ויבואו האנשים על הנשים, כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש הניף תנופת זהב לה'. (שמות לה כא)
ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז, לכפר על נפשותינו לפני ה'. (במדבר לא נ)
ביום ההוא יסיר אד-ני את תפארת העכסים והשביסים והשהרונים. הנטיפות והשרות והרעלות. הפארים והצעדות והקישורים ובתי הנפש והלחשים. הטבעות ונזמי האף. המחלצות והמעטפות והמטפחות והחריטים. הגליונים והסדינים והצניפות והרדידים. (ישעיה ג יח)
...ואעדך עדי, ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך. ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך, ועטרת תפארת בראשך. ותעדי זהב וכסף ומלבושך שש ומשי ורקמה סלת ודבש ושמן אכלת ותיפי במאד מאד ותצלחי למלוכה. (יחזקאל טז יא)
א"ר ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף... (ברכות כד א)
נשיתי טובה... ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים. (שבת כה ב)
מאי בעיר של זהב, רבה בר בר חנה א"ר יוחנן ירושלים דדהבא כדעבד ליה רבי עקיבא לדביתהו... ואלו הן תכשיטי נשים, קטלאות נזמים וטבעות וטבעת בין שיש עליה חותם בין שאין עליה חותם ונזמי האף... (שם נט ב, וראה שם עוד)
...מאי פורענותיהם, כדדריש רבה בר עולא והיה תחת בושם מק יהיה, מקום שהיו מתבשמות בו נעשה נמקים נמקים, ותחת חגורה נקפה, מקום שהיו חוגרות בצלצול נעשה נקפים נקפים, ותחת מעשה מקשה קרחה, מקום שהיו מתקשטות בו נעשה קרחים קרחים, ותחת פתיגיל מחגורת שק, פתחים המביאין לידי גילה יהיו למחגורת שק, כי תחת יופי, אמר רבא היינו דאמרי אינשי חלופי שופרא כיבא... (שם סב ב)
לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת, רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו, וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי... מאי טעמא דר"א דאמר תכשיטין הן לו, דכתיב חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך, א"ל רב כהנא למר בריה דרב הונא האי בדברי תורה כתיב, א"ל אין מקרא יוצא מידי פשוטו. (שם סג א)
ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז, א"ר אלעזר עגיל זה דפוס של דדין, כומז זן דפוס של בית הרחם... אמר רב כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר חוץ מכבול ופאה נכרית... ורב מאי שנא הני, אמר עולא כדי שלא תתגנה על בעלה, כדתניא והדוה בנדתה, זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונים, עד שבא ר"ע ולימד אם כן אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה... (שם סד א וב)
ואלו עוברין בפסח... ר"א אומר אף תכשיטי נשים, זה הכלל כל שהוא ממין דגן הרי זה עובר בפסח... תכשיטי נשים סלקא דעתך, אלא אימא אף טיפולי נשים, דאמר רב יהודה אמר רב בנות ישראל שהגיעו לפרקן ולא הגיעו לשנים בנות עניים טופלות אותן בסיד, בנות עשירים טופלות אותן בסולת, בנות מלכים בשמן המור. (פסחים מב א וב)
או דכו במדוכה, א"ר יהודה אמר רב, ואיתימא ר' חמא בר' חנינא מלמד שירד להם לישראל עם המן תכשיטי נשים, דבר שנידוך במדוכה. (יומא עה א)
...מאי טעמא כי מטא מר למתא נפקא דביתהו דמר כי מיקשטא, אמר להו כדי שלא אתן עיני באשה אחרת. (תענית כג ב)
תנו רבנן אלו תכשיטי נשים, כוחלת ופוקסת ומעבירה סרק על פניה, ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של מטה, דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה. יתיב רב הונא בר חינגא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא, א"ל האלקים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה, דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא. (מועד קטן ט ב)
תנו רבנן אותה, פרט לכלה, דברי רבי יהודה, (דלא בעיא טבילה משום טומאת ביאה ראשונה).. אמר ליה הון בריה דרב נחמן לרב נחמן לימא קא סבר רבי יהודה התורה חסה על תכשיטי כלה (כחל ושרק שנותנת על פניה ואם תטבול יעבירום המים)... (יבמות לד ב)
...ואין מונעין תכשיטין מן הכלה (באבלות) כל שלשים יום... (כתובות ד א)
דתניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר... מאי דבר אחר, רב חסדא אמר זה תכשיט... (שם מח א)
...ושקויי, דברים שהאשה משתוקקת עליהן ומאי נינהו תכשיטין. (שם סה א)
החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה... מאי קופה, אמר רב אשי קופה של בשמים, ואמר רב אשי לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים (היו נוהגות להתקשט בבשמים). (שם סו ב)
המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינים יוציא ויתן כתובה, ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות שלשים יום. (שם ע א)
...אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש, ואלו הן נדרי עינוי נפש שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין ושלא אתקשט בבגדי צבעונין... ולא תתקשט ולא תאסר, אם כן קרו לה מנוולת... וכמה קצבה, אמר רב יהודה אמר שמואל י"ב חדש, רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עשר שנים, רב חסדא אמר אבימי רגל, שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל. (שם עא א וב)
ואלו דברים שהוא מפר דברים שיש בהן ענוי נפש... אם אתקשט ואם לא אתקשט... (שם עט א)
בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות... מאי עטרות כלות, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן עיר של זהב, תניא נמי הכי איזהו עטרות כלות עיר של זהב, אבל עושה אותה כיפה של מילת. (סוטה מא א)
רב אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה, אמר ליה בעינא תכשיטין, עבד לה... (קידושין לא ב)
עשרה תקנות תיקן עזרא... ושיהו רוכלין מחזרין בעיירות משום תכשיטי נשים כדי שלא יתגנו על בעליהם... (בבא קמא פב א)
...אמר להם בני בואו אומר לכם, שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה נגזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה... אלא כך אמרו חכמים... עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט, מאי היא אמר רב בת צדעא (שרגילות לסוד שם ולהשיר שערן)... (בבא בתרא ס ב)
תכשיטין למה הן אסורין, א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתרתן (להראותן) לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות. תני ר' חלפתא בן שאול אסור לשלחן (תכשיטין שאינן מלבוש גמור אלא עושין להתנאות בהן אסור לשלחן ביום טוב), הא ללבשן מותר. (שבת לג ב)
ר' חייא בשם ר' יוחנן בירית כל שהיא יחידית, כבלים כל שהשלשלת בנתים, ר' יהודה אומר בירית זו אצעדה, דמר רב יהודה ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה', אצעדה זו פרופסלה (מלשון צעד, תכשיט ברגל), צמיד שירייא, טבעת עיזקייאי, עגיל קדשייא (נזמים), וכומז יש אומרים זה טפוס של רחם, ויש אומרים זה טפוס של דדים, העכסים קורדיקייה (מנעל של עץ), כמה דתימר וברגליהם תעכסנה, השביסים שלטוניה (על המצח), כמה דאתאמר שביס של סבכה, הסהרונים עונקיה (ענקים לגרגרת), כמה דאת אמר ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם, הנטיפות שלמיני (קישור של מיני ניטוף העשויין להריח בהן), השירות שיראין, והרעלות בלנידייא (בגד שמשימות על ראשן ומכסות בו כל הפנים שאין נראה אלא העינים וקושרות מלמטה), הפארות כליליא, כמה דאת אמר פארכם על ראשיכם, והצעדות פרופסלה, הקישורים קרקישיה (פעמונים), ובתי הנפש תירגם עקילס אסטומובריאה דבר שניתן על בת הנפש (איסטומכא), והלחשים קדשיא, דברים שהוא נותן על בתי הלחישה, הטבעות היזקייא, ניזמי האף דבר שהוא נותן על גב החוטם, המחלצות פירזומטא (טליתות), המעטפות קולבין, ומעפרן (מיני עטיפות על הראש), סבניין רברבן, והחרטיין זונרין מציירין (מכנסים או כלי זיין או אזורות), ואולוסריקא מציירין (מלבוש מזהב מצוייר), הגיליונים גלגלייה (אבנט, ויש מפרשין חוטין של משי) הסנינים סדיניא, הצניפות אולרייא (בגד גדול שמצנפין בו הראש), כמה דתימר ואומר ישימו הצניף הטהור על ראשו, הרדיקים לסוטה (רדיד של זהב שמכבנין בהם הסרבל שהאשה מתעטפת בו. (שם לו ב)
...וכל תכשיטי אשה טמאים, עיר של זהב קטליות נזמים וטבעות וטבעת בין שיש לה חותם ובין שאין לה חותם ונזמי האף, קטלה שחוליות שלה של מתכות בחוט של פשתן או של צמר נפסק החוט החוליות טמאות, שכל אחת ואחת כלי בפני עצמה, חוט של מתכות וחוליות של אבנים טובות ומרגליות ושל זכוכית נשתברו החוליות והחוט בפני עצמו קיים טמא, שירי קטלא כמלוא צואר קטנה, ר"א אומר אפילו טבעת אחת טמאה, שכן תולין בצואר. (כלים יא ח, וראה שם עוד)
א"ר שמלאי מצינו שהקב"ה מברך חתנים ומקשט כלות... מנין ויבן ה' אלקים את הצלע. (בראשית ח טו)
רבי איבו ואמרי לה בשם ר' בנייה והוא תני לה בשם ר"ש בן יוחאי קישטה ככלה ואחר כך הביאה לו, אית אתרין דקריין לקלעתא בנייתא. אמר ר' חמא ב"ח את סבור שמתחת חרוב אחד או שקמה א' הביאה לו, אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין אחר כך הביאה לו, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ח) בעדן גן אלקים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה... (שם יח ב, וראה שם עוד)
ותצחק שרה... אמרה האשה הזו כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטים נאים, ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה, תכשיטים, המד"א (יחזקאל ט"ז) ואעדך עדי... (שם מח כ)
דבר אחר אז ישיר משה, הדא הוא דכתיב (שיר ד') אתי מלבנון כלה, א"ר לוי בנוהג שבעולם כלה מקשטין ומבשמין אותה ואחר כך מכניסין אותה לחופה, והקב"ה לא עשה כן, אלא אמר לכנסת ישראל אתי מלבנון כלה, מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה. (שמות כג ו)
...ויתן אל משה ככלותו, א"ר לוי ארשב"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים. (שם מא ו)
...דא"ר אבין רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמים. (אסתר ג)
...ומה צואר רוב תכשיטין תלויין בו, כך כהונה מבית המקדש, לויה מבית המקדש... (שיר ד יא)
ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שעשו ישראל במדבר, ר' יוחנן אמר מן הבאר, הדא הוא דכתיב מעין גנים באר מים חיים. ר' אבהו אמר מן המן, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך, ממה שנתון תחת השן ממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר. (שם ד כט)
ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת, כך שנו רבותינו לא תצא אשה בעיר של זהב ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצאה בהן לרשות הרבים חייבת חטאת, אבל לתוך חצרה פטורה, רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה, ופגם הוא לאשה, שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה, שאין נותנין פרצה לפני הכשר ביותר לפני הגנב... (וישלח ה)
...וכשם שקראתי אתכם כלה, אף התורה קשטתיה ותקנתיה ככלה, היא וכל כלי ארגליא שלה, מקרא משנה תלמוד הלכות אגדות ונתתיה למשה ככלה. (תשא יח)
...מכאן אמרו כל המנוולת עצמה בימי נדותה רוח חכמים נוחה הימנה, וכל המתקשטת עצמה בימי נדתה אין רוח חכמים נוחה הימנה. (פרק ב א)
וכן הוא אומר התקוששו וקושו (צפניה ב') אם תרצה לקשט את אחרים קשט עצמך תחלה ואחר כך קשט אחרים. (מזמור נג)
רבי יהודה אומר בנות ישראל ודאי על שאול בכינה, שבשעה שהיו בעליהן יוצאין למלחמה היה זנן ומפרנסן ומלבישן שני עם עדנים, מכאן שאין תכשיטין נאין אלא לגוף מעודן. (פרשה כה)
ויקח אחת מצלעותיו, לפיכך האשה צריכה תיקון תכשיטין וריחות ובשמים ולא האיש, כי האיש נברא מן האדמה, והאדמה אין צורך לבשמה, אבל הבשר צריך מלח ובשמים שלא תסרח. (בראשית ג כא)
עכסים - נעלים, שביסים - סבכה לתכשיטי הראש, נטיפות - ענק או מרגליות חרוזות נוטפות על החזה. שרות - צמידי זרוע, רעלות - צניפות מכסות הכל חוץ מהעין... (ישעיה ג יח)
הפארים - כמו פארי המגבעות, קשורים - לקשר שערות ויש מוזהבים. בתי נפש - נגד הלב. לחשים - נגד האוזן. מחלצות - כתונת... חריטים - דפוס בית הרחם, מחוך. (שם שם כ)
חח - באוזן, ונזם - באף, וטבעת - באצבע, וכומז - בזרוע. (שמות לה כב)
שרות - באזנים, קשורים בגרון, לחשים - כתבים בזהב וכסף על דרך לחישה. (ישעיה ג יח וכ)
וכן התקינו... וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב משיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהן כדי שלא יהיה תכשיט שלם... (תעניות ה יג)
וכן מחייבין אותו ליתן לה תכשיטים, כגון בגדי צבעונין להקיף על ראשה ופדחתה ופוך ושרק וכיוצא בה כדי שלא תתגנה עליו.
במה דברים אמורים בעני שבישראל, אבל בעשיר הכל לפי עשרו, ואפילו היה ראוי לקנות לה כלי משי ורקמה וכלי זהב כופין אותו ונותן, וכן המדור לפי עשרו והתכשיט וכלי הבית הכל לפי עשרו... (אישות יג ד)
האשה שהלך בעלה ופסקו לה בית דין מזונות וכסות וכלי בית ושכר מדור אין פוסקים לה תכשיט, שהרי אין לה בעל שתתקשט לו. אבל מי שנשתטה בעלה או שנתחרש פוסקין לה תכשיט...
המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין בעניות שנה אחת יקיים יתר על כן או יתיר את נדרו או יוציא ויתן כתובה, ובעשירות ל' יום יקיים יתר על כן יתיר את נדרו או יוציא ויתן כתובה. (שם שם ז)
אין בעל חוב גובה לא מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועים שצבען לשמן... אבל בגדי שבת והמועד גובה אותן בעל חוב, ואין צריך לומר אם היו בהם טבעות וכלי זהב או כסף שהכל לבעל חובו. (מלוה ולוה א ה)
ואין לך ראוי לטעות כי מה שאמר מטה מוצעת ואשה מקושטת שהכונה פה אל תאות האדם... ומה שאמר ואשה מקושטת אין הכונה פה גם כן כי בשביל כך מתאוה לתשמיש, שאל תטעה בדברים אלו, רק כי תכשיטי האשה ראוים לה, כמו שאמרו (כתובות נ"ט ב') אין אשה אלא לתכשיטה, וכן אמרו (ברכות ס"א א') על ויבן את הצלע, מלמד שקלעה ופרכסה והביאה לאדם, שמזה תראה כי ראוי לאשה תכשיטין... ולפיכך אין לעם הארץ טוב בתכשיטי אשה, כי חבורו הוא מצד תאות המשגל וחומרו, אבל התלמיד חכם שאין בו דבר זה, וחבורו לאשתו מסולק מן פחיתות החמרי והגנות ראוי לו אשה מקושטת לפי מדריגתו והוא שרוי בטובה בענין זה, כי דבר זה מגיע אל מדריגתו שהוא תלמיד חכם, ובמדריגה זאת שייך טובה. ויש לך לפרש כפשוטו לגמרי כאשר תרצה... (חידושי אגדות שבת כה ב)
המלבושים והקישוטים לא הזהירה התורה על יפיים או על תבניתם אלא שלא יהיה בהם כלאים ויהיה בהם ציצית, ואז כולם מותרים. אמנם מי לא ידע שמלבישת הפאר והרקמה תמשך הגאוה וגם הזנות יגבל בה מלבד הקנאה והתאוה והעושק הנמשכים מכל מה שהוא יקר על האדם להשיגו... (מסילת ישרים פרק יג)
כי לוית חן הם לראשך - הענין כי בימיהם היו עושים לנשותיהם תכשיטים לפי מעשיהן, כמו שמצינו שאמרה דביתהו דרבן גמליאל לרבן גמליאל שיעשה לה טבלא של זהב, ואמר לה לא עבדית כדביתהו דרבי עקיבא. והיו עושים שני מיני תכשיטים, לראש ולצואר, והיינו לבעלת שכל ולבעלת מעשים טובים. ודרך לעשות תכשיט הראש מחתיכה אחת, דוגמת השכל שהוא אחד, ועל הצואר מחתיכות הרבה, דוגמת המעשים שכל מצוה היא בפני עצמה, וכן התורה והמצות עצמן הן תכשיטים לראש ולגוף... (משלי א ט)
נזם זהב - התכשיט ייפה רק מי שמוכן לקבל היופי מצד עצמו, אבל את פני החזיר המלוכלכים לא ייפה כי אם גם הנזם יתלכלך, וכן מי שמדותיו רעות ועלילותיו נשחתות התורה והמדעים שלמד מגנים אותו. (משלי יא כב)