(ראה גם: בקש, נפילת אפים)
זהו שאמר הכתוב (דניאל ט') ואתנה פני אל ה' האלקים לבקש תפלה ותחנונים, לא היא תפלה לא היא תחנונים, אלא כך הצדיקים מתחננים להקב"ה שישמע תפלתם. (מזמור קח, וראה עוד תפלה)
דבר אחר ואתחנן, למה לא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים, אלא בשעה שעמד משה ואמר לפני הקב"ה הודיעני נא את דרכיך, אמר משה רבונו של עולם הודיעני נא באיזה מדה אתה מנהיג את עולמך, אמר ליה הקב"ה אני אראה לך, ויאמר אני אעביר כל טובי, אמר לו איני חייב לבריה כלום, כל מה שיעשה אדם מצוה חנם אני נותן להם, שנאמר וחנותי את אשר אחון, א"ל משה אם כן עשה עלי מצוה ותן לי חנם, לפיכך כתיב ואתחנן. (דברים פרק ג, תתיב)
...וידוע לכל משכיל כי התחנה למדת הדין וביד שמאל, כי היא היד הראויה לזה, ופסוק מלא הוא (תהלים ל"ח) "אליך ה' אקרא ואל אד-ני אתחנן", וכתיב (איוב ח') "אם אתה תשחר אל א-ל ואל ש-די תתחנן", וכן הזכיר משה ואתחנן אל ה', וסמך מיד אל"ף דל"ת אדון אשר בו הרחמים... (במדבר טז ד, ועיין שם עוד)
תחנת - היא בקשת הצרכים אחר התפלה בלשון תחנונים. (מלכים א ח ל)
וזכר ג' מיני תפלה, רנה שהוא שבח הא-ל, תפלה שישפוט עצמו כשהוא חוטא והמעטת כחו, ותחנה היא בקשת צרכים. (שם שם לט)
ההבדל שבין תחנה ובין יתר לשונות של תפלה ובקשה הוא, שבתחנה מציין בקשת הצרכים הפרטיים, והוא מענין חנון, ומתנת חנם, הגם שאין ראוי, והתחנה היא גם מאדם לאדם. (הכרמל)
והנה במדרש שתפלה נקראת בעשרה לשונות, והעשירי שבכולם הוא לשון תחנונים. ונראה דעשרה לשונות לאו כפולים במלות שונות המה, אלא היות ידוע שעשרה עמקי הלב המה... וכל תפלה שיצאה מעומק מיוחד יש לה שם מיוחד. ולפי זה יש לומר נמי דלשון תחנונים שהוא העשירי יוצא מתכלית עומק הלב, אחר שנתמלא הלב על כל גדותיו ואין לו עוד מקום להכיל, עד שנתפרצה התפלה בכח גדול מאד, שתפלה זו עולה למעלה למעלה מכל גדר וגבול ופותחת בעצמה את שערי הרצון העליון, ואינה זקוקה לעת רצון כנ"ל. ולפי האמור תובן מלת ואתחנן שמורה על בנין התפעל, היינו שכבר נתמלא הלב בתחנונים עד שאינו יכול להכיל והתפרצה התפלה מתוך עומק הלב ביותר... (ואתחנן תרע"ז)