תינוק

(ראה גם: אב-ובן, ילד, קטן)

ספרא:

ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה, מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. (בחקותי פרק ב)

ספרי:

דבר אחר והיה טעמו כטעם לשד השמן, מה הדד הזה לתינוק עיקר והכל טפילה לו, כך היה המן עיקר לישראל והכל טפילה להם. דבר אחר מה הדד הזה אפילו תינוק יונק הימינו כל היום כולו אינו מזיקו, כך המן אפילו ישראל אוכלים מהם כל היום כולו אינו מזיקו... דבר אחר מה הדד הזה תינוק מצטער בשעה שפורש ממנו, כך היו ישראל מצטערים בשעה שפירשו מן המן. (בהעלותך פט)

מיכן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו לשון הקודש ומלמדו תורה, ואם אין מדבר עמו לשון קודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, אם לימדתם אותם את בניכם ירבו ימיכם וימי בניכם... (עקב מו)

תלמוד בבלי:

...וסימן לדבר משמרה ראשונה חמור נוער, שניה כלבים צועקים, שלישית תינוק יונק משדי אמו... (ברכות ג א)

...מכאן אמר רשב"ג הנותן פת לתינוק צריך להודיע לאמו, מאי עביד ליה, אמר אביי שאיף ליה משחא ומלי ליה כוחלא, והאידנא דחיישינן לכשפים מאי, אמר רב פפא שאיף ליה מאותו המין. (שבת י ב)

וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג אין משדכין את התינוקות לארס ולא את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות... (שם יב א)

מיתיבי רשב"ג אומר התינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיותיהן וקורין לאור הנר... שאני תינוקות הואיל ואימת רבן עליהן לא אתי לאצלויי (להטות הנר). (שם יג א)

מאי דבר אחר, אמר רב נחמן בר יצחק גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור. (שם יז ב)

...נענה ר' שמעון ואמר בעון ביטול תורה, אמרו לו... תינוקות יוכיחו, שמבטלין את אביהן... (שם לג ב)

והכי איתמר רב ושמואל דאמרי תרוייהו אפילו תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים כהכיר ולבסוף שכח דמי וחייב, ורבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו דוקא הכיר ולבסוף שכח, אבל תינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים פטור... (שם סח ב)

...רב משרשיא יהיב ליה פרוטה לתינוק נכרי וזרע ליה, וליתן ליה לתינוק ישראל, אתי למיסרך... (שם קלט א)

תנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו, אמרי דבי רבי ינאי בתינוק שיש לו גיעגועין על אביו (שאם לא יטלנו יחלה)... (שם קמא ב)

תניא רשב"ג אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת, דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת... ותניא ר' שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים... (שם קנא ב)

אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת... תינוקת מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה והייתי מהלך בה, אמרה לי תינוקת אחת רבי לא שדה היא זו, אמרתי לה לא דרך כבושה היא, אמרה לי ליסטים כמותך כבשוה. תינוק מאי היא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר, אמר לי זו קצרה וארוכה, וזו ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה, כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין, חזרתי לאחורי אמרתי לו בני הלא אמרת לי קצרה, אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה, נשקתיו על ראשו ואמרתי לו אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם. (עירובין נג ב)

למה נמשלו דברי תורה כדד, מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם. (שם נד ב)

בין עיניך זה קדקד, היכא, אמרי דבי רבי ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס. (שם צה ב)

ואמר רבא תינוק נכנס וככר בידו ונכנס אחריו ומצא פירורין אין צריך בדיקה מפני שדרכו של תינוק לפרר. (פסחים י ב)

תנו רבנן הכל חייבין בארבעה כוסות הללו אחד אנשים ואחד נשים ואחד תינוקות, א"ר יהודה וכי מה תועלת יש לתינוקות ביין, אלא מחלקין להן קליות ואגוזין בערב פסח כדי שלא ישנו וישאלו... תניא רבי אליעזר אומר חוטפין מצות בלילי פסחים בשביל תינוקות שלא ישנו. תניא אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים, בערבי פסחים בשביל תינוקות כדי שלא ישנו, וערב יום הכפורים כדי שיאכילו את בניהם. (שם קח ב)

תנו רבנן המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה אותו תינוק נכפה, ולא אמרן אלא דלא הוי בר שתא אבל הוי בר שתא לית לן בה... אבל מנח ידיה עילויה לית לן בה. (שם קיב ב)

...ודקאמרת תרי טיבולי למה לי, כי היכי דליהוי היכירא לתינוקות. (שם קיד ב)

ואף היא עשתה טבלא, שמעת מינה כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה... (יומא לז ב)

התינוקות אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותן לפני שנה ולפני שנתיים בשביל שיהיו רגילין במצות... א"ר הונא בן ח' ובן ט' מחנכין אותו לשעות, בן י' ובן י"א משלימין מדרבנן, בן י"ב משלימין מדאורייתא, בתינוקת... (שם פב א, וראה שם עוד)

תנו רבנן מפקחין פקוח נפש בשבת והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין. הא כיצד, ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו, והזריז הרי זה משובח ואין צריך ליטול רשות מבית דין, ואף על גב דקא צייד כוורי (דגים). ראה תינוק שנפל לבור עוקר חוליא ומעלהו והזריז הרי זה משובח... ראה שננעלה דלת בפני תינוק שוברה ומוציאו והזריז הרי זה משובח, ואין צריך ליטול רשות מבית דין, ואף על גב דקא מיכוין למיתבר בשיפי. (שם פד ב)

...רבא אמר לא היו מביאין דלתות כל עיקר, מפני שדעתו של תינוק גסה עליו (הוא בטוח כאילו הוא בעליה רחבה ויוציא ראשו חוץ לדלת ומאהיל)... (סוכה כא א)

...איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן, תינוקות אין גדולים לא, הוא הדין דאפילו גדולים, והאי דקתני תינוקות אורחא דמלתא קתני... א"ר זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא, מאי טעמא, דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו. וא"ר זירא לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא. (שם מו ב)

תנו רבנן אנשי משמר היו מתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ואנשי מעמד מתכנסין לבית הכנסת ויושבין ד' תעניות... ברביעי על אסכרא ללא תיפול על התינוקות, בחמישי על עוברות ומניקות, עוברות שלא יפילו, מיניקות שיניקו את בניהם. (תענית כז ב)

ואיכא דמתני להא דרב גידל בר מנשיא אהא, כל ל' יום תינוק יוצא בחיק ונקבר באשה אחת ושני אנשים אבל לא באיש אחד ושתי נשים... ואין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים, בן שלשים יוצא בדלוסקמא... ועומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים. בן י"ב חדש יוצא במטה... ר"א בן עזריה אומר ניכר לרבים רבים מתעסקים עמו, אינו ניכר לרבים אין רבים מתעסקים עמו. ומה הן בהספד, רבי מאיר בשם רבי ישמעאל אומר עניים בני שלש, עשירים בני חמש.. (מועד קטן כד א)

מאי כרוב, אמר רבי אבהו כרביא, שכן בבבל קורין לינוקא רביא. (חגיגה יג ב)

רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא ברשות הרבים בשבתא, אתא לקמיה דרבי פדת אמר ליה זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם דאי משכחי להו מייתי להו, אלמא קסבר קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו... תא שמע יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ, ולא יאכילנו נבלות וטרפות שקצים ורמשים... אמר רב הונא בריה דרב יהושע סתם תינוק מסוכן אצל חלב... (יבמות קיג ב, וראה שם עוד)

כי הא דאמר רב יהודה אמר שמואל מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר זוכרני כשאני תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והוציאוני מבית הספר והפשיטוני את כותנתי והטבילוני לאכול בתרומה לערב, ור' חייא מסיים בה וחבירי בדילין ממני והיו קורין אותי יוחנן אוכל חלות, והעלהו רבי לכהונה על פיו. (כתובות כו א)

תנו רבנן נאמן התינוק לומר כך אמר לי אבא משפחה זו טהורה, משפחה זו טמאה... אלא משפחה זו כשרה ומשפחה זו פסולה, ושאכלנו בקצצה של בת פלוני לפלוני, ושהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן... ואין נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה, מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה... (שם כח ב)

דתניא נדרה שלא להניק את בנה, בית שמאי אומרים שומטת דד מפיו, בית הלל אומרים כופה ומניקתו, נתגרשה אינו כופה, ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני הסכנה... עד כמה, אמר רבא אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב שלשה חדשים ושמואל אמר שלשים יום, ורבי יצחק אמר ר' יוחנן חמשים יום... כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל כל זמן שמכירה. ההיא דאתאי לקמיה דשמואל, אמר ליה לרב דימי בר יוסף זיל בדקה, אזל אותבה בדרי (שורה) דנשי, ושקליה לברה וקמהדר ליה עלייהו, כי מטא לגבה הוה קא מסוי לאפה (מביט בה), כבשתנהי (הסיבה) לעינה מיניה, אמר לה נטף עיניך קום דרי בריך. סומא מנא ידע, אמר רב אשי בריחא ובטעמא. תנו רבנן יונק תינוק והולך עד עשרים וארבעה חדש, מכאן ואילך כיונק שקץ דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר אפילו ארבע וחמש שנים, פירש לאחר עשרים וארבעה חדש וחזר כיונק שקץ... (כתובות נט ב)

רשב"ג אומר לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק, שנאמר כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק. (נדרים לב א)

מיתיבי תינוקות לא קורין בתחלה בשבת אלא שונין בראשון... (שם לז א)

דרש רבי יוסי הגלילי בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה, עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו כיון שראו את השכינה עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו ואמרו זה א-לי ואנוהו, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז... (סוטה ל ב)

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים, שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות... מאי ונערים קטנים, אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות, קטנים שהיו מקטני אמנה. תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים... תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע, אחד שגירה דובים בתינוקות... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. (שם מו ב)

...אנן קים לן בינוקא דמקרבא דעתיה לגבי זוזי, מוקמינן ליה אפוטרופוס ומקרקיש ליה זוזי, וכתב ליה גיטא דחירותא על שמיה. (גיטין מ א)

אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא מעשה באשה שבאה לירושלים ותינוק מורכב לה על כתיפה והגדילתו ובא עליה, והביאום לבית דין וסקלום, לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה... ואזדו לטעמייהו דתנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו, ר"מ מטהר וחכמים מטמאין, מפני שדרכו של תינוק לטפח... (קידושין פ א)

איזהו תם ואיזו מועד... רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח. (בבא קמא כג ב)

תנו רבנן לוקחין מן הנשים כלי צמר ביהודה וכלי פשתן בגליל אבל לא יינות ושמנים וסלתות, ולא מן העבדים ולא מן התינוקות. (שם קיט א)

רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבא אצלו, וחכמים מתירין... מאי טעמייהו דרבנן דאמר ליה אנא מפליגנא (מחלק) אמגוזי ואת פליג שיסקי. (בבא מציעא ס א)

א"ר יוחנן מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות. (בבא בתרא יב ב)

...ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ולא מקול התינוקות... אלא אמר רבא סיפא אתאן לתינוקות של בית רבן ומתקנת יהושע בן גמלא ואילך... (שם כ ב, וראה עוד תינוקות של בית רבן)

תנו רבנן אין מקבלין פקדונות לא מן הנשים ולא מן העבדים ולא מן התינוקות... קבל מן הקטן יעשה לו סגולה, ואם מת יחזיר ליורשיו... מאי סגולה, רב חסדא אמר ספר תורה, רבה בר רב הונא אמר דיקלא דאכל מיניה תמרי. (שם נא ב)

תא שמע תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל... (שם קמב א, וראה שם עוד)

איתמר קטן מאימתי מוכר בנכסי אביו, רבא אמר רב נחמן בן שמנה עשרה שנה, ורב הונא בר חינגא אמר רב נחמן מבן עשרים שנה... דההוא תוך זמן דאזיל זבין נכסי ואתא לקמיה דרבא אמר להו לא עשה ולא כלום, מאן דחזא סבר משום דתוך זמן כלפני זמן, ולא היא התם שטותא יתירתא חזה ביה דהוה קא משחרר להו לעבדיה. שלח ליה גדיל בר מנשיא לרבא ילמדנו רבינו תינוקת בת ארבע עשרה שנה ויום אחד יודעת בטיב משא ומתן מהו, שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר. ולישלח ליה תינוק, מעשה שהיה כך היה, ולישלח ליה תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד, מעשה שהיה כך היה... (שם קנה א, וראה שם עוד)

והתניא אמר רבי אלעזר ברבי צדוק זכורני כשהייתי תינוק ומורכב על כתיפו של אבא והביאו בת כהן שזינתה והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה, אמרו לו קטן היית ואין מביאין ראיה מן הקטן. (סנהדרין נב ב)

אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו מאיזה משפחה אתה, אמר לו ממשפחה פלונית אני, אמר לו כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו לאו חוץ ממני, אמר לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמר לו הס שלא להזכיר בשם ה' שלא לימדו אביו ואמו, מיד הוציא יראתו מחיקו ומחבקה ומנשקה עד שנבקעה כריסו, ונפלה יראתו לארץ ונפל הוא עליה... (שם סג ב)

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב והא מר הוא דאמר תינוק בן יומו הוא עושה יין נסך, אמר להו אימור דאמרי אנא בשתייה, בהנאה מי אמרי... איתיביה רב שימי בר חייא לרב... יינן גדולים עושים יין נסך, קטנים אין עושים יין נסך, ואלו הן גדולים ואלו הן קטנים גדולים יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה, קטנים אינם יודעין בטיב עבודת כוכבים ומשמשיה. (ע"ז נז א)

א"ר חייא בר אבא בעי רבי יוחנן קטן יש לו מחשבה או אין לו מחשבה, א"ל רבי אמי ותיבעי ליה מעשה, מאי שנא מעשה דלא קא מבעיא ליה, דתנן יש להן מעשה, מחשבה נמי לא תיבעי ליה דתנן אין להן מחשבה, דתנן האלון והרמון והאגוז שחקקום תינוקות למוד בהן עפר או שהתקינום לכף מאזנים טמאין מפני שיש להן מעשה ואין להן מחשבה, אמר ליה מחשבה גרידתא לא קא מיבעיא ליה, כי קא מיבעיא ליה מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, כגון דהוה קיימא עולה בדרום ואתייה בצפון ושחטה מאי... (חולין יב ב, וראה שם עוד)

...אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקיך, אמר ליה ושמואל מת... תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר בית תינוק ואשה אף על פי שאין נחש יש סימן, אמר ר' אלעזר והוא דאיתחזק תלתא זימני. (שם צה ב)

...דדעתיה דתינוק קריבא לגבי חלב. (כריתות יג ב)

תנו רבנן הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח... (נדה יג ב)

תינוקת שהביאה שתי שערות או חולצת או מתיבמת וחייבת בכל מצות האמורות בתורה, וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל מצות האמורות בתורה... (שם נב א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

מתניתין פליגא על רבי יוחנן, נוטל אדם בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה, ותני דבי רבי האבן והאוכלין בתוכה, רבי כהן בשם רבנן דתמן תינוק עשו אותו כאוכלין (והרי הוא מטלטל אוכלין ואבן דשרי), תמן אמרין עשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד תינוק (שבודאי ישתוק התינוק על ידי האבן ושרי לטלטלו). (שבת פג ב)

רבי סימון אחוה דרבי יהודה בר זבדי בשם רב תינוק כל זמן שמושלך בשוק אביו או אמו מעידין עליו, נאסף מן השוק צריך שני עדים, ואביו ואמו נעשין לו כשני עדים. א"ר אבהו וחשוד אדם לומר על מי שאינו בנו שהוא בנו, דילמא בניכסי הגר אתאמרת, א"ל הרי כל רבותינו בגולה מעידין עלינו שכך שמענוה מפי רב, אדא בר אבוה אמר רב חסדא הדא דתימר בתינוק שאינו מרגיע, אבל בתינוק המרגיע (שיכול להיות רגע כאן ורגע כאן) הדא היא דמר רבי יוחנן עגלים וסייחים המקפצין ממקום למקום אין להן חזקה. (בבא בתרא ח א)

