תלמיד חכם

(ראה גם: זקן, חכם, צדיק, רב)

מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ויראת מאלקיך אני ה'. (ויקרא יט לב)

זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. (דברים לב ז)

כי הנה האדון ה' צב-אות מסיר מירושלים ומיהודה משען ומשענה, כל משען לחם וכל משען מים. גבור ואיש מלחמה, שופט ונביא וקוסם וזקן. שר חמשים ונשוא פנים, ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. (ישעיה ג א)

הכהנים לא אמרו איה ה' ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי, והנביאים ניבאו בבעל ואחרי לא יועילו הלכו. (ירמיה ב ח)

זהר:

על דרך זה הם התלמידי חכמים שנפרשים מנשותיהם כל ימות השבוע כדי שלא יתבטלו מעסק התורה, זווג העליון מזדווג בהם והשכינה אינה מסתלקת מהם, כדי שיהיו זכר ונקבה. כיון שנכנס השבת, צריכים תלמידי חכמים לשמח לנשותיהם בשביל כבוד זווג העליון, כי גורמים זווג עליון להשפעת נשמות כנ"ל, וצריכים לכוון לבם ברצון רבונם כמו שאמרו. (בראשית ב רכט)

חכמים חשובים יותר מנביאים בכל זמן, כי נביאים, פעמים שורה עליהם רוח הקודש ופעמים לא, וחכמים לא הוסר מהם רוח הקדש אף רגע אחד, והם יודעים מה (שהוא) למעלה ולמטה ואינם צריכים לגלות. אמר ר' יוסי, הכל הוא חכמה וחכמת ר' אלעזר על כולם. ר' אבא אמר, אם לא חכמים לא ידעו אנשים תורה מה היא, ומה הן המצות של רבון העולם, ולא היה הפרש מרוחו של האדם אל רוח הבהמה. (שמות פד)

אמר לו דבר זה בארוהו החברים, ולא פרשו הדבר. כה אמר ה' לסריסים, מי הם סריסים, אלו הם החברים העוסקים בתורה ומסרסים עצמם כל ששת ימי השבת ועוסקים בתורה, ובליל שבת מזרזים עצמם בזווג שלהם, משום שיודעים סוד העליון, בשעה שהמטרוניתא מתחברת בהמלך... (יתרו תבע, ועיין שם עוד)

ומשום זה תואנה מצאו המרכבות שלו, (של הס"א) לרבנן, והוא החיכוך שלהם שמתחככים בבגדי רבנן תמיד, לירכים ולבגדיהם, כי אלו ב' דברים היו של הס"א, וכל (כעסם) הוא מפני שגזלו אותם ממנו. אין להם תואנה אלא לרבנן, ומשם זה אלו הבגדים של רבנן שבלו, הוא מחיכוך שלהם, ואלו הברכים שעיפו מהם הוא ודאי, ומשלהם היו, ועל כן לוקחים תואנה מהם. וממה שהוא מהם, ומבקשים מרבנן משום שהם הכלל של יושב אהלים ההוא, (יעקב), ועל כן אין עלילה בלי סבה, ועל כן אין דבר בלא דין ומשפט, וכל דבר חוזר למקומו. (משפטים שלח)

אבל תלמידי חכמים כולם רשומים (למעלה), מהם בכסא, (שהוא המלכות), ומהם במלאכים, בארבע החיות הנושאות את הכסא. מהם בככבים ומזלות, ומהם רשומים במדות, (בספירות), שהקב"ה נודע בהם, ואלו העוסקים בתורה ומצות לשם הקב"ה ושכינתו, שלא על מנת לקבל פרס, אלא כבן המחויב בכבוד אביו ואמו, זה מתקשר ודאי ונרשם בעמוד האמצעי (שהוא הקב"ה), ושכינתו כאלו היו בו אחד. ומי שיש בו תורה בלא מצוה, או מצוה בלא תורה, כביכול, כאלו היו בו בפרוד. אבל בזה וזה (בתורה ומצוה) הוא כאילן שענפיו מפרדים לימין ושמאל, והאילן הוא היחוד של שניהם באמצע... (שם תס)

ומבחינה אחרת, אפילו (התורה והארון) שבעולם הזה מראה שהכל אחד דיו ועץ, (כמו הקב"ה ושכינתו), כי דיו נעשה מתפוחים שהם עץ... ועוד דיו (היינו האותיות) הוא שחור מבחוץ ולבן מבפנים, וכך הם בעלי תורה וחכמים שהם שחורים בעולם הזה שהוא מבחוץ והם יפים בעולם הבא שהוא מבפנים, ומשום זה דיו הוא לשון דיו לעבד להיות כרבו... (תרומה תקצה)

כעין זה כתוב בתורה, כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה, שזה מלמד לזה וזה מלמד לזה, ונעשו משולבים זה בזה, זה נוטל שלו ושל חבירו, זה נוטל שלו ושל חבירו, (דהיינו שכרו ושכר חבירו שלומד עמו) ומשולבים זה וזה... (שם תתכח)

ואם תאמר הרי יש כעס חכמים, כעסם של חכמים טוב הוא לכל הצדדים, כי למדנו, שהתורה אש היא, והתורה מרתיחה אותו, שכתוב הלא דברי כאש נאם ה', כעס חכמים הוא בדברי תורה, כעס חכמים הוא לתת כבוד לתורה והכל לעבודת ה' הוא, לכך נאמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא א-ל קנא... (תצוה נז)

שאמר ר"א כל אלו החברים שאינם אוהבים אלו את אלו מסתלקים מן העולם טרם שמגיע זמנם. כל החברים בימיו של ר"ש אהבת נפש ורוח היתה ביניהם, ומשום זה בדורו של ר' שמעון, היו (הסתרי תורה) בגלוי, שהיה ר"ש אומר, כל החברים שאינם אוהבים זה את זה גורמים (לעצמם) שלא ללכת בדרך הישר. ועוד שעושים פגם בה, (בתורה), כי התורה אהבה ואחוה ואמת יש בה... החברים צריכים להיות כמוהם, ולא לעשות בהם פגם, (שאם יחסר בהם האהבה פוגמים בערכם למעלה, באברהם יצחק יעקב שה"ס חג"ת). (כי תשא נד)

ומהו הסבל שהעם הארץ (צריך לסבול) את התלמיד חכם, הוא כי התלמיד חכם הוא כיום השבת, שהוא צריך להיות כמי שאין לו משלו, (כי ימות החול מכינים לשבת, ובשבת אין כלום), ואם עם הארץ סובל אותו בכספו ונוהג עמו לעשות רצונו, לשמש אותו, ולהתנהג במצות כפי רצונו, יתקיים בו אדם ובהמה תושיע ה', יושיע לו בשוד ומגזלה, יושיע לו ממלאך המות שלא ישלוט עליו וישחט אותו בסכין פגום שלו, וכל מה שנשחט בסכין פגום הוא נבלה.

ונפש של תלמיד חכם נקראת שבת המלכה, שהיא נפש היתירה של שבת והעונג שלה הוא נשמת חיים ורוח שכלי, שהם נשמה יתירה נשמת כל חי ורוח יתירה על נשמה רוח ונפש, שהם עבדים השולטים בגוף בימות החול... (צו סא, ועיין שם עוד)

וכך הם תלמידי חכמים שהם בניהם של המלך והמלכה, (שהנפש שלהם היא של המלכות ואצילות, והרוח שלהם הוא מז"א דאצילות כנ"ל), הם נקראים שבתות וימים טובים, כי אינם בעלי מלאכה כשאר עבדים שהם בניהם (של ג' עולמות בי"ע שהם) חולין. השכר שלהם בעולם הזה ובעולם הבא, הוא לענג אותם בכל מיני מאכל ומשתה ולכבדם בלבושים יפים כמו השבת, שנאמר בו כבדהו בכסות נקיה, כל מה שעושה האדם לכבוד שבתות וימים טובים יש לעשות להם.

ומי שמחלל שבת חייב סקילה, וכן מי שמשתמש בעטרה, חלף, וכך הוא המשתמש במי ששונה הלכות שמחלל תורתו, וכל שכן המבזה אותו, שהוא כאלו מבזה שבתות ומועדים והעמידו בעלי המשנה כל המבזה את המועדות כאלו כופר בעיקר.

וכמו כל הכלים של בית המקדש שנקראים קדש, כך כל אלו המשמשים את תלמידי חכמים נקראים קדש. ותלמידי הרב, שהם כנגד אברי הגוף (של הרב) נקראים קדש קדשים... (שם סה, ועיין שם עוד)

דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם, כך הם ראשי הישיבה אינם צריכים שחיטה (בשעת מיתתם, כשאר בני אדם שנשחטים בחרבו של מלאך המות), אלא שנאמר בהם ויגוע ויאסף אל עמיו, מה דגת הים בחיתם בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה חיותם בתורה, ואם נפרדים מן התורה מיד מתים, תנאי המשנה מגודלים בהתורה כדגת הים בים, ואם אלו שביבשה עולים למים ואינם יודעים לשוט, הם מתים. אבל אדם, שהם בעלי קבלה, הוא למעלה מכולם, ונאמר בו וירדו בדגת הים ובעוף השמים.

כי אלו בעלי המשנה הם תנינים, התנין הגדול נחש בריח, כנגד והבריח התיכון בתוך הקרשים, (שה"ס ת"ת), ובזמן שהתנינים בעלי המשנה יש בהם מחלוקת, ומקשים זה לזה, בולע (אחד) לחבירו, אם זה הוא תלמיד קטן שלא הגיע להוראה ומורה, (שהוא) חייב מיתה, ואם הם שוים זה לזה, ויש בהם מחלוקת וקושיא, נאמר בהם (לבסוף) ואת והב בסופה, והעמדנו אהבה בסופה. (שמיני קיח)

דבר אחר הנה מה טוב ומה נעים וגו', אלו הם החברים בשעה שיושבים יחד, ואינם נפרדים זה מזה, מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה, ולאחר כך חוזרים להיות באהבת אחוה, הקב"ה מהו אומר (עליהם), הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, גם בא לכלול עמהם השכינה, ולא עוד אלא הקב"ה מקשיב לדבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם, זה שכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו וגו'.

ואתם החברים שבכאן, כמו שהייתם בחביבות באהבה מקודם לכן, גם מכאן ולהלאה לא תתפרדו זה מזה, עד שהקב"ה ישמח עמכם ויקרא עליכם שלום, וימצא בזכותכם שלום בעולם, זה שכתוב למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך. (אחרי סה)

פתח ר' יוסי ואמר, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה, יונתי זו היא כנסת ישראל (שהיא המלכות), מה יונה אינה עוזבת את בן זוגה לעולם, כך כנסת ישראל אינה עוזבת את הקב"ה לעולם. בחגוי הסלע, אלו הם תלמידי חכמים, שאינם נמצאים במנוחה בעולם הזה, (וכמו שמסתירים את עצמם בחגוי הסלע מפני אויביהם), בסתר המדרגה, אלו הם תלמידי חכמים הצנועים, (המסתירים מדרגתם מפני בני אדם), שבהם חסידים, יראי הקב"ה, שהשכינה אינה סרה מהם לעולם, אז, הקב"ה תובע מכנסת ישראל בשבילם, ואמר, הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב, כי אין קול נשמע למעלה, אלא הקול של אלו העסוקים בתורה.

ותאנא כל אלו העוסקים בתורה בלילה נחקקת צורתם למעלה לפני הקב"ה, והקב"ה משתעשע בהם כל היום ומסתכל בהם וקול ההוא עולה ובוקע כל הרקיעים עד שעולה לפני הקב"ה, אז כתוב, כי קולך ערב ומראך נאוה. ועתה הקב"ה חקק צורת ר"ש למעלה, וקולו עולה למעלה למעלה, ומתעטר בכתר הקדוש, עד שהקב"ה מתעטר בו בכל העולמות ומשתבח בו, עליו כתוב, ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (שם צב)

אמר רעיא מהימנא (שהוא נשמת משה רבנו), בזמן ההוא, (קודם ביאת המשיח), אלו בעלי המשנה, בעלי החכמה העליונה, בעלי קבלה, בעלי סודות התורה, השעה דחוקה להם, (שאין להם ממה להתפרנס), וזהו שאמר, כאיל תערג על אפיקי מים, שהם (דהיינו בעלי החכמה הנ"ל) אפיקי מים של התורה אל השכינה, (כי התורה נקראת מים), ואין תורה אלא העמוד האמצעי, (דהיינו ז"א קו האמצעי), כי אלו אפיקי מים, (שהם בעלי החכמה הנ"ל שמהם תצא תורה, שהיא מים), הם בצער ביגון בעניות, ואלו הם חבלים וצירים של היולדת, שהיא השכינה, שנאמר בה ותגל יולדתך, ובאלו חבלים תהיה, (דהיינו) בצער שלהם...

בזמן ההוא, היא נפתחת להוליד את המשיח, בשביל החבלים והדחק של הצדיקים בעלי מדות, בעלי סודות התורה, בעלי בושם וענוה, בעלי יראה ואהבה, בעלי חסד, אנשי חיל יראי אלקים, אנשי אמת ושונאי בצע, שהשעה דוחקת אותם. וזהו שהעמידו בעלי המשנה, דור שבן דוד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, ויראי חטא ימאסו, וחכמת סופרים תסרח ותהא האמת נעדרת, והגפן תתן פריה והיין ביוקר... (שם ריא, ועיין שם עוד)

ובכל מקום, כבוד חכמים ינחלו, והעמידוהו רבנן, אין כבוד אלא תורה (שהוא ז"א הנקרא תורה), משם שאלו ל"ב אלקים שבתורה הם הכבוד שלו, (כי כבוד בגימטריא ל"ב שה"ס החכמה כנ"ל), ואלו החכמים שבתורה, שהם חכמים בחכמה, יורשים כבוד זה, (שהוא המוחין דל"ב אלקים), ולא הכסילים שעליהם נאמר וכסילים מרים קלון, ומאין לנו, שמי שאינו יודע בתורה נקרא כסיל, שכתוב וכסיל לא יבין את זאת, ואין זאת אלא תורה, שכתוב וזאת התורה אשר שם משה... (קדושים לה)

רבי יוסי פתח... אבל במקרא הזה יש להעיר בו, שכתוב, מפני שיבה תקום וגו', מפני שיבה, היינו מפני שיבה אורייתא סתם תקום, מכאן שאדם צריך לקום מפני ספר תורה, וכך (עשה) רב המנונא סבא, כשהיה רואה ספר תורה היה קם מפניה, ואמר מפני שיבה תקום, כעין זה צריך האדם לקום מלא קומתו לפני תלמיד חכם, משום שהוא נמצא בצורה הקדושה העליונה, רומזה לכהן הקדוש העליון (שה"ס אבא עלאה שנקרא זקן), שכתוב והדרת פני זקן, שהוא בעולם, (דהיינו הת"ח שהוא עמך בעולם, הרומז על זקן העליון, שהוא אבא עלאה). אמר ר' שמעון מכאן רמז לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה, (כלומר, שצריכים לקום מפני ספר תורה, שהיא תורה שבכתב, וצריכים לקום לפני תלמיד חכם, שהוא בחינת תורה שבעל פה). (שם קלא)

שבעלי קבלה ובעלי מדות, (הדבקים במדותיו של ז"א) הם מצד עץ החיים, (שהוא ז"א הנקרא אדם), שאר העם, הם מצד עץ הדעת טוב ורע, שהם איסור והיתר, (שהוא המלאך מטטרון הנקרא כן, והוא מרכבה אל המלכות שנקראת משנה, והוא כולל ד' חיות הקדש). ומשום זה מן הבהמה, המאכל שלהם הוא עומר להם שעורים, שכתוב וימד שש שעורים וישת עליה, (שה"ס) התורה שבעל פה של ששה סדרי משנה, אבל אלו שהם מעץ החיים, (שהם בעלי קבלה), הם אדם, שהתורה שלהם, הוא לחם הקב"ה, (דהיינו מאכל של ז"א הנקרא אדם), זה שאמר לכו לחמו בלחמי, והיינו שתי הלחם. שמחו כל התנאים והאמוראים, ואמרו, מי יעמוד לפני סיני, (דהיינו לפני רעיא מהימנא שנקרא סיני). (אמור רע"מ קפו)

שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מצד הטוב, שאוכלים טהרה כשר היתר, ולא מערב רב, שאוכלים טומאה פסול איסור... ובזמן שאילן טוב ורע שולט, שהוא חולין דטהרה וחולין דטומאה, אלו החכמים הדומים לשבתות ויום טוב אין להם אלא מה שנותנים להם אלו אנשי חולין כמו יום השבת שאין לו אלא מה שמתקנים לו בימי החול.

ובזמן ששולט עץ החיים נכנע האילן של טוב ורע, ולא יהיה לעמי הארץ אלא מה שיתנו להם תלמידי חכמים, ונכנעים תחתיהם (עמי הארץ) כמו שלא היו בעולם... (נשא רע"מ צב)

ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, והערב רב מחרימים אותם ביניהם, ובמקומות רבים אין נותנים להם רק דבר קצוב באופן שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם, ואפילו חיי שעה. וכל החכמים ואנשי חיל ויראי חטא (נמצאים) בצער בדוחק וביגון, ונחשבים ככלבים... (שם קג)

כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, היינו בעלי מקרא, בכל עץ, היינו בעלי משנה, שהם כאפרוחים המקננים בענפי האילן. ויש אומרים בכל עץ אלו הם ישראל, שנאמר בהם כימי העץ ימי עמי, או על הארץ, הם בעלי תורה, שנאמר בהם על הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל. אפרוחים, אלו הם פרחי כהונה. או ביצים, אלו הם שמזין הקב"ה מקרני ראמים עד ביצי כנים. והאם רובצת על האפרוחים, היינו בזמן שהיו מקריבים קרבנות, (אז) מה כתוב, לא תקח האם על הבנים, (כלומר שלא תפריד חיבור האם שהיא השכינה עם הבנים שהם ישראל). (פנחס רע"מ תשנא)

ועל שם השדים הבאים מזה, (דהיינו משד הנהפך למלאך כנ"ל), העמידו בעלי המשנה, שיש מהם כמלאכי השרת, שהם תלמידי חכמים היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות, והם בצורתם בארץ, שהם בעלי הפילוסופיא, אצטגניני ישראל, היודעים מה שהיה ומה שעתיד להיות (על פי) האותות של החמה והלבנה והליקוי שלהם, וכל כוכב ומזל יודעים, מה שמראה בעולם.

ויש מהם (מהשדים) כבהמה, שהם פרים ורבים כבהמה, הצורה שלהם למטה (בארץ) הם עמי הארץ, והעמידו בעלי המשנה שהם שקץ ובנותיהם שרץ... והם שונאים תלמידי חכמים בעלי משנה, שהם מלאכי השרת ממש. ומשום זה העמידו בעלי המשנה על האדם אם יהיה כמלאך ה' צב-אות יבקשו תורה מפיהו, (כי תלמידי חכמים הם כמלאכי השרת ממש). (תצא לב)

המצוה שלאחר זו, לדון בדיני חגבים, שלמדנו דגים וחגבים אינם צריכים שחיטה, אלא אסיפתם היא המתרת אותם, כך בעלי המשנה אינם צריכים שחיטה (ממלאך המות), אלא שנאמר בהם ויגוע ויאסף אל עמיו, מה דגי הים חיותם בים, אף תלמידי חכמים בעלי המשנה חיותם בתורה, ואם נפרדים מן התורה, מיד מתים, (שהם) התנינים שבמשנה, שבה גדלים תניני הים. ואם אלו שביבשה, (כלומר שאין בהם תורה), יפלו למים, (דהיינו לתורה), ואינם יכולים לשוט, (דהיינו תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה), הם מתים, אבל אדם שהם בעלי הקבלה, הם למעלה מכולם, בהם נאמר וירדו בדגת הים ובעוף השמים, שהם בעלי המשנה התנינים... (שם נח)

אמר לו ודאי בכל מקום שישראל שורים הקב"ה ביניהם, ובכל מקום שחכמי הדור הולכים, הקב"ה הולך עמהם, שכתוב, כי מלאכיו יצוה לך וגו', מאין לנו, שכתוב ויעקב הלך לדרכו וגו' ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה, עתה נתחבר יחד ונלך בדרך שאני יודע שאנו הולכים למקום אחד, לקבל פני השכינה... (האזינו רכג)

ומבמות הגיא העמידוהו, אבל תא חזי, כשאדם נתדבק בתורה ויושב ברום העולם, הוא צריך להשפיל עצמו, כדי שהיצר הרע, שהוא הקטגור המקטרג עליו, לא ישלוט בו, להסירו (מן הדרך), ועל כן ומבמות הגיא (אשר בשדה מואב, מחמת התעלות הגדולה) הוא צריך לעשות (עצמו שפל) כגיא, כדי שיפרד ממנו אותו שיושב בשדה מואב, ודאי, הוא היצר הרע שנקרא לוט ושוכן במואב, משום שדבקותו הראשונה להוציא פירות של מעשים רעים בעולם היתה במואב... (זהר חדש חקת כא)

פתח ר' נהוראי ודרש, וחכך כיין הטוב הולך דודי למישרים, וחכך, אלו תלמידי חכמים, שהם כיין הטוב, מה היין הטוב עומד כאן וריחו הולך למרחוק, אף תלמידי חכמים הם במקום אחד, ותורתם הולכת למרחוק בכל מקום.

ואף כשהם בקבר, שפתותיהם דובבות תורתם. זה שאמר דובב שפתי ישנים, כל שכן במקום שעומדים עמודי עולם, על אחת כמה וכמה, כי אפילו מלאכי השרת אין להם כח לעמוד בפניהם. (שם רות תצג)

...והככבים אלו הם המשכילים שהיו בארץ הקדושה, כל אלו התנאים והאמוראים שכל העולם עומד בזכותם, כי כשהיו עומדים ביחד, היה אומר אדם לחבירו, מתוך מלה זו שפרחה מפיו, אני רואה מה שיהיה ביום הזה או למחר כך וכך. (שם איכה פז)

ספרא:

...או יש לך אדם שאינו לומד ואינו עושה ומואס באחרים אבל אינו שונא את החכמים, תלמוד לומר ואם את משפטי תגעל נפשכם... סוף שהוא שונא את החכמים... (בחקותי פרשה ב)

ספרי:

...כך תלמידי חכמים למד שנים או שלשה דברים ביום, שנים ושלשה פרקים בשבת, שתים ושלוש פרשיות, נמצא עשיר לאחר זמן, ועליו נאמר וקובץ על יד ירבה... כך תלמיד חכם יושב ומדקדק בדברי תורה ומברר דברי תורה ומשקלם, איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר, איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר. רבי יהודה אומר תלמיד שכוחו יפה דומה לספוג שהוא סופג את הכל, שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צורכו, זה שהוא אומר דין ששנה לו רבו... רבי עקיבא אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך, בור תחילתו אין יכול להוציא טפת מים מאיליו, לא היה אלא מה שבתוכו, כך תלמיד חכם לא למד מתחילתו כל דבר לא שנה אלא מה שלמד, ונוזלים מתוך בארך, מה באר מתמלאת מים חיים מכל צדדיה, כך באים תלמידים ולומדים הימינו, וכן הוא אומר יפוצו מעיינותיך חוצה, נמשלו דברי תורה למים, מה מים חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם, שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא... (עקב מח)

...כך תלמידי חכמים אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות או עד שיתמנה פרנס על הציבור. (האזינו שו)

תלמוד בבלי:

א"ר יהושע בן לוי אף על פי שקרא אדם קריאת שמע בבית הכנסת מצוה לקרותו על מטתו... אמר רב נחמן אם תלמיד חכם הוא אין צריך, אמר אביי אף תלמיד חכם מיבעי ליה למימר חד פסוקא דרחמי, כגון בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' א-ל אמת. (ברכות ד ב)

...אמר רבא האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו (מהמזיקין) הוי, הני ברכי דשלהי מנייהו, הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו, הני כרעי דמנקפן מנייהו. (שם ו א)

א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין. (שם י ב)

ואמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא... אמר רבא אם תלמיד חכם הוא צריך שיחלה עצמו עליו... אלא מהכא ואני בחלותם לבושי וגו' (שם יב ב)

רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובין התלמידים העוסקים בתורתך בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה, וכל העוסקין שלא לשמה יהי רצון שיהו עוסקין לשמה. (שם טז ב)

מרגלא בפומיה דאביי, לעולם יהא אדם ערום ביראה, מענה רך משיב חמה, ומרבה שלום עם אחיו ועם קרוביו ועם כל אדם ואפילו עם נכרי בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ויהא מקובל על הבריות... מרגלא בפומיה דרבא תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו ובאמו וברבו ובמי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין... כי הוו מפטרי רבנן מבי רב חסדא ואמרי לה מבי ר' שמואל בר נחמני אמרו ליה הכי, אלופינו מסובלים וגו', רב ושמואל ואמרי לה רבי יוחנן ור' אלעזר, חד אמר אלופינו בתורה ומסובלים במצות, וחד אמר אלופינו בתורה ובמצות ומסובלים ביסורים... (שם יז א)

אמר רבי יהושע בן לוי כל המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהנם, שנאמר והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי האון שלום על ישראל... תנא דבי ר' ישמעאל אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה, שמא סלקא דעתך, אלא ודאי עשה תשובה. והני מילי בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למריה. (שם יט א)

...ומאן דתני לחשה כדי שלא יהו תלמידי חכמים מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים. (שם כב א)

והאמר רב הונא תלמיד חכם אסור לו לעמוד במקום הטנופת לפי שאי אפשר לו לעמוד בלי הרהור תורה. (שם כד ב)

תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא, אמר להם הזהרו בכבוד חבריכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים... (שם כח ב)

א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. (שם לד ב)

תנו רבנן ששה דברים גנאי לו לתלמיד חכם, אל יצא כשהוא מבושם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה ואל יצא במנעלים המטלאים ואל יספר עם אשה בשוק ואל יסב בחבורה של עמי הארץ ואל יכנס באחרונה לבית המדרש, ויש אומרים אף לא יפסיע פסיעה גסה ואל יהלך בקומה זקופה ולא יצא כשהוא מבושם לשוק... אמר רב ששת לא אמרן אלא בבגדו אבל בגופו זיעה מעברא ליה, אמר רב פפא ושערו כבגדו דמי, ואמרי לה כגופו דמי... (שם מג ב, וראה שם עוד)

אחרים אומרים אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. (שם מז ב)

...ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו, כיצד, רבי אומר ובטובו הרי זה תלמיד חכם, ומטובו הרי זה בור.... (שם נ א, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות... מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן, שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו... אמר רב יהודה שלשה צריכין שימור... ויש אומרים אף תלמידי חכמים בלילה. (שם נד ב)

פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה... תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת כמה וכמה... דאמר ר' יוסי ברבי חנינא מאי דכתיב חרב על הבדים ונואלו, חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמטפשים, כתיב הכא ונואלו, וכתיב התם אשר נואלנו, ולא עוד אלא שחוטאים...

פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש... המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. (שם סג ב)

ואמר רבי אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה, שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים, וכי לפני אלקים אכלו, והלא לפני משה אכלו, אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה. (שם סד א)

אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, אל תיקרי בניך אלא בוניך... (שם)

תנו רבנן שעה ראשונה מאכל לודים... ששית מאכל תלמידי חכמים... (שבת י א)

ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב תחת ישמעאל ולא תחת נכרי, תחת נכרי ולא תחת חבר, תחת חבר ולא תחת תלמיד חכם (אם יקניטנו יענישנו)... (שם יא א)

אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים... רב הונא הוה רגיל דהוה חליף ותני אפתחא דרבי אבין נגרא, חזא דהוה רגיל בשרגי טובא, אמר תרי גברי רברבי נפקי מהכא, נפקי מינייהו רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין... אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, ואי לאו בר הכי הוא משתמען מיליה כצורבא מרבנן. (שם כג ב)

נשיתי טובה... ר' אבא אמר זו מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמידי חכמים. (שם כה ב)

והאמר רב גידל אמר רב כל תלמיד חכם שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר תכוינה, שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר, אל תקרי מור עובר אלא מר עובר, אל תקרי שושנים אלא ששונים... (שם ל ב, וראה שם עוד)

...עכשיו שהיית עמנו ונמנית עמנו יאמרו זונות מפרכסות זו את זו תלמידי חכמים לא כל שכן... (שם לד א)

א"ר ירמיה א"ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב"ה מצליח להם, שנאמר והדרך צלח, אל תקרי והדרך אלא וחדדך, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב, יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת, יכול אם הגיס דעתו תלמוד לומר וענוה צדק, ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך. רב נחמן בר יצחק אמר זוכין לדברים שנאמרו בימינה של תורה... דכתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד... אלא למיימינין בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד, למשמאילים בה עושר וכבוד איכא וכל שכן עושר וכבוד... א"ר ירמיה אמר ר' שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להן, שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו'... אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולן, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל, שנאמר ברח דודי ודמה וגו'. אמר רבי אבא א"ר שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן, שנאמר ודגלו עלי אהבה. אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא, והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה... א"ר אבא אמר ר' שמעון בן לקיש אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש הוא חגריהו על מתניך, אם עם הארץ הוא חסיד אל תדור בשכונתו. (שם סג א)

...ואמר רבא ואיתימא רב פפא תלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר. (שם פו א)

דתניא חכם שמת הכל קרוביו... הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו הכל מברין עליו ברחבה... א"ר יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו, שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש, מלמד שרגש עליהן הר להורגן. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים, מדה כנגד מדה, שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה. (שם קה ב)

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים לשוק, והוא רבי אחא בר חנינא נפיק, אמר רבי אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גב טלאי. ואמר רבי חייא בא אבא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי, רבינא אמר רבד איתמר, ולא פליגי הא בגלימא הא בלבושא... מאי בנאין, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם כל ימיהן. ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שמחזירין לו אבידה בטביעות העין זה המקפיד על חלוקו להופכו. ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם שממנין אותו פרנס על הציבור, זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר ואפילו במסכת כלה. ואמר רבי יוחנן איזה תלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו, זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמים, והני מילי למיטרח בריפתיה. ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם כל ששואלין אותו הלכה בכל מקום ואומרה, למאי נפקא מינה, למנוייה פרנס על הציבור, אי בחדא מסכתא באתריה, אי בכוליה תנויה בריש מתיבתא. (שם קיד א)

א"ר יהודה לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא. מאי עד לאין מרפא, אמר רב יהודה אמר רב כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה למכתו. (שם קיט ב)

אמר רבי מלאי משום ר"א בר' שמעון מאי דכתיב שבר ה' מטה רשעים שבט מושלים... שבט מושלים אלו תלמידי חכמים שבמשפחות הדיינין, מר זוטרא אמר אלו תלמידי חכמים שמלמדים הלכות ציבור לדייני בור. (שם קלט א)

וא"ר חסדא בר בי רב לא לישדר מאניה לאושפיזיה לחווריה (לכבס) ליה, דלאו אורח ארעא דילמא חזי ביה מידי ואתי למגניא. (שם קמ ב)

מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין (מציינין עצמן בלבושין נאים), לפי שאינן בני תורה... מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין לפי שאינן בני מקומן... הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחים לתורה. (שם קמה ב)

תניא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם, שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה, ועמי הארץ כל זמן שמזקינין טפשות נתוספת בהן... (שם קנב א)

דרש רבא מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך... נצא השדה, בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק... נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא, פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא, שם אתן את דודי לך, אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי. (עירובין כא ב)

...אמר רבה בר בר חנה מלמד שחלה חזקיה והלך ישעיהו והושיב ישיבה על פתחו, מכאן לתלמיד חכם שחלה שמושיבין ישיבה על פתחו, ולאו מילתא היא דילמא אתי לאיגרויי ביה שטן. (שם כו א)

...אי צורבא מרבנן הוא אמרינן שמעתא משכתיה (שמהרהר בה ואין דעתו עליו)... (שם לט א)

תנא דבי רב ענן, מאי דכתיב רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו, רוכבי אתונות אלו תלמידי חכמים שמהלכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה, צחורות שעושין אותה כצהרים, יושבי על מדין שדנין דין אמת לאמיתו, והולכי אלו בעלי מקרא, על דרך אלו בעלי משנה, שיחו אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה. (שם נד ב)

אמר רב הונא כל עיר שאין בה ירק אין תלמיד חכם רשאי לדור בה. (שם נה ב)

אמר רבא צורבא מרבנן חזי (סכין) לנפשיה. (שם סג א)

דא"ר חנינא חוזאה חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. (פסחים ט א)

...עד שבא ר"ע ודרש את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים. (שם כב ב)

תניא רבי שמעון אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה, כגון מאי, א"ר יוחנן כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ... תנו רבנן כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו וגרם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. מאי היא, אמר אביי קרו ליה בר מחים תנורי, רבא אמר בר מרקיד בי כובי, רב פפא אמר בר מלחיך פינכי, רב שמעיה אמר בר מך רבע.

תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים... תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל... תנו רבנן לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות, לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה, לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות... תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור. (שם מט א וב)

דאמר רבי יוחנן כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. (שפ נג ב)

מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין, מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין, ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים, רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם. (שם נד ב)

...ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים. (שם פז א)

תנו רבנן שלשה שונאין זה את זה... ויש אומרים אף תלמידי חכמים שבבבל. (שם קיג ב)

...ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה. (שם קטז א)

ואמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, והכתיב לא תקום ולא תטור, ההוא בממון הוא דכתיב. (יומא כב ב)

אליכם אישים אקרא, אמר רבי ברכיה אלו תלמידי חכמים שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים. ואמר רבי ברכיה הרוצה לנסך יין על גבי המזבח ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין, שנאמר אליכם אישים אקרא. ואמר רבי ברכיה אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם, שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו מריח מים יפריח ועשה קציר כמו נטע. (שם עא א)

ר' יוחנן רמי כתיב ועשית לך ארון עץ, וכתיב ועשו ארון עצי שטים, מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווין לעשות לו מלאכתו. מבית ומחוץ תצפנו, אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם. אמר אביי ואיתימא רבה בר עולא נקרא נתעב, שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין, אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים... אמר רבי יהושע בן לוי מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה... (שם עב ב, וראה עוד ערך למוד)

אביי אמר כדתניא, ואהבת את ה' אלקיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו, אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו שלמדו תורה... (שם פו א)

שמעון בן נזירא בשם ר' יצחק אמר כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתיו רוחשות עמו בקבר, שנאמר וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים, מה כומר של ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. (שקלים ז ב)

כי הא דאמר רב אחא בר אדא ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא סבא מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד, שנאמר ועלהו לא יבול. (סוכה כא ב)

ואת הצפוני ארחיק מעליכם זה יצר הרע... שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו, וסופו אל הים האחרון, שנתן עיניו במקדש שני והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו... כי הגדיל לעשות, אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם... אתא ההוא סבא תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. (שם נב א)

ואמר רב אשי כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם, שנאמר וכפטיש יפוצץ סלע, א"ל רבי אבא לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה, דכתיב ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה. אמר רבינא אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא, שנאמר והסר כעס מלבך. (תענית ד א)

רבא רמי כתיב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי, אם תלמיד חכם הגון הוא כטל, ואם לאו עורפהו כמטר... א"ל הכי אמר ר' יוחנן מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משם דכתיב כי ממנו תאכל ואותו לא תכרת, וכתיב אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד חכם הגון הוא ממנו תאכל ואותו לא תכרת, ואם לאו אותו תשחית וכרת. אמר רבי חמא (אמר רבי) חנינא מאי דכתיב ברזל בברזל יחד, לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה... והיינו דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים ונואלו, חרב על שונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בד בבד בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין, שנאמר ונואלו, ולא עוד אלא שחוטאין כתיב הכא ונואלו, וכתיב התם אשר נואלנו ואשר חטאנו...

אמר רב נחמן בן יצחק למה נמשלו דברי תורה כעץ, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף תלמידי חכמים קטנים מחדדים את הגדולים... ואמר רבי אושעיא למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו, במים וביין ובחלב, דכתיב הוי כל צמא לכו למים, וכתיב לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב, לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. (שם ז א)

רבא אמר שני תלמידי חכמים שיושבים בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה מתקנאין באף ומעלין אותו, שנאמר מקנה אף על עולה. (שם ח א)

...התחילו היחידים מתענין ג' תעניות... מאן יחידים, אמר רב הונא רבנן. (שם י א)

תנו רבנן אל יאמר אדם תלמיד אני, איני ראוי להיות יחיד, אלא כל תלמידי חכמים יחידים, אי זהו יחיד ואיזהו תלמיד, יחיד כל שראוי למנותו פרנס על הצבור, תלמיד כל ששואלין אותו דבר הלכה בלמודו ואומר ואפילו במסכת דכלה. תנו רבנן לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד עושה, דברי ר' מאיר, רבי יוסי אומר עושה וזכור לטוב, לפי שאין שבח הוא לו אלא צער הוא לו...

והאמר ר' אלעאי בר ברכיה שני תלמיד חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר ויהי המה הולכים ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרף. (שם שם ב)

אמר רב ששת האי בר בי רב דיתיב בתעניתא ליכול כלבא לשירותיה... אמר ר' ירמיה בר אבא אמר ריש לקיש אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים. (שם יא ב)

ואמר רבה בר הונא אין מועד בפני תלמיד חכם כל שכן חנוכה ופורים... (מגילה ג ב)

...משיבי מלחמה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה, שערה, אלו תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. (שם טו ב)

ואמר רבא ספר תורה שבלה גונזין אותו אצל תלמיד חכם ואפילו שונה הלכות... (שם כו ב)

והא א"ר יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי... (שם כח א)

ריש לקיש ספדיה לההוא צורבא מרבנן דשכיח בארעא דישראל דהוי תני הלכתא בכ"ד שורתא, אמר ווי חסרא ארעא דישראל גברא רבה. ההוא דהוי תני הלכתא סיפרא וסיפרי ותוספתא ושכיב, אתו ואמרו לרב נחמן ליספדיה מר, אמר היכי נספדיה הי צנא דמלי סיפרי דחסר. תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל. תנא התם ודאשתמש בתגא חלף, תני ריש לקיש זה המשתמש במי ששונה הלכות כתרה של תורה. ואמר עולא לשתמש איניש במאן דתני ארבעה ולא לשתמש במאן דמתני ארבעה... (שם כח ב, וראה שם עוד)

אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. (שם לב א)

אמר רב יוסף צורבא מרבנן עביד דינא לנפשיה במילתא דפסיקא ליה. ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה, א"ר יהודה היכי ליעביד, לשמתיה, צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא, א"ל לרבב"ח מידי שמיע לך בהא, א"ל הכי אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צב-אות הוא, אם דומה הרב למלאך יבקשו תורה מפיו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו, שמתיה רב יהודה... ופליגא דריש לקיש דאמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא, שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה, כסהו כלילה. מר זוטרא חסידא כי מיחייב צורבא מרבנן שמתא ברישא משמית נפשיה והדר משמיט לדידיה, כי הוה עייל באושפיזיה שרי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה. אמר רב גידל אמר רב תלמיד חכם מנדה לעצמו ומיפר לעצמו. אמר רב פפא תיתי לי דלא שמיתי צורבא מרבנן מעולם... (מועד קטן יז א)

...בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין... (חגיגה ג ב)

ר"ש בן יוחי אומר אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן בתחלה ונתעוות, ואי זה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה. (שם ט א)

ורבי נחמן בן יצחק אמר אשר קומטו לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה הקב"ה מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר נהר יוצק יסודם. (שם יד א)

אמר לו (אחר) ר"ע רבך לא אמר כך אלא מה כלי זהב וכלי זכוכית אף על פי שנשברו יש להם תקנה אף תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה... דרש רבא מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו', למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז, לומר לך מה אגוז זה אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם אף על פי שסרח אין תורתו נמאסת. (שם טו א וב)

א"ר אבהו אמר ר"א תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה. (שם כז א)

והאמר רבי אבא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו... (יבמות עז א)

דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר, אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא מאי קראה, חכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, ככומר של ענבים, מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב, אף תלמידי חכמים כיון שאומרים דבר שמועה מפיהם בעולם הזה שפתותיהם דובבות בקבר. (שם צז א)

תניא אר"ג פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו, רבי עקיבא, וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה, אמרתי לו בני מי העלך, אמר לי דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי... (שם קכא א, וראה שם עוד)

א"ל אביי מאן דכתיב בהו שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שינה, ואמר רב יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה ובאות לחיי העולם הבא... עונת תלמידי חכמים אימת, אמר רב יהודה אמר שמואל מערב שבת לערב שבת. (כתובות סב א וב)

תנו רבנן אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ, אלא אפילו ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן, לך אי אפשי ליתן. (שם סו ב)

...שכן ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם, קרוב ותלמיד חכם תלמיד חכם קודם. (שם פה ב)

...והא כתיב ואת יראי ה' יכבד, ואמר מר זה יהושפט מלך יהודה כשהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו רבי רבי מרי מרי... (שם קג ב)

דתניא ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וכרמל בצקלונו, וכי אלישע אוכל בכורים הוה, אלא לומר לך כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו מקריב בכורים... אמר האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד התורה עדיף, סלקיה לדינא דיתמי ואחתיה לדיניה. (שם קה ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רבי גידל אמר רב תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה... (שם קו א)

...א"ל רבי מצאתי להן תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. כיוצא בדבר אתה אומר לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. (שם קיא ב)

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא דור שבן דוד בא קטיגוריא בתלמידי חכמים, כי אמריתה קמיה דשמואל אמר צירוף אחר צירוף, שנאמר ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער. (שם קיב ב)

...רבא אמר הא בתלמידי חכמים הא בעם הארץ, והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום, ואמר רבי יוחנן וצריך שאלה לחכם, ואמר רב נחמן ותלמיד חכם אינו צריך שאלה (דאקרי בעלמא הוא דאירע לו ולא יקל את ראשו בכך). (נדרים יד א)

אמר אמימר מאן מלאכי השרת רבנן... ואמאי קרו להו מלאכי השרת דמצייני כמלאכי השרת. (שם כ ב)

רבא אמר מאן חולין רבנן, רבא לטעמיה, דאמר רבה כמאן מצלינן על קצירי ועל מריעי, כמאן כר' יוסי, מדאמר קצירי קצירי ממש, מריעי רבנן. (שם מט א)

אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תיגראי ברישא, דכתיב ובני דוד כהנים היו, מה כהן נוטל בראש אף תלמיד חכם נוטל בראש... אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא אכרגא (מס), דכתיב מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון... אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא לא יהיבנא אכרגא, מאי טעמא לאברוחי אריא מיניה קאמר. (שם סב א)

דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין... (שם כב ב)

ומפני מה אין מצויין תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהן, אמר רב יוסף שלא יאמרו תורה ירושה היא להם, רב ששת בריה דרב אידי אומר כדי שלא יתגדרו על הצבור, מר זוטרא אומר מפני שהן מתגברין על הצבור, רב אשי אומר משום דקרו לאינשי חמרי, רבינא אומר שאין מברכין בתורה תחלה. (שם פא א)

א"ר חייא בר אשי אמר רב תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללים בו ויהא דבריו מתקבלין עליהן בעל כרחם). א"ר הונא בריה דרב יהושע ומעטרא ליה כי סאסא לשבולתא... א"ר נחמן בר יצחק לא מינה ולא מקצתה, מי זוטר דכתיב ביה תועבת ה' כל גבה לב. (סוטה ה א)

...מאי פרשת דרכים (מה מדמה להגיע לפרשת דרכים שאז ניצול מכולם), א"ר חסדא זה תלמיד חכם ויום המיתה, רב נחמן בר יצחק אמר זה תלמיד חכם ויראת חטא, מר זוטרא אמר זה תלמיד חכם דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. (שם כא א)

אתמר קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים, ר' אלעזר אומר הרי זה עם הארץ, ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור, ר' ינאי אומר הרי זה כותי, רבי אחא בר יעקב אומר הרי זה מגוש...

מאי קטן שלא כלו לו חדשיו, הכא תרגימו זה תלמיד חכם המבעט ברבותיו, רבי אבא אמר זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה, דאמר רבי אבהו אמר רב הונא אמר רב מאי דכתיב כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, כי רבים חללים הפילה זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה, ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד חכם שהגיע להוראה ואינו מורה. ועד כמה, עד ארבעין שנין (הוי ראוי להוראה). (שם כב א)

וא"ר אילעא בר יברכיה אלמלא תפלתו של חבקוק היו ב' תלמידי חכמים מתכסים בטלית אחת ועוסקין בתורה, שנאמר ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים חייהו, אל תקרא בקרב שנים אלא בקרוב שנים. ואמר ר' אילעא בר יברכיהו... שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה, שנאמר לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת, ואין דעת אלא תורה.

אמר ר' יהודה בריה דר' חייא כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת, שנאמר כי עם בציון ישב בירושלים בכה לא תבכה חנון יחנך לקול זעקך כשמעתו ענך, וכתיב בתריה ונתן ה' לכם לחם צר ומים לחץ. ר' אבהו אומר משביעין אותו מזיו שכינה, שנאמר והיו עיניך רואות את מוריך, ר' אחא בר חנינא אמר אף אין הפרגוד ננעל בפניו, שנאמר ולא יכנף עוד מוריך. (שם מט א)

שלחו ליה בני גלילא לרבי חלבו אחריהן מי קוראין, לא הוה בידיה, אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, א"ל אחריהם קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן תלמידים הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם. (גיטין נט ב)

...אדהכי אתא איהו לגבייהו, אמר להו שלמא עלייכו מלכי שלמא עלייכו מלכי, אמרו ליה מנא לך דרבנין איקרו מלכים, אמר להו דכתיב בי מלכים ימלוכו. (שם סב א)

א"ר אייבו אמר ר' ינאי אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים. מיתיבי ר' שמעון בן אלעזר אומר מנין לזקן שלא יטריח, תלמוד לומר זקן ויראת, ואי אמרת שחרית וערבית בלבד אמאי לא ניטרח, חיובא הוא, אלא לאו כולי יומא, לא לעולם שחרית וערבית בלבד, ואפילו הכי כמה דאפשר ליה לא ניטרח. אמר ר' אלעזר כל תלמיד חכם שאין עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח, שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלקים... דאמר ר' אלעזר אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה, לייט עלה אביי... (קידושין לג א, וראה שם עוד וערך רב)

...על מנת שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי וכשמעון בן זומא אלא כל ששואלין אותו בכל מקום דבר אחד בלימודו ואומרו ואפילו במסכתא דכלה. על מנת שאני חכם אין אומרים כחכמי יבנה כר' עקיבא וחביריו, אלא כל ששואלים אותו דבר חכמה בכל מקום ואומרה. (שם מט ב)

א"ל רבי ללוי... הראני תלמידי חכמים שבבבל דומים למלאכי השרת. (שם עב א)

...אמר לא ידענא אי משום סימנא אהדרוה ניהלי וקא סברי סימנין דאורייתא, אי משום טביעות עינא אהדרוה ניהלי, ודוקא צורבא מדרבנן אבל איניש דעלמא לא. (בבא מציעא יט א)

...נפקא מינה לאהדורי לצורבא מרבנן בטביעות עינא, שבעתן העין קים ליה בגוייהו ומהדרינן ליה... דאמר רבי יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו, במסכת ובפוריא ובאושפיזא, מאי נפקא מינה, אמר מר זוטרא לאהדורי ליה אבידתא בטביעות עינא, אי ידעינן ביה דלא משני אלא בהני תלת מהדרינן ליה, ואי משני במילי אחריני לא מהדרינן ליה. מר זוטרא חסידא אגניב ליה כסא דכספא מאושפיזא, חזיא לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה, אמר היינו האי דלא איכפת ליה אממונא דחבריה, כפתיה ואודי. (שם כג ב)

אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה... כדדריש רבי יהודה ברבי אלעאי מאי דכתיב הגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשות להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשית להם כשגגות... דרש ר' יהודה בר' אלעאי מאי דכתיב שמעו דבר ה' החרדים אל דברו, אלו תלמידי חכמים, אמרו אחיכם אלו בעלי מקרא, שנאיכם אלו בעלי משנה, מנדיכם אלו עמי הארץ, שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכוים, תלמוד לומר ונראה בשמחתכם... (שם לג א וב)

...רבינא אמר הכא בתלמידי חכמים עסקינן, טעמא מאי גזור רבנן (רבית נכרי) שמא ילמוד ממעשיו, וכיון דתלמיד חכם הוא לא ילמוד ממעשיו (שם עא א)

ואמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים מותרים ללות זה מזה ברבית, מאי טעמא מידע ידעי דרבית אסורה ומתנה הוא דיהבו אהדדי. (שם עה א)

אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר ואני זאת בריתי וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם, מאי אמר ה', אמר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה... (שם פה א)

אמר רב חמא מאי דכתיב בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע, בלב נבון תנוח חכמה זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם, ובקרב כסילים תודע זה תלמיד חכם בן עם הארץ, אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא (כד ריק) קיש קיש קריא. (שם שם ב)

אמר רב יהודה הכל לאיגלי גפא (לגדור חומת העיר) ואפילו מיתמי, אבל רבנן לא, מאי טעמא רבנן לא צריכי נטירותא, לכריא דפתיא (לכרות מעין או בורות מים) ואפילו מרבנן. ולא אמרן אלא דלא נפקא באוכלוזא, אבל לאוכלוזא לא (שאין בעלי בתים עצמם יוצאים אלא דשוכרין פועלים), דרבנן לאו בני מיפק באוכלוזא נינהו. (שם קח א)

רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן, אמר ריש לקיש רבנן לא צריכי נטירותא, דכתיב אספרם מחול ירבון, אספרם למאן, אילימא לצדיקים דנפישי מחלא... אלא הכי קאמר אספרם למעשיהם של צדיקים מחול ירבון, וקל וחומר ומה החול שמועט מגין על הים, מעשיהם של צדיקים שהם מרובים לא כל שכן שמגינים עליהם. כי אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה מאי טעמא לא תימא ליה מהא, אני חומה ושדי כמגדלות, אני חומה זו תורה, ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים... רב נחמן בר רב חסדא רמא כרגא ארבנן, א"ל רב נחמן בר יצחק עברת אדאורייתא ואדנביאי ואדכתובי. אדאורייתא, דכתיב אף חובב עמים כל קדושיו בידיך, אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם אפילו בשעה שאתה מחבב עמים כל קדושיו יהיו בידך. והם תכו לרגלך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה... אדנביאי דכתיב, גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים... אדכתובי דכתיב, מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהם, ואמר רב יהודה מנדה זו מנת המלך, בלו זו כסף גולגלתא, והלך זו ארנונא... (בבא בתרא ז ב)

מאי אשבעה בהקיץ תמונתך, אמר רב נחמן בר יצחק אלו תלמידי חכמים שמדדין שינה מעיניהם בעולם הזה, והקב"ה משביען מזיו השכינה לעולם הבא. (שם י א)

בעא מיניה ר' יוחנן מרבי בנאה חלוק של תלמיד חכם כיצד, כל שאין בשרו נראה מתחתיו, טלית של תלמיד חכם כיצד, כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח. שלחן של תלמידי חכם כיצד, שני שלישי גדיל ושליש גלאי, (שני שלישי רוחב השלחן מכוסה במפה מצד האוכלין לקנח את פיהן ולתת עליה את הפת, ושליש החיצון מגולה להניח עליו קערות וכוסות שלא ילכלכו המפה), ועליו קערות וירק, וטבעתו מבחוץ (שהיו רגילין לעשות בשפתו לתלות בו)... מטה של תלמידי חכמים כיצד, כל שאין תחתיה אלא סנדלין בימות החמה ומנעלין בימות הגשמים, ושל עם הארץ דומה לאוצר בלוס. (שם נז ב)

...ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני... עשן בחופה למה, אמר רבי חנינא שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים בעולם הזה מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא. (שם עה א)

...על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר, אם אומר שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו. (שם פט ב)

א"ר יהודה אמר רב כל המתגאה בטלית של תלמיד חכם ואינו תלמיד חכם אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, כתיב הכא ולא ינוה, וכתיב התם אל נוה קדשך. (שם צח א)

דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. (שם קטז א)

...ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא, אמרה ליה לאו אנא הואי, אמר לה איברא אנת הות, אמר אביי אף על גב דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק, כיון דדק דק. אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא נידבר עם הארץ בהדיה (שמסתכל ומכיר בנשים), דלמא מחלפו לה מיניה. (שם קסח א)

ותניא כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, בית דין מכין ועונשין, וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה, ובית הכנסת ובית המרחץ ובית הכסא, רופא ואומן ולבלר ומלמד תינוקות, משום ר' עקיבא אמרו אף מיני פירא מפני שמיני פירא מאירין את העינים. (סנהדרין יז ב)

א"ר אושעיא מאי דכתיב ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה, חובלים אלו תלמידי חכמים שבבבל שמחבלים זה לזה בהלכה. ויאמר אלה שני בני היצהר העומדים וגו', ושנים זיתים עליה, יצהר, אמר רבי יצחק אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית, שנים זיתים עליה אלו תלמידי חכמים שבבבל שמרורין זה לזה בהלכה כזית. (שם כד א)

אידך כדתניא אמר רבי יוסי ברבי יהודה והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו, מכאן ששני תלמידי חכמים ששונאין זה את זה שאין יושבין בדין כאחד. (שם כט א)

אמר רבי אליעזר למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ, בתחלה דומה לקיתון של זהב, סיפר הימנו דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו דומה לקיתון של חרש, כיון שנשבר שוב אין לו תקנה. (שם נב א)

ואמר רבי אלעזר כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו, אין שריד אלו תלמידי חכמים, שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא. (שם צב א)

א"ל הכי אמר רבי יוחנן דור שבן דוד בא בו תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה... (שם צז א)

מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר, רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום, דכתיב שלום רב לאהבי תורתך אין שלום מפני צר. (שם צח א)

וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה אלקים זולתך. (שם צט א)

אפיקורוס, רב ור' חנינא אמרי תרוייהו זה המבזה תלמיד חכם, רבי יוחנן ור' יהושע בן לוי אמרי זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם... רבא אמר כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן, מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה... (שם שם ב, וראה שם עוד)

...הדר אמר רבא לעולם בסמוך לוסתה ובתלמיד חכם, ותלמיד חכם לזו ואין תלמיד חכם לזו. (שבועות יח א)

שבועה מעומד, תלמיד חכם מיושב, שבועה בספר תורה, תלמיד חכם לכתחלה בתפלין. (שם לח ב)

והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לא יתן אדם מעותיו לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליו תלמיד חכם כר' חנינא בן תרדיון. (ע"ז יז ב)

אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב שאפילו שיחת חולין של תלמיד חכם צריכה תלמוד, שנאמר ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח... (שם יט ב)

דרש רב נחמן בריה דרב חסדא מאי דכתיב לריח שמניך טובים, למה תלמיד חכם דומה לצלוחית של פלייטין, מגולה ריחה נודף, מכוסה אין ריחה נודף, ולא עוד אלא דברים שמכוסין ממנו מתגלין לו, שנאמר עלמות אהבוך, קרי ביה עלומות, ולא עוד אלא שמלאך המות אוהבו, שנאמר עלמות אהבוך, קרי ביה על מות, ולא עוד אלא שנוחל שני עולמות, אחד העולם הזה ואחד העולם הבא, שנאמר עלמות קרי ביה עולמות. (שם לה ב)

...אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ... מנא הני מילי, א"ר אחא ברבי חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. (הוריות יג א)

אבטליון אומר חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות ותגלו למקום מים הרעים וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל. (אבות א יא)

...והוי מתחמם כנגד אורן של חכמים, והוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שנשיכתן נשיכת שועל ועקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש. (שם ב י)

רבי שמעון בן מנסיא אומר משום ר' שמעון בן יוחאי הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה הזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם... (שם ו ח)

...זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע, אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר, קרא עליו המקרא הזה מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי... (מנחות יח א)

אמרי ליה רבנן לרבי פרידא, רבי עזרא בר בריה דרבי אבטולס דהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה דהוא עשירי לעזרא קאי אבבא, אמר מאי כולי האי, אי בר אוריין הוא יאי, אי בר אוריין ובר אבהן יאי, ואי בר אבהן ולא בר אוריין אישא תיכליה, אמרו ליה בר אוריין הוא, אמר להו ליעול וליתי... (שם נג א, וראה שם עוד)

אמר רבא הקשה אדם קשה שהוא קשה כברזל, ומנו, רב ששת... (שם צה ב)

אשר שברת ושמתם בארון, תני רב יוסף מלמד שהלוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו שאין נוהגין בו מנהג בזיון... ואמר ריש לקיש תלמיד חכם שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא, שנאמר וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה, כסהו בלילה. (שם צט א וב)

בכל מקום מוקטר מוגש לשמי, בכל מקום סלקא דעתך, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי... מאי בלילות, א"ר יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהן הכתוב כאילו עסוקים בעבודה. לעולם זאת על ישראל א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, ורבי יוחנן אמר אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיו... (שם קי א)

...מכאן לתלמיד חכם שאמר דבר הלכה שאין מזיחין אותו, ואמרי לה אין מזניחין אותו, ואמרי לה אין מזחיחין אותו... (חולין ז א)

ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד ג' דברים, כתב שחיטה ומילה, ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית. (שם ט א)

...האמר רבי יוחנן לא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם. (שם י ב)

והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר, אסר אין חבירו רשאי להתיר... אמר רב חסדא איזהו תלמיד חכם, זה הרואה טרפה לעצמו... דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל מי שקורא ושונה ורואה טרפה לעצמו ושימש תלמידי חכמים עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, רב זביד אמר זוכה ונוחל שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. (שם מד ב)

רב שמואל בר אחא קמיה דרב פפא משמיה דרבא בר עולא אמר כתלמיד חכם נדמה לו (המלאך ליעקב), דאמר מר המהלך לימין רבו הרי זה בור... (שם צא א)

אמר רבי שמעון בן לקיש אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים... (שם צב א)

...דאמר רב יהודה אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר ובשרידים אשר ה' קורא. אמר רבי זירא אמר רב כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר כצרור אבן כמרגמה כן נותן לכסיל כבוד... (שם קלג א)

תנו רבנן הבא לקבל דברי חבירות צריך לקבל בפני ג' חבירים, ואפילו תלמיד חכם צריך לקבל בפני שלשה חבירים, זקן ויושב בישיבה אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים שכבר קיבל עליו משעה שישב. אבא שאול אומר אף תלמיד חכם אינו צריך לקבל בפני שלשה חבירים, ולא עוד אלא שאחרים מקבלין לפניו... אתו אמרי ליה לר' יהודה ור' יוסי אמר להו ר' יהודה אביו של זה ביזה תלמידי חכמים, אף הוא מבזה תלמידי חכמים (אגב ריתחיה קאמר ולא היא), אמר לו ר' יוסי כבוד זקן יהא מונח במקומו... (בכורות ל ב, וראה שם עוד)

אמר רבי חמא בר' חנינא מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה, שנאמר מרפא לשון עץ חיים... (ערכין טו ב)

...אמר ליה ר' שמעון מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה... (מעילה יז ב)

ר"ש בן עקשיא אומר... אבל זקני תורה אינן כן אלא כל זמן שהם מזקינים דעתם מתישב עליהם, שנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה. (קנים כה א)

תלמוד ירושלמי:

כד דמך ר' סימון בר זביד עאל ר' ליא ואפטר עילוי, ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין, כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה, אילו אם אבדו יש להן חליפין, אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו, והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי. (ברכות כ א)

תני כל דבר שהוא של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, ותבא לו ברכה, וכל דבר שהוא של שבח לא כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה, תלמיד חכם עושה, אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור. (שם כא א)

אית תניי תני שאין שבחו של תלמיד חכם להיות אוכל בשוק... (מעשרות טז א)

ר' חזקיה רבי חנינה בריה דרבי אבהו בשם רבי אבדומא דמן חיפה לזקן ד' אמות, עבר לפניו ישב לו... אמר רבי לעזר אין התורה עומדת מפני בנה, (התלמיד בשעה שהוא לומד אין עומד מפני הרב שהוא בנה של התורה)... כשהנשיא נכנס כל העם עומדים מפניו ואין רשות לאחד מהן לישב עד שיאמר להן שבו, אב בית דין שנכנס עושין לו שורות רצה נכנס בזו רצה נכנס בזו, חכם שנכנס אחד עומד ואחד יושב, ואחד עומד ואחד יושב עד שיגיע וישב לו במקומו. (בכורים יא ב, וראה שם עוד)

...משם שאין שבחו של תלמידי חכמים להיות מניח את ביתו ברגל והולך לו... (סוכה י ב)

...כמה ספסלים היו שם, ר' יעקב בר סיסי אמר שמונים ספסלים של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר, אמר רבי יוסי בי ר' בון שלש מאות ספסלין של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחרי הגדר... (תענית יט ב)

ר' יעקב בר אביי בשם רב ששת נמנו באושא שלא לנדות זקן, ואתייא כיי דאמר ר' שמואל בשם רבי אבהו זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך. רבי יעקב בר אביי בשם רבי אחא זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו נוהגין בו כקדושת ארון. רבי אחא ר' תנחום רבי חייה בשם רבי יוחנן זקן שנידה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נידויו נידוי... (מועד קטן יא א)

אי זהו תלמיד חכם, חזקיה אמר כל ששנה הלכות ועוד תורה, א"ל ר' יוסי הדא דאת אמר בראשונה אבל עכשיו אפילו הלכות. ר' אבהו בשם ר"י כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו, תני כל ששואלין אותו והוא משיב. א"ר הושעיא כגון אנן דרבבינן משגחין עלינן ואנן מתיבין לו, (שרבותינו שואלין אותנו ואנחנו משיבין להן). אמר רבי בא בר ממל כל שהוא יודע לבאר משנתו, ואנן אפילו רבבינן לא חכמין מבארה מתניתן. (שם יז ב)

ר' שמעון בן לקיש בשם רבי יודה בר חנינה נמנו באושא במקפיד את הזקן והכהו יינתן לו בושתו שלם. (כתובות כט א)

מהו וישב עמם, רבנן דקיסרין בשם רבי שילה שאם היה תלמיד חכם עושים לו בית וועד (בעיר מקלט)... אמר אביי תלמיד חכם צריך לפרסם את עצמו, היך בר נש דחכם חדא מיכלה ואזיל לאתר ואינן מיקירן ליה כד הוא חכם תרין מיכלה (יודע מסכת אחת ומכבדין אותו בערך אם היה יודע בשתי מסכתות), צריך לומר לון חדא מיכלא אנא חכים. (מכות ז ב)

נביא וזקן למה הן דומין, למלך ששילח שני סימנטירין שלו למדינה על אחד מהן כתב אם אינו מראה לכם חותם שלי וסימנטירין שלי אל תאמינו לו, ועל אחד מהן כתב אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי וסימנטורין שלי האמינו לו. כך בנביא כתוב ונתן אליך אות או מופת, ברם הכא על פי התורה אשר יורוך. (ע"ז טו א)

חכם קודם למלך, חכם שמת אין לנו כיוצא בו, מלך שמת כל ישראל ראוין למלכות... ריב"ל אמר ראש וזקן זקן קודם שאינו ראש אם אינו זקן, מה טעמא אתם נצבים היום כולכם וגו'... משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים, יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ הקדים זקינים לראשים... ר' יהושע דסיכנין בשם רבי לוי משה על ידי שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקינים... (הוריות יח ב, וראה שם עוד))

אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית. (נגעים יב ה)

תוספתא:

משמת ר' אליעזר בטל ספר תורה, משמת ר' יהושע בטלו אנשי עיצה ומחשבה, משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ופסקו מעיינות חכמה, משמת ר' אלעזר בן עזריה בטלה עטרת חכמים שעטרת חכמים עושרם... (סוטה פרק יד)

מכילתא דר' שמעון בן יוחאי:

מהאש יצאו (יחזקאל ט"ו), מה אש בני אדם העמלין בה ניכרין בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרין בדיבורן ובהילוכן ובעטיפתן בשוק... (שמות יט יח)

אבות דרבי נתן:

יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים, כיצד, מלמד שיהיה ביתו של אדם מזומן לחכמים ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, כאדם שאומר לחבירו הריני משמר לך במקום פלוני. דבר אחר יהי ביתך בית ועד לחכמים כיצד, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלך לומר לך, אם יש בידך לשנות שנה לו, ואם לאו פטרהו מיד ואל ישב לפניך לא על המטה ולא על הכסא ולא על ספסל אלא ישב לפניך על הארץ, וכל דבר ודבר שיצא מפיך יקבלהו עליו באימה ביראה ברתת ובזיע.

והוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד, בזמן שתלמיד חכם נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו, אלא לך אצלו ואל תשב עמו לא על גבי המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא שב לפניו על הארץ וכל דבר שיצא מפיו קבלהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע כדרך שקבלו אבותינו מהר סיני... (פרק ו א וב)

...הוא היה אומר (ר"ע), מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים, לא מפני שהן מנאפים ולא מפני שהן גוזלין אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקים בדברי שיחה, ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקים. (שם כו ג)

רבי שמעון בן אלעזר אומר חכם הדר בארץ ישראל ויוצא חוצה לארץ פגם, ואף על פי שפגם משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות, משלו למה הדבר דומה לברזל הנדואי שבא ממדינת הים, שאף על פי שנפחת ממה שהיה הוא משובח יותר מכל המשובחים שבמדינות. (כח ב)

רבי אלעזר בן שמוע אומר שלש מדות בתלמידי חכמים, אבן גזית, אבן פינה אבן פיספס. אבן גזית כיצד, זה תלמיד ששנה מדרש, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו, זהו אבן גזית שאין לו אלא פה אחת. אבן פינה כיצד, זה תלמיד ששנה מדרש והלכות, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו בהלכות אומר זו, זהו אבן פינה שיש לו שתי פיות בלבד. אבן פיספס כיצד, זו תלמיד ששנה מדרש והלכות ואגדות ותוספתות, כשתלמיד חכם נכנס אצלו שואלו במדרש אומר לו, בהלכות אומר לו, בתוספתות אומר לו, באגדות אומר לו, וזהו אבן פיספס שיש לה ארבע פיות מארבע רוחותיה. (כח ט)

אבא שאול (בן ננס) אומר ד' מדות בתלמידי חכמים, יש אדם שלמד לעצמו ואינו מלמד לאחרים, לאחרים ואינו מלמד לעצמו, הלמד לעצמו ולאחרים, ואינו למד לא לעצמו ולא לאחרים. הלמד לעצמו ואינו למד לאחרים כיצד, שנה אדם פרק אחד שנים ושלשה ולא השנה אותם לאחר ונתעסק בהן ולא שכחן, זה שלמד לעצמו ואינו למד לאחרים. לאחרים ולא למד לעצמו, כיצד, שנה אדם סדר אחד שנים וג' פעמים ושנה אותן לאחרים ולא נתעסק בהם ושכחן, זה שלמד לאחרים ולא למד לעצמו. הלמד לעצמו ולאחרים כיצד, שנה סדר אחד שנים ושלשה סדרים והשנה אותן לאחרים ונתעסק בהן ולא שכחן... (שם ג)

איסי בן יהודה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים בלא זמנן, לא מפני שמנאפין ולא מפני שגוזלין אלא מפני שהן בוזין בעצמן.

ר' יצחק בן פנחס אומר כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעם של חכמה, כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם של יראת חטא. הוא היה אומר כל שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות זה גבור ואינו מזוין, כל שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש חלש וזיין בידו, יש בידו זה וזה גבור ומזויין. (שם שם ו וז)

וחכמים אומרים כל תלמיד חכם ששנה ופירש אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר (במדבר ט"ו) כי דבר ה' בזה, ואומר (ירמיה ב') מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי. (שם לו ה)

ארבע מדות ביושבים לפני חכמים, יש דומה לספוג... כיצד, זה תלמיד חכם שיושב לפני חכמים ולמד מקרא ומשנה ומדרש הלכות ואגדות, כשם שספוג סופג את הכל כך הוא סופג את הכל, לנפה כיצד, תלמיד חכם פיקח שיושב לפני חכמים ושמע מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות, כשם שנפה מוציאה את הקמח וקולטות את הסולת, כך הוא מוציא את הרע וקולט את היפה... (מ ח)

לענין תלמידים דרש רבן גמליאל הזקן ד' דברים, דג טמא דג טהור דג מן הירדן דג מן הים הגדול. דג טמא כיצד, בן עניים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ואין בו דעה. דג טהור כיצד, זה בן עשירים שלמד מקרא ומשנה הלכות ואגדות ויש בו דעה. דג מן הירדן כיצד, זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ואין בו דעה להשיב. דג מן הים הגדול כיצד, זה תלמיד חכם שלמד מקרא ומשנה מדרש הלכות ואגדות ויש בו דעת להשיב. (שם ט)

שלש מדות בתלמיד חכם, שואל ומשיב חכם, שואל ואינו משיב למטה הימנו, אינו שואל ואינו משיב זהו למטה מכולם. (מא ג)

מסכת כלה רבתי:

ושב לפני זקנים והטה אזנך לשמע דבריהם, דכתיב זקניך ויאמרו לך, והוי משתדל על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. (פרק ד)

מסכת דרך ארץ זוטא:

חמש עשרה מדות נאמרו בתלמיד חכם, ואלו הן נאה בביאתו, חסיד בישיבתו, ערום ביראה, פקח בדעת, חכם בדרכיו, כונס וזכרן, מרבה להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, ומשיב על כל פרק ופרק דבר, הולך אצל חכם ולמד על מנת ללמד ועל מנת לעשות. (פרק ג)

תלמידי חכמים נאים בחבורה ואין עמי הארץ נאים בחבורה. (פרק ד)

מי שהוא תלמיד חכם לא יאכל מעומד לא ילקלק באצבעותיו ולא יגסה בפני חבירו, מיעוט שיחה מיעוט שחוק מיעוט שינה מיעוט תענוג, מיעוט הן מיעוט לאו לאו... בארבע דברים תלמידי חכמים ניכרים, בכיסן, בכוסן בכעסן ובעטיפתן, ויש אומרים אף בדיבור. (פרק ה)

חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת, וחילופיהן בגולם. תלמיד חכם צריך שיהא צנוע באכילה ובשתייה ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל בהליכתו ובעטיפתו ובקולו וברוקו ובמעשיו הטובים... רודף אחר האמת ולא אחר השקר, אחר האמונה ולא אחר הגזל, אחר ענוה ולא אחר הגסות, אחר השלום ולא אחר המלחמה, אחר עצת זקנים ולא אחר עצת הילדים, אחר הארי ולא אחר האשה. (פרק ז)

מדרש רבה:

...רב אמר אין תלמיד חכם צריך התראה. (בראשית יט א)

ותלך לדרוש את ה', וכי בתי כנסיות ובתי מדרשות היו באותן הימים והלא לא הלכה אלא למדרשו של שם ועבר, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקביל פני זקן כמקביל פני שכינה. (שם סג ז)

ר' חמא בר חנינא פתח (משלי כ"ז) ברזל בברזל יחד, א"ר חמא בר חנינא אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה, כך אין תלמיד חכם מתחדד אלא בחבירו. (שם סט א)

אלא א"ר עזריה בש"ר יהודה בר סימון כל שמעמיד פניו במלך כאילו העמיד פניו בתלמיד חכם, כל שכן במלך ותלמיד חכם. (שם צד ח)

מהו כאהלי קידר, מה אהלים של ישמעאלים כעורים מבחוץ ונאים מבפנים, כך הם תלמידי חכמים אף על פי שהן נראים כעורים בעולם הזה הם מלאים מבפנים מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות. (שמות כג יא)

...כך תלמיד חכם שהוא פורש מן התורה והלך והתעסק בדברים אחרים אפילו לאחר כמה שנים הוא מבקש לחזור אינו בוש, מפני שאומר לירושת אבותי אני חוזר. (שם לג ח)

א"ר לוי ארשב"ל מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים. ככלותו, ארשב"ל מה כלה הזו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה, וכשבאה ליכנס לחופתה היא מגלה פניה כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבא ויעיד עלי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו ומפורסם במעשים טובים ככלה הזו שהיא מפרסמת עצמה. (שם מא ו)

דבר אחר ויקרא אל משה וידבר ה', מיכן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, תדע לך שכן הוא, צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים... ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו. (ויקרא א טו)

קרא אדם ולא שנה עדיין בחוץ עומד, שנה ולא קרא עדיין בחוץ עומד, קרא ושנה ולא שימש תלמידי חכמים דומה למי שנעלמו ממנו סתרי תורה שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, אבל קרא אדם תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות ואגדות ושמש תלמידי חכמים אפילו מת עליו או נהרג עליו הרי הוא בשמחה לעולם, לכך נאמר על כן עלמות אהבוך. (שם ג ז)

נבוכדנצר התחיל מזנב באשכולות הדא הוא דכתיב החרש והמסגר... ר' יהודה ב"ר סימון אמר אלו תלמידי חכמים. (שם יא ז)

ר' יהודה ב"ר סימון פתר קריא בתלמידי חכמים, כתוב אחר אומר שחורות כעורב, וכתוב אחד אומר מראהו כלבנון בחור כארזים, וכתיב מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו, אלא אלו בני תורה שהן נראין כעורים ושחורים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא מראיהן כלפידים. (שם יט ג)

כפות תמרים אלו תלמידי חכמים, שכופין את עצמן ללמוד תורה אלו מאלו. וענף עץ עבות אלו ג' שורות של תלמידים שיושבין לפניהם... (שם ל י)

דבר אחר ועניים מרודים תביא בית אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עם הארץ ומורים אותם מדברי תורה, לכך נאמר ועניים מרודים תביא בית. דבר אחר ועניים מרודים תביא בית אלו תלמידי חכמים ותלמידיהם שמורים לישראל טומאה וטהרה איסור והיתר ומלמדים אותן לעשות רצון אביהם שבשמים. א"ר אבין כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב בכורים, נאמר כאן תביא ונאמר להלן תביא בית ה' אלקיך, מה להלן בכורים אף כאן בכורים. (שם לד יג)

מה הגפן הזה העלים שלה מכסין על האשכולות, כך הם ישראל עמי הארץ שבהם מכסין על תלמידי חכמים. מה הגפן הזו יש בה אשכולות גדולות וקטנות, הגדול מחבירו נראה כאלו נמוך מחבירו, כך ישראל כל מי שאחד מהם יגע בתורה וגדול מחבירו בתורה נראה נמוך מחבירו. (שם לו ב)

זה שאמר הכתוב אוהב כסף לא ישבע כסף (קהלת ה')... רבנן אמרי אלו תלמידי חכמים שאוהבים דברי תורה שנמשלו בכסף, שנאמר (משלי ט"ז) וקנות בינה נבחר מכסף. א"ר נחמן מי שאוהב תורה אינו שבע תורה... (דברים ב יח)

בתולותיה נוגות, א"ר יצחק בר' סימון אלו תלמידי חכמים שהיו נאים כבתולות ונעשו כדונג. (איכה א לא)

דבר אחר כל הדרה אלו תלמידי חכמים, דכתיב (ויקרא י"ט) מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. (שם שם לג)

כד הוו חברייא נפקין לפרנסתהון הווי קראו עליהון תשתפכנה אבני קדש. (שם ד א)

ר' אבא בר כהנא ואמרי לה בש"ר אדא בר חוניא יהיה בעיניך דור שבא כדור שהלך, שלא תאמר אילו היה ר' עקיבא קיים הייתי קורא לפניו, אילו היו ר' זירא ור' יוחנן קיימין הייתי שונה לפניהם, אלא דור שבא בימיך וחכם שבימיך כדור שהלך וחכמים הראשונים שהיו לפניך. (קהלת א ח)

...כך שמעת תורה מפי תלמיד חכם יהי בעיניך כאילו שמעוה אזניך מהר סיני... (שם שם כט)

רשב"י אומר אין אומרין בקרו גמל זה שמא בעל מום הוא, בקרו את החזיר הזה שמא בעל מום הוא, ואת מי מבקרין את התמידין, ואיזה זה זה תלמיד חכם שפירש מן התורה. יהודה בן לקיש בשם רשב"ג עליו הכתוב אומר (משלי כ"ז) כצפור נודדת מן קנה כן איש וגו'. (שם שם לז)

לשחוק אמרתי מהולל, א"ר אבא בר כהנא מה מעורבב השחוק שהעכו"ם שוחקים בבתי קרקסיאות ובבתי תיאטריאות שלהם, ולשמחה מה זו עושה, מה טיבו של תלמיד חכם להכנס שם. (שם ב ב)

דבר אחר החכם עיניו בראשו, זה תלמיד חכם שהוא רגיל במשנתו. (שם שם כ)

ר' אבא ב"כ עאל לכנישתא ושמע קליה דר' לוי יתיב דריש הדין פסוקא, איש אשר יתן לו האלקים עושר זה בעל מקרא, ונכסים זה בעל משנה, וכבוד זה בעל תוספתא, ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר"ע ומשנתו של ר' חייא ושל ר' הושעיא ושל בר קפרא, ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו שאסור להורות מהם, כי איש נכרי יאכלנו זה בעל תלמוד שמטהר ומטמא אוסר ומתיר... (שם ו ב)

כי העושק יהולל חכם, עסק שתלמידי חכמים עסוקין בו זה עם זה, יהולל חכם, מערבבין חכמתו... איזהו תלמיד חכם, ר' אבהו בש"ר יוחנן כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו, תני כל ששואלין אותו הלכה ממשנתו ומשיב עליה. (שם ז יד)

דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם, מי יודע פשר דבר שהוא יודע לפרש משנתו, חכמת אדם בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו יודע להשיב. (שם ח ד)

...א"ר עזריה ור' יונתן בר' חגי בשם ר' יצחק בר מריון ללמדך שכל המעיז פניו בתלמידי חכמים וגדול הדור כאילו מעיז פניו במלך... א"ר יודן כל המעיז פניו במלך כאילו מעיז פניו בשכינה, דכתיב (ש"ב כ') נשא ידו במלך בדוד, במלך זה מלך מלכי המלכים הקב"ה ואחר כך בדוד... (שם ט כו)

...א"ל פרצת גדרן של תלמידי חכמים, וקרא עליו ופורץ גדר ישכנו נחש, וכן הות ליה. (שם י יא)

אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו וגו', אם ימלאו תלמידי חכמים תורה על ישראל יריקו שנקראו ארץ, שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ, אם יפול עץ בדרום ואם בצפון אם הגיע קירסו של תלמיד חכם להורות אם בדרום ואם בצפון שם יהוא, שמה יהו כל ישראל מתכנסין שמה ומעמידין חכמה ושומעין ממנו ולומדין ממנו. (שם יא ח)

רבי עזריה פתח (משלי כ"ג) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים... א"ר אסא אם תלמיד חכם הוא סוף שהוא מטמא את הטהור ומטהר את הטמא. (אסתר פרשה ה)

...אלא אימתי דברי תורה מתבזין בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם. אתא ר' יעקב בר אבדימי ועבדיה שמועה, אימתי דברי תורה נעשין כזונות בפני עמי הארץ בשעה שבעליהן מבזין אותם. ר' יוחנן מייתי לה מהכא, (קהלת ט') וחכמת המסכן בזויה, וכי חכמתו של ר"ע שהיה מסכן בזויה היתה, אלא מהו מסכן, מי שהוא בזוי בדבריו, כגון זקן יושב ודורש (דברים י"ט) לא תטה משפט והוא מטה משפט, לא תכיר פנים והוא מכיר פנים... (רות א ב)

ר' שמעון בן חלפתא ור' חגי בשם ר' שמואל בר נחמן, כתיב (משלי כ"ז) כבשים ללבושך, כבשים כתיב, בשעה שתלמידיך קטנים תהיה מכבש לפניהם דברי תורה, הגדילו ונעשו תלמידי חכמים תהיה מגלה להם סתרי תורה. (שיר השירים א יז)

דבר אחר נאוו לחייך בתורים אלו סופרים ומשנים מלמדי תינוקות באמונה, צוארך בחרוזים אלו התינוקות. דבר אחר נאוו לחייך בתורים אלו הרבנין, צוארך בחרוזים אלו התלמידים שחוזרין צואריהם לשמוע דברי תורה מפיהם כאדם שלא שמע דברי תורה מימיו. (שם שם נב)

ר' הונא ור' חלפתא קיסרייא בשם רשב"ל אמרי, מה כלה זו מתקשטת בכ"ד תכשיטין ואם חסרה חוסר דבר אחד מהן אינה כלום, כך תלמיד חכם צריך שיהא רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום. רב הונא בשם רשב"ל מה כלה זו צנועה כך תלמיד חכם צריך שיהא צנוע, ר' חלפתא בשם ר"ל מה כלה זו יושבת בפוריה ואומרת ראו שאני טהורה, וזו עדותי מעידה עלי, כך תלמיד חכם צריך שלא יהא בו דבר של דופי... (שם ד כב, וראה שם עוד)

ר' יהודה פתר קרא בתלמידי חכמים תלתלים שחורות כעורב, אלו תלמידי חכמים, שאף על פי שנראין כעורין ושחורין בעולם הזה, לעתיד לבא מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו. (שם ה ט)

מגדלות מרקחים, א"ר תנחומא מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים, כך תלמיד חכם צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד והלכות ואגדות... מור עובר זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור, אף על פי כן עובר הוא וחוזר ומברר תלמודו. (שם שם יא)

מדרש תנחומא:

זה שאמר הכתוב כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה (קהלת ז'), כשהחכם מתעסק בדברים הרבה מערבבין אותו מן החכמה, ויאבד את לב מתנה, מן התורה שנתנה מתנה בלבו של אדם. כי העושק יהולל חכם, חכם המתעסק בצרכי צבור משכחין תלמודו... (וארא ה)

והיה כל מבקש ה' יצא, כל מבקש משה אין כתיב כאן אלא כל מבקש ה', מכאן אמרו המקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה... (תשא כז)

...ויצפהו זהב טהור מבית ומחוץ ואחר כך ויעש לו זר זהב סביב, מכאן שיהא תלמיד חכם תוכו כברו, שנאמר מבית ומחוץ תצפנו. מהו מבית ומחוץ תצפנו, א"ל אף על פי שהעץ נתון באמצע הוי נוהג בו כבוד, למה שהתורה נתונה בו, ואף הלוחות כן אף על פי שנשתברו הוי נוהג בם כבוד... כלומר אף על פי שאתה רואה את בני תורה עניין ומדולדלים הוי נוהג בם כבוד שהתורה נתונה לתוכו. (ויקהל ז)

דבר אחר למה נתנה תורה במדבר... כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל עליו דברי תורה פורקין ממנו עול גלות ועול דרך ארץ. וכשם שמדבר אין מעלה ארנון כך בני תורה בני חורין בעולם הזה. (חקת כא)

כל המסעות האלו על שקבלו את ישראל עתיד הקב"ה ליתן שכרם, שנאמר (ישעיה ל"ה) ישושום מדבר וציה וגו', ומה מדבר כך על שקבל את ישראל המקבל תלמיד חכם לתוך ביתו על אחת כמה וכמה. (מסעי ג)

...א"ל הקב"ה כל קדושיו בידך, כל העוסק בתורה נצול משעבוד גליות, וכל קדושיו בידך והם תכו לרגליך, תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ומכתתין את רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה ופורקין מעצמם עול גליות. דבר אחר והם תכו לרגליך, אף על פי שהן לוקין בהליכתן אין זזין ממשכנותיך אלא ישא מדברותיך, שכר מדיבה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. (ברכה ה)

שוחר טוב:

כי אם בתורת ה' חפצו, זה שאמר הכתוב (תהלים מ"ה) והדרך צלח רכב הדור הוא המלמד בשעה שמקבץ את החכמים ולא להחניפם אלא על דבר אמת. הדורות הן ומשובחות שמועתן של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שהן יושבין ומפלפלין בהן והולך נוראות ימינך... (מזמור א)

מפי עוללים ויונקים יסדת עוז למען וגו', זה שאמר הכתוב (משלי ו') בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך בתלמידי חכמים הכתוב מדבר, בשעה שהזקן נתמנה אומר לו הקב"ה עד שלא נתמנית לא היית ערב על הצבור, עכשיו שנתמנית נעשית ערב... שלא תאמר על הטמא טהור ועל הטהור טמא ועל האסור מותר ועל המותר אסור ותתחייב באמרי פיך, ומה תעשה עסוק בתורה... (מזמור ח)

דבר אחר מה התמרה הזו יש בה לולב להלל וקורות לסוכה... כך ישראל אינן חסרין צדיקים ישרים בני תורה וגומלי חסדים, ואפילו בורים שבהם שנאמר (שיר ד') כפלח הרמון רקתך. דבר אחר מה התמרה הזאת עושה תמרים רטובים מקולסין ועושה סילין, כך תלמידי חכמים הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה, שכל מי שאינו נזהר מהם לוקה. (מזמור צב)

...חיות קטנות עם גדולות אלו התלמידים הקטנים עם הגדולים שמחדדין זה את זה. שם אניות יהלכון אלו בני התורה, זה אומר טהור וזה אומר טמא דמנהגין עלמא. לויתן זה, כל מי שמתלוה עמהן עתיד הקב"ה לשחק עמהן לעתיד לבא. (מזמור קד)

הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, מאי בלילות, אמר רבי יוחנן אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה אני עליהם כאלו עוסקים בעבודה. (מזמור קלד)

מדרש משלי:

ישמע חכם ויוסף לקח ונבון תחבולות יקנה, א"ר ירמיה אם ראית חכם שמתחכם בתורה מוסיפין לו תורה על תורתו וחכמה על חכמתו. ונבון תחבולות יקנה, אם הבין מעצמו והלך ללמוד תורה יקנה העולם הזה והעולם הבא...

חכמות בחוץ תרונה, בשעה שהחכם יושב ועוסק בתורה הכל מרננים אחריו ואומרים אשרי זה שלמד חכמה. ברחובות תתן קולה אלו תלמידי חכמים שיושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעין את קולם בדברי תורה. בראש הומיות תקרא, מה הים הומה ברגליו (בגליו) כך תלמידי חכמים בשעה שיושבין ומפרשין בדברי תורה הם הומין וקורין ומוציאין מלבם, ולא עוד אלא שקולן ערב לפני הקב"ה... אפילו חכם יושב בשער העיר ועוסק בדברי תורה אינו מתבייש, דכתיב (תהלים קי"ט) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. (פרשה א)

דבר אחר לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה תלמיד חכם שכל זמן שהוא מתעסק בתורה בחגים, אם נתעלם ממנו פרק אחד או דבר מתלמודו אינו נפטר מן העולם עד שבאין מלאכי השרת וסודרין לפניו בשביל שלא יהא לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא. (פרשה י)

אמר רבי ישמעאל בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב"ה לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט, וכיון שתלמיד חכם בא לפניו אומר לו כלום עסקת בתורה אמר הן, אומר לו הקב"ה הואיל והודית אמור לפני מה שקרית ומה ששנית... מכאן היה רבי ישמעאל אומר אשרי תלמיד חכם שמשומר למודו בידו כדי שיהא לו פתחון פה להשיב להקב"ה ליום הדין, לכך נאמר אורח לחיים שומר מוסר... (שם, וראה שם עוד)

בלב נבון תנוח חכמה א"ר הונא זה תלמיד חכם בן תלמיד חכם, ובקרב כסילים תודה זה תלמיד חכם בן עם הארץ. (פרשה יד)

אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, כל תלמיד חכם שמטה אזנו לתוכחת חיים זוכה לישב בישיבת חכמים... שמתוך שעוסק בה זוכה לשנים, לכבוד ולענוה, שנאמר יראת ה' מוסר חכמה ולפני כבוד ענוה. (פרשה טו)

תנא דבי אליהו רבא:

...מכאן אמרו כל תלמיד חכם שמרבה בעסק התורה ואינו מתפרנס הרבה סימן יפה לו. ואם תאמר אם הקב"ה אוהב תורתו למה אינו מעשרו, הוי אומר שאם יעשיר יפשע מדברי תורה, לכן כל תלמיד חכם שמרבה במלאכתה של תורה ואינו מכניס פירות הרבה סימן יפה לו שהקב"ה אוהב את תורתו, שאם יעשיר יפשע מדברי תורה... (פרק ג)

...מכאן אמרו אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה, הא למדת שכל המספר אחר המעשה של תלמיד חכם כאלו מספר אחר השכינה. (שם)

...ולא משה בלבד אלא כל תלמיד חכם שעוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו ומת באמת לא מת אלא הוא עדיין בחיים לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר (ש"א כ"ה) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך, מקיש התלמיד חכם הצדיק אל אלקים, מה אלקים יהא שמו הגדול מבורך חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, כך תלמיד חכם שעסק בתורה כל ימיו ומת הרי הוא בחיים ועדיין לא מת והוא חי לעולם ולעולמי עולמים, והיכן הוא נשמתו תחת כסא הכבוד... (פרק ד)

וכן כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו ומתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כל ימיו ומחמד ומתאוה ומצפה על כבוד ירושלים ועל בית המקדש ועל הישועה שתצמיח בקרוב בימינו ועל כינוס גליות מיד שורה רוח הקודש בקרבו, שנאמר איה השם בקרבו את רוח קדשו מכאן אמרו כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר אלא הקב"ה משמרו בעצמו ומלאכי השרת עומדין סביב לו וחרב ביד כולם ומשמרין אותו, שנאמר (תהלים קמ"ט) רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם וגו'. חיים שלא בצער שלא ביצר הרע לימות בן דוד ולעולם הבא... (שם)

...מכאן אמרו יתן אדם בתו לתלמיד חכם אפילו נותן כל ממונו עליה, שכן מצינו אצל יתרו שלא זכה אלא על ידי משה. וכן ישא אדם בת תלמיד חכם אפילו אם לקחה בלא דמים, ומנין תדע לך צא ולמד מדרך ארץ נשא אדם בת תלמיד חכם אפילו את מת או גולה הויין ליה בנים תלמידי חכמים, משל לענבי הגפן בענבי הגפן... (פרק ה)

דבר אחר ויקרא אל משה, מכאן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעה בהמה טובה ממנו... (פרק ו)

וכן מי שיש לו תלמיד חכם בשכונתו ויודע בו שהוא קורא לשם שמים ושונה לשם שמים והוא זן אותו ומכלכלו ומפרנסו נמצא הוא מקיים את התלמיד חכם ואת אשתו ואת בניו ואת כל הקורין והשונין עמו, עליו הוא אומר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. (פרק י)

...מכאן אמרו ארבעים אלפים מישראל שנתקבצו יחד ויצאו למלחמה ויש ביניהם זוג אחד תלמידי חכמים דומה להם כאלו אחזו מגן ותריס וחרב פיפיות בידם, לכך נאמר מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל. (שם)

מכאן אמרו חכמים ירבה אדם סעודתו עם תלמידי חכמים ולא ירבה סעודתו עם עמי הארץ, לפי שלאחר שעה הוא מספר עליו לשון הרע... מכאן אמרו יטול אדם תחלה רשות ואחר כך ירוץ אחרי התלמידי חכמים הבאים אצלו ויעשה רצונם... (פרק יב)

...וחרשים ואזנים למו אלו תלמידי חכמים שמסרו את עצמן למקרא למשנה להלכות ולאגדות ועל אלו נאמר לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חושך. (פרק טז)

...כך תלמידי חכמים בעולם הזה בדברי תורה כיון שקראו את המקרא ושנו את המשנה ודברי תורה מתוק עליהם, הקב"ה מרחם עליהם ונותן בהם חכמה ובינה ודעת והשכל לעשות מעשים טובים ותלמוד תורה והכל יהא מתוקן לפניהם. לכך נאמר ועל הנחל יעלה על שפתו וגו' לא יבול עליהו וגו', מה זית זה אין עליו נושרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אף תלמידי חכמים גם בניהם הם תלמידי חכמים ואינם פוסקים מדברי תורה לא ביום ולא בלילה לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, שנאמר (תהלים קכ"א) אשרי כל ירא ה' וגו'... מדכתיב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, מעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיד חכם שאוכל משלו ונהנה מיגיע כפו ואינו נהנה משל צבור כלום, הרי הוא בכלל אשרי, וכל שלחן שאין תלמיד חכם נהנה ממנו אינו מבורך, שנאמר (איוב כ"ב) אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו, ואין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר (יואל ג') ובשרידים אשר ה' קורא. (פרק יח)

אל גנת אגוז ירדתי וגו', מה אגוז יש בו ארבעה בתים, כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמיתו יש בו ארבעה דברים, חכמה ובינה דיעה והשכל... (שם)

דבר אחר מה רוכל זה יש עמו מאה מיני בשמים אף כל חכם וחכם מישראל יש בו כמה מאות דברי תורה לאמיתן, יש בלבבו מאה מחשבות של מקרא ומאה של משנה ומאה מיני תשובות של תלמוד, שנאמר (שיר ג') מי זאת עולה מן המדבר וגו' מכל אבקת רוכל... (שם)

ברוך המקום ברוך הוא שבחר בחכמים ובתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו, כשם שהם יושבין בבית הכנסת ובבית מדרש ובכל מקום שהוא פנוי להם וקוראים ושונים לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקים דברי תורה בפיהם ומקיימין עליהן הפסוק (איכה ג') טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו וגו', כך כביכול, אפילו אם הם ישאלו את כל העולם כולו בשעה אחת הוא נותן להם מיד, שנאמר (תהלים ב') אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה וגו', שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ... (שם)

...מכאן אמרו מי שיש לו תלמיד חכם בתוך ביתו ויודע במדתו ומפרנסו עם בני ביתו ברכה נכנסת לו בתוך מעשי ידיו לעולם, שכן מצינו ביוסף שהיה בבית פוטיפר... מכאן אמרו ארבע תכיפות הן, תיכף לסמיכה שחיטה... תיכף לתלמיד חכם ברכה במעשה ידיו. (פרק כ)

...עליהם הכתוב אומר (תהלים ס"ח) אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אך סוררים שכנו צחיחה, ואין אסירים אלא תלמידי חכמים שאוסרין את עצמן למקום בבית המדרש למקרא ולמשנה ולתלמוד ולמדרש והלכות ואגדות... ולאשר בחשך הגלו אלו תלמידי חכמים שהם דרין במקום שאין ראוי להם. (פרק כז)

דבר אחר ומבשרך לא תתעלם, מי שיש לו תלמיד חכם בשכונתו ויודע בו שהוא קורא לשם שמים והוא שונה לשם שמים והוא זן ומפרנסו ומכלכלו נמצא שהוא מקיים ומחייה לאותו תלמיד חכם ואת אשתו ובניו ואת כל אשר לו ואת כל הקרובים עמו ממשפחה, לכך נאמר ומבשרך לא תתעלם. (שם)

מתוך האהבה כיצד, אלא כשם שהקב"ה אוהב את ישראל ואוהב את התלמידי חכמים ביותר, שנאמר (דברים ז') לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם וגו' כי מאהבת ה' אתכם... כך יהא אדם אוהב את ישראל ויהא אוהב את התלמידי חכמים ביותר. (פרק כח)

דבר אחר אהלי שודד וכל מיתרי נתקו וגו', מה אהל זה אי אפשר להתקיים בלא יתדות ובלא מיתרים, כך ישראל אי אפשר להתקיים בלא תלמידי חכמים, לכך נאמר וכל מיתרי נתקו וגו' מיתרי אלו תלמידי חכמים שבישראל שמתירין את המותר ואוסרין את האסור והויין להם לישראל כמיתרי עולם. (פרק ל)

תנא דבי אליהו זוטא:

ר"ש בן יוחאי אומר מאי דכתיב (קהלת ז') החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר... אלא כל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה ועוסק בתורה לשם שמים ועושה תשובה ומעשים טובים הוא ניצול מן עשרה דברים קשים המחייבים את האדם, ואלו הן, שתי עינים שתי אזנים שתי ידים שתי רגלים ופיו וגופו... (פרק טז)

אמר ר' יוחנן מעיד אני עלי שמים וארץ שכל תלמיד חכם שהוא קורא ושונה לשם שמים ונהנה מיגיע כפו עליו הכתוב אומר (תהלים קכ"ח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא... ולא עוד אלא שאשתו ובניו יראים ממנו ועכו"ם יראים ממנו ומלאכי השרת שואלין בשלומו, והקב"ה אוהב אותו אהבה גמורה, שנאמר (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. (פרק יח)

ומהו והגד לעמי פשעם... אלו תלמידי חכמים, אמר להם הקב"ה לא בראתי אתכם אלא בשביל שתלמדו עם בני תורה ואורחות חיים תודיעו אתם להם, למה יש לכם עמוקות ראות בלבבכם, ואם ראית דור שהתלמידי חכמים שבו יש להם מריבה זה עם זה, הרי אלו יש להם עמוקות רעות בלבבם, ואם לבם ללמוד תורה ואינן מקיימים את התורה אין דינם אלא לגיהנם. (פרק כב)

ילקוט שמעוני:

בני תורה שהן כפרה לעולם על אחת כמה וכמה שלא יגע בהן אחד מכל המזיקין כולן... (שמות פרק כא שיח)

...ולא משה בלבד, אלא כל תלמיד חכם שהוא יושב ועסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו ומת, עדיין לא מת אלא בחיים הוא לעולם ולעולמי עולמים, שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. ולמה זווג הכתוב, לומר את ה' אלקיך, אלא לומר לך מה ה' אלקיך חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, כך תלמיד חכם שהוא יושב ועוסק בתורה מקטנותו ועד זקנותו הוא בחיים לעולם ולעולמי עולמים, והיכן הוא ישיבתו תחת כסא כבודו... (שם פרק לב, שצא)

...בחוצה לארץ חכמים ותלמידיהם כפרה לישראל, שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים, ואומר ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש וגו', והלא אין שם לא ירושלים ולא בית המקדש אלא וגו', ואלישע הנביא ותלמידיו וכו', הא למדת שכל הנזקק לחכמים ותלמידיהם מעלה עליו כאלו עושה רצון אביו שבשמים. (ויקרא פרק ב, תנה)

אשר פריו יתן בעתו, אלו תלמידי חכמים שירבו בזרעך, ועלהו לא יבול שלא יפסוק בעלי אמונים מזרעך. (תהלים א, תריז)

חכמות בחוץ תרונה, בשעה שהחכם יושב ועוסק בתורה הכל מרננים אחריו ואומרים אשריו לזה שלמד וזכה לחכמה. ברחובות תתן קולה, אלו תלמידי חכמים שיושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעים את קולם בדברי תורה, בראש הומיות תקרא, מה הים הומה בגליו אף תלמידי חכמים בשעה שיושבים ועוסקים בתורה הם הומים, ולא עוד אלא שקולם ערב לפני הקב"ה, שנאמר כי קולך ערב. בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר, הוא יושב ועוסק בתורה נגד המלכים והשרים ואינו מתבייש, דכתיב ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש... (משלי פרק א, תתקלא)

כבוד חכמים ינחלו, לפי שהיו הנזירים יראים מן החטא נקראו חכמים, כמה דתימא ראשית חכמה יראת ה', ואומר הן יראת ה' היא חכמה... דבר אחר כבוד חכמים ינחלו אלו תלמידי חכמים, א"ר שמעון בן פזי קרא מראש ספר דברי הימים אדם שת אנוש עד ויהי יעבץ, ואין אתה מוצא שם כבוד, וכשבא ליעבץ כתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו לפי שעסק בתורה, הוי כבוד חכמים ינחלו. (שם פרק ג תתקלה)

ר"ע אומר מה בור אינו יכול להוציא מים מאליו אף תלמיד חכם אם לא למד תחלה אינו לומד, ונוזלים מתוך בארך, מה באר באים מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולומדים הימנו, וכן הוא אומר יפוצו מעינותיך חוצה. (שם פרק ה, תתקלז)

שניך כעדר הרחלים אלו תלמידי חכמים, כשם שאין כחו של אדם אלא בשניו, כך אין כחן של ישראל אלא בתלמידי חכמים, כעדר הקצובים עדרים ועוסקים בתורה, שעלו מן הרחצה, שמרחיצין את ישראל מן העבירות, שכלם מתאימות, היושבים זוגות זוגות ולומדים, ושכולה אין בהם, כל מי שלומד מהם אינו משוכל. (שיר פרק ד, תתקפח)

מה כלה אינה באה אלא בשדוכין, כך ישראל אינם באים אלא בתלמידי חכמים, מה טובו דודיך מיין, מה יין מגדל את הגוף, כך תלמידי חכמים מגדלין את ישראל. (שם)

דבר אחר מי כהחכם זה תלמיד חכם, ומי יודע פשר דבר, בשעה שהוא יודע לפרש משנה, חכמת אדם תאיר פניו, בשעה שהוא נשאל ומשיב, ועוז פניו ישונא בשעה שהוא נשאל ואינו משיב... (קהלת פרק ח, תתקעז)

חובת הלבבות:

...ומפני שהיות התורה מלות וענינים נחלקו בני אדם בחכמת התורה על עשר מעלות. תחלתם אנשים למדו החומש והמקרא והספיק להן בגירסת הפסוק מבלי הבנת ענין, ואינם יודעים פירוש המלות ושמוש הלשון והם בתכונת חמור נושא ספרים. והשנית, אנשים בקשו לברר קריאתם ולשמור התנועות, ושמו רוב השתדלותם בידיעת מקומות הנקוד, והם בעלי הנקוד והמסורת. והשלישית, אנשים ראו חסרון מי שקדם זכרם והשתדלו לדעת עילת הנקוד והטעמים וחברו אליהם דעת שמוש הלשון ודקדוקו... והנח והנכפור והנראה והנסתר והדומה לזה. והרביעית, אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בפירוש המלות המסופקות בספרי הקודש והנראה מן הפשט, וחקרו עם זה על ידיעת העובר והאמיתי בלשון העברית והשמות הדומים ושאינם דומים... והדומה להם. והה', אנשים שהוסיפו על מה שהקדמנו זכרם בדעת עניני ספרי הקדש ולהבין שרשיו ולחקור על העובר והאמיתי מעניניו כגשמות הנזכרת בו, והם המפרשים ספרי אלקים כנראה ממנו ואין סומכין על הקבלה. 

והשישית, אנשים סמכו על קבלת הקדמונים שהיא המשנה והגיעו לקצת חיובי התורות והמצות והדינין מבלי עיון בתלמוד. והז', אנשים שהוסיפו על כל מה שזכרנו בעיון התלמוד והשתדלו בגרסתו וקריאת הלכותיו פרוק קושיותיו ופתח סתומותיו. והח', אנשים לא הספיק להם מחכמת התורה מה שהספיק למי שקדם זכרו עד שהטריחו את עצמם להבין דברי אנשי התלמוד ולהתיר ספקותיו ולפתוח סתומותיו לקנות בזה השם והתפארת, והם מתעלמים מחובת הלבבות ואינם מתעוררים למפסידי המעשים, וכלו ימים בידיעת הענינים הנכרים מתולדות הדינין, והזר הקשה מפסקי הדינים... והתעלמו מעיין במה שאין להם רשות להתעלם ממנו מעניני נפשותם, אשר הם חייבין לחקור עליו מאמתת אותות הנביא עליו השלום והקבלה ותנאיה...

והתשיעית אנשים שהגיעו נפשותם לדעת חובת הלבבות והאברים ומפסידי המעשה והבינו פשט דברי הקדש ובמצפוני ענינו ועמדו על אמתת הקבלה מן הכתוב והמושכל וסוד הדינין, וחלקו חובת המעשים כפי הראוי לעניני כל זמן והתחלקות מדיני כל מקום אחר שהבינו שרשי ספר התורה ונזהרו בו והזהירו עליהם... והן בעלי הגמרא והגאונים הנוהגים מנהגיהם אחריהם. והעשירית, אנשים שירשו חכמת התורה מהנביאים בכל פירושיה ותולדות שרשיה והן אנשי כנסת הגדולה ומי שקבל מהם מן התנאים, והן בעלי המשניות והברייתות... (שער ג עבודת האלקים פרק ד)

תרגום יונתן:

ונתתה את מזבח הזהב - ותתן ית מדבחא דדהבא לקטורת בוסמיא... מטול חכימיא דעסיקין באורייתא וריחיהון נדיף הי כקטורת בוסמיא... (שמות מ ה)

כנחלים נטיו - כנחלין דמיין דמתגברין כן הינון בית ישראל יתבין עדרין עדרין מתגברין באולפן אורייתא והי כגנין שתילין על פרקטוני נהרין כן הינון תלמידיהון חבורן חבורן בבית מדרשיהון זיו אפיהון ינהר כזיו רקיעין... (במדבר כד ו)

אשר אבניה ברזל - די חכימהא גזרין גזרן ברירין הי כפרזלא ותלמידהא שאלין שאלן מסימן כנחשא. (דברים ח ט)

לבי לחוקקי - אנא שליחא לשבחא לספרי ישראל דכד הות עקתא לא פסקו למדרש באורייתא. (שופטים ה ט)

גם ביום ובלילה - חכמיא דיצבי למעסק באורייתא... ובלילא שינתא לא חזי. (קהלת ח טז)

רש"י:

ואחיכם כל בית ישראל - מכן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה. (ויקרא י ז)

ולדבקה בו - אפשר לומר כן, והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידים ובחכמים ומעלה אני עליך כאילו נדבקת בו. (דברים יא כב)

לבי לחוקקי - לאהב את חכמי ישראל שהתנדבו בעם לאמר ברכו את ה' ושובו אליו. (שופטים ה ט)

משרת את ה' - מכאן למשמש פני תלמיד חכם כמשמש פני שכינה. (שמואל א ב יא)

חציך - התלמידים, בלב אויבי - תלמידי חכמים אויבים זה לזה לשעה. (תהלים מה ו)

נזם זהב באף חזיר - המלכלכו, כן תלמיד חכם הסר מהדרך הטובה ופורש מהתורה. (משלי יא כב)

רמב"ן:

מפני שיבה תקום - לשון רש"י: יכול מפני זקן אשמאי, תלמוד לומר זקן, אין זקן אלא שקנה חכמה. ולשון תורת כהנים והוא השנוי בגמרא במסכת קדושין, תלמוד לומר זקן, אין זקן אלא חכם, שנאמר "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". ורבי יוסי הגלילי אומר אין זקן אלא שקנה חכמה, שנאמר "ה' קנני ראשית דרכו". והנה לדברי שניהם אין המצוה אלא בחכם... ועם כל זה העולה מן הגמרא לפי פסק ההלכה אינו כן, שהרי אמרו איסי בן יהודה אומר כל שיבה במשמע... (ויקרא יט לב)

...כי רוח ה' על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי, אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם. (דברים יז יא)

וגרסינן באלו מציאות (ל"ג א'), אמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים שבבבל עומדים זה מפני זה וקורעין זה על זה, ולענין אבדה במקום אביהם אין מחזירין עד שיהא רבו מובהק... אם כן עשו תלמידי חכמים שבבבל כרבו מובהק לענין עמידה. דאלו רבו שאינו מובהק אינו עומד אלא בארבע אמות. ויש לי דרך אחרת בזה (מרש"י), והוא שנפרש שאין חובת אדם כשר בקריעה על תלמיד חכם, שכן דבדין עמידה אמרינן התם במסכת קדושין, חדא דאתון חכימין ואנא חבר, ואתמר התם שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה, דאפילו מר שמואל קאים מקמיה, אלמא מקמי זקן אחר לא קאים. ושמע מינה שאין תלמיד חכם עומד בפני מי שקטן ממנו. וכן כולה סוגיא מוכחא התם. והטעם בזה מפני שהוא כזקן ואינה לפי כבודו. ולפיכך אמרינן דתלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה, ואפילו גדול מפני קטן, משום דשמעתתיה בפומייהו דהדדי והוה ליה רבו... (תורת האדם ענין הקריעה, וראה שם עוד)

משנה תורה:

ויש דברים אחרים שהן בכלל חילול השם, והוא שיעשה אותם אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות, דברים שהבריות מרננים אחריו בשבילם, ואף על פי שאינן עבירות הרי זה חילל את השם, כגון שלקח ואינו נותן דמי המקח לאלתר, והוא שיש לו ונמצאו המוכרים תובעין והוא מקיפן, או שירבה בשחוק או באכילה ושתיה אצל עמי הארץ וביניהן, או שדבורו עם הבריות אינו בנחת ואינו מקבלן בסבר פנים יפות אלא בעל קטטה וכעס, וכיוצא בדברים האלו הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין. וכן אם דקדק החכם על עצמו והיה דבורו בנחת עם הבריות ודעתו מעורבת עמהם ומקבלם בסבר פנים יפות ונעלב מהם ואינו עולבם... ולא יראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה ולא ישתומם, עד שימצאו הכל מקלסין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה קידש את ה', ועליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. (יסודי התורה ה יא)

כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהיה ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו ובבעילתו ובעשיית צרכיו ובדבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ובמתנו, ויהיו כל המעשים האלו נאים ומתוקנים ביותר. כיצד, תלמיד חכם לא יהיה גרגרן אלא אוכל מאכל הראוי להברות גופו ולא יאכל ממנו אכילה גסה, ולא יהא רודף למלאת בטנו כאלו שמתמלאין ממאכל ומשתה עד שתיפח כריסם... אבל החכם אינו אוכל אלא תבשיל אחד או שנים, ואוכל ממנו כדי חייו ודיו. הוא שאמר שלמה "צדיק אוכל לשובע נפשו".

כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו, לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו, ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול, כדי שלא יתגנה בפני הבריות, ולא יאכל אצל עמי הארץ ולא על אותם השלחנות המלאים קיא צואה, ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים. ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה, ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד, כגון סעודת אירוסין ונישואין, והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם. והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן.

כשהחכם שותה יין אינו שותה אלא כדי לשרות אכילה שבמעיו, וכל המשתכר הרי זה חוטא ומגונה ומפסיד חכמתו, ואם נשתכר בפני עמי הארץ הרי זה חילל את השם...

אף על פי שאשתו של אדם מותרת לו תמיד ראוי לו לתלמיד חכם שינהיג עצמו בקדושה ולא יהא מצוי אצל אשתו כתרנגול אלא מלילי שבת ללילי שבת אם יש בו כח. וכשהוא מספר עמה לא יספר בתחלת הלילה כשהוא שבע ובטנו מלא, ולא בסוף הלילה כשהוא רעב, אלא באמצע הלילה כשיתעכל המזון שבמעיו. ולא יקל בראשו ביותר ולא ינבל את פיו בדברי הבאי ואפילו בינו לבינה, הרי הוא אומר בקבלה "מגיד לאדם מה שיחו", אמרו חכמים אפילו שיחה קלה שבין אדם לאשתו עתיד ליתן עליה את הדין...

צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן, לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן, ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא יהא צנוע, ולא יגלה בגדיו עד שישב, ולא יקנח בימין, ויתרחק מכל אדם... ולא ידבר כשהוא נפנה אפילו לצורך גדול. וכדרך שנוהג צניעות ביום בבית הכסא כך נוהג בלילה...

תלמיד חכם לא יהא צועק וצווח בשעת דבורו כבהמות וחיות, ולא יגביה קולו ביותר אלא דבורו בנחת עם כל הבריות, וכשידבר בנחת יזהר שלא יתרחק עד שיראה כדברי גסי הרוח. ומקדים שלום לכל האדם כדי שתהא רוחן נוחה הימנו, ודן את כל האדם לכף זכות. מספר בשבח חבירו ולא בגנותו כלל. אוהב שלום ורודף שלום. אם רואה שדבריו מועילים ונשמעים אומר, ואם לאו שותק... ולא יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או אחותו או בתו.

לא ילך תלמיד חבר בקומה זקופה וגרון נטוי, כענין שנאמר "ותלכנה נטויות גרון ומשקרות עינים". ולא יהלך עקב בצד גודל בנחת כמו הנשים וגסי הרוח, כענין שנאמר "הלוך וטפוף תלכנה וברגליהם תעכסנה". ולא ירוץ ברשות הרבים כמנהג משוגעים. ולא יכפוף קומתו כבעלי חטוטרת, אלא מסתכל למטה כמו שהוא עומד בתפלה. ומהלך בשוק כאדם שהוא טרוד בעסקיו, גם ממהלכו של אדם ניכר אם חכם ובעל דעה הוא או שוטה וסכל. וכן אמר שלמה בחכמתו, "וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא"...

מלבוש תלמיד חכם מלבוש נאה ונקי, ואסור לו שימצא בבגדו כתם או שמנונית וכיוצא בהן, ולא ילבש לא מלבוש מלכים כגון בגדי זהב וארגמן שהכל מסתכלין בהן, ולא מלבוש עניים שהוא מבזה את לובשיו, אלא בגדים בינוניים נאים. ולא יהא בשרו נראה מתחת מדיו כמו בגדי הפשתן הקלים ביותר שעושים במצרים. ולא יהיו בגדיו סחובין על הארץ כמו בגדי גסי הרוח אלא עד עקבו ובית יד שלו עד ראשי אצבעותיו. ולא ישלשל טליתו מפני שנראה כגסות הרוח אלא בשבת בלבד אם אין לו להחליף. ולא ינעל מנעלים מטולאים טלאי על גבי טלאי בימות החמה אבל בימות הגשמים מותר אם היה עני. לא יצא מבושם לשוק ולא בבגדים מבושמים, ולא ישים בושם בשערו, אבל אם משח בשרו בבושם כדי להעביר את הזוהמא מותר. וכן לא יצא יחידי בלילה אלא אם כן היה לו זמן קבוע לצאת בו לתלמודו. כל אלו מפני החשד.

תלמיד חכם מכלכל דבריו במשפט, אוכל ושותה וזן את אנשי ביתו כפי ממונו והצלחתו, ולא יטריח על עצמו יותר מדאי. צוו חכמים בדרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון, שנאמר "כי תאוה נפשך לאכול בשר", דיו לבריא לאכול בשר מערב שבת לערב שבת. ואם היה עשיר כדי לאכול בשר בכל יום אוכל. צוו חכמים ואמרו לעולם יאכל אדם פחות מן הראוי לו לפי ממונו, וילבש כראוי לו, ויכבד אשתו ובניו יותר מן הראוי לו.

דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה...

משאו ומתנו של תלמיד חכם באמת ובאמונה, אומר על לאו לאו ועל הן הן, מדקדק על עצמו בחשבון ונותן ומוותר לאחרים כשיקח מהן ולא ידקדק עליהן, ונותן דמי המקח לאלתר. ואינו נעשה לא ערב ולא קבלן ולא יבא בהרשאה. אינו מחייב עצמו בדברי מקח וממכר במקום שלא חייבה אותו תורה כדי שיעמוד בדבורו ולא ישנהו. ואם נתחייבו לו אחרים בדין מאריך ומוחל להן ומלוה וחונן. ולא ירד לתוך אומנות חבירו, ולא יצר לאדם לעולם בחייו, כללו של דבר, יהיה מן הנרדפים ולא מן הרודפים, מן הנעלבים ולא מן העולבים, ואדם שעושה כל המעשים האלו וכיוצא בהן עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". (דעות פרק ה)

מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם, כענין שנאמר ובו תדבק, וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה, אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו, הדבק בחכמים ותלמידיהם, לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם, ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים, ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור, שנאמר "ולדבקה בו". וכן צוו חכמים ואמרו "והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם". (שם ו ב)

בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה, וכתר כהונה וכתר מלכות... כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל... שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה, הרי הוא אומר "בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק, בי שרים ישורו", הא למדת שכתר תורה גדול משניהם. (תלמוד תורה ג א, וראה שם עוד וערך למוד)

כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואף על פי שאינו רבו, שנאמר "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", זקן זה שקנה חכמה, ומאימתי חייבין לעמוד מפניו, משיקרב ממנו בארבע אמות עד שיעבור מכנגד פניו. (שם ו א, וראה עוד ערך כבוד זקן)

חכם זקן בחכמה וכן נשיא או אב בית דין שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם, אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו, אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו בצנעה... ואומרים לו הכבד ושב בביתך. וכן כל תלמיד חכם שנתחייב נידוי אסור לבית דין לקפוץ ולנדותו במהרה אלא בורחין מדבר זה ונשמטין ממנו. וחסידי החכמים היו משתבחים שלא נמנו מעולם לנדות תלמיד חכם, אף על פי שנמנין להלקותו אם נתחייב מלקות, ואפילו מכת מרדות נמנין עליו להכותו... (שם ז א)

אף על פי שיש רשות לחכם לנדות לכבודו אינו שבח לתלמיד חכם להנהיג עצמו בדבר זה, אלא מעלים אזניו מדברי עם הארץ ולא ישית לבו להן, כענין שאמר שלמה בחכמתו, "גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך"... במה דברים אמורים כשבזהו או חרפהו בסתר, אבל תלמיד חכם שבזהו או חרפו אדם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו, ואם מחל נענש שזה בזיון תורה, אלא נוקם ונוטר הדבר כנחש עד שיבקש ממנו מחילה ויסלח לו. (שם שם יג)

...ויש עבירות קלות מאלו ואף על פי כן אמרו חכמים שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא, וכדי הן להתרחק מהן ולהזהר בהן, ואלו הן... והמבזה תלמידי חכמים והמבזה רבותיו... (תשובה ג יד)

ומהן חמשה דברים הנועלים דרכי התשובה בפני עושיהן, ואלו הן... והחולק על דברי חכמים, לפי שמחלוקתו גורמת לו לפרוש מהן ואינו יודע דרכי התשובה... (שם ד ב)

דרך כל החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהן עטופים. (תפלה ה ה)

ואפילו היה העובר תלמיד חכם אין ממיתין ואין מלקין עד שתהיה שם התראה, שלא נתנה התראה בכל מקום אלא להבחין בין שוגג למזיד. (איסורי ביאה א ג)

תלמיד חכם לכתחילה משביעין אותו מיושב ותפילין בידו ואינו צריך ליטול ספר תורה אלא תפילין בכפו חפץ הוא, ונשבע בלשון הקדש כמו שבארנו. (שבועות יא יב)

לעולם ידחוק אדם עצמו יתגלגל בצער ואל יצטרך לבריות ואל ישליך עצמו על הצבור, וכן צוו חכמים, עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם ומכובד והעני יעסוק באומנות ואפילו באומנות מנוולת ולא יצטרך לבריות. מוטב לפשוט עור בהמות נבלות ולא יאמר לעם חכם גדול אני, כהן אני, פרנסוני. ובכך צוו חכמים. גדולי החכמים היו מהם חוטבי עצים ונושאי הקורות ושואבי מים לגנות ועושי הברזל והפחמים ולא שאלו מן הצבור ולא קבלו מהם כשנתנו להם. (מתנות עניים י יח)

כל תלמיד חכם לעולם נאמן ואינו צריך בדיקה אחריו, ובניו ובני ביתו ועבדיו ואשתו הרי הם כמוהו. תלמיד חכם שמת והניח פירות אפילו כנסם באותו היום הרי הן בחזקת מתוקנין. (מעשר י ב)

...ואם היה כלים ששבעתן העין חייב להכריז, שאם יבא תלמיד חכם ויאמר אף על פי שאינו יכול ליתן בכלי כזה סימן יש לו בו טביעות יין חייב להראותו לו, אם הכירו ואמר שלי הוא מחזירן.

במה דברים אמורים בתלמיד ותיק שאינו משנה בדיבורו כלל אלא בדברי שלום או במסכתא או במטה או בבית שהוא מתארח בו. כיצד, היה עוסק במסכתא דנדה ואמר במקואות אני שונה כדי שלא ישאלוהו שאלות בענין נדה. או שישן במטה זו ואומר בזו אני ישן שמא ימצא שם קרי, או שנתאחר אצל שמעון ואמר אצל ראובן אני מתארח כדי שלא יטריח על זה שנתארח אצלו, או שהביא שלום בין אדם לחבירו והוסיף וגרע כדי לחבבן זה לזה הרי זה מותר. אבל אם באו עדים ששנה בדבורו חוץ מדברים אלו אין מחזירין לו בטביעות עין. (גזלה ואבדה יד יב)

כבר נפסק הדין שכל המבייש תלמיד חכם אפילו בדברים קונסין אותו וגובין ממנו משקל שלשים וחמשה דינר מן הזהב שהוא משקל תשע סלעים פחות רביע, וקבלה היא בידינו שגובין קנס זה בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ.

מעשים היו אצלנו תמיד בכך בספרד. ויש תלמידי חכמים שהיו מוחלין על זה וכך נאה להם... (חובל ומזיק ג ה)

במה דברים אמורים במדינה שאין בה חכם חשוב לתקן מעשה המדינה ולהצליח דרכי יושביה. אבל אם יש בה אדם חכם חשוב אין התנאי שלהן מועיל כלום, ואין יכולין לענוש ולהפסיד על מי שלא קיבל התנאי אלא אם כן התנה עמהם ועשו מדעת החכם. (מכירה יד יא)

באו שנים לתבוע וכל אחד מהן מוחזק שמו טוביה, אם היה אחד מהם תלמיד חכם תלמיד חכם קודם... שניהם קרובים או שניהם שכנים או שניהם תלמידי חכמים יעשו הדיינין כמו שיראה להם. (זכיה ומתנה יא ג)

אין מעמידין בסנהדרין בין בגדולה בין בקטנה אלא אנשים חכמים ונבונים מופלגין בחכמת התורה בעלי דיעה מרובה, יודעים קצת משאר חכמות כגון רפואות וחשבון ותקופות ומזלות ואצטגנינות... (סנהדרין ב א, וראה שם עוד וערך בית דין)

היה העד חכם גדול והיה בבית דין פחות ממנו בחכמה, הואיל ואין כבודו שילך לפניהם עשה של כבוד תורה עדיף, ויש לו להמנע. במה דברים אמורים בעדות ממון, אבל בעדות שמפריש בה מן האיסור, וכן בעדות נפשות או מכות הולך ומעיד, שנאמר אין חכמה ואין תבונה לנגד ה', כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. (עדות א ב)

נמצאת אומר כל תלמיד חכם בחזקת כשר עד שיפסל, כל עם הארץ בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהוא הולך בדרכי הישרים. (שם יא ג)

...אבל חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעין עליו עד שמגלין את לבם וחולצין מימין, ובית מדרשו של אותו חכם בטל כל שבעה. וכבר נהגו תלמידי חכמים בכל מקום לקרע זה על זה טפח אף על פי שהן שוין ואין אחד מהם מלמד את חבירו... (אבל ט יא, וראה שם עוד)

תלמיד חכם שמת אפילו היו עמו עד ששים רבוא מבטלין תלמוד תורה להוצאתו. היו ששים רבוא אין מבטלין, ואם היה מלמד לאחרים אין לו שיעור אלא מבטלין הכל להוצאתו. (שם יד יא)

וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו, וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה, אפילו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. במה דברים אמורים בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצינעה, אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא יראתו בלב הכל. (מלכים ב ה)

מורה נבוכים:

...והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד. והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהשם קצת עתים תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בהשם לבד... (חלק ג פרק נא, וראה שם עוד)

ספר חסידים:

"גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי י"ז), כל המעניש את הרבים מעכב המשיח, שאילו היה חי היה מוליד. ואף על פי שיש רשות לתלמיד חכם לנדות לכבודו, אינו שבח לתלמיד חכם להיות נוהג בדבר הזה כי אם להעלים אזניו מדברי עם הארץ... אבל תלמיד חכם שבזוהו או חרפוהו בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו, ואם מחל הוא נענש מפני שהוא בזיון התורה אלא נוקם ונוטר כנחש עד שיבקש מחילה ממנו. (סז)

ואם תראה שלשה דורות ולמעלה זה אחר זה כולם תלמידי חכמים ואחר כך זרעם עמי הארץ, לא תאמר דברי חכמים בטלים שאמרו "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע" וגו' (ישעיה נ"ט), שוב לא יפסוק התורה מהם. שהרי נתחתנו במשפחה שאין דינם להיות עמהם תלמידי חכמים, ואמרו חכמים רוב בנים דומים לאחי האם לכך בניהם עמי הארץ... (קנו)

"היתה כאניות סוחר" (משלי ל"א), כאניה אין כתיב כאן אלא כאניות, שכל תלמיד חכם שאינו יודע להשיב בכל מקום שישאלוהו אינו ראוי לישב בסנהדרין וראש ישיבה, "ממרחק תביא לחמה" (שם) שיודע להביא ראיה ממסכתא למסכתא, מי גרם, "ותקם בעוד לילה" (שם) כל הלילה יושב ועוסק בתורה, כאניות סוחר, כך הקב"ה מזמין לעוסקים יומם ולילה בתורה כל צרכיהם... (שט)

כשמזכירין תלמידי חכמים אין צריך לומר זכרונם לברכה, כמו שאין אומרים כשאנו קורין בתורה על משה ועל אהרן זכרונם לברכה, וכל שכן באחרים. (תתקפ)

אם רואה אדם או שמע שיש בעיר אחת שני תלמידי חכמים ואינם אוהבים זה את זה אם צריך לשלוח אליהם שאלות לא יכתוב כתב אחד להם, ולא יכתוב כך שואל אני מכם פלוני ופלוני, אלא לכל אחד יכתוב כתב לבד וישאל לזה לבדו ולזה לבדו, שאם אין יראת שמים בהם במקצתם כיון שיראה שחבירו כתב כך יעסוק לסתור ולשבר דברי חבירו, לכך יכתוב לכל אחד לבד. ואם יודע שיש מקