(ראה גם: מתן תורה)
רבי יוסי הגלילי אומר בשלשה מקומות נאמרה התורה דבר למשה, במצרים, בהר סיני, ובאהל מועד כל התורה כלה. בארץ מצרים מהו אומר, ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים, מיעט את אהרן מדברות ארץ מצרים, בהר סיני מהו אומר, ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' אל משה בהר סיני, באהל מועד מהו אומר, ויקרא אל משה, מיעט את אהרן מדברות אהל מועד דבר אל משה ולא לאהרן. (ויקרא פרק ב)
לה', לרבות את כולם שכולם נאמרו כללותיהם ודיקדוקיהם מסיני. (צו פרק יח)
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, מה ענין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני. (בהר הקדמה)
... א"ר יוחנן משום רבי בנאה תורה מגילה מגילה ניתנה, שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי. ר"ש בן לקיש אומר תורה חתומה ניתנה, שנאמר לקוח את ספר התורה הזה, ואידך נמי הכתיב לקוח, ההוא לבתר דאידבק, ואידך נמי הכתיב במגילת ספר כתוב עלי, ההוא דכל התורה כולה איקרי מגילה... (גיטין ס א)
אמר מר זוטרא ואיתימא מר עוקבא בתחלה ניתנה תורה לישראל בכתב עברי ולשון הקודש, חזרה וניתנה להם בימי עזרא בכתב אשורית ולשון ארמי, ביררו להן לישראל כתב אשורית ולשון הקודש והניחו להדיוטות כתב עברית ולשון ארמי... תניא רבי יוסי אומר ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל אילמלא קדמו משה, במשה הוא אומר ומשה עלה אל האלקים בעזרא הוא אומר הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה אף עליה האמור להלן תורה... (סנהדרין כא ב, וראה עוד תורה-כתיבה)
דתניא ר' ישמעאל אומר כללות נאמרו בסיני ופרטות באהל מועד, ר"ע אומר כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב. (זבחים קטו ב)
...אמר ליה וכי תורה פעמים פעמים ניתנה, ההוא שעתא לאו שעת מעשה הואי ולא שעת מתן תורה הואי. (חולין קא ב)
אמר רשב"י מנין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם אחד לא היתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב (שמות י"ט) כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני... דבר אחר רבנן אמרי את מוצא כשנתן הקב"ה למשה את התורה בקריאה נתנה לו, מנין, שנאמר (שם) ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה. (דברים ז ט)
דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות, ויאמר ה' מסיני בא זה לשון עברי, וזרח משעיר למו זה לשון רומי, הופיע מהר פארן זה לשון ערבי, ואתא מרבבות קדש זה לשון ארמי... (דברים פרק לג, תתקנא)
צוה לאלף דור - צוה להודיעה, וראה שאין העולם מתקיים בלי תורה, והעביר מהם תתקמ"ד דורות... (תהלים קה ח)
וטעם ואותי צוה ה' - כי בסיני צוה השם למשה את כל החקים והמשפטים רק הגידם לישראל בשנה השנית, ופעם אחרת בשנת הארבעים, ואחר שלא ראיתם כל תמונה השמרו לכם פן תשחיתון מה שראיתם. (דברים ד יד)
ואתה פה עמוד עמדי - ...והנה רוב התורה מסיני נאמרה למשה, רק משה אמרה במדבר סיני ובאותם אחד עשר יום שנסעו מסיני כפי דעתי. (שם ה כח)
ראה עוד דברים לד א וו.
בהר סיני - ...אבל בברייתא בתורת כהנים פירש ברור שהשמטה נאמרו כללותיה מסיני, דכתיב בפרשת ואלה המשפטים "והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך" וגו', ואלו דיני השמטה בדרך כלל, ובכאן חזר ואמר כי בהר סיני עוד נאמרו כל פרטיה שהרי כלם נזכרו בפרשה הזאת, ובסוף הענין כתיב "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני", להקיש כל המצות אל השמטה הנזכרת שכלן היו כן, שנאמר בכלל ופרט והכל מסיני... אבל ענין ערבות מואב שנצטוה שם משה לבאר התורה לבנים... (ויקרא כה א)
...ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם... והתועלת במצוה הזאת גדולה מאד, שאם היו דברי התורה באים אלינו מפי משה בלבד, אף על פי שנבואתו נתאמתה באותות ובמופתים, אם יקום בקרבנו נביא או חולם חלום ויצוינו בהפך מן התורה ונתן אלינו אות או מופת יכנס ספק בלב האנשים, אבל כשתגיע אלינו התורה מפי הגבורה לאזנינו ועינינו הרואות אין שם אמצעי, נכחיש כל חולק וכל מספק ונשקר אותו לא יועילהו אות ולא יצילהו מופת מן המיתה בידנו, כי אנחנו היודעים בשקרותו... (דברים ד ט)
כל הדברות שנאמרו בשנה ראשונה קודם שהוקם המשכן כתיב בהן בהר סיני, אבל משהוקם המשכן באחד לחדש בשנה שניה לא נאמר בהר סיני אבל במדבר סיני באהל מועד... (במדבר א א)
בארץ מצרים - לפי שפרשה של מצות היא זו, הוצרך לפרש היכן נאמרה, כמו שמצינו בשאר מצוות, מהן בסיני, מהן באהל מועד ומהן בערבות מואב. (שמות יב א)
ויקח האיש נזם זהב - ...והנה כל המאורעות האלה לרבקה הכל סימן לבניה... כי כשם שקבלה היא המתנות האלה על ידי העבד, כן בניה עתידים לקבל התורה על ידי משה עבד השם, שהוא היה העבד הנאמן אשר כל טוב אדוניו בידו, וכשם שנתן לה מתנות רבות מקצתן בדרך ומקצתן בבית, ואותן שבדרך היו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם, כן בניה במדבר הביאו שקלים וקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות, וכשם שנתן לה מתנות בבית גם כן מלבד אותן שנתן לה בדרך, כן בניה בארץ מואב סמוך לביאתן לארץ נתנו להם מצות רבות, וכענין שכתוב (דברים כ"ח) "אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב", ומזה דרשו רז"ל תורה מגלה מגלה נתנה... (בראשית כד כב)
...ונראה שמשה קבל הכל מסיני, וברדתו התעסק תחלה בהענשת החוטאים ובכל משפטי המשכן והקרבנות, הטומאות ושחיטת חוץ, עריות ועכו"ם שהם טומאה גדולה, והשאר הכל סובב על המשכן, וכשגמרם חזר לשמטה וכו' שאינם לצורך המקדש ושלמות העם כי אם לקדושת הארץ... (ויקרא כה א)
...ונראה לפרש שכתב בסוף הפרשה "אלה החקים וגו' בהר סיני ביד משה", מלמד שנאמרו דקדוקים והלכות מסיני, ואם כן גם שמטה כללות פרטים ודקדוקים נאמרו מסיני, ו"בהר סיני" דכאן מיותר, ובא ללמד על שאר כל המצות. (גור אריה ויקרא כה א)
השאלה אשר יש לשאול למה לא נתנה התורה בכללה בתחלת העולם כאשר ברא וסדר הנבראים אחר שהתורה היא סדר הנבראים, ואין דבר שהוא סדר במקרה. והתשובה על זה אינה רחוקה ממנו כלל אחר שהתבאר בפרקים הקודמים כי התורה הזאת בלתי מוכנים אליה כי אם ישראל, ואם כן הותרה השאלה למה לא נתן התורה בתחלת העולם כאשר עדיין לא היו ישראל... כי ישראל מצד עצמם אין ראוי בריאתם בהתחלה, ודבר זה נתבאר למעלה כי אין ראוי לישראל רק הבריאה בסוף אחר כל האומות, ודבר זה נמשך אל טבע הבריאה... (תפארת ישראל פרק יז)
התבאר לך בפרק שעבר ההפרש שיש בין עשרת הדברות שנאמרו לישראל ובין שאר התורה, כי עשרת הדברות הם בראשונה מן השי"ת לשאר מצות התורה אשר הם אחר עשרת הדברות ונתוספו עליהם. והנה יש לבאר למה נתנה התורה בסיני בב' פנים, עשרת הדברות מפי השי"ת לישראל ושאר תורה נאמרה על ידי משה, ועוד... כבר בארנו כי התורה מן השמים מתחייב מצד המופתים אשר זכרנו למעלה, האחד שלא יתכן כלל שלא יבא גזרה ומצוה מן השי"ת אשר הוא העלה על האדם שהוא העלול, שאם לא כן יהיה האדם ברשות עצמו, ודבר זה לא יתכן, כי אם שיקבל עליו עול העלה ויהיה ברשות העלה כמו שהארכנו שם. המופת הב' שלא ישולם האדם כי צריך הוא השלמה על כל פנים כמו שהארכנו גם כן. וכנגד אלו שתי בחינות המחולקות היו עשרת הדברות ושאר מצות התורה.... (שם פרק לה, וראה שם עוד)
בהר סיני - ...פסוק זה נתבאר בתורת כהנים, מה ענין שמטה אצל הר סיני, אלא מה שמטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני. העובדה, שכל דקדוקי המצוות נתגלו כבר בסיני נאמרה בתורה דווקא כאן, בדין שמיטה, ועובדה זו תתבאר כנראה, על פי סמיכות דין שמיטה לפרשת מגדף, שכן דוקא בפרשת מגדף נתקלנו במראה הפוך, לכל היותר, הכלל של המצוה נאמר מסיני, ואילו פרטותיה ודקדוקיה לא היו ידועים כל עיקר, וכשאירע המקרה היה צורך לבקש מאמר מיוחד מפי ה' "ויניחוהו במשמר לפרש להם על פי ה'" (ויקרא כ"ד י"ב)... משום כך הדגישה תורה דוקא בפרשת שמיטה ויובל הסמוכה לפרשת מגדף, אף על פי שהניחו את המגדף במשמר לפרוש להם על פי ה', הרי שאר כל המצות, לרבות התלויות במקום ובזמן כשמיטה וכיוצא בה, כולן נתגלו מסיני בשלמותן... (ויקרא כה א)
בהר סיני - דכל פרשיות שבתורת כהנים היו הדברות באהל מועד, ואף על גב שבסיני נאמרו גם כן למשה בכל זאת לא נדברו הפרשיות שיאמרו אותם לישראל עד בואו לאהל מועד, אבל פרשה זו עד סוף פרשת בחקתי דמסיים בהר סיני, נאמר ונדבר בסיני לאמר לישראל, וגם משה אמרן אז לישראל... (שם)