ולפי זה יתחייב שתהיה התחיה לצדיקים בלבד... (שם פרק לה, וראה שם עוד)

אור ה':

הכלל הד' בתחיית המתים.

והנה צריך להעיר בו על ד' ענינים, האחד האם תהיה התחייה כוללת או חלקית, ואם תהיה חלקית באי זה חלק. הב', בזמן התחייה, הג', אם ישתמשו בחושיהם וימותו אחר קומם אם לא. הד', אם יהיה בעת ההיא יום הדין המקובל אצל רז"ל.

והנה אין דרך להשתמש בידיעת האמת באלו הענינים אלא מהקבלה ומה שבא במקרא על זה ומשקול הדעת והסברא לבד. ואומר כי לפי מה שבא מפורש "ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם" וגו', כבר יראה שלא תהיה כוללת, והנה יסכים בזה הדרש לרז"ל אמרם רבים מישיני אדמת עפר יקיצו וגו' ולא כל ישיני, ולהיות אם כן חלקית, הנה נשאר הספק באי זה חלק תהיה התחייה. וכבר היתה הסברא מכרעת שתהיה בצדיקים הגמורים לבד, אלא שבא מפורש הפך זה, באומר אלה לדראון עולם, וזה ממה שיוסיף מבוכה בידיעת החלק שתהיה בו התחייה.

והנה יראה שהדרך הנכון המישר לידיעת האמת בזה הוא כשנעמוד על התכלית אשר בעבורו יתחדש הפלא העצום הזה, כי בעמדנו על התכלית אולי יתבאר בקלות באי זה חלק יתאמת שיושג התכלית הזה, ולזה הנחנו החקירה הזאת עד הפרק ה' שיעדנו בו היתר קצת ספקות...

ואם בב' שהוא בזמן התחייה כבר יחשב שנפל מחלוקת בזה במה שנמצא בדבר לרז"ל, וזה שמפשט מסכת יומא יראה שתהיה התחיה בזמן בית המקדש לימות המשיח, וזה ששם שאלו מצנפת ואבנט אי זה מהם קודם, ותמהו על השאלה, ואמרו לכשיבנה בית המקדש משה ואהרן עמהם, הרי שלקחו בפשיטות שבתחלת בנין בית המקדש תהיה התחייה. ואין לומר שאמרו זה על צד הרחבת הלשון, ושהכונה בזה היתה שלא היה מקום לאותה שאלה עד ביאת המשיח, שהרי רוב סדר קדשים, והמחלקות שבאו בו הוא הלכתא למשיחא, ואיך לא, והרבה תקנות התקינו בימי ריב"ז מפני הספק הזה, כאמרם בגמרת ראש השנה, מהרה יבנה בית המקדש, ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח וכו'. ומפשט מאמר אחד לשמואל המוזכר בהרבה מקומות יראה, שלא תהיה התחיה בזמן ימות המשיח, וזה שהוא אמר בפירוש אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואלו היתה התחייה בזמן ההוא היה הפרש עצום ביניהם, למה שיראה בו בימים ההם יהיו כל העמים שכם אחד לעבוד את ה' ויתקיימו אז כל הייעודים שבאו בנביאים בהיותם הולכים בחקי האלקים ותורותיו ויודעים את ה'... ואמנם מאמר שמואל איננו מוסכם בגמרא, כי מהחכמים מי שיחלוק עליו... ואיך שיהיה אין לנו לדחות פשט הסוגיא ההיא שהשיבו בפשיטות כן, ולזה מה שיראה שאיך שיהיה מביאת המשיח הנה בתחלת הבית תהיה התחייה לפי הקבלה האמיתית.

ואם הג', והוא אם ישתמשו בחושיהם וימותו אחרי קומם אם לא, הנה מצאנו בזה בדברי רז"ל דבר מבואר כל הצורך. והנה האחרונים ז"ל דברו בו משקול דעתם ונתחלפו בו כי הרב המורה בחבורו הגדול, ובעקר באגרת אשר חבר על התחייה יראה שהעולם הבא המוזכר בדברי רז"ל הוא העולם הבא לכל אחד ואחד אחרי המות מיד, ובעולם ההוא אמרו שאין בו לא אכילה ושתיה וסיכה ותשמיש אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה, אבל בזמן התחיה יש בו אכילה ושתיה ויתענגו בו הצדיקים תענוג נפלא וישיגו מה שלא השיגו בראשונה, ואחרי כן ימותו ויחיו נפשותיהם לעולם הבא במעלה גדולה ממה שהיו... והנה הוא ורבים אשר אתו מחכמי ספרד בדעת הזה רצו בביאור העולם המוזכר בדברי רז"ל.

ואולם בדרוש אשר אנחנו בו קצת האחרונים המתפלספים דרכו דרך הרב, אבל הר' מאיר הלוי וגדולים עמו ובכללם הרמב"ן ז"ל הרחיקו מאד דעה הזה ולקחו המאמר כפשוטו, שנאמר על זמן התחיה, וזה שהעולם הבא אחר המות מיד לא הוצרכו ללמד שאין בו אכילה ושתיה, והנה מאמרים רבים לרז"ל יורו הוראה על היות השם הזה נאמר על זמן התחיה, ונמצא להם בפירוש מאמרים יורו פשטם שהקמים בתחיה לא ימותו, והנה אמרם מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרים לעפרן, כמו שהאריך בזה הרמב"ן בשער הגמול... והנה הקיום המקיף בגוף ונפש בהתיחדו בדעת עליון אינו רחוק אצל הטבע, כענין במשה ואליהו. אלו דברי הרב ורמז בהם לסודות מסודות הקבלה. ואין ספק שמאמרי רז"ל כפשטם יחזקו הדעת הזה... גם אומר שכאשר נתבונן בתכלית ובתועלות אשר בתחייה נמצא הדעת הזה נכון וברור ושאין מקום לקושיות הרב המורה מהיות כלי הגוף לבטלה.

ואם הד', והוא אם יהיה בעת ההיא יום הדין המקובל אצל רז"ל, כבר יראה לפי פשט הנבואות כי יום השם הגדול והנורא יהיה תחלה בזמן התחייה, כמו שאמר "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלא לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם", ויראה שהנס הזה יעשה על יד אליהו מהרה יגלה, ככתוב "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא".... (מאמר ג כלל ד פרק א)

הפרק הב' בתכלית המכוון בנס הנפלא הזה ותועלותיו.

ולפי שהתכלית המשותף לכל הנסים והנפלאות הוא להקנות אמונה אמיתית לכופרים ולקבוע אותה בלב המחזיקין בה הוא מבואר בנס הכולל הזה המשותף לאומתנו ולזולתינו משאר האומות, שהוא ראוי שיחזק האמת בלב המחזיקין בתכלית החזוק, ויקנה אותה בלב הפוסחים והכופרים, כי בראותם והגידם אבות לבנים ובנים לאבותם איך עברו בהפרד נפשם מהגוף המחזיקים באמונה האמיתית יקבעו אותם הם בלבבם ולב בניהם בתכלית החוזק, והכופרים בו יאמינו מבלתי שישאר להם ספק...

ולפי שהנס הזה יהי גדול מכל מה שבא מהם בתורה אם להיותו כולל או להמשך ממנו התכלית המכוון בנס לכלל בשלמות יותר מכל הנסים שעברו, כאשר בא בייעודי הנביאים, כבר היה ראוי שתיחד הנס הזה להעשות באמצעות נביא ששב במדרגת המלאכים. ואמר עוד שהנס הזה תכלית אחד מכוון גם כן בו, שבעבורו היה ראוי שיעשה על ידי אליהו הנביא ולא על ידי זולתו, ולזה למה שהגמול והעונש האמיתי ראוי שיגיע לעובד עצמו או לעובד ולא לזולתו לפי היושר המדיני, וכל שכן בחק היושר האלקי הנה אין די בגמול ועונש שיגיע לנפש בהפרדה מהגוף שהוא, ואם היה שהעבודה והעבירה ראוי שיוחסו יותר לחלק הנכבד מהאדם, למה שבהיותה בגוף לא יגיע לה גמול והעונש כמו שקדם, הנה אם לא היה הנס הזה כבר היה זה לאות חלילה בחק היושר האלקי, ולזה גזרה החכמה הא-ל יתברך בנס הגדול הזה שישלם בו היושר האלקי והצדק מכל הפנים. ולפי שהיה המכוון בנס הזה הגמול והעונש בגוף ונפש כבר היה ראוי שיעשה הנס הזה באמצעות הנביא הראשון שזכה למדרגה זאת בגוף ונפש, והוא אליהו זכור לטוב...

ואמר עוד שבפעל הזה ישלם תכלית צורת המין האנושי אשר הוא א' בעצמו עם התכלית המכוון בתורה, כמו שקדם לנו בסוף המאמר הב', וזה אם בבחינת היוצר יתברך, ואם בבחינת האדם שהוא ההתאחדות והדבקות השלם, והוא בבחינתו יתברך ההטבה בתכלית מה שאפשר כמו שהתבאר כל זה שם... (שם פרק ב)

פרק הד' בהתר קצת ספקות הנופלים בו.