אמר רבי לעזר בי ר' צדוק תינוק הייתי ורוכב על כתיפו דאבא וראיתי בת כהן שזינת והקיפוה חבילי זמורות ושרפוה, אמרו לו תינוק היית ואין עדות לתינוק, כד חמא דא מילתא לא היה פחות מבן עשר שנין, כד היה מהלך עם רבו לא הוה פחות מן תלתין שנין... (סנהדרין לא ב)

אמר רבי יצחק כל מילה ומילה לדעתיה, ישב על גבי מיטה ביום ואין דרך התינוק לינתן על גבי המיטה ביום, גולה, בלילה, ודרך התינוק הנתון על גבי מיטה בלילה, אינו גולה. ישב לו על גבי עריסה ביום ודרך התינוק לינתן על גבי עריסה ביום, אינו גולה... (מכות ה ב)

תוספתא:

תינוק המכיר את אמו אין נותנין אותו למינקת אחרת מפני סכנות נפשות, יונק תינוק מהנכרי ומן הבהמה טמאה ומכולן הוא יונק ואפילו בשבת, היה גדול אסור... (נדה פרק ב, וראה שם עוד)

ארבע ספיקות אמרו חכמים בתינוק, הניחתו אמו ובאת ונמצאת כמו שהוא טהור. אמר ר' יהודה במה דברים אמורים בזמן שהניחתו מלוכלך אבל הניחתו נקי טמא, מפני שהנשים נדות מגפפות אותו ומנשקות אותו. אמר לו כדבריך אפילו הניחתו מלוכלך נמי מפני שמעבירין אותו מפני רגלי אדם ומפני רגלי בהמה... (טהרות פרק ג, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

(בעצב תלדי) בנים זה צער גידול בנים, אמר ראב"ש נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל. (בראשית כ טו)

...וכן היה רשב"א אומר תינוק בן יומו חי אין משמרים אותו מפני החולדה ומפני הנחש שלא ינקרו את עיניו, ארי רואה אותו ובורח, נחש רואה אותו ובורח, אבל עוג מלך הבשן מת משמרין אותו מן החולדה ומן העכברים... (שם לד יז)

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי בשם ר' אמר תינוק עושין אותו סניף לעשרה, והא תני אין מדקדקין בקטן... מאימתי עושין אותו סניף, ר' אבונה אמר איתפלגון בהא ר' יודן ור' הונא תרויהון בשם ר' שמואל, חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה, ואחרנא אמר כדי שיהא יודע למי הוא מברך... (שם צא ג, וראה שם עוד)

ולבן שנים מחלב, יפה יין לבן שנים יותר מחלב לתינוק. (שם צח טו)

ר' יהודה אמר מי אמר קילוס להקב"ה, התינוקות, אותן שהיה פרעה מבקש להשליך ליאור שהם מכירין להקב"ה. כיצד, כשהיו ישראל במצרים והיתה אשה מבנות ישראל מבקשת לילד והיתה יוצאת לשדה ויולדת שם, ומוסרת אותו להקב"ה ואומרת רבון העולם אני עשיתי את שלי ואתה עשה את שלך, א"ר יוחנן מיד היה יורד הקב"ה בכבודו כביכול וחותך טיבורן ומרחיצן וסכן... וכיון שבאו ישראל לים היו אותן תינוקות שם והם ראו להקב"ה בים התחילו אומרים לאבותיהם זה אותו שהיה עושה לנו כל אותן הדברים כשהיינו במצרים, שנאמר זה א-לי ואנוהו. (שמות כג ט)

משל לתינוק שהיה רכוב על כתיפו של אביו וראה חבירו של אביו, א"ל ראית את אבא, א"ל אביו אתה רוכב על כתיפי ואתה שואל עלי, הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך... (שם כו ג)

רבי יוסי ממלחיא ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, מצינו תנוקות בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה מ"ט פנים טמא מ"ט פנים טהור, והוה דוד מצלי עליהון, הוא שדוד אומר אתה ה' תשמרם, את ה' נטר אורייתא בלבהון... (ויקרא כו ב)

אף על פי שהתינוק הזה יוצא מתוך מעי אמו מלוכלך ומטונף מלא רירין ודם הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר כשהוא זכר. (שם כז ז)

תנינן תמן, תינוק שנולד (לו') לח' חדשים אין מחללין עליו את השבת ואין חותכין את טבורו ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, אלא אמו גוחנת עליו מניקתו, והמטלטלו בשבת כמטלטל אבן בשבת. בן ז' וספק שהוא בן ח' אין מחללין עליו את השבת ואין חותכין את טבורו ואין טומנין שלייתו ואין מטלטלין אותו ממקום למקום, ואם דבר ברי שהוא בן ז' חי מחללין עליו את השבת וחותכין טבורו וטומנין שלייתו כדי שלא יצטנן הולד ומטלטלין אותו ממקום למקום. למה מחללין את השבת על הנולד בן ז' מפני שהוא של חיים, אבל הנולד לח' לא כלו חדשיו ואינו של חיים... ואי זהו בן ח' כל שאין צפרניו ושעריו גמורים. רשב"ג אומר כל שאינו חי ל' יום לא כלו חדשיו אבל נפל הוא... (במדבר ד ג)

א"ר ברכיה מה כתיב אחריו (שיר ח') אחות לנו קטנה וגו' א"ל הקב"ה כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאת על אבותיה אין אבותיה מתרעמין עליה למה שהיא קטנה, כך הם ישראל כשהם חוטאים אין הקב"ה מעלה עליהם... (שם ב טז)

א"ר יהודה ב"ר שלום היה משה הולך ועומד לו על פתח אהליהם והשכינה מקדמת ואומר לו ח' תינוקות יש בבית הזה, ח' תינוקות יש באהל הזה, י' תינוקות יש באהל הזה... (שם ג ט)

דברי חכמים כדרבנות, א"ר ברכיה הכהן כדור של בנות, כהדא ספירה של תינוקות שהן מלקטות וזורקות לכאן ולכאן כך הם דברי חכמים, זה אומר טעמו וזה אומר טעמו... (שם יד יג)

ומהו דין קצצה, א"ר יוסי בר אבין כל מי שהוא מוכר שדהו לנכרי היו קרוביו מביאין חביות מלאות קליות ואגוזים ומשברין בפני התנוקות, והתינוקות מלקטין ואומרין נקצץ פלוני מאחוזתו, החזירה היו אומרים חזר פלוני לאחוזתו. כך כל מי שנושא אשה שאינה הוגנת לו היו הקרובים מביאין חביות מלאות קליות ואגוזין ושוברין לפני התינוקות, והתינוקות מלקטין ואומרין אבוד פלוני ממשפחתו, גרשה היא אומרין חזר פלוני למשפחתו. (רות ז י)

ר' יהודה בר סימון פתר קרייה במשה, בשעה שאמר לו הקב"ה ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, א"ל רבונו של עולם בי ה' כל הדברים האלה יכולין להעשות, מה אני יכול לעמוד בכל האוכלסין הללו, כמה חיות יש בהן, כמה מיני אנונס אתקנת להם לחיות שבהן... כמה מיני קליות ואגוזים התקנת לתינוקות שבהם... (שיר א מד)

אמר רבי חנן מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות, היו נוטלות בניהם וטומנות אותם במחילות, והיו מצריים הרשעים נוטלין בניהם הקטנים ומכניסין אותם לבתיהם של ישראל ועוקצין אותם והם בוכים, והיה התינוק של ישראל שומע קול חבירו שבוכה ובוכה עמו, והיו נוטלים אותם ומשליכין אותם ליאור, הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שועלים קטנים. וכמה תינוקת היו שהשליכו ליאור עשרת אלפים, שנאמר (יחזקאל כ') רבבה כצמח השדה נתתיך, ור' לוי אמר ששים רבוא, שכן אמר משה (במדבר י"א) שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו... (שם ב לג, וראה שם עוד)

מה תינוק זה כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטיבורו, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. (שם ז ו)

ר' ברכיה ורבי אבהו בשם רבי יונתן אמר, גם את העולם נתן בלבם אהבת עולם נתן בלבם אהבת תינוקת נתן בלבם. (קהלת ג טו)

מדרש תנחומא:

ונטעתם וערלתם, הכתוב מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים שאינו יכול להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש שאביו מקדישו לתורה... מכאן ואילך להוסיף לכם תבואתו, מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא... (קדושים יד)

אבות דרבי נתן:

רבי אחאי בן יאשיה אומר הלוקח תבואה מן השוק למה הוא דומה, לתינוק שמתה אמו ומחזירין אותו על פתחי מניקות אחרות ואינו שבע... האוכל משלו למה הוא דומה לתינוק המתגדל על שדי אמו... (פרק לא א)

שוחר טוב:

דבר אחר בני אם ערבת לרעך בישראל הכתוב מדבר, בשעת מתן תורה שהיו ערבים זה לזה, שבשעה שביקש הקב"ה ליתן את התורה לישראל אמר להן תנו לי ערבים שתקיימו את התורה, אמרו לו הרי אבות ערבים בנו, אמר להן הקב"ה חייבין הן לי ולואי שיעמדו בעצמן... אמרו לו מי הן שאינן חייבין לך, אמר להן התינוקות, מיד הביאו התינוקות מדדי אמותיהן ומעוברות שלהן ועמדה כריסן של אמן כמראה של זכוכית, והיו רואין להקב"ה מתוך כריסן ומדברין עמו, שנאמר מפי עוללים ויונקים, וכתיב (איוב ג') כעוללים לא ראו אור, אמר להם הקב"ה ערבים אתם על אבותיכם שאם אינן מקיימין את התורה שאתם נתפסין עליהן, אמרו לו הן, אמר להם אנכי ה' אלקיך, אמרו לו הן... אמר להן מפיכם אני נותן את התורה להן, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז... לכך כשיבטלו ישראל את התורה הן נתפסין עליהן, שנאמר (הושע ד') נדמו עמי מבלי דעת, ואומר (שם) ותשכח תורת אלקיך אשכח בניך גם אני... דבר אחר מה הוא גם אני, אמר ר' חייא כביכול אף אני משתכח שיהו התינוקות מברכין אותי... (מזמור ח, וראה שם עוד)

דבר אחר למה שני פעמים, ר' יודן בשם ר' יהושע בן לוי אמר לפי שהתינוקות אומרים שני פעמים ביום, אחד שחרית ואחד ערבית (דה"א ט"ז) הושיענו אלקי ישענו, לפיכך שני פעמים מי יתן מציון. (מזמור יד)

תנא דבי אליהו רבא:

מעשה באדם אחד שהיה עומד הוא ובנו בבית הכנסת וכל העם היו עונין אמן והללויה אחר העובר לפני התיבה ובנו עונה דברים של תפלות, ולא אמר לו אביו שום דבר, ואמרו לו הבריות שימחה בבנו, והשיב ואמר להם מה אעשה לו תינוק הוא ישחק... לא יצאת אותה שנה לא שניה ולא שלישית עד שמתו אשתו ובניו ובן בנו ויצאו לו חמש עשרה נפשות בתוך ביתו ולא נשתייר לו אלא שני בנים אחד חיגר וסומא ואחד שוטה ורשע... (פרק יג)

...צא ולמד מתינוק הזה כשדנין אותו אין דנין אותו לא תחלה כשנולד ולא משעה שגומלין אותו מן החלב עד שמכניסין אותו בבית רבו, כיון שבא אדם בבית רבו למקרא ולמשנה ואחר כך הניח הכל ופירש והולך לו אז דנין אותו... (פרק יח)

וחכמים אומרים מזמור לאסף אלקים באו גוים וגו', בא אנדרינוס קיסר ותפס אלמנה עם שבעה בניה, אמר לה מה טיבך, אמרה לו אשה אלמנה אני, ואמר לה תינוקות הללו מנין לך, ואמרה לו בני הם. מיד הביא את הראשון ואמר לו השתחוה לאלוה זה, א"ל אותו התינוק חס ושלום אין אני משתחוה למעשה ידי בני אדם, שכן כתוב בתורה (דברים ד') וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. מיד נטלו חרב והרגו אותו. חזר והביא את השני... (פרק ל וראה שם עוד)

תנא דבי אליהו זוטא:

מעשה בתינוק אחד שלמדו אביו ספר בראשית, פעם אחת עלה הקיסר לאותה מדינה ונשבה אותו התינוק וספרו עמו, וחבשוהו בבית האסורים וספרו עמו, והכניסו לספרו לגנזי הקיסר... מיד הלכו וקראו לאותו תינוק כיון שהיה רואה את ספרו מיד חבקו ונשקו וקראו לפני הקיסר ומפרש אותו מן בראשית עד ויכולו, כיון ששמע המלך שבחו של הקב"ה האיך ברא את עולמו מיד עמד מן כסאו ונשקו לאותו תינוק על ראשו, ואמר לו, יודע אני שלא הרגיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך כדי להתירך מבית האסורין, מיד נתן לו הקיסר הרבה כסף וזהב ואבנים טובות ומרגלים ועבדים ושפחות ושיגרו בכבוד גדול אצל אביו... (פרק יז)

ילקוט שמעוני:

א"ר סימון איליין נשיא דאמרין לא ניעול בננא לבי כנישתא אלא אי חמי למילף מילף לא עבדין טבות, דכתיב ויסרו למשפט וגו'. (ישעיה פרק כח, תלו)

חובת הלבבות:

...ואחר כך יוצא הולד אל העולם הזה והוא חלש בחושיו זולתי חוש המשוש והטעם, ויזמין לו הבורא יתעלה מזונו משדי אמו, ויהפוך הדם אשר היה מזונו בשדי אמו לחלב בשדיה נגר ערב ומתוק כמעין הנובע בעת הצורך אליו, ואיננו רב שיכבד על אמו משאו, וירב מבלי מיץ ולא מעט שייגע הילד בהוציאו מוצאו מן השד, ומחנותו בה ששם נקב השד כפי מחט לא רחב שיגר החלב מבלי מיץ או שיחנק בו הילד בעת מצצו את השד, ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במיץ. אחר כך יחזק גופו לראות המראים ולשמוע הקולות ויתנהו האלקים לחן ולחסד ולרחמים בלב יולדיו כדי שלא יכבד עליהם גדולו, וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ובמשתה, ויקל בעיניהם כל טרחו ועמל גדולו מרחיצה וחתול וכיוצא בהם ולנהלו לאט ולדחות מעליו כל נזק על כרחו.

ואחר כך יעתק מענין הילדות אל הנערות ולא יקוצו בו אבותיו ולא יתקצפו לרוב צרכיו ומעוט הכרתו מה שהם סובלים מטרחו וספוקו ומשאו, אך תגדל הדאגה לו מלבם עד שיגיע לימי הבחרות וכבר למד לדבר על סדר ודלוג ויחזקו כחות חושיו וכחות נפשו ויקבל החכמה והדעת ויכיר קצת המוחשים, מקצתם בחושיו הגשמיים וקצת המושכלים בחושיו הרוחניים...

ומן התימה בענין בכייתו כי הילד יש לו תועלת בה כפי מה שאמרו חכמי הרופאים כי במוחי הילדים ליחה, כשהיא נשארת על ענינה מחדשת עליהם חדושים רעים, והבכי מתוך הליחה ההיא ממוחיהם ויצלו מרעת מאורעיה.

ומרוב חנות הבורא יתעלה על האדם שהוא מחליף את שניו זו אחר זו שלא ימנע מאכול כל ימי צמיחה מה שנפלו מהם. ואחר כן יעברו עליו חלאים ומקרים מכאיבים כדי שיכיר העולם ולא יעלם ממנו ענינו שיבטח בו וימשלו בו תאותיו ויהיה כבהמות לא ישכיל ולא יבין, כמו שכתוב (תהלים ל"ב) "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין". ואחר כן ישיב אל לבו ויסתכל בתועלת אברי גופו ואפני תקנתו בכל אחד מהם... (שער ב הבחינה פרק ב, וראה שם עוד)

תרגום יונתן:

עוללי טפוחים - דהוו מלפפין בסדינין דמלתיה... (איכה ב כ)

רש"י:

עוללי טפוחים - רכים שגדלים בטפוחי אמותם, ולרז"ל על דואג בן יוסף שאמו מדדתו בטפחים כל יום לתת זהב לבית המקדש כפי מה שגדל, ולבסוף אכלתו. (שם)

רד"ק:

...ועוד עילה אחרת, כי הנולד מן האדם אינו הולך על רגליו מיד שנולד לפי חולשת גופו, מפני שנזון במעי אמו מדם הוסת שהוא יותר מעופש, ולא כן שאר בעלי חיים שנזונין במעי אמם ממזון האם, לפיכך הם חזקים בעת לדתם והולכים על רגליהם מיד... (בראשית ב ז)

ויגדל הילד ויגמל - נשלמה יונקתו, והוא לכ"ד חדש משנולד כמו שאמרו רז"ל, כי כן דרך התינוק לינק. משתה גדול - אפשר כי כן היה מנהגם, או עשהו אברהם אבינו זה ליצחק משמחתו בו, ומשנשלמה יניקת הילד מתחיל לדבר וראוי לחנכו באותיות, ואמרו רז"ל בן שלש שנים לאותיות. (שם כא ח)

ספר חסידים:

הרוחץ את התינוקת בשבת לא ישים את הבגד במים מפני סחיטה. בפנקס של ר' יהושע כתוב מי שנולד בשבת ימות בשבת מפני שחללו שבת עליו כשנולד, ומה יכול הילד לעשות כשמחללין עליו את השבת, אלא עוונות אביו ואמו ששמשו מטותיהן באותן לילות גרמו שנולד בשבת, וכתיב (תהלים ק"ט) "יזהר כעון אבותיו וגו' וחטאת אמו אל תמח", ונפרעין לאביו ואמו מפני שנענש הבן בעונם שמת בשבת... כשנגזרה גזירה רעה והפורעניות כבר באה אם לא יהיה זכות גדול לא ינצלו... לכך צריך תורה וגמילות חסדים ותפלה וזכות הרבה להנצל. (רסד)

...וגם אם הביא בניו או בנותיו עמו בבית חבירו, והנה מנהג של ילדים קטנים שהם סביב לחוטמם מאוסים, צריך לנקותם, ואם לאו נענש, אבל אם בא אדם לביתו ורואה הילדים ונמאס אין זה נכשל כי מנהג ילדים כן. (תרמא)

מהר"ל:

ואמר שם עוד ומלמדין אותו כל התורה... וכל זה מפני כי תורת ה' תמימה, ומפני כך ראוי שלא יהיה האדם חסר במה, ולפיכך אמר כאשר יוצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה כולה, מפני שנעשה אדם חסר, ודבר זה נראה בפה של תינוק, כי מיד רוצה לינק בפה, ונמצא שהוא תאב רוצה לינק, ולכך אמר שהמלאך סטרו על פיו, כי המלאך צריך לעשות אותו חסר ותאב, שאם לא כן לא היה יונק והיה מת, ומפני שהוא רעב הוא תאב ויונק והוא מקויים. ואמר שסטרו על פיו, כי מי שסוטר את אחד במקום שסוטר אותו הוא חסר, כמו מי שמכה על דבר נעשה חסרון של מה במקום ההוא, ולכך מה שנעשה אדם חסר עד שהוא רעב לאכילה, והוא לצורך קיומו של אדם, דבר זה נקרא שהמלאך סטרו על פיו. גם יש לפרש כי לכך הנר הוא הניצוץ מן העליונים זורח עליו, מפני שאין הנשמה דביקה בגוף לגמרי עד שיצא לאויר העולם, ולפיכך זורח עליו נר ה' הוא ניצוץ עליון עד שיצא לאויר, וכן מלמדין אותו כל התורה כולה קודם שיצא לאויר העולם, כי עדיין אין לנפש שלו חבור כלל בגוף, וכשיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו, הוא חבור הנשמה בגוף כמו מי שמכה על דבר מחבר דבר אל דבר, ואז הוא אדם בעל גוף לגמרי... (דרשה לשבת תשובה, וראה שם עוד)

רמח"ל:

וכדי שתבין זה צריך לפרש לך ענין היניקה של השדיים מה היא וכן ענין החלב. והוא כי הנה כבר שמעת בענין המלכין קדמאין איך ראשית מציאות הז"א הוא דין בסוד הה' גבורות מאי', והאמת הוא זה שראשיתו הוא דין ובהיות שנתוסף בו מדריגת המוחין נעשה רחמים, וזהו ענין הקטנות והגדלות, כי הקטנות הוא דין, וכן תראה בעולם הזה כי הנערים אינם רחמנים כמו זקנים, וז"ס זקן מלא רחמים, ובאמת למטה גם כן ראשית מציאות הולד הוא החום הטבעי, ופירוש הענין כי הנה האדם בנוי מכמה דברים שצריכין לעמוד בגבול ובקשרים ובהרכבות, והמקיים אלו הדברים נקרא לו טבע, וכבר פירשנו זה למעלה. אמנם צריך שתדע כי הפעולה הא' שעושה בזה הטבע הוא להעמיד בקשר א' איזה חום ואיזה ליחות שהם שרשים באדם, והחום הוא הנטבע בראשונה ובו הזרע נקפא להעשות ממנו הולד, אך החום הזה הוא רב מאד שאם היה עומד לבדו לא היה עושה שום תולדה אלא הכל היה נשרף וכלה, ולכן נטבע בו ליחות ומתקשר בו ומחבקו שלא יניחנו אלא באותו הגבול הצריך. וכיון שנעשה זה החיבוק אחר כך הולכין ומתעוררין כל האיכיות לעשות פעולותיהם. אך החום נמצא בו כמין חומר והליחות כמו צורה אליו, כי הוא המעמידו במצב שצריך להיות לעשות הפעולה. ותדע שהחום הזה נולד מזרע האם והליחות מזרע האב, ועל החום הזה נאמר "יחמתני אמי". והנה בכח הקשר הזה נבנה כל הולד ונגמרה צורתו בגמר, ומשם והלאה יהיו בו כל חקי הטבע להגדיל ולהתרחב ולהאריך הגוף ההוא הבנוי מה שקודם הזמן ההוא לא היה עוצר כח להגדיל כלו בכל חלקיו. והאמת הוא שלא נשלם עדיין במוחין אלא אחר זמן היניקה, אך יש הפרש גדול, כי בתחלה לא נגמר בדרך שיוכל אפילו לעמוד באויר העולם להגדיל מעט מעט, וזה הדבר מבואר שאין הגדלת העובר במעי אמו כהגדלתו אחר שיצא, כי לפי החשבון הרבה יותר הוא גדל באותן הט' חדשים ממה שיגדל אחר כך. אך באמת שאינה נקראת הגדלה בהגדלה ההיא אלא מצד העובר בבנינו, שמשם והלאה יגדל, אך בצאתו מרחם אמו יתחיל מיד להגדיל בהגדלה ממש, שאין בה שום תוספת אלא הרחבה. אמנם צריך עדיין טבעו להשתלם באיזה מיני השלימות, כי הלא ממה שאנו רואין בעינינו הוא חסר עדיין השינים וגם הדיבור, ועל כן צריך פעולה בטבע ממין הפעולה הנעשית בו בהיותו בבנין עד שיהיו נשלמים בו כל כחותיו. ושיערו חז"ל שהזמן לזה הוא כ"ד חודש, ועם כל זה אינו מוכרח כהכרח חדשי העיבור, ואחר זה הזמן הרי הטבע נשלם והולך ומתרחב כנ"ל.

והנה השלימות הזה הצריך לו לינק את אמו מחלבה הוא, כי החלב יש בו ממש הבדלה לקיים זה הקשר והחיבוק של חום וליחות שזכרנו, וכיון שקיבל שלימות זה אינו צריך עוד ליניקה. והנה יש לפעמים חולי שהוא חלישות זה החיבוק, ומזה יוכלו להולד הרבה מיני חולאים רחמנא ליצלן, וגם החולשה אפשר שתהיה בכללות הבנין ואפשר שתהיה בחלקים פרטיים, ואם בכללות יוליד חולי כללי, ואם בפרטות יוליד מכאובים וחולאים פרטים באיזה אברים, ובהתחלש זה החיבוק הנה החום יתגבר מיד, ולפעמים יחשב שהוא חולי בא מחמת תגבורת החום שצריך להשקיט אותו ולקררו ואינו כך אלא חולשת הטבע הוא והרפואה לזה הוא בחלב או בשתיה או ברחיצה.

ואפרש לך איך הוא כל זה הענין למעלה בסוד שרשי הבריאה. הנה שורש הז"א הוא מה' גבורות דאימא כנ"ל, וזהו החום הטבעי המקפיא טיפת זרע אבא שה"ס הליחות כנ"ל, ואז נבנה הפרצוף ז"א במעי אימא עד שנשלם בנינו. אך הנה ידעת שהי' ספירות שלו לא נשלמו להתברר, לכן גם אחר צאתו צריך היניקה הזאת, והוא כי החלב הוא הדם הנהפך לחלב, והוא ממש בחינת דין החוזר לחסד, והאור היוצא בבחינה זו הוא המחזיק החיבוק שאמרנו וזה צריך לבוא מאימא, כי בתחלה יעשה זה בתוך אימא ואז יצא שפע זה אל הז"א וזה השפע מחזיק החיבוק הנ"ל. והמאורות העושין להוריד זה השפע הם השדים. אמנם צריך שתדע שאין זה השפע ניתן בזמן היניקה לבד, שאינו פרטי לאותו הזמן, אלא זה נמצא תמיד, והוא זמן השפע שמחזיק תמיד הטבע כנ"ל, וזה ניתן אפילו לתענוג בסוד דבש וחלב תחת לשונך, אלא שבזמן הצריך בירור עדיין האכילה צריך שתהיה מזה המין, כי זהו המוכן לפי הפעולה הצריכה, אך מלבד זה נעשה הבירור, וגם באדם למטה יש שפע הצריך להשלים בנינו בסוד היניקה, וזהו מתלבש בחלב, אך יכול להתלבש גם כן במאכלים אחרים, אלא שהחלב יותר מוכן... (אדיר במרום דף צב, ועיין שם עוד)

רבינו ירוחם:

כי יצר לב האדם רע מנעוריו - וברש"י מנעריו כתיב, משננער לצאת ממעי אמו נתן בו יצר הרע... אין מקום פנוי שיהיה לא טוב ולא רע, כל התורה כולה מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" כל העסק הוא מלחמת היצר... "משננער מבטן אמו", עד כדי כך מגיעים הדברים שאין נייטרליות, אין שום אפשרות להיות בלתי תלוי, תינוק הננער ממעי אמו, שם הלא לכאורה כבר הכל בלתי תלוי, הלא עדיין התינוק אינו יודע ולא כלום, אין לו כוונה לשום דבר, ובכל זאת מגלים לנו חז"ל שגם שם הוא איננו בלתי תלוי, גם שם יש מאבק, התלבטות, גם הבכי וגם הצחוק, הכעס וגם המנוחה הכל הנם כבר בתוך המאבק, אם בידיעה ואם שלא בידיעה, סבוך הוא כבר בשני הצדדים, פעם לזה ופעם לרעהו, כבר הנהו בתוך הקרב, עד כדי כך אין כל נייטרליות... (דעת תורה בראשית עמוד נו)