תולעים

(ראה גם: מאכלות אסורות)

ספרא:

בכל השרץ השורץ על הארץ, להוציא את היתושים שבכליסים ואת הזיזים שבעדשים ואת התולעים שבתמרים ושבגרוגרות, לא יאכלו, לחייב את המאכיל כאוכל, או לא יאכלו לאוסרם בהנאה תלמוד לומר לא תאכלום, הא כיצד באכילה הם אסורים בהניה הם מותרים, הא מה אני מקיים לא יאכלו לחייב את המאכיל כאוכל. (שמיני-יין ושכר פרק יב)

תלמוד בבלי:

מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה, אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני (תולעים שבמעים) לא... (ברכות לו א)

מקק ספרים, א"ר יהודה מקק דסיפרי, תכך דשיראי, ואילא דעינבי, ופה דתאני, והה דרימוני, (כל אלו תולעין הן שבכל מין ומין), כולהו סכנתא, ההוא תלמידא דהוה יתיב קמיה דר' יוחנן הוה קאכיל תאיני, אמר ליה רבי קוצין יש בתאנים, א"ל קטליה פה לדין. (שבת צ א)

אמר רב הונא כל בריה שאין בו עצם אינו מתקיים י"ב חדש, אמר רב פפא שמע מינה מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליע באיביה (בעודה מחוברת) אסורה, (דכיון דמהלכת בתוך הקישות והקישות מחוברת בקרקע שורץ על הארץ קרינא ביה). הני תמרי דכדא (ואינו ידוע אם התליעו במחובר או בתלוש) לבתר תריסר ירחי שתא שריין, (דאי במחובר התליע לא הוי חיי עד השתא)... (חולין נח א)

...אמר רב הונא לא לשפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא דילמא פריש לעיל מצבייתא והדר נפיל לכסא, והוי עובר משום שרץ השורץ על הארץ. אי הכי במנא נמי דלמא פריש לדפנא דמנא והדר נפיל למנא, התם היינו רביתיה... אמר שמואל קישות שהתליעה באביה אסורה משום השרץ השורץ על הארץ, לימא מסייע ליה, דתני חדא על הארץ להוציא את הזיזין שבעדשים ואת היתושים שבכליסים ותולעת שבתמרים ושבגרוגרות. ותניא אידך כל השרץ השורץ על הארץ לרבות תולעת שבעיקרי זיתים ושבעיקרי גפנים, מאי לאו אידי ואידי בפירא (שהתליעו תמרים עצמן), והא באביה והא שלא באביה, לא אידי ואידי באביה, ולא קשיא הא בפירא הא באילנא גופא... (שם סז א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...ר' חייא בשם ר' יוחנן השוחט בהמה ומצא בה שקץ אסור באכילה, מה טעמא בהמה בבהמה תאכלו ולא שקץ בבהמה תאכלו. א"ר יונה רבי הושעיא בעי מה בינה לבין זיזין שבעדשים ליתושים שבכליסין לתולעים שבתמרים ושבגרוגרות, תמן בגופיהן הן ברם הכא אינו בגופו (אלא מעלמא אתי)... שקץ שבזיזין ובזביזין ובהגזין ובשקצים וברמשים יכול בזמן שהן בפרי, תלמוד לומר טמאים הם, בזמן שהן בפני עצמן ולא בזמן שהן בפרי. יכול אפילו יצאו וחזרו, תלמוד לומר טמאים הם ואפילו יצאו וחזרו... (תרומות מא ב)

רש"י:

וירום תולעים ויבאש - הרי זה מקרא הפוך, שבתחלה הבאיש ולבסוף התליע, כענין שנאמר ולא הבאיש ורמה לא היתה בו, וכן דרך כל המתליעים. (שמות טז כ)

כתולעת - שאין לה כח כי אם בפה. (ישעיה מא יג)

רמב"ן:

וירום תולעים ויבאש - ...לשון רש"י, ואלו היה המן מתליע כדרך הטבע כדרך שאר המתליעים היה הדבר כן, אבל זה שהתליע בדרך נס יתכן שהרים תולעים תחלה, ואין צורך שנהפוך המקרא... ואף מן המתליעים בטבע לא יבאשו רק החמים ולחים מהם, אבל היבשים ירומו תולעים ולא יבאשו כלל כעצים המתליעים והפירות המרימים תולעים באיביהן או אחרי כן... ובשמות רבה אמרו... אלא שהקב"ה בקש להראות מעשיהם לבריות שלא יריחו את ריחו בערב וישליכו אותו, שהיה עושה כל הלילה שורות שורות של תולעים... (שמות טז כ)

משנה תורה:

האוכל כזית משרץ המים לוקה מן התורה, שנאמר "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם", הרי כלל בלאו זה שרץ הארץ ושרץ העוף ושרץ המים. אי זהו שרץ המים אלו הבריות הקטנות כמו התולעים והעלוקה שבמים והבריות הגדולות ביותר שהן חיות הים...

אלו המינין שנבראין באשפות ובגופי הנבלות כגון רמה ותולעת וכיוצא בהן שאינן נבראין מזכר ונקבה אלא מן הגללים שהסריחו וכיוצא בהן הן הנקראין רומש על הארץ, והאוכל מהן כזית לוקה, שנאמר ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ, ואף על פי שאין פרין ורבין, אבל השרץ השורץ על הארץ הוא שפרה ורבה מזכר ונקבה.

אלו המינין הנבראין בפירות ובמאכלות אם פרשו ויצאו לארץ אף על פי שחזרו לתוך האוכל מי שאכל מהן כזית לוקה, שנאמר לכל השרץ השורץ על הארץ לאסור אלו שפרשו לארץ, אבל אם לא פרשו מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו.

במה דברים אמורים שהתליע האוכל אחר שנעקר מן הארץ, אבל אם התליע והוא מחובר, אותה התולעת אסורה כאילו פירשה לארץ, שעל הארץ נבראת ולוקין עליה, ואם ספק אסורה. לפיכך כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת. ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חדש אוכל בלא בדיקה, שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חדש.

פרשו לאויר ולא נגעו לארץ, או שפרשו מקצתן לארץ או שפרשו אחר שמתו או שנמצאת תולעת על הגרעינה מבפנים או שיצאו מתוך האוכל לתוך אוכל אחר, כל אלו אסורין מספק ואין לוקין עליהן.

תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראש הבהמה והנמצאת בבשר אסורה. אבל דג מליח שהתליע הרי התולעת שבו מותרת, שהן כפירות שהתליעו אחר שנעקרו מן הארץ שמותר לאכלן כולן כאחת בתולעת שבתוכן. וכן המים שבכלים שהשריצו הרי אותן שרצים מותר לשתותן עם המים, שנאמר "וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו", כלומר במים ובימים ובנחלים הוא שאתה אוכל את שיש לו ואין אתה אוכל את שאין לו, אבל בכלים בין שיש לו בין שאין לו מותר... (מאכלות אסורות א יב והלאה, וראה שם עוד)

מדרש שמואל:

וכנגד הדין הב' אמר רמה ותולעה, כי קשה רמה למת כמחט לבשר חי, ורמה רומזת לשקצים שיבאו מבחוץ ותולעה רומזת לתולעים שיצאו מגוף אדם... (אבות ג א)

רמ"ע מפאנו:

וכן עתיד הקב"ה להוסיף כח בתועלת המשי שזכרו רבותיו מפליאות הדוגמא שיש במאורעות שלה והנראית לעין כל היא הרמז לתחיית המתים, ולקרני ההוד, ולכנפים שעתידים להתחדש להם כנשרים, ואז תעשה לעצמה בית גדול שכולו משי נקי ויפתח מאליו עם גמר מלאכתו בצאת ממנו התולעת לאויר העולם, והיה פי ראשו בתוכו כדכתיב "בראש הרים", והוא כעין מעשה המעיל, יכין וצדיק ילבש. (מאמר חקור דין חלק ב פרק ג)

אור החיים:

וירום תולעים - טעם שהקדים וירם וגו' לויבאש לצד שהרמת התולעים תמצא במין המתוק ולא יבאש, כי אין הסרחון רגיל בדברים המתוקים ברגילות הויית התולעים, ומן זה טעמו כצפיחית בדבש, ולזה אמר וירם תולעים ולא די זה אלא ויבאש... והנה ראיתי לרז"ל שלא פירשו כדברינו, ואולי כי יסברו שעל כל פנים הגדלת התולע יקדים לה קצת מההבאשה שממנו תתהוה הגם שלא יבאש המתוק,ובדרך רמז ירצה כי אין תולע גדל אלא מהנבאש. והנה מצינו שתרגם אונקלוס רע ביש, ובחינת הרע ויסודו הוא בעבור פי התורה והמצות, ואדם כי יחטא ירום תולעים, והוא סוד גדילת תולעים מהפירות ואויר האדמה אחר חטא האדם, והוא אומרו וירם תולעים, הטעם הוא לצד ויבאש, שנעשה בו בחינת הרע שהניחו הפך מצות התורה, ולזה כשאמר להם משה הניחו אותו וגו' עד הבקר, הנה ויניחו אותו עד הבקר כאשר צוה משה ולא הבאיש ורימה לא וגו', פירוש לא נגע בו בחינת הרע. וכמו כן הצדיקים אשר לא יטעימו נפשם מבחינת הרע לא יתלעו, וצא ולמד ממעשה ר' אליעזר בן רשב"י כי תולע א' לבד גדל באזנו לצד בחינת הרע אשר נגע שם. (שמות טז כ)

הכתב והקבלה:

...ואותן הרחשים הקטנים המתילדים בזרעים או בדבר התלוש מיני פירות ואורז וקמח אוסרים אותם מחשש שמא שרצו על הארץ או בדופני הכלי. ולהיות שבמדינות הללו בימי החמה אין פרי ומחיה ומזון להם וכדומה שאין בו רחש, ואי אפשר כמעט לבדקן, לכן טוב גדול עשה בעמו הרב הגאון מ' יונתן בספרו כרתי ופלתי סימן ק' להורות כי רוב גדולי הראשונים סוברים כי בריה בטילה ביותר מאלף, ולפי זה יש תקנה גדולה דלרוב קטנות הבריה הזאת יש בקל כמה אלפים נגדו, וכדאי' הראשונים האלה להגן עלינו מיום חרון ומיום פקודה שלא נגאל נפשינו באכילת דברים האסורים... וכתבתי זאת כתריס מפני פורענות, אבל חס ושלום לסמוך על זה להקל כל דהו מכפי האמור בשולחן ערוך ופוסקים... (ויקרא יא מב, וראה שם עוד)