תורה    כתיבה

תלמוד בבלי:

א"ר יהודה אמר שמואל משום ר"מ כשהייתי למד תורה אצל ר"ע הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו לא אמר לי דבר, כשבאתי אצל ר' ישמעאל א"ל בני מה מלאכתך, אמרתי לו לבלר אני, אמר לי בני הוי זהיר שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא תחסיר אות אחת או תתיר אות אחת נמצאת אתה מחריב את כל העולם כלו. אמרתי לו דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו, אמר לי וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו, התורה אמרה ומחה, כתב שיוכל למחות. מאי קאמר ליה ומאי קא מהדר ליה, הכי קאמר ליה לא מבעיא בחסירות ויתירות דבקי אנא, אלא אפילו למיחש לזבוב דדילמא אתי ויתיב אתגיה דדלי"ת ומחיק ליה ומשוי ליה רי"ש, דבר אחד יש לי שאני מטיל לתוך הדיו וקנקנתום שמו... (סוטה כ א)

בעא מיניה אביי מרבה מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה, תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה, תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה כיון דמגילה מגילה ניתנה כותבין, או דילמא כין דאידבק אידבק, תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה, כיון דלא אפשר כתבינן, א"ל אין כותבין... (גיטין ס א, וראה שם עוד)

אמר מר, יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה. תניא כמאן דאמר שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן, דתניא וימת שם משה עבד ה', אפשר משה (מת) וכתב וימת שם משה, אלא עד כאן כתב משה מכאן ואילך כתב יהושע, דברי ר"י, ואמרי לה ר' נחמיה, אמר לו ר"ש אפשר ספר תורה חסר אות אחת, וכתיב לקוח את ספר התורה הזה, אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע... (בבא בתרא טו א)

וכותב ספר תורה לשמו, תנא ובלבד שלא נתנאה בשל אבותיו. אמר (רבא) אף על פי שהניחו לו אבותיו לאדם ספר תורה מצוה לכתוב משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה. איתיביה אביי וכותב לו ספר תורה לשמו שלא יתנאה בשל אחרים, מלך אין הדיוט לא, לא צריכה לשתי תורות, וכדתניא וכתב לו את משנה וגו' כותב לשמו שתי תורות אחת שהיא יוצאה ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו... אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה ונתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להם לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי, מאן הדיוטות, אמר רב חסדא כותאי, מאי כתב עברית, אמר רב חסדא כתב ליבונאה... (סנהדרין כא ב, וראה שם עוד)

ויכתוב יהושע את הדברים האלה בספר תורת אלקים, פליגי בה ר' יהודה ור' נחמיה, חד אומר שמנה פסוקים, היינו דכתיב בספר תורת אלקים, וחד אומר ערי מקלט... הכי קאמר ויכתוב יהושע בספרו את הדברים האלה הכתובים בספר תורת אלקים. ספר שתפרו בפשתן פליגי בה ר' יהודה ור"מ חד אומר כשר וחד אומר פסול, למאן דאמר פסול, דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך, ואיתקש כל התורה כולה לתפילין... (מכות יא א)

...במתניתא תנא ר"א בן יעקב אומר שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על מזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית. (זבחים סב א)

שתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו ואפילו כתב אחד מעכבן, פשיטא, אמר רב יהודה אמר רב לא נצרכה אלא לקוצה של יוד, והא נמי פשיטא, אלא לכאידך דרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מוקף לה מארבע רוחותיה פסולה. אמר אשיאן בר נדבך משמיה דרב יהודה ניקב תוכו של ה"י כשר, יריכו פסול... (מנחות כט א, וראה שם עוד)

א"ר יהושע בר אבא אמר רב גידל אמר רב הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף מצוה מן השוק, כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני, אמר רב ששת אם הגיה אפילו אות אחת מעלה עליו כאילו כתבו.

תנו רבנן עושה אדם יריעה מבת שלש דפין ועד בת שמנה דפין, פחות מיכן ויתר על כן לא יעשה, ולא ירבה בדפין מפני שנראה כאיגרת... (שם ל א, וראה שם עוד)

ראה עוד תורה-כללי מגילה יח ב.

תלמוד ירושלמי:

תני ר' יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלא שקדמו דור משה, אף על פי שלא ניתנה התורה על ידיו אף הוא ניתן כתב ולשון על ידו, וכתב הנשתוון כתוב ארמית ומתורגם ארמית, ולא כהלין כתבא למיקרי, מלמד שבו ביום ניתן (לא כהלין כתבא לקרותו אף על פי שהיו שם יהודאי הרבה בבית בלשצר, אלא שנשתנה להן הכתב באותו היום)... תני רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אלעזר בן פרטא שאמר משום רבי לעזר המודעי כתב אשורי ניתנה התורה, ומה טעמא ווי העמודים, שיהו ווים של תורה דומים לעמודים... (מגילה י א, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

רבי שמואל ב"נ בשם ר' יונתן אמר, בשעה שהיה משה כותב את התורה היה כותב מעשה כל יום ויום, כיון שהגיע לפסוק הזה שנאמר ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמר רבון העולם מה אתה נותן פתחון פה למינים, אתמהא, א"ל כתוב והרוצה לטעות יטעה. (בראשית ח ז)

רמב"ן:

בראשית - משה רבינו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקב"ה, והקרוב שכתב זה בהר סיני כי שם נאמר לו עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, כי לוחות האבן יכלול הלוחות והמכתב, כלומר עשרת הדברות והמצוה מספר המצות כולן עשה ולא תעשה, אם כן "והתורה" יכלול הפסוקים מתחילת בראשית כי הוא מורה אנשים בדרך בענין האמונה. וברדתו מן ההר כתב מתחלת התורה עד סוף ספור המשכן, וגמר התורה כתב בסוף שנת הארבעים כאשר אמר "לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם", וזה כדברי האומר תורה מגלה מגלה נתנה. אבל לדברי האומר תורה חתומה נתנה נכתב הכל בשנת הארבעים כשנצטוה "כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם", וצוה לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלקיכם". ועל כל פנים היה נכון שיכתוב בתחלת ספר בראשית וידבר אלקים אל משה את כל הדברים האלה לאמר, אבל היה הענין להכתב סתם, מפני שלא כתב משה רבינו התורה כמדבר בעד עצמו כנביאים שמזכירים עצמם, כמו שנאמר ביחזקאל תמיד "ויהי דבר ה' אלי בן אדם"... אבל משה רבינו כתב תולדות כל הדורות הראשונים ויחוס עצמו ותלדותיו ומקריו כשלישי המדבר, ולכן יאמר וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו כמדבר בעד שנים אחרים...

והטעם לכתיבת התורה בלשון זה מפני שקדמה לבריאת העולם אין צריך לומר ללידתו של משה רבינו כמו שבא לנו בקבלה שהיתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, והנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, לכן כתב סתם, אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד לעיני כל ישראל מפיו של הקב"ה לאזניו של משה, כענין שאמר להלן (ירמיה ל"ו) "מפיו יקרא אלי את כל הדברים האלה ואני כותב על הספר בדיו", הודיענו תחילה ענין בריאת השמים והארץ וכל צבאם, כלומר בריאת כל נברא העליונים והתחתונים, אם כן כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים תולדות עם ארבע הכחות שבתחתונים... והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז... (בראשית א א, וראה שם עוד)

ויכתוב משה את התורה הזאת - מתחלת בראשית עד לעיני כל ישראל, ואף על פי שבכאן כתוב "תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל", והוא רומז לספר הזה של אלה הדברים על דעת רבותינו, אבל בזה חזר ובאר "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם", וזה יכלול כל התורה כולה. (דברים לא ט)

רד"ק:

...והיה הספור הזה בנהרות ומקומות והנמצא בהם להודיענו כי משה רבינו ע"ה כתב הדברים האלה כולם ברוח הקודש מפי הגבורה, כי איך ידע משה כל אלה הדברים אשר בספר בראשית והוא כתב כל הדברים האלה בספר התורה כמדבר, מי הגיד לו ועל מי סמך על כל אשר כתב בדברים הספוריים שאין בהם לא תורה ולא מצוה. אלא האמת מפי הא-ל נאמרו לו ברוח הקודש לקיים חדוש העולם. וכתב חדושו וראשי הדברים הההויה מבריאת העולם עד צאת בני ישראל ממצרים. (בראשית ב יד)

...וכתב משה רבינו מפי הגבורה ספרו שמות אלה האנשים מאדם ועד נח ומספר שנותיהם כדי לקיים בידינו אנחנו נוחלי תורתו חדוש העולם, וידע כל דור ודור זמן חדוש העולם מתי היה. (שם ה כט)

משנה תורה:

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה", כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו, לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. ואף על פי שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו, ואם כתבו בידו הרי הוא כאילו קבלה מהר סיני, ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו. וכל המגיה ספר תורה ואפילו אות אחת הרי הוא כאילו כתבו כולו.

והמלך מצוה עליו לכתוב ספר תורה אחד לעצמו לשם המלך יתר על ספר שיהיה לו כשהוא הדיוט, שנאמר והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו וגו', ומגיהין אותו מספר העזרה על פי בית דין הגדול... (ספר תורה פרק ז א)

ספר תורה שכתבו שלא שרטוט או שכתבו מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול אלא או כולו על הגויל או כולו על הקלף. וכיצד כותבין ספר תורה, כותב כתיבה מתוקנת נאה ביותר. יניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות קטנה, ובין אות ואות כמלא חוט השערה, ובין כל שיטה ושיטה כמלוא שיטה, ואורך כל שיטה ושיטה שלשים אותיות כדי לכתוב למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם תלתא זימני, וזה הוא רוחב כל דף ודף, ולא תהא שיטה קצרה מזה כדי שלא יהיה הדף כאיגרת, ולא ארוכה יותר על זה כדי שלא יהו עיניו משוטטות בכתב.... (שם שם ד, וראה עוד כל הפרק והפרקים הבאים)

אור החיים:

ביום כלות משה - רז"ל אמרו כלת כתיב, ורואני כי בספר תורה כתובה בוא"ו, ואני אומר כי דברי תורה כאלו וכיוצא באלו אינם נמסרים לכל מרים יד בתופשי התורה, כי יסובב הדבר הכפירה והזלזול בכבוד מורים, ויש לך לדעת כי סדר תורתינו הקדושה ותיבותיה ואותיותיה ספורות מזוקקות חצובות ממחצב קדוש ונורא נפלאים המה למכיר בהם ויותר פליאות נעלמים מעין כל. ואעירך גרגיר אחד והוא, הלא תמצא כי יש אותיות נרגשות במבטא התיבות ואינם בכתב, כגון יהושע, כי במבטא ישנא להרגש של אות הוי"ו בין שי"ן לעין ואינה במכתב, וישנה במקום שאינה נרגשת שהיא בין ה"א לשי"א, והערה זאת תכונן דעת משכיל להכיר כי אותיותיה ספורות מזוקקות ואי אפשר להוסיף אפילו אות אחת הגם כי תצטרך למבטא הקריאה, ותהיה נקראת הגם שאינה כתוב ותהיה קרי ולא כתיב, וקבעה התורה הוא"ו שלא במקומה להעיר בנסתרות... (במדבר ז א, ועיין שם עוד)

הכתב והקבלה:

וימת שם - מכאן ואילך כתב יהושע, רמ"א משה כותב בדמע, (רש"י מרבותינו ב"ב ט"ו) מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, ומלת בדמע הוא מלשון מלאתך ודמעך ענין ערבוב, כלומר תערובות אותיות, שהיה כותב מכאן ואילך על פי צירופי תיבות ואותיות, והם שמותיו של הקב"ה ולא היה נקרא וימת משה רק תיבות אחרות על פי סודות התורה, ולאחר מיתתו כתבן יהושע כפי שניתן לו רשות לגלות. הנה לא פליגי כלל, כי באמת כתבן משה ולא חסר אפילו אות אחת, רק שלא כתב שמונה פסוקים אלו לפי הנגלה רק כפי הצירופים, וזהו בדמע, ויהושע כתבן כפי הנגלה. ושני הדעות מסכימים לדעה אחת, כי נכתב על ידי שניהם, על ידי משה הנסתר והסוד ועל ידי יהושע הנגלה כאשר היא כתובה בידינו (הגר"א)... (דברים לד ה)

שם משמואל:

במצות כתיבת ספר התורה על האבנים ביום שעברו את הירדן יש להתבונן, דהנה מצות כתיבת ספר תורה ליחיד ולמלך הוא על קלף וגויל הבא מבעלי חיים, ונשתנה מצוה זאת לכתוב על אבנים שהן מיסוד הדומם. ונראה שרמז יש בדבר, כי ענין כתיבת ספר תורה אמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהוא רמז למען יקבעו דברי תורה בלב האדם, כענין (משלי ג') "כתבם על לוח לבך". והנה הקלף צריך עיבוד, ואם כתב על קלף שאינו מעובד פסול, וזה רמז שאין דברי תורה נתפסין בלב האדם טרם נפסקה הזוהמא ממנו. אך איך תפסק הזוהמא מלב האדם טרם יתפסו בו דברי תורה, כי בלי תורה בלתי אפשר שתפסק הזוהמא מיניה? ובזהר הקדש לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא.

אך הנה בלב האיש הישראלי נמצאות שתי בחינות, היינו הנקודה הפנימית שבלב שנקראת בתולה ואיש לא ידעה, והיא משומרת ממגע נכרי ושם משכן הנפש האלקית, ובחינה השניה מוכנת לקבל כל הצורות, ובחינה הזאת צריכה עיבוד שתיפסק הזוהמא ממנה שתהא ראויה לקבל קדושה אלקית, ועיבוד זה הוא על ידי לימוד התורה ועסק התורה ומצותיה, שנתחזקה הנקודה הפנימית עד שמתפשטת ממנה הארה לבחינה החיצונית שבלב לזככה ולטהרה, אבל שתתפוס התורה בבחינה החיצונית שבלב טרם הטהרה והזדככה בלתי אפשר, ועסק התורה בראשונה נתפס רק בפנימיות שבלב, וזה פירוש דברי הזהר הקדש לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא, ואחר כך שנזדככה גם הבחינה החיצונית שבלב, אז היא ראויה לקבל בעצמה דברי תורה, ועל זה נאמר כתבם על לוח לבך, כעין כתיבת ספר תורה על הקלף המעובד שפסקה זוהמא מיניה, ולפי זה הקלף המעובד רומז לחיצוניות הלב, שכמו שהקלף שמוצאו מבעלי חיים בעלי שינוי ותמורה, ויש בו זוהמא וראויה להיפסק ממנו הזומהא על ידי עיבוד, כן היא החיצוניות שבלב שהיא כעין חומר היולי כנ"ל, אבל לנקודה הפנימית שבלב שבלתי אפשר לה להתקלקל ואין בה זוהמא מצד עצמה לזו רומזין האבנים, ולזה באה המצוה אשר בראשית בואם לארץ יכתבו את התורה על האבנים כנ"ל, רומזת למה שהאדם בראשית מעשיו יתפסו דברי תורה בנקודה הפנימית שבלב, אף שעדיין אין נתפסין בבחינת חיצוניות... (תבוא תרע"א)

ר' צדוק:

ומצוה האחרונה היא כתבו לכם את השירה שכוללת כל כתיבות דברי תורה שיהיה השארה בעולם הזה, ואף דמדינא דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב, מכל מקום אחר שהותר לכתוב הרי כתיבתם מצוה ובכלל מצות כתבו לכם, שעיקר הכונה שיהיה קיים לדורות. וכל זמן שהיו כל ישראל יחד בארץ ישראל ולמדו תורה התלמידים מפי רבותיהם נאסרה הכתיבה, כדי שלא יסמכו על מה שכתיבא ומנחא ויצטרכו ללמוד מפי הרב, דאין דומה לומד מפי רבו למפי כתבו... והתלמיד השומע מפי רבו הוא משיג מה שבלבו. אבל אחר שנפזרו בגלות לכל קצוות עד שאם יצטרכו ללמוד מפי רב היתה התורה משתכחת חס ושלום, הרי הכתיבה מצוה חיובית... ועל כן הזהירו הקדמונים לכתוב כל מה שמחדש כמ"ש בספר חסידים (תק"ל) והמגיד להבית יוסף וכדומה, כי אין אדם יודע איזה יכשר... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קיג, וראה עוד תורה-כללי חלק ד דובר צדק עמוד ז)