תורה    מדות שהתורה נדרשת

(ראה גם: תורה-כללי-לשון הפסוק)

ספרא:

רבי ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת, מקל וחומר מגזרה שוה מבנין אב מכתוב אחד מבנין אב משני כתובים, מכלל ופרט מפרט וכלל, מכלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מכלל שהוא צריך לפרט, ומפרט שהוא צריך לכלל.

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא. כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר, כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר. כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו, וכן שני כתובין מכחישין זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם.

מקל וחומר כיצד, ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים... מגזירה שוה כיצד... מבנין אב מכתוב אחד כיצד, לא המשכב כהרי המושב ולא המושב כהרי המשכב, הצד השוה שבהן שהן כלים עשויין לנוח אדם לבד והזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים, אף כלים שהן עשויין לנוח אדם לבדו יהא הזב מטמא אותו ברובו לטמא אדם במגע ובמשא ולטמא בגדים, יצא המרכב שהוא עשוי לסיבלון אחד.

מבנין אב משני כתובים כיצד, לא פרשת הנידות כהרי פרשת שלוח טמאים, ולא פרשת שלוח טמאים כהרי פרשת הנידות, הצד השוה שבהן שהם בצו מיד ולדורות, אף כל דבר שהוא בצו יהא מיד ולדורות.

מכלל ופרט כיצד, מן הבהמה כלל, מן הבקר ומן הצאן פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. מפרט וכלל כיצד, כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה פרט, וכל בהמה לשמור כלל, פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט. מכלל ופרט וכלל כיצד, ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן ביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט...

מכלל שהוא צריך לפרט ומפרט שהוא צריך לכלל כיצד, קדש לי כל בכור, יכול אף נקבה במשמע, תלמוד לומר זכר. אי זכר יכול אפילו יצאת נקבה לפניו, תלמוד לומר פטר רחם, אי פטר רחם יכול אפילו לאחר יוצא דופן, תלמוד לומר בכור, זהו כלל הצריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. (ויקרא הקדמה וראה שם עוד)

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא, כיצד, והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא, והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו, וכשיצאו מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצאו, אלא ללמד על הכלל כלו יצאו, לומר לך מה שלמים מיוחדין קדשים שקדושתן קדושת מזבח, אף אין לי אלא כל דבר שקדושתו קדושת מזבח, יצאו קדשי בדק הבית.

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטעון טען אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר, כיצד, ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא, וכתיב או בשר כי יהיה בעורו מכות אש, והלא השחין והמכוה בכלל כל הנגעים היו, וכשיצאו מן הכלל ליטעון טען אחר שהוא כענינו יצאו להקל ולא להחמיר, להקל עליהן שלא ידונו כמחיה ושלא ידונו אלא בשבוע אחד.

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לטען טען אחר שלא כענינו יצא להקל ולהחמיר, כיצד, ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן, והלא הראש והזקן בכלל עור ובשר היו, וכשיצאו מן הכלל ליטען טען אחר שלא כענינו יצאו להקל ולהחמיר, להקל עליהן שלא ידונו בשער לבן, ולהחמיר עליהן שידונו בשער צהוב.

כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש ואי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש, כיצד, ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש, שאין תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן, אלא לפי שיצא לידון בדבר חדש בבוהן יד ובבוהן רגל ובאוזן ימנית, יכול לא יהא טעון מתן דמים למזבח, תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן, הרי החזירו הכתוב לכללו בפירוש.

דבר הלמד מענינו כיצד, ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא, יכול יהא טהור מכל טומאה, תלמוד לומר וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם, דבר למד מענינו שאינו טהור מכל טומאה אלא מטומאת נתקים בלבד.

דבר למד מסופו כיצד, ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזותכם, משמע בית שיש בו אבנים ועצים ועפר מטמא, יכול אף בית שאין אבנים ועצים ועפר שמטמא, תלמוד לומר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית. דבר למד מסופו, שאין הבית מטמא עד שיהא בו אבנים ועצים ועפר.

שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא השלישי ויכריע ביניהם, כיצד, כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר, וכתוב אחד אומר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, הכריע השלישי כי מן השמים דברתי עמכם, מלמד שהרכין הקב"ה שמי שמים העליונים על הר סיני ודבר עמהם...

הלל הזקן דרש שבע מדות לפני זקני בתירה, קל וחומר, וגזרה שוה, ושני כתובים, וכלל ופרט, וכיוצא בו במקום אחר, ודבר למד מעניניו... (שם פרק א, ראה גם יבמות ז א)

תלמוד בבלי:

...ר' יהודה בן גדיש ור"א דרשי ריבויי ומיעוטי, ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך ריבה, בבקר ובצאן וביין ובשכר מיעט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי, רבי כל מילי, ומאי מיעט, לר"א מיעט ציר, לר' יהודה בן גדיש מיעט מים ומלח. והני תנאי דרשי כללי ופרטי, דתניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע, אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע... (עירובין כז ב)

אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה. אמר רב פפא לא אמרן אלא בתרי ענייני אבל בחד עניינא מאי דמוקדם מוקדם ומאי דמאוחר מאוחר, דאי לא תימא הכי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, דילמא פרט וכלל הוא, ותו פרט וכלל נעשה כלל מוסף על הפרט דילמא כלל ופרט הוא. אי הכי אפילו בתרי ענייני נמי, הניחא למאן דאמר כלל ופרט המרוחקין זה מזה אין דנין אותו בכלל ופרט שפיר, אלא למאן דאמר דנין מאי איכא למימר, אפילו למאן דאמר דנין הני מילי בחד עניינא אבל בתרי ענייני אין דנין. (פסחים ו ב)