וזה שכבר ישיגו ספקות עצומות בענין בעצמו ובאופן שהונח תחלה באפשרות הענין בעצמו, וזה שכבר קדם לנו בכלל הג' מהמאמר הב' שמה שאפשרות מציאותו בלתי מצוייר אצל השכל לא יפול עליו שם היכולת, ולזה לא יפול שם היכולת על המושכלות שסדורם נמנע, וכאשר היה זה כן והיה בהפסד האיש המורכב שנעדרו חלקיו הפשוטים אל יסודותיו, אף אם יתאמת שישובו החלקים שהיו חלק ראובן להתחבר ברצון הא-ל יתברך, הנה אין המלט משיהיה בריאה חדשה ולא יתאמת בו היות הוא הוא. ולפי שהונח אחד התכליות העצומים בנס הזה להראות בו היושר האלקי לתת הגמול והעונש לאיש ההוא בעצמו.

ב', אם נודה שבהתחבר חלקי המורכב הפשוטים יראה בו היושר האלקי הנה אם היו החלקים ההם קצתם בגבנינות יסוד האש וקצתם במרכז הארץ או במורכבים זולתם עד שהיו קצתם מגויות האריה וקצתם חלק מהנמלה, האם יתפרדו הבעלי חיים וישובו חלקי האיש ההוא הזוכה לתחייה, הנה זה רחוק משיצוייר... אלא שכבר יראה שלא יתחייב בנס הזה שיהיו החלקים ההם בעצמם, וזה שלפי שהוא מבואר שאף בהיות החלקים ההם בעצמם לא יתאמת בהם היותם הוא הוא, הנה אין תועלת בהתקבץ החלקים, וכל שכן אם יצטרך להפרידם מבא זולתם, אלא שכבר יראה בהם היושר האלקי, כי אם בריאה יברא ה' במזג ובתכונה שיהיה בה ראובן על דרך משל ולא יפול משערת ראשו ארצה, שהוא עצם עומד בעצמו מתאחד אל הבריאה הזאת, אין ספק שהנפש הזאת וכחותיה תשתמש בגוף הזה כשתתאחד בו כמו שהיתה משתמשת בגוף ראובן בשוה, ולפי שמכלל כחותיה הזכירה והדמיון, הנה בגוף הזה תזכור מעמדה הראשון כאלו היתה מתאחדת בחלקי היסודות הפשוטים שהיה גופו בתחלה מורכב מהם, כי אין רושם לשקל אחד מיסוד המים על דרך משל אם תהיה מקערורית היסוד או מגבנינותו. ואחר שהנפש הזאת תשתמש בגוף הזה כן יצדק שיתאמת בו היושר האלקי, ואיך לא, והנה ראובן על דרך משל כשנולד קטן הקומה עם נפשו הצומחת וגדל אחר כך, הנה אם היה שחלקי גופו נתהוו מן המזון היורד מכלי גופו והוא מבואר בכל חלק מחלקי גופו שנתהוה מן המזון שהיה חוץ מגופו, ואם הוא בכלל גופו עצם אחר, כן הנפש מזאת המתאחדת בגוף הזה שהוא על תכונת ראובן בשוה, אם היה שחלק גופו ממקומות מחוץ הנה בהתאחדם עם הנפש הזאת הם עצם אחד ממנה, ולפי שהנפש צורה עצמית לבעל הנפש ותתן לו עצמותו, הנה הנפש הזאת צורה לגוף ותתן לו עצמותו. ולפי שהנפש צורה עצמית לבעל הנפש ותתן לו עצמותו, הוא מחוייב שהגוף המתאחד עמה יהיה נגרר עמה, כשם שהמזון נגרר אחר המקבל המזון ושב להיותו גופו...

ואולם הג' הנתלה במה שהונח היות הנס בקצתם ובקצתם לא, איך יעבור זה בחק היושר האלקי, הנה ראוי שנצרך לו מה שיעדנו בפרק הא', והוא באור החלק שתאמת בו הראות היושר האלקי. ואומר לפי שאין המלט מפשט הכתוב המורה שלא תהיה התחייה כוללת, שכבר התבאר שאחד התכליות העצמיים בהראות היושר האלקי, כבר יראה שתהיה התחייה בצדיקים גמורים וברשעים גמורים, וזה שדי בהם הראות היושר האלקי לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. ואמנם הבינוניות ואותם שלא הגיעו למדרגה שעשה הנס הגדול והנורא הזה בעבורם, הנה להם בגמול הנפש, ואם היה שלא ישיגו מהגמול הנפשי בחייהם קרה להם זה למעוט מדרגתם, והנה נאמן הדיין לשקול במאזני חכמתו שיעור הגמול הגשמי ההוא שהיה ראוי לתת לו פי שנים או כאשר יגזור חסדו הפשוט בגמול הנפשי והנה יצדק היושר האלקי באלה במשקולת שני מיני הגמול לזה יראה שאמר המשורר משפטי ה' "אמת צדקו יחדו", כלומר שאם היה שהגמול הגשמי לא יצדק בקצת בני אדם הנה יצדקו יחד הגשמי והנפשי...

והנה לפי זה הזוכים לתחיה הם הצדיקים הגמורים, שהבינוניים שאינם ראוים לנס הגדול הזה היושר האלקי יתן להם שלא יזכו בו, ולפי זה יהיה אמרו "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" אחד מב' ענינים, אם שנאמר שירצה בו רוב ישראל, למה שהשרש אצלנו אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ, ואם נאמר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כלומר שהוא ירושה להם ייעוד בתורה הזאת, ואם היה בתורות האלקיות שעברו לא תועד לעולם, עד שאם היו כולם צדיקים היו זוכין לזה, והוכיחו זה מפסוק "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ", והיא ארץ החיים, מה שאין כן בעם אחר. ואם שנאמר שהעולם הבא כולל זמן התחיה והגמול הנפשי אחר המות. וכבר יראה באמרם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, ואינו נראה שיזכו לנועם התחיה. וכן נראה ממטבע ברכת מאורות של שבת, שיש בה הודאה על ד' עתות, באמרם "אין ערוך לך ה' אלקינו בעולם הזה, ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא, אפס בלתך גואלנו לימות המשיח, מי דומה לך מושיענו לתחיית המתים. וידמה שלוקחו כסדרן...

מבואר שאין מקום לתפיסת הרב המורה בדעת הנכון האומר שהזוכים לתחיה לא ימותו ולא יאכלו כפשט, אלא המאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם רוצה לומר ועטרות שלמותן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה. וזה שכבר היה מן ההכרח להיות בגופן ובאיבריהם ובכלי שמושן למען הראות היושר האלקי. ועוד שאם היה שלא יאכלו ולא ישתמשו בחוש הטעם ובאיברי התולדה הנה ידברו וישמעו ויעבדו את ה' ויחזיקו בתורה כענין באליהו, ויעוד שאם זה יקנו האמונה הנכונה לזולתם כמו שיתבאר עוד בהתר הספק הד'.

ואמנם הד' הנתלה בזמן שקודם התחיה אם ימותו כולם, וזה שאם נקח המשנה כפשטה לומר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, הנרצה בו תחיית המתים, כבר יחשב שהיה מן ההכרח שימותו כולם קודם התחייה. ואומר שאף כשנקח המאמר כפשוטו בתחיה ושתהיה הקדמה כוללת הנה לא יתחייב מות כולם קודם לכן, וזה שהעולם הבא יכלול הקימה וזמן שאחרי הקימה לזה הדומה אשר בענין הקימה אם היה שלא יזכו לדבקות והתאחדות והיה שישתמשו בחושיהם וימותו, הנה יהיה להם חלק לעולם הבא, למה שכבר קדם שמתועלת הנס הזה להקטין אמונה בלב זולתם, אשר מהצד ההוא יזכו למה שהיו זוכין בו עם הנס ההוא, ויתאמת אם כן שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ויסבול שהמאמר המחייב לחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא נאמר על הדור ההוא שבזמן התחיה והדורות הנמשכין אחרי כן מבלתי שיתחייב שיזכו לקימה... (שם שם פרק ד)

מנורת המאור:

דבר תחיית המתים אינו כשכר העולם הבא, שהוא דבר טבעי לנפש השלם, אבל הוא ענין של נס ונפלא מאד מהנסים הגדולים שעשה הקב"ה ועתיד לעשות, ולפי שהוא דבר חוץ לטבע, כמו ההריון לאשה אשר נבראת בתולדתה להיות עקרה, וגם הגשמים הבאים בשכר מצוה... ולזה רמזו באמרם, אמר רבי יוחנן שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח, ואלו הן מפתח של חיה, ושל גשמים ושל תחיית המתים (תענית ב')... 

על כן יש לנו להאמין שדבר זה הוא אחד מהנסים הגדולים הכתובים בתורה, ושנפשות הצדיקים ישובו לגויותיהם ויאכלו וישתו ויולידו, והוא ענין חוץ לטבע המציאות, ואין עליו ראיה מדרך עיון, אלא מנהגו מנהג הנסים, ויש לנו לקבל בדרך אמונה, כמו שכתוב (דניאל י"ב) "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין". (נר ד כלל ב חלק ג פרק א)

כל הכופר בתחיית המתים או באחד מכל הנסים הכתובים בתורה כאלו כופר בכל התורה כולה ואין לו חלק לעולם הבא, כדגרסינן בריש פרק חלק (סנהדרין צ')... (שם שם פרק ב)

אברבנאל:

מעלה ה': תכלית הספר להביא האדם אל תכליתו האמיתי, ולהודיעו כלות העולם וסופו, שבזה דעות שונות, להמימוני התכלית מיוחדת לנפשו אחר הפרדה מהגוף, ועם זה יאמין בתחיית המתים שישובו הנשמות להתקשר בגופים על דרך פלא, וכמו שכתב "שמעו ותחי נפשכם". לרס"ג רש"י ורמב"ן עיקר השכר לנפש ולגוף יחד בתחיית המתים, הוא עולם הבא, וכמו שכתוב בישעיה "והשביע בצחצחות נפשך" וגו'. ובכל אלו ספקות גדולים בררתים בספר צדק עולמים ונחלת אבות, ופה אעירך על השרשים שהזכיר ישעיה וענין התחיה מה שלא ראו שאר הנביאים.

א', אמונת התחיה בנבואה כ' "יחיו מתיך נבלתי יקומון" וגו', וכן בדניאל "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו". ב', שהנפש תקשר שוב בגוף לא שיהיה גוף אחר לא הנפסד כדעת הנוצרים, כי אם שיורכב הגוף הא' מאותם היסודות כבראשונה, כמו שאמר בנבואה י"א "אשקטה ואביטה במכוני", רוצה לומר במכונו הראשון, ועוד זכר שם התחיה "כעב טל ביום קציר" ועוד.

ג', לחכמי הודו התחיה מחויבת מפאת המערכה, והוכיח הנשיא אברהם ב"ר חייא במגלת המגלה שכל זה תוהו, ואמר ישעיה שהתחיה על דרך הפליאה בנבואה הכ' "יפקוד ה' על צבא מרום וגו' וחפרה הלבנה וגו' כי מלך ה' צב-אות", ולכן נקרא "יום ה'". 

ד', בצורת התחיה בנבואה י"א "אשקטה ואביטה במכוני וגו' כעב טל ביום קציר" וגו', רוצה לומר שיהיה גופו דומה לראשון. ואמר בנבואה כ' "כי טל אורות טליך" וגו', שירד טל מה' ליסודות הגוף הראשונים לתת בהם הצורה.

ה', תכלית התחיה, להגאון הרמב"ן ור' חסדאי כדי שהעובד יקבל שכר או עונש, וביארתי ב"צדק עולמים" בטול הדעה כי השכר והעונש לנפש בלבד, אלא התכלית הפרטית היא לאלו שמתו בגלות בנפש מרה, כבנבואה כ' כשאמר והתלונן "מתים בל יחיו" וגו', והשיבו "יחיו מתיך", ובנבואה ל"ה "שישו את ירושלים" וגו'. והתכלית הכוללת לכל האומות שכולם יכירו את ה', וזהו יום ה' הגדול והנורא, ועל זה אמר בנבואה ב' "נכון יהיה הר בית ה'" וגו'.

ו', מי יקום? לרמב"ם רמב"ן ור' חסדאי יקומו רק הצדיקים מאומתנו, והוא דעת זר לפי הכתוב "ורבים מישיני עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון" וגו', ובישעיה "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי", ובאר בנבואה י"א וכ' שגם מהאומות יקומו בתחיית המתים, "ועשה ה' צב-אות לכל העמים משתה שמנים" ועוד.

שיקומו במצב בו מתו, עד שאמרו חז"ל אפילו במומיהם, שזהו ענין "והשיב לב אבות על בנים", וישעיה בנבואה כ' "פני הלוט הלוט" כמו שנסתרו יקומו.

ח', שיכירו קרוביהם כבנבואה כ"ז "אתם עדי וגו' ועבדי אשר בחרתי".

ט', שיאכלו וישתו כמו שכתוב בנבואה ל"ה "למען תינקו ושבעתם" וגו'... (ישעיה הקדמה, וראה שם עוד)

...יום ה' נאמר רק על יום הדין בו תחיית המתים, בו יקבל כל העולם מלכותו על ידי תחיית המתים שיספרו לנשארים מהשכר הרוחני, וכי שקר נחלו, ועל זה אמר "והשיב לב אבות על בנים". ואולי אמר על זה "ובאו בנקרות הצורים" וגו' לראות בתחיית המתים, כי לא יבואו לעבודת ה' מתוך סברת עצמם... (שם ב כב)

להוציא עם עור - שיוציא מהאדמה המפורסמים מכל העמים והם ישמיעונו כי שקר נחלו אבותיהם, ויסכימו עם עבדי אשר בחרתי ישראל. (שם מג ח)

עושה חדשה - על תחיית המתים שהיא הפליאה היותר עצומה, וה' יעשנה בעצמו בלי אמצעי. עתה תצמח - כי הצורות תחולנה בגשמים בעתה בלי זמן, אף אשים - ועם זה אקבץ הגלויות, ושניהם יהיו בזמן אחד. (שם מג יט)

וראיתם ושש לבכם - על הקמים לתחיה, שבאמצעותם תיודע יד ה'. (שם סו יד)

והיה מדי חודש - מדבר על הקמים לתחיית המתים שיבואו בחודש הז' בו נברא העולם ומפסח עד עצרת הנקרא ז' שבתות... (שם שם כד)

עמי - אמר רק על העליה במעלה ושלמות, כי תחיית המתים והעליה לארץ ישראל להשפט שם תהיה לצדיקים ולרשעים. (יחזקאל לז יב)

ורבים מישיני עפר - להגאון הם המעטים, ולדעתי הצדיקים שמתו בגלות יחיו ויתענגו בלויתן וכו', וימותו פעם שניה ויחיו בתחיית המתים בעולם הבא שאין שם אכילה ושתיה אלא נהנים מזיו השכינה. (דניאל יב ב)

לגורלך - שהקמים לתחיית המתים יקבלו שכרם כפי מעשיהם. וכבר חקרו כמה שנים אחר המשיח תחיית המתים, לר"א ת' שנה, שנאמר שמחנו כימות עיניתנו, לראב"ע ע' שנה, שנאמר כימי מלך אחד, לר"א מ' שנה, שנאמר כימות עיניתנו, וכתיב ויענך וירעיבך, לר' ג' דורות, ר' אומר שס"ה שנה, ועוד דעות, סוף דבר ה' לא גילה הסוף לשום נברא. (שם שם יג)

מהר"י יעבץ:

ושבתי בבית ה' - ואמרו חכמים (תנחומא ריש פ' ויצא) והקיצות לתחיית המתים, היא תשיחך לעולם הבא, יגידו בפירוש כי עיקר השכר אחרי התחיה, וראה כי קראוהו עולם הבא, וכבר אמרתי ענין נאה על זה בפרשת ויקחו לי תרומה... והשכיבה כמו ושכבתי עם אבותי וגו', וכמו שנקראו "ישני אדמת עפר" (דניאל י"ב), והבקר לתחיית המתים בלי ספק, אמר היא תשיחך, כאדם שנפרד מחברו זמן רב וכראותו אותו יחבקהו וינשקהו, ולתחיית המתים יקום הגוף והדבור אין בו, ותבוא הנשמה הקדושה מעוטרת בתורה ומצות שנתעסקה בהם בהיותה בגוף ותשיחהו ותחבקהו בחשק גדול, כי הוא מביא למעלה ההיא... ודקדק ענין נכבד מאד באומרו והקיצות, ולא אמר בהקיצך, והוא מופת מוחלט על תחיית המתים ידבר כפירוש רבותינו המקודשים, והוא שכתב הרמב"ן ז"ל בסוף שלחן של ד' כי לא כל הצדיקים יזכו לתחיית המתים, כי הרבה מהם ישארו שם בצרור החיים, וזה אומרו (דניאל י"ב) "ורבים", ולא כלם, ולזה אמר והקיצות, כלומר אם תהיה מאותם שיקיצו היא תשיחך, ולמה יזכו קצת ולא כלם הוא נשגב מאד לדעתו, והיודע מענה אליהו לאיוב (ל"ג), ובקשת דוד "אל תער נפשו" (תהלים קמ"א) וכונתו באומרו (שם כ"ו) "אל תאסף עם חטאים נפשי" אחרי כל השבחים ידענו. (תהלים כג ו)

ומכל זה יתורץ ספק גדול, למה יחזרו הצדיקים לעתיד לבא, כיון שהיו במקום קדוש, והתשובה כי היו שם כגרים, כאומרו (תהלים ט"ו) "מי יגור", כי מצד ששכנו בחומר לא יתכן שבתם שם, אבל מצד היותם בעלי שכל יתכן, ולעתיד לבא תשכן השכינה בתחתונים כמו בעליונים, ובכן יתוקן הצד השכלי אשר באדם לעמוד בארץ כמו בשמים, והחומר לא ינגדהו, ויתעדנו מזיו השכינה בגוף ובנפש כמו שנתעסקו בתורה ובמצות, ודע כי אחר זמן רב יזכו למעלת אליהו וחנוך, ובחון מתיקות דבריהם שאמרו אין חוזרים לעפרם, כי יזכו למעלת הלקיחה וההתהפכות, ופוק חזי מאן מסהיד עליה מריה דעובדא תנא דבי אליהו וכו'. והסעודות שאמרו רז"ל יותר דקים מהמן, מוכנות לצדיקים שיזדכך חומרם ויזכו לעלות בסערה השמימה...

כי הגאולה העתידה תתחלק לג', הא', זמן המשיח שנהיה בני חורין מושלים על האומות, ויתברכו פירות הארץ ויתמיד השלום כמפורש במזמור ע"ב. הב', תחיית המתים, הג', ענין עולם הבא, וכאומרו (משלי ו') "והקיצות היא תשיחך" לעולם הבא. ועל זו המעלה האחרונה נאמר (ישעיה ד') "קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים". ואלה הג' מעלות ירשנו בזכות איתני עולם אבותינו אברהם יצחק ויעקב, בזכות אברהם זמן המשיח, כי השי"ת כרת עמו ברית בלי תנאי לתת לזרעו עשרה עממים... בזכות יצחק תחיית המתים, שפשט צוארו על גבי המזבח ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים, ושם נאמר (בראשית כ"ב) "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי" וגו', ועולם הבא בזכות יעקב שהיתה מטתו שלמה בלי פיסול כלל, והגיע קדושתו אל הגבול האחרון שאי אפשר להגיע ילוד אשה... (שם כד ו)

...ודע כי זכות ישראל באותו זמן אין קץ לו, כי נתקבצו בתחיית המתים שלמי כל הדורות... (שם כח ח)

למען תמחץ - כי אף על פי שנפשות אותם הנאכלים מאריות הבשן והנבלעים מדגי הים, היו צרורות בצרור החיים, יחייה ה' את גופם כדי שירחצו פעמיהם בדם הרשעים אשר נשתעבדו בהם, והדין נותן כן, שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, והגופים והעצמות אשר סבלו חרפת הגלות וקיימו המצות ידושנו בתחיית המתים... (שם סח כד)

לא אמות כי אחיה - מפורסם כי המתים שהקב"ה עתיד להחיות שוב אין חוזרין לעפרם, ולא היה בזה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף זולתי חדשים מקרוב באו והם בטלים במיעוטם. והטענות אשר יגישו לחזק סברתם ג', הא', כי לדעתם יהיה עונש לנשמות, כי ידוע כי החומר מסך מבדיל להשגת הנפש, ויותר תתעדן הנפש, בלתי מהיותה נקשרת בו, והב', כי רז"ל אמרו (ברכות י"ז) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וכו', ואם כן יהיו כלי הגוף להבל ולריק, והג', כי איך יצויר שיעשה השי"ת המופת הגדול הזה עם כל א' מבני העולם הבא, כי האדם מת בטבע, כי בהכרח יכלה הלחות השרשי אשר בו, ולזה גזרו כי אף על פי שבני תחיית המתים יחיו חיים ארוכים בלי ספק, לסוף ימותו. ואילו ראיתי או שמעתי אחד מהקדמונים סובר כדברים האלה החרשתי, אבל למה שראיתי כלם מאמינים היפך זה, ופוק חזי מאן מסהיד עליה, (סנהדרין צ"ב) תנא דבי אליהו מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינם חוזרים לעפרן, דכתיב (ישעיה ד') והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. לזה ראיתי להשיב על ספיקותיהם א' לא'. דע כי הן אמת אמרו בעולם הזה שעיקר שכינה בעליונים יותר טוב להם לצדיקים, שתתעדן נפשם בשמים, באור פני מלך חיים, מלהיותם קשורות בזה החומר העכור, וכן אמר המשורר (תהלים ע"ג) "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ". אמנם לעתיד יהיה להיפך שתהיה עיקר שכינה בתחתונים, וזה כי הא-ל ית' מלא כל הארץ כבודו וברא כל העולם לכבודו, וידוע כי יותר יראת כבודו בתחתונים כשעובדים אותו יותר מבעליונים, אלא שהעליונים עובדים אותו בודאי ואין בהם נפתל ועיקש, לא כן בתחתונים כי אין עובדים אותו זולת יחידים. ולפיכך השרה עיקר שכינתו בעליונים. אמנם לעתיד לבא שיהפוך אל עמים שפה ברורה וכו' (צפניה ג'), אז ישיב עיקר שכינתו בתחתונים והחומר לא יהיה מונע כלל לנפש אדרבה ינהגהו וינחהו, אז תתענגנה הנפשות בכליהם מעשי ידי הקב"ה, בהיות עיקר שכינה ביניהם הפלא ופלא מה שהיו מתענגים בהיותם צרורות בצרור החיים... (שם קיח יז, וראה שם עוד)

מדרש שמואל:

ואמרו הוא היוצר הוא הבורא הוא המבין, שהוא טעם למה שאמר והמתים להחיות, שעיקר סבת התחייה הוא להודיע לאדם שהוא היוצר והוא הבורא, שהרי אחר ששב האדם אל עפרו והגוף חלף הלך לו אחר כך הוא יוצר ובורא אותו, יש מבין בזה שמוכיח סופו על תחלתו, כי הוא היוצר הוא הבורא אשר יצר את האדם בחכמה... (אבות ד כח)

אלשיך:

לא יצא מעפר - יש אומרים שהגוף אינו נהנה בעולם הזה ובעולם הבא כי אם אחר התחיה, ויש אומרים שקונה קדושה ונהנה בעולם הזה... (איוב ה ה)

שרשי פתוח - ואם תאמר אם ימות רק שעה קלה לפני תחיית המתים איך תקנה נפשו קדושה, הנה היא פתוחה תמיד למי קדושה...(שם כט יט)

ציוית בקר - כל אדם צריך צער לקבל אור עולם הבא והתחיה, כדי למרק איזו חלאה מהגויה. (שם לח יב)

לאחוז בכנפי הארץ - לעתיד על ידי אחיזתו יתברך בארץ ינערו הרשעים ממנה כפסולת, שהאכילום מעשיהם הטובים ולא נשארה בהם קדושה. תתהפך - ואתה תתהפך אז מעכירותך ותהיה כחותם חומר אדם הראשון שהיה זך ומבהיק, וכן יהיו גופות ישראל הקמים לתחיה... (שם שם יג)

מה שהיה - תחיית המתים על ידי אליהו ואלישע הוא שיהיה שוב. ומה שנעשה - ומרויח בזה כי על ידי גלגולים יזכה לחומר זך ובהיר מעין מה שיתלבש המלאך בבואו פה... (קהלת א ט)

רמ"ע מפאנו:

...ודומה למה שמפטירין בחול המועד של פסח בתחיית המתים, וקיימא לן בניסן עתידים לחיות... (מאמר חקור דין חלק א פרק יט)

מהר"ל:

בפרק ב' דכתובות אמר ר"א עמי ארצות אינם חיים, שנאמר מתים בל יחיו רפאים בל יקומו... במרפה עצמו מדברי תורה הכתוב מדבר. ודבר זה הוא לקצת בני אדם לקוץ מכאיב שלא יהיה תחיה כי אם לתלמידי חכמים ויהיו כל שאר בני אדם לבטלה, ואומרים שגם בזה העבירו חוק מדריגת בני אדם לא אותם שהם אינם מזרע יעקב בלבד, אבל כל אשר אינם בעלי תורה נטלו הצלחתם האחרונה ממנו והוא נמשל כבהמות נדמה. אין להשתומם ולהתפעל מזה, שהרי בעל המאמר בעצמו מפרש דבריו ויאמר, חזיה לר' יוחנן דהוי מצטער, א"ל רבי מצאתי להם רפואה ממקום אחר, שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום", וכי אפשר להדבק בשכינה, והרי כתיב "כי ה' אלקיך אש אוכלה", אלא שיהיה דבק בתלמידי חכמים ומעלה עליו הכתוב כאילו דבק בשכינה, ועליו נאמר ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, הרי שיש להם תיקון שהוא נקל מאד. כי בודאי השי"ת אשר נתן התורה לישראל עיקר נתינתה לישראל שיהיה דבר זה הצלחתם האחרונה, ומפני כך אדם שאינו בעל תורה והוא חסר ממנה אי אפשר שיגיע אל ההצלחה האחרונה רק שיהיה טפל אצל אותן שהם בעלי תורה, והנה דבר זה חסד גדול להם מן השי"ת... וכאשר תחפש בדבריהם לא תמצא כך כלל שיהיו נוטלים העולם מן אותם שהם עמי הארץ, שהרי אף לזה אשר לא מבני ישראל הוא נתנו לו חלק לעולם הבא, דר"י דהלכתא כותיה לגבי דר"א סובר שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, וכדאיתא בפרק חלק, ויותר מזה ידוע כי זרע עשו מתנגדים לישראל, ובפרק קמא דע"ז שאל אנטונינוס את רבי אתינא לעלמא דאתי, א"ל הין, א"ל והא כתיב לא יהיה שריד לבית עשו, בעושה מעשה עשו... הרי שהם לא חסרו מדריגת בני אדם כלל, רק הכל הולך אחר המעשה, ודבר זה מבואר. (באר הגולה ז)

...ולא אמר הברואים למיתה, אף על גב שנברא גם כן, רק הילודים, כי אין ראיה מן הנברא שאף על גב שהוא נברא הנה בריאתו מן השי"ת אשר הוא נצחי, וכמו שבראו כך אפשר שיהיה מקיים אותו. אבל הילודים מאב ואם שהרי יש בהם חלק מאב ואם שהם סבת האדם הנולד, ואי אפשר לומר שיהיה קיים לעולם אחר שנולד מאב ואם, ולפיכך לתחיית המתים אפשר שיהיה האדם חי ולא ימות, כי אז אין אב ואם שיהיו סבה אל האדם רק השי"ת הוא יהיה סבה, ולפיכך אמר הילודים למות דוקא. 

ועוד יש בזה פירוש עמוק ומבואר ממה שאמרו במדרש על אלה תולדות שמים וארץ, כל שיש לו תולדות כלה ומת וכל שאין לו תולדות לא כלה ולא מת. ואין כאן מקום להאריך. ומה שאמר והמתים להחיות דמשמע שהמתים עומדים להחיות, שלא אמר המתים יחיו רק והמתים להחיות, כי פירושו שכשם שהילודים עומדים למיתה כך המתים עומדים להחיות, שהקב"ה מחיה אותם, כי שם מת אלו נאמר על דבר שהוא העדר גמור אין ההעדר שב נמצא בודאי, ואם היה שם מת נאמר על הנמצא לגמרי אין הנמצא שב נמצא אחר שהיה נמצא קודם, אבל שם מת נאמר שחסר לו החיות אשר מדרכו בו החיות, ואי אפשר שלא יושלם החסר מדבר ממה שראוי שיהיה לו, ושם מת בא על מי שחסר החיות אשר מדרכו אשר ימצא בו החיות ואי אפשר שלא יושלם... ושם מת בא על מי שחסר החיות אשר מדרכו שיצא לו, והבן זה מאד, ומפני כך המתים להחיות... (דרך חיים ד כב)

...ומפני כך אמרו במדרש גם כן מתים שהחיה יחזקאל כלם עמדו על רגליהם חוץ מאיש אחד, א"ל הנביא רבון העולמים מה טיבו של זה האיש, אמר ליה בנשך נתן ובתרבית לקח וחי לא יחיה. וכל זה כי הרבית הוא ההעדר הגמור, ולפיכך אף כאשר תהיה התחיה שהיא לעתיד שהמתים יחיו, דהיינו שנשאר לאדם צד מה לתחיה שתהיה לעתיד, אבל מי שלקח רבית שהוא דבק בהעדר, וכאשר דבק בהעדר גמור אין לו תחיה כלל אף לזמן התחיה... (נתיב הצדקה פרק ו)

ואמר ר"א כל אדם שיש בו גסות רוח אין עפרו ננער, שנאמר הקיצו ורננו שוכני עפר, שוכבי עפר לא נאמר אלא שוכני עפר, מי שעושה עצמו שכן לעפר בחייו. ודבר זה גם כן יש לו טעם ברור בחכמה, שכל המתגאה אין ראוי לתחייה, כי יש לך לדעת כי העפר הוא מיוחד דוקא לדבר זה שממנה יקומו המתים ויחיו ממנה... ולענין תחיית המתים אמרו בפרק השואל דהא דכתיב וישב העפר אל הארץ היא שעה אחת קודם התחיה, אז ישוב האדם אל העפר ויחזור לצמוח הימנו, שאין התחייה מתחדשת רק כאשר שב האדם אל העפר כי משם התחיה. וענין דבר זה עמוק מה שהתחייה הוא מן העפר דוקא, ולפיכך אמר אם היה האדם בחיים שב אל האדמה, כלומר שיהיה לו מדת העפר שהוא השפלות והפשיטות, ומפני כך כל דבר הוא חוזר אל יסוד שלו... וכאשר אין שב אל העפר לא יחיה, כי אי אפשר רק שיהיו המתים צומחים מן העפר, כי העפר הוא המקור והיסוד אל כל המתחדשות כאשר העפר הוא מוכן לקבל הויה בעבור הפשיטות שיש בעפר. והדברים האלו עמוקים מאד. (נתיב הענוה פרק ג)

...וזה שאמרו (שבת כ"ג ב') כי הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, כי לזמן התחיה יעמדו בלבושיהון. כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין צ' ב') שאלה קליאופטרא מלכתא את ר"מ אמרה ידענא דחיי שכבי, דכתיב (תהלים ע"ב ט"ז) "ויציצו מעיר כעשב הארץ", אלא כשהן עומדין עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין... ופירוש ענין זה כי קליאופטרא המלכה שאלה אם עולם התחיה יהיה עולם שהוא כולו כבוד ולא שהוא כמו עולם הזה, אף שיש בו הכבוד אינו רק כבוד מה שיקנה האדם ואינו כולו כבוד, כי יש בו הגוף שיש בו כמה דברים של גנות, גם בא לעולם שלא בכבוד כאשר הוא ערום... אבל התחיה יהיה האדם כולו כבוד, לכך יעמדו בלבושיהן ולא יהיו ערומים. ואמר כי הוא קל וחומר מחטה, כלומר אם האדם נולד ערום שלא בכבוד היינו מפני שהגוף נברא מטפה סרוחה, ולכך נמצא בו הגנות ונולד ערום, אבל החטה אינה באה מטפה סרוחה רק מחטה נקיה, לכך היא יוצאת בכמה מלבושים, קל וחומר צדיקים הנקברים בלבושיהם דרך כבוד וטפה סרוחה כבר הלכה ואינה נמצאת במיתת האדם, כל שכן שיעמדו במלבושיהם ולא יהיו ערומים רק יהיה האדם כולו כבוד... (נר מצוה ד"ה וכן אמרו במדרש)

...ויראה לומר כי שאר המצות אף על גב שתחיית המתים תלויה בה, אין עיקר המצוה תחיית המתים רק שתחיית המתים נמשך אחר המצוה שהוא שכר המצוה... אבל שבת המתנה עצמה היא עולם הבא, דהא שבת מעין עולם הבא (ברכות נ"ז ב'), ומאחר שאף המצוה היא עולם הבא דלא עבידא לגלויי הוצרך להודיע... (חידושי אגדות שבת י ב)

עתידים צדיקים דהוו עפרא. נחר בהו ר' אחי בר יאשיהו. הנחירה הזאת היה כמו כל הרוחנים שהוא ענין מגיע אל נפש האדם, וזה שאמר נחר בן גברא, וכל הדברים האלו הגיעו על נפש שלהם מבלתי שהיה במורגש. ואפשר שהיה מגיע להם בהלה, וזהו ענין הנחירה הזאת. והיה תמיה ליה מה שאמר רב מרי עתידים צדיקים להיות עפר שיסולק הגוף מכל וכל, וכאשר יסולק הגוף מכל וכל וכאן נחר בהם גברא שעדיין עליו שם בריאתו. ובודאי דברי רב מרי שאמר עתידים צדיקים להיות עפר בודאי דבריו אינם בשביל שהגיע להם בהלה וחרדה וזהו מה שנחר בהם, והנה מתחייב מדבר זה שמה שאמר רב מרי עתידים צדיקים להיות עפרא דבר זה אינו...

ועל זה אמר לו גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית, דכתיב "וידעתם כי אני ה' בפתחי קברותיכם", כי בודאי צריך לפתוח הקבר, כי המתים הם נסגרים במקומם אשר נקרא קבר, ואינם נמצאים בפועל רק נסגרים בקבר, וצריך השי"ת בעצמו אשר הוא מוציא המתים אל הפועל להיות נמצאים בעולם הזה. ודבר זה יהיה בעת התחיה שיוציא השי"ת את המתים לפועל לפי מה שהם עתה בכח בלבד נסגרים בתוך קברם, כי נבדלים מן עולם הזה והם נקברים, ודבר זה מפני כי מתו ונסתלקו מעולם הזה כאשר היו נעדרים מעולם הזה... והוא יתברך יפתח קבר שלהם, היינו שהוא יתברך מוציא כל העדר אל פועל השלימות, וכאשר יבא הזמן אשר הוא אצל השי"ת יפתח הקבר, וזה כי באותו זמן יקבל העולם שלימות יותר ולא יהיה לעולם ההעדר אשר היה בראשונה, ודבר זה הוא פתיחת הקבר אשר שם היו המתים נסגרים ונעדרים... (שם שם קנב א)

קל וחומר מחטה, אל יהי קל וחומר זה קל בעיניך כי הוא קל וחומר גמור, רק אל תבין כי הבגדים האלו הם בגדים כמו שהם בגדים שלפנינו, אבל בגדים אלו הם רוחניים... ומעתה הצדיקים שנקברו בכבוד המלבוש כל שכן שיוצאים מן הארץ בכבוד המלבוש, ואין המלבוש הזה לבוש צמר ופשתים רק הוא מלבוש שראוי לפי מה שהם כאשר יחיו המתים. (שם כתובות קי ב)

ועוד כי לדעת ר"א השירה על שכל מעשיו בצדק וברחמים, ועל זה הוא השירה, ולדעת רבי יהושע השירה על הכוח והיכולת שלו שהוא ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ולדעת שניהם לא היה דבר זה שהחיה יחזקאל המתים רק לפי שעה, והיה זה מן השי"ת כמו נצוץ מן עיקר תחיית המתים, ולפיכך עמדו על רגליהם לפי שעה ואמרו שירה, כי אין ספק בו כי המתים שיחיו לעתיד יאמרו שירה גם כן... כי כל חידוש הוא שירה אל השי"ת...

ויראה לומר כי אף לר"א לא היה זה במוחש, רק סבר כי יחזקאל פתח שער התחיה אל אותם שכבר היו מתים מכח הגלות והחיה אותם ועלו לארץ ונשאו נשים והולידו בנים ובנות. ומה שאמר ר' יהודה ואני מבני בניהם ואלו תפילין שהניח לי אבי אבא, יודע היה בחכמתו שאביו מאותם שהחיה יחזקאל ואלו תפילין שהניח לו אבי אבא, ודבר זה תפארת בנים אבותם, והתפילין הם פאר, וידע כי יש בו פאר מה שהגיע לו מאבותיו, והבן זה. (שם סנהדרין צא ב)

של"ה:

וכבר נפל מחלוקת גדולה בשלימות הנצחי האחרון, אם יהיה לנפש לבדו או בגוף ונפש. הרמב"ם וסיעתו סוברים שהוא לנפש, וחכמי האמת סוברים כהרמב"ן שהנצחיות לגוף ולנפש, כי כמו שהיתה העבודה כן יהיה קבול השכר, העבודה היתה בגוף ונפש בעולם הזה, כן יהיה הקבול שכר בגוף ונפש ולזה יהיה תחיית המתים הגדול שיתקיימו נצחיות בגוף ונפש, וזה נקרא עולם הבא בדברי רז"ל, עולם שכולו חיים, עולם שכולו טוב, ועליו נאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", ותרגם אונקלוס ויחי בהן לחיי עלמא... ולאהבת הקצור אעתיק קצת מדבריהם ז"ל. הרמב"ם בפרק ח' מהלכות תשובה...

וסברת הרמב"ן בהסכמת חכמי האמת היא כי העולם שבא לאדם עתה אחר המיתה זהו באמת עולם הנשמות, כי הגוף שבא מטפה סרוחה מזוהמת הנחש מעוכל, ועולם הבא הזה לאחר מיתה עתה נקרא עולם הנשמות. אמנם לאחר תחיית המתים שיחיו בגוף ונשמה והגוף נזדכך ונטהר ויהיה כולו אור, אז התחיה יהיה עולמית נצחית בגוף ונפש. ולחזק דברי הרמב"ן לסתור ראיות הרמב"ם אעתיק דברי ע"ה פרק מ"ב מחלק העבודה, וזה לשונו שם. שנינו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו'. העולם הבא שהזכירו כאן הוא הבא אחר תחיית המתים ואינו הבא לאדם אחר מותו מיד. והראיה על זה הכתוב שהביאו באמרם לעולם ירשו ארץ, כלומר לעולם באין הפסק שאין שיעור אל אריכת הימים והטוב בעולם ההוא.

ובקדושין פ"א ובחולין פרק שלוח הקן תנאי, ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחית המתים תלויה בה, בכיבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, ובשלוח הקן כתיב... אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך בעולם שכולו טוב. ואם זה נאמר על עולם הבא מיד אחר המות אינו ארוך ואינו טוב, שהרי יש עוד הפסק השיעור לאריכותו וטובתו, שהרי עתיד לקום ולשוב בתחיית המתים... אלא ודאי לא נאמר אלא העולם הבא שאחר תחיית המתים שאין הפסק ושיעור לאריכותו ולטובתו, וממקומו הוא מוכרע, באמרו "שאין תחיית המתים תלויה בה"... אם כן מה שאמר הכתוב "לעולם ירשו ארץ" הכוונה בו באין הפסק ירשו ארץ החיים שהוא העולם הבא ובו יזכו אל שכר התורה והמצות בגוף ונפש...

ואחר זה אין להשיב ולומר אחר שהעולם הבא אין בו שום שמוש משמושי הגוף ואתם גוזרים הקיום והנצחיות עליו, הנה יהיו כליו לבטלה ואין במעשה השם פועל בטל, כי הכלים האלה עשויים לתבנית כלי המרכבה מרכבת הרוכב בשמי שמי קדם סוד האצילות, ולזה הוא מוכרח שיתקיימו כלים האלה קיום נצחי, לפי שהם מושכים הקיום ממקורם ושרשם ואין קיומם תלוי באכילה ושתיה, כי אם בדביקות בשרשם, ויוכנו לזה תכלית ההכנה בזמן ההוא שזהו זמן ביטול היצר הרע המונע הדבקות ההיא הגורם הקיום והנצחיות. ולפי שדמות התחתון כעין העליון צריך לגזור בו הקיום להעיד עליו ועל אחדותו...

אמרו בפרק היה קורא, מרגלא בפומיה דרב לא כעולם הזה עולם הבא, העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה... אליכם אישים אקרא הביטו וראו אם העולם הבא אין בו גוף וגויה איך ישיאנו רב לדברים בטלים באמרו לא כעולם הזה וכו' אין בו לא אכילה וכו', ומי לא ידע כי דעת רב בכל אלה השמושים שאינן אלא לגוף, ואם אין שם גוף בטלו כל שמושין, וכי דברים בטלים בא להשמעינו?... אבל אם קבלנו שיש שם גוף וגויה הנה החדוש שבא רב להשמיענו גדול מאד, שעם שיש גוף וגויה אין שם שמוש משמושיו לפי שאינו צריך בקיומו לאכילה ושתיה כי אם בדבקותו בשרשו, ואז יחול עליו אור העליון ויקיימנו בסוד באור פני מלך חיים, והישיבה הזאת הוא הקיום הנגזר בהם, ועטרותיהן בראשיהם היא עטרת תפארת המקיימת אותם, והיא השמחה, שנאמר "ושמחת עולם על ראשם", לפי שנעשו מעון אליה וכסא כבוד... (בית דוד, וראה שם עוד)

רמח"ל:

ואולם מלבד כל זה, גזרה מדת דינו ית"ש, שלא יוכלו לא האדם ולא העולם מעתה להגיע אל השלמות - עודם בצורה שנתקלקלה, דהיינו הצורה שיש להם עכשיו, שבה נתרבה הרע, אלא יצטרך להם בהכרח עבור מעבר ההפסד, דהיינו המותה לאדם וההפסד לכל שאר ההוים שנתקלקלו עמו, ולא תוכל הנשמה לזכך הגוף, אלא אחר שתצא ממנו תחלה וימות הגוף ויפסד, ואז יחזור ויבנה בנין חדש, ותכנס בו הנשמה ותזככהו. וכן העולם כולו יתחרב מצורתו של עתה וישוב ויכנס בצורה אחרת ראויה לשלמות. ועל כן נגזר על האדם שימות ויחזור ויחיה, והוא ענין תחיית המתים, ועל העולם שיחרב ויחזור ויחודש, והוא ענין מה שאמרו חז"ל, "שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, ולסוף אלף שנה הקב"ה חוזר ומחדש את עולמו" (סנהדרין צ"ז).

והנה לפי שרש זה, זמן הגמול האמיתי דהיינו זמן קבול השכר שזכרנו למעלה ומקומו, הוא אחר התחיה, בעולם שיתחדש, והאדם יהנה בו בגופו ובנשמתו בהיות גופו מזוכך על ידי נשמתו ומוכן על ידה להיות נהנה בטוב ההוא.

ואולם יבחנו שם האנשים, ותתחלף מדרגתם ומעלתם, כפי השיעור מה שטרחו בעולם העבודה וכפי מה שהשתדלו להשיג מן השלמות, כי כפי שיעור זה תזדהר הנשמה בעצמה ותאיר בגוף ותזככהו, ויקנו שניהם יקר ומעלה, ויהיו ראויים להתקרב אל האדון ברוך הוא וליאור באור פניו וליהנות בטובו האמיתי. (דרך ה' חלק א פרק ג ט)

ואולם צריך שתדע, כי גם עתה בהכנס הנשמה בגוף העובר, אף על פי שלא קנתה עדיין שלמות במעשיה, הנה מצד יקרה וזהורה העצמי היה ראוי שתתן זכיון גדול לחומר, עד שיהיה יוצא מגדר המין האנושי, אמנם גזרתו ית"ש כובשת אותה ומעלמת כחה וממעטת זוהרה באופן שלא ימשך ממנה ענין זה... אכן בשובה בגוף אחר התחיה לא תתמעט ולא תתעלם אלא תכנס בכל זהריה ובכל כחה, ואז מיד תזכך את הגוף ההוא זכוך גדול, ולא יצטרך לו הגידול מעט מעט שצריך עתה לילדים, אלא מיד בשעתו תאיר בו ומיד תזככהו זכוך גדול, ואמנם לא ימנע זה שיהיו לגוף ולנשמה יחד עלויים אחר עלויים... ויהיה הזכוך ההוא כפי כל המעשים הטובים שעשה כבר, וישם אותו במדרגה שראוי לו להיות בין הזוכים ליהנות בשלמות, ואחר כך יתעלו שניהם עלויים כפי מה שראוי למי שהוא במדרגה ההיא. (שם שם יג)

ואמנם החיים כלם צריך שימותו ויחזרו לעפר לפחות שעה אחת קודם תחיית המתים, ואחר כן ישובו ויחיו, אותם הראויים לקום בתחיה. והנה בתחיה יקומו צדיקים ורשעים, והרשעים שחטאו ולא נשלם בהם העונש הראוי, יענשו אז כראוי להם, ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול, שידין הבורא ית' את כלם, וישפוט הראויים לישאר לנצחיות והראויים ליאבד, הראויים ליאבד יענשו לפי מה שראוי להם ולבסוף יאבדו לגמרי, והראויים לישאר ישארו, במדרגה שתגיע להם כפי המשפט בעולם שיחודש.

והנה אחר שהוכנו הראויים לישאר בנצחיות, כל אחד במדרגתו, הנה העולם הזה יחזור לתוהו ובהו, דהיינו שיפסד צורתו וישוב מים במים כמו בתחלת הבריאה, ובין כך ובין כך הצדיקים שזומנו לנצחיות הקב"ה יעמידם במאמרו כמלאכי השרת בלי שיצטרכו לעולם הזה, ואמנם לא ישיגו עדיין הטובה האמתית כראוי להם, אלא אחר שעמד העולם תוהו הזמן שגזרה החכמה העליונה, ישוב ויחודש בצורה אחרת, נאותה למה שראוי שיהיה לנצחיות, וישובו הצדיקים וישבו ויתקיימו בו לנצח, נהנים בטובה האמתית כל אחד כפי מדרגתו. (מאמר העקרים)

תניא:

...אלא מצותך דייקא היא מצות הצדקה, שהיא מצות ה' ממש מה שהקב"ה בכבודו ובעצמו עושה תמיד להחיות העולמות, ויעשה לעתיד ביתר שאת ועז, וכמו שכתוב "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה" וגו', כמו דרך שהולכים בה מעיר לעיר על דרך משל, כך הצדקה היא בחינת גילוי והארת אור אין סוף ב"ה סובב כל עלמין שיאיר ויתגלה עד עולם הזה באתערותא דלתתא בתורת צדקה וחסד חיים לעתיד בתחיית המתים ביתר שאת ויתר עז לאין קץ מבחינת גילוי ההארה בגן עדן התחתון והעליון, שהרי כל נשמות הצדיקים והתנאים והנביאים שהם עתה בגן עדן העליון ברום המעלות יתלבשו בגופותיהם לעתיד ויקומו בזמן התחייה ליהנות מזיו השכינה לפי שההארה והגילוי שבגן עדן היא בחינת ממלא כל עלמין, שהוא בחינת השתלשלות ממדרגה למדרגה על ידי צמצומים עצומים, וכמאמר רז"ל ביו"ד נברא עולם הבא, והיא בחינת חכמה עילאה הנקראת עדן העליון המשתלשלת ומתלבשת בכל העולמות, כמו שכתוב "כולם בחכמה עשית וכו', והחכמה תחיה" וכו', ובגן עדן היא בבחינת גילוי ההשגה לכל חד לפום שיעורא דיליה כנודע, שעונג הנשמות בגן עדן הוא מהשגת סודות התורה שעסק בעולם הזה בנגלה כדאיתא בזוהר הקדש פרשת שלח ובגמרא בעובדא דרבה בר נחמני, אבל גילוי ההארה שבתחיית המתים יהיה מבחינת סובב כל עלמין שאינה בבחינת צמצום ושיעור וגבול אלא בלי גבול ותכלית... וזהו שאמרו רז"ל ועטרותיהם בראשיהם ונהנין וכו', עטרה היא בחינת מקיף וסובב, ונקרא כתר מלשון כותרת, והוא בחינת ממוצע המחבר הארת המאציל אין סוף ב"ה להנאצלים, ולעתיד יאיר ויתגלה בעולם הזה לכל הצדיקים שיקומו בתחייה, וזה שאמרו רז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, כי קודש הוא בחינת מובדל שאינו בגדר השגה ודעת, כי הוא למעלה מעלה מבחינת החכמה ודעת שבגן עדן, כי החכמה מאין תמצא כתיב, הוא בחינת כתר עליון הנקרא אין בזוהר הקדש, והשפעתו והארתו בבחינת גילוי הוא דוקא, כשהנשמה תתלבש בגוף זך וצח אחר התחיה, כי נעוץ תחלתן בסופן דוקא וסוף מעשה במחשבה תחלה וכו' כנודע, אך אי אפשר להגיע למדרגה זו עד שיהא בגן עדן תחלה להשיג בחינת חכמה עילאה (כל חד) כפום שיעורא דיליה, וטל תורה מחייהו והקיצות היא תשיחך וכו' וד"ל... (אגרת הקדש יז, ועיין שם עוד)

...וכך הוא הצדקה והחסד שישראל עושין בזמן הגלות היא טמונה ונסתרת עד זמן התחיה שיתלבש ויאיר אור אין סוף ב"ה בעולם הזה הגשמי, ואיהו וגרמוהי חד הם בחינת הכלים דע"ס דאצילות, וכל שכן וקל וחומר אור א"ס ב"ה הסובב כל עלמין מלמעלה מעלה מבחינת אצילות, ולפיכך נקראת צדקה לשון נקבה "צדקתו עומדת לעד", שמקבלת הארה מאור א"ס סובב כל עלמין המתלבש בתוכה בעולם הזה הגשמי בזמן התחיה... (שם לב)

מלבי"ם:

אשרי המחכה - מאז עוד אלף של"ה שהיא שנת ה' תרפ"ה, שאז קץ הפלאות. ולעיל ביארנו שמועד מועדים וחצי כלה בתרע"ג, ושני אלפים ר"צ כלים בתרפ"ח, הרי שבתרע"ו תהיה הגאולה ותמשך עד שבועים, כבחז"ל שבוע שבן דוד בא, ושבוע של גוג ומגוג, אנו כותבים בשנת תרכ"ח, והתבאר בזוהר הקדש שמות שס' לפני הגאולה תתחיל התעוררות, והנה החל החזון לצמח, ומתרכ"ח ימשך עוד של"ה עד תחיית המתים שהיא בתתקס"ג ל"ז שנים לפני האלף הז'. (דניאל יב יב)

לקץ הימין - עולה של"ה שהוא מהקץ הראשון עד תחיית המתים. (שם שם יג)

רש"ר הירש:

ויאסף אל עמיו - ביטוי זה מוכיח על רעיון, שהיה כה שגור בפי עמנו, עד כי בגאוה נוכל להצביע על עממיותו מול האומרים ביהירות שאין בתנ"ך זכר להשארות הנפש. ודאי אין המקרא מלמד אמונה זו, שכן אין צורך ללמד אותה. העם האומר על המת שהוא "נאסף אל עמיו", בו כל יחיד אומר על עצמו "אני נאסף אל עמי" (בראשית מ"ט כ"ט), עם זה כה רגיל אצל רעיון הישארות הנפש, היפוכו של רעיון זה כה רחוק מכל מהלך מחשבותיו, עד שהיה זה אך מגוחך, אילו היו באים ללמד את אמונת הישארות הנפש... "והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה" כך אומר כבר קהלת (י"ב ז'), אף הוא אינו מקהיל קהילות, כדי ללמד אמת זו, אלא משזר אותה כידועה לכל בתוך תיאורו על גויעת האדם... (בראשית כה ח)

נעיין עתה בתוכן הדברים הפותחים בפסוק ט"ז והמסירים את הלוט מעתידו הקרוב והרחוק של ישראל, ונראה שהרמז לתחיית המתים הכלול בדברי הפתיחה האלה קשור בקשר עמוק לתוכן הזה. מותו הגופני של אדם יחיד איננו מות נצחי, נראים הדברים כאילו הגוף מת ולא יקום עולמית, אולם נשאר ממנו דבר שאיננו נמסר להתליך הבלייה והרקבון איננו שולט בו, וקול ה' העתיד להשמע יחולל ממנו את פלא התחייה. כן הדבר גם בעם ישראל, כל דרכי שאול שהוא עובר בהן מוליכים רק למראית עין למותו הנצחי בין העמים... יסוד רוחני אחד לא יאבד ממנו לעולם אשר "לא תשכח מפי זרעו"... עד יבא היום ובכח שירתה היא תעורר את כל הלבבות הרדומים תחיה את כל הנפשות הגוועות ותחזיר אותם לאמת הישנה באומץ חיים רענן, ומקבר העבר יקום עם הספר ויחדש את נעוריו כקדם... (דברים לא כ)

שפת אמת:

במדרש יודע ה' ימי תמימים וכו'... דכמו שהביאו מיתה לעולם אדם וחוה, כמו כן אברהם ושרה הביאו תחיית המתים בעולם, ומצד תחיית המתים יש קוסטא דחיותא מנפש בגוף גם בקבר, ולכן נעשה תיקון זה לאדם וחוה עתה כמו שכתוב שם בזוהר הקדש, דבאמת כל אלה הדברים מיתה ותחיה היו מוכנים להיות, שמכל זה נתברר העדות על הקב"ה כדאיתא במשנה, "הילודים למות והמתים להחיות והחיים לידון והכל כדי לידע להודיע שהוא היוצר הבורא הדיין", רק שעל ידי הצדיקים יצא הדבר מכח אל הפועל, הילודים למות על ידי אדם וחוה, והמתים להחיות על ידי אברהם ושרה. וכן רמזו גם כן חז"ל תחיית המתים מן התורה מנין, דכתיב "למען ירבו וגו' לתת להם" וגו' שנשבע הקב"ה לאבות שיתן להם הארץ בתחיית המתים"... (חיי שרה תרנ"ט)

אז ישיר, חז"ל הגידו מכאן רמז לתחיית המתים, ומה מקומו כאן? ולבאר הענין נראה כי שורש תחיית המתים הוא מישועה זו, ועל זה נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", אראנו דייקא, כמו שכתוב "וירא ישראל" וכו', שראו בעין מה שהוא למעלה מהטבע, ובודאי נתרוממו נפשותם כאשר חכמים הגידו ראתה שפחה על הים וכו'... רק שלפי שעה בא ביורדי הים נשמות שלמעלה כעין תחיית המתים ממש, כידוע שיש לכל צדיק חלק למעלה, כמו שאמרו משה משה וכו' והוא הנשמה יתירה, לכן חכמים הגידו כי בפסח יהיה תחיית המתים כי הוא זמן המיוחד לכך... (פסח תרמ"ב)

שם משמואל:

בשבת חול המועד של פסח מפטירין בעצמות היבשות, וכתבו הגאונים משום דקבלה בידיהם שתחיית המתים תהיה בפסח. ונראה הטעם משום דתחיית המתים הוא מצד חסד לבד, ובמדרש (ב"ר מ"ד) שאמר השי"ת לאברהם לכשיעשו בניך פגרים בלי גידין ועצמות זכותך עומדת להם, וזוהי מדת אברהם אבינו ע"ה שמדתו חסד, ועל כן בברכת מחיה מתים יש נוסחאות מחיה (בצירי), ובנוסח הרב דהוא תנא דווקנא כתיב בסגול, כי נקודת סגול הוא בחסד כידוע, ועל כן תהיה תחיית המתים בפסח שהוא זמן החסד ומתיחס היום טוב לאברהם. ונראה דכמו תחיית המתים האמיתית יש דוגמתה בכל שנה, שאף לאנשים שהם פגרים בלי גידין ועצמות, היינו בלי התקשרות הרומז לגידין ובלי התחזקות הרומז לעצמות זכות אברהם ומדתו להם ביום טוב הזה לקיים בהם ונתתי רוחי בכם וחייתם, אף שאין להם זכות לזה כלל, אם אך רוצים מהיום ולהלאה לשוב לתחיה, וכמים הפנים אל הפנים וגו' מתעורר נמי בלב איש ישראלי הרצון להשי"ת אף שאיננו מרגיש המתיקות, כשם שהשי"ת רוצה בנו למעלה מהטעם אף שאנו בלתי ראויים... (פסח תער"ב)

פרי צדיק:

...ולכן מפטירין בשבת זו במתי יחזקאל, אף דמצינו בטור או"ח (ת"צ) מפני שמסורת בידם שתחיית המתים תהיה בפסח, מכל מקום למה דוקא בשבת, היה להם לקובעה ביום דפסח עצמו? אך ידוע דתחיית המתים יהיה על ידי טלא דנטיף מלעילא מעתיק, ושורש הטלא דעתי"ק נשפע בשבת קדש, ולכן מפטירין דוקא בשבת שבתוך הפסח, דהא והא גרמו להאי יומא... אך לשאר אמוראים שם (סנהדרין צ"ב) דסברו שהיו (העצמות) בני אדם שלא היה בהם לחלוחית של מצוה ושכפרו בתחיית המתים, ולפי רמז הנ"ל גם לשטתם יש בזה שייכות ליציאת מצרים, כי עיקר הרמז הוא על שביציאת מצרים היה אתערותא דלעילא להושיע כל פרטי נפשות מישראל, אף שנטבעו בעומק הקליפה, ולפי ראות עינם אין להם שום תקוה רק הקב"ה ברוב רחמיו הוציאם, כמו כן בכל שנה באותו הזמן מתנוצץ הארה זו מטלא דנחית מלעילא... שעל ידי אכילת מיכלא דאסותא מתעורר בכל שנה באותו זמן להעביר זוהמת הנחש ולתקן פגם הראשון שגרם מיתה לעולם, וממילא יבולע המות לנצח ויזכו לתחיית המתים שבא על ידי טלא דעתיקא... (פסח כח)

מכתב מאליהו:

והנה אמרו רז"ל "רשעים בחייהם קרויים מתים", כי נאבדו מהם החיים האמיתיים של "כי הם חיינו", ואם כן לפי זה התשובה היא תחיית המתים. ואמרו ז"ל כי עצם קטן יש באדם אשר תחיית המת מתחלת ממנו. זהו בחינת ניצוץ הקדושה, נצוץ האמת שאין אפשרות לבטלו, וממנו מתחלת תחיית הנפש המתה, תחייתה על ידי תשובה. אבל אוי לגוף שנאבד ממנו עצם זה, ואוי לנפש שאבדה את נצוץ הרגשת האמת, היינו שנעשו לה העוונות כהיתר ממש, נפש כזאת אין לה תשובה בדרך הטבע דתחיית הנפשות המתות, אם לא בדרך למעלה מטבע זו. (חלק א עמוד קכב)

הרי מפורש בגמרא שגם לעתיד לבא, כשהקב"ה ישחט את היצר הרע, וזו הסבה להספד הנ"ל לחד מאן דאמר בגמרא, אפילו אז, בימות המשיח, כשיחזרו לדרגת אדם הראשון קודם החטא, מכל מקום יהיה צורך להעמיד אנשים לבד ונשים לבד! וכן מובא בחז"ל שבתחיית המתים יקומו המתים בלבושיהם, אף על פי שיהיו אז בדרגת אדם הראשון קודם החטא, שכתוב בו "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו", כי כל עניני הגוף שלהם היו קודש קדשים בלא תאוה ותערובת כוונה חומרית, מכל מקום אותם צדיקים שיעמדו בתחיה, מכיון שעברו את חיי העולם הזה, יצטרכו עדיין לגדרי צניעות, כדי שלא לבא לידי הרהור עבירה, מתוך הרגל לחטא שנקבע בהם בשעה שיצר הרע היה בקרבם... (חלק ג עמוד מא)

...והנה הקב"ה מחיה מתים תדיר, כי עצם חבור הגופים עם הנפשות הוא חבור של שני דברים הסותרים זה לזה, ובכל רגע עלולים להפרד, אם חס ושלום השי"ת לא יחברם תדיר בכחו האין סופי. והיינו מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שמחדש בכל רגע את קיום הבריאה, ממש כמו שחידשה בשעת מעשה בראשית, אמנם נדרשת לזה אתערותא דלתתא כי צדיק באמונתו יחיה, על ידי אמונתו יחיה (חי"ת פתוחה) את הכל, דהיינו שיכיר בכל ממש, בלי יוצא מהכלל, את מעשי ה', זו היא בחינת "מחיה מתים" של הצדיק, ועל ידי זה מעורר את הגבורה דלעילא, וכל הפירוד של כל הבריאה שוב מתחבר וחי... (שם עמוד עו)

מחיה מתים ברחמים רבים - מבחינה רוחנית, אחרי שבני אדם חטאו, בבחינת מתים הם, והשי"ת ברחמיו מחיה אותם תמיד, רחמים, גם רבים, צריכים לזה, כי יש כאן ניגוד חזק מצד עצם סדר הבריאה שהיא על פי התורה, דהינו במדת הדין, כי כיון שהחטא קיים הרי זהו עצמו ענין המיתה, כי הוא מטמטם את הלב, דהיינו שמפריד בין הנשמה ובין הגוף ומפסיק את השפעת הנשמה להחיות את הגוף, אלמלא חטא אדם הראשון לא היה צורך בתחיית המתים, הרי שמבחינת הדין, בעיקר בריאת האדם, לא היו ההפרדה והקלקול, וממילא גם לא האפשרות לתיקון, ומה רבה הגבורה שדוחה את כחות הבריאה כולם יחד, שיפעלו נגד סדרי מציאותם שנקבעו להם בתחילה. (שם עמוד עז)

ומקיים אמונתו לישיני עפר - ישיני עפר ברוחניות הם אלה שאין להם שום זכות לתחיה, אפילו לא בצירוף של רחמים רבים, אלא מבחינת צירופם להבטחת כלל האומה, כיון שיש להם עדיין חוט המחברם לכלל, ורק בנאמנותו להבטחתו זו יחיה אותם לעתיד לבא. תחיית אלה היא הקשה ביותר והיא שיא הגבורה... (שם עמוד עח)

אבל עדיין צריך עיון, הרי אין בחירה לעולם הבא, כמו במצב אדם הראשון קודם החטא, ומצוות בטלות לעתיד לבא (נדה ס"א), כי לא ניתנו מצוות אלא לצרף וכו', ולא שייך שם צירוף על ידי מצות... ואם כן איזה צורך יש בקיום הגוף, אפילו בבחינת "גוף שבנפש"?

הרמח"ל כתב בדעת תבונות (ע"ב) שתכלית ביאת הנשמה פעם שנית בגוף היא כדי שתזככהו זיכוך גמור, ויש לנשמה עצמה תועלת בזה, כי בהשלימה את הגוף תתעלה הנשמה מעילוי לעילוי ותוסיף כח על כח ויקר על יקר. וקשה הרי כבר נזדכך הגוף, היינו שנעקרו ממנו התאוות, והרצון לקבל, שנמצאים בנפש - בעולם הנשמות, ולמה צריך עוד זיכוך? ושמעתי ממו"ח ז"ל ביאור נפלא לזה, כי הרי כל הענשים וכל ה"מיתות" של ביטול המדות הרעות יכולים רק לבטל התאוות למעשה, ונהיה כמי שלא ראה אשה מימיו שבודאי לא יתאווה, או כמי שלא ראה אחרים מימיו ולא ידע מהו כבוד, היינו שביטול המדות הוא רק בפועל ולא בכח, כי אם רק יזדמן מה שיעוררן הרי המדות במקומן הן. על כן נדרשת דבקות בקדושה בהיותו בגוף ממש בבחינת גוף שבנפש, כדי לסלק לגמרי גם רושם דק זה של "מדות בכח".

ולזה אין צורך בבחירה, כי הדבקות הגמורה בה' היא שיכולה לשנות את פנימיות האדם גם בבחינה זו של "בכח", כך שמעתי ממו"ח ז"ל... גם לאחר אלף שנים של חורבן העולם הזה יש צורך שתתקיים בחינת "גוף" גם בעולם הבא כדי ששלהבת הדבקות תלהטהו ותתקנו עד גמירא. (חלק ד עמוד קנה)