תהום

 

והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. (בראשית א ב)

תלמוד בבלי:

...א"ל הכי אמר ר' יוחנן בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעי למשטפא עלמא, אמר דוד חמש עשרה מעלות והורידן... אמר ליה הואיל ואדכרתן מילתא הכי אתמר, בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא למישטפא עלמא, אמר דוד מי איכא דידע אי שרי למכתב שם אחספא ונשדי בתהומא ומנח... אמר ליה שרי, כתב שם אחספא ושדי לתהומא ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי, כי חזי דנחית טובא אמר כמה דמידלי טפי מירטב עלמא, אמר חמש עשרה מעלות ואסקי חמיסר אלפי גרמידי... (סוכה נג א)

תלמוד ירושלמי:

בשעה שבא דוד לחפור תומליוסים של בית המקדש חפר חמש עשר מאוין דאמין ולא אשכח תהומא, ובסופא אשכח חד עציץ ובעא מירמיתיה, א"ל לית את יכיל, א"ל למה, א"ל דנא הכא כביש על תהומא, א"ל ומן אימת את הכא, א"ל מן שעתא דאשמע רחמנא קליה בסיני אנכי ה' אלקיך רעדת ארעא ושקיעת ואנא יהיה הכא כביש על תהומא, אף על גב כן לא שמע ליה, כיון דרימיה סליק תהומא ובעא מטפא עלמא, והוה אחיתופל קאים תמן אמר כדין דוד מתחנק ואנא מליך, אמר דוד מאן דחכם דידע מקימתיה ולא מקים ליה ייא סופיה מתחנק, אמר מה דאמר ואוקמיה, התחיל דוד אומר שירה שיר המעלות שיר למאה עולות, על כל מאה אמה היה אומר שירה... (סנהדרין נב ב)

ילקוט המכירי:

ר' יונתן בש"ר יאשיה מסרס קרא צדקתך עד משפטיך כהררי א-ל תהום וגו', מה הרים הללו כובשין את התהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים כובשין את הפורענות שלא תבא לעולם. (תהלים מזמור לו)

ילקוט ראובני:

עשה הקב"ה ארץ וברא את הצרור על התהום וחקק עליה שם המפורש במ"ב אותיות וקבע אותו על התהום כדי לעכב מימה וסימנך ב"ם אותיו"ת... הצרור שנתחתמו בו מ"ב אותיות מונח על התהום שלא יעלו המים. אבל כשחטאו דור המבול לקח הצרור מיד נתבקעו כל מעינות תהום רבה, וכשכרה דוד השיתין נתגלגל הצרור ויצאו המים ומילא את כל העולם, אמר דוד אוי לי על חנם יגעתי על איזה דבר אייסד בית המקדש, ויפל דוד על פניו ואמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', ואמר שיתין תיבות בט"ו שיר המעלות חוץ משיר המעלות לדוד או לשלמה אותן אין לחשוב... הביט הקב"ה לענותנותו של דוד ורמז לדוד וגילה כל העפר שהיה על הצרור, אמר הקב"ה לדוד אזור חלציך ובנה יסוד בית המקדש, הביט דוד בצרור וכתוב עליו מ"ב אותיות של שם המפורש וסביבו כתב יהיה כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, ועוד כתב דוד ושלמה בונין בית המקדש... מיד הזכיר שם המפורש והעמידו והיה עולה מצדדות, נטל דוד הצרור וחקוק עליו שם המפורש והשליכו על פני התהום וחזרו לאחוריהם. (בראשית)

ב' אותיות שניות בגימטריא אהי"ה וי"ל בכח אהי"ה הגובר על תהום. א"ל מה תהום, א"ל או"י א"ל מה או"י, א"ל תה"ו, פירוש תהו תי"ו ה"א וי"ו אותיות שניות או"י כשהמקבלים ישרים וטובים הקב"ה נמצא בבהו הוא אהי"ה משקיע את התורה הנמצא בו או"י, ואם לא הקב"ה נעלם מבהו ונמצא או"י בעולם. (שם)

וחשך על פני תהום, נוטריקון חמור שור כלב, ותהום אותיות המות, ולכן נקרא עולם הקליפות עלמא דמותא. (שם)

רמב"ן:

...והמים שנגבל בהם העפר יקרא תהום, ולכן יקראו מי הים תהומות, "בלב ים אפפוני מים עד נפש תהום יסובבני", ויקרא קרקע הים תהום, "ויוליכם בתהומות במדבר"... (בראשית א א)

...ואמר שהחשך הזה על פני תהום, שני היסודות הראשונים, כי מתהו ובהו יאמר תהום, כי משניהם יעשה קרקע, כענין קרקע מתהום וים עליו. (תורת ה' תמימה)

רד"ק:

תהום - לשון נקבה וכן "בהעלותך עליך את תהום" (יחזקאל כ"ו)... ובלשון זכר, "תהום אל תהום קורא" (תהלים מ"ב), והוא מקום המים הרבים ורבוי המים בכלל הוא שיקרא תהום. (בראשית א ב)

תהום - מקום האבדון שלא ינצל אדם ממנו. (תהלים לו ז)

מהר"י יעבץ:

תהום כלבוש כסיתו - דעת ר"א שנקבץ קרקע הים בתהום... והנה אצלו (הקמחי) תהום כנוי למים, ואני איני אומר לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא כמו שנקרא קרקע הים תהום בבחינתנו אנחנו היושבים על הארץ, כי הוא המקום העמוק אצלנו, כן יקרא בבחינת השמים ארץ לעומק התהום, ולזה אמר כי הארץ היתה מכוסה. (תהלים קד ו)

מהר"ל:

את פיתום ואת רעמסס, רב ושמואל חד אמר רעמסס שמו, ולמה נקרא שמו פיתום, שראשון ראשון פי תהום בולעו... ובליעת התהום רוצה לומר שהגיע על הבנין הזה העדר, כי התהום הוא כנוי להעדר, לפי שהתהום אינו דבר... (גבורות ה' פרק טו)

רש"ר הירש:

על פני תהום - משורש המם, משמעות תהום איננה מורד תלול למעמקים, אלא המיית המים ושאון גליו. הארץ היתה במצב תהו ובוהו, ומהמשך הפסוק נראה, שהיא כללה במצב זה נוזל כמוצק, נמצא אומר, חומר הארץ היה גועש בערבוביה, וחושך היה פרוש על המיית המים לא היה אור שיחדור בחומר ויעיר לחיים את הנבטים הנמים למען יחיו ויתפתחו... (בראשית א ב)