..קל וחומר אמר להו ברישא ופרכוה, והדר אמר להו גזירה שוה. וכי מאחר דגמר גזירה שוה קל וחומר למה לי, אלא לדידהו קאמר להו, בשלמא גזירה שוה לא גמריתו דאין אדם דן גזירה שוה מעצמו, אלא קל וחומר דאדם דן מעצמו איבעי לכו למידן, אמרו ליה קל וחומר פריכא הוא... (שם סו א)

רבי אלעזר דריש דרבויי ומעוטי, מיין ושכר יזיר מיעט, מכל אשר יעשה מגפן היין ריבה, מיעט וריבה ריבה הכל, מאי ריבה ריבה כל מילי, מאי מיעט מיעט שבישתא. ורבנן דרשי כללי ופרטי, מיין ושכר יזיר פרט, מכל אשר יעשה מגפן היין כלל, מחרצנים ועד זג חזר ופרט... ומאחר שסופנו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר מחרצנים ועד זג, לומר לך כל מקום שאתה מוצא פרט וכלל אי אתה רשאי למשכו ולדונו כעין הפרט אלא נעשה כלל מוסף על הפרט עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנזיר... (נזיר לד ב, וראה שם עוד)

...והכא בכלל ופרט המרוחקים זה מזה קמיפלגי, רבי סבר אין דנין אותו בכלל ופרט, ובן עזאי סבר דנין אותו בכלל ופרט. (בבא קמא פה א)

דא"ר אבין א"ר אילעא כל מקום שאתה מוצא כלל בעשה ופרט בלא תעשה אין דנין אותו בכלל ופרט... (סנהדרין קיג א)

א"ר יוחנן ר' ישמעאל ששימש את רבי נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט, איהו נמי דורש בכלל ופרט, רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש ריבה ומיעט. מאי ר' עקיבא דדריש ריבויי ומיעוטי, דתניא או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא האדם חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי ריבה ריבה כל מילי, ומאי מיעט מיעט דבר מצוה. ור' ישמעאל דריש כלל ופרט, או נפש כי תשבע לבטא בשפתים כלל, להרע או להיטיב פרט, לכל אשר יבטא האדם חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש להבא אף כל להבא, אהני כללא לאתויי אפילו דברים שאין בהן הרעה והטבה להבא, אהני פרטא למעוטי אפילו דברים שיש בהן הרעה והטבה לשעבר. (שבועות כו א)

...חטאת איידי דאתי מדרשא חביבא ליה... אשכחן בן צאן בן בקר מנא לן, אמר קרא ואם מן הצאן, וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון, הניחא למאן דאמר מלמדין, אלא למאן דאמר אין מלמדין מאי איכא למימר... (זבחים מח א)

דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד מהיקש... דבר המלמד בהיקש מהו שילמד בגזירה שוה... אמר ר' יוחנן בכל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמד... דבר הלמד מהיקש חוזר ומלמד בקל וחומר מדתנא דבי ישמעאל, דבר הלמד בהיקש מהו שילמד בבנין אב... (שם מט ב, וראה שם עוד)

א"ר ינאי לעולם אל תהי גזירה שוה קלה בעיניך שהרי פיגול אחד מגופי תורה ולא לימדו הכתוב אלא מגזירה שוה... (כריתות ה א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

רבי בא בר ממל בעא קומי דרבי זעירא ויהא חייב על כל אחת ואחת כמה דתימר גבי שבת לא תעשה כל מלאכה כלל, לא תבערו אש בכל מושבותיכם פרט, הלא הבערה בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד לומר מה הבערה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל מעשה ומעשה שיש בו לחייב עליו בפני עצמו. אף הכא לא תעבדם כלל, לא תשתחוה להם פרט, והלא השתחויה בכלל היתה ולמה יצאת מן הכלל ללמד מה השתחויה מיוחדת מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמו אף כל מעשה ומעשה שיש בה לחייב עליו בפני עצמו. א"ל בשבת כלל במקום אחד ופרט במקום אחר, ובעכו"ם כלל שהוא בצד הפרט. א"ל והכתיב לא תשתחוה לאל אחר זובח לאלהים יחרם, הרי כלל במקום אחד ופרט במקום אחר, א"ל כיון שאת לומד מצדו אפילו כלל במקום אחד את למד. חברייא אמרין לא שנייא בין שכלל במקום אחד ופרט במקום אחר בין שכלל ופרט במקום אחד כלל ופרט הוא... (שבת מד ב, וראה שם עוד)

רש"י:

ששת ימים תאכל מצות - ...דבר אחר למד על אכילת מצה בשביעי שאינה חובה, ומכאן אתה למד לששת ימים, שהרי שביעי בכלל היה ויצא מן הכלל ללמד שאין אכילת מצה בו חובה אלא רשות, ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מה שביעי רשות אף כולם רשות חוץ מלילה הראשון שהכתוב קבעו חובה... (דברים טז ח)

אור החיים:

...כנגד מה שהשיבו עשרת האנשים הרשעים לרעה אמר "וישיבו אותנו דבר"... גם אפשר לדון גזרה שוה דבר מדבר האמור בפרשת שלח, דכתיב וישיבו אותם דבר וגו', והגם שאין אדם דן גזרה שוה אלא אם כן קבלה מרבו, בכיוצא בזה לגלות פשטי הכתובים הודיעונו רז"ל שיכולין לגלות בגזרה שוה כזו, וזה פשוט להולכים באור החיים... (דברים א כה)