(ראה גם: עצה)
תושיה - שיבהור. (משלי ב ז)
תושיה - עצה של יועצים נדחה ממני. (איוב ו יג)
תושיה - חכמה, יש מפרשים מגזרת יש. (ישעיה כח כט)
תושיה - תי"ו נוספת מלשון יש, וה' יצפננה לישרים כי בה ינצרו אורחות משפטי המצות. (משלי ב ז)
תושיה - הנימוס המושכל שבדברים שממנו מציאות הדברים. (שם)
תושיה - נמוס וסדור, וכן הפעולות שסודרו מהשכל. (איוב ה יב)
תושיה - היא עצת התורה וישבר מדותיו לפי התורה. ולכן אמר כאן תושיה שמתשת כחו בשבירת תאותיו ומדותיו. (משלי ב ז)
תושיה - מה שבמחשבותיהם לעשות. (איוב ה יב)
יצפון - חוץ מהמעשים הכוללים שנבראו בבריאה הכין מעשים שיעשו בכל דור לפי צורך ההשגחה שלפי מעשה הדור, ונקרא תושיה - שמוגבלים בחכמתו כצורך ההשגחה ושכר ועונש. (משלי ב ז)
עצה - ההסכמה איך לעשות בדבר שיש כמה דרכים, וזאת תלמדנו החכמה, תושיה - המעשה בחכמה... (שם ח יד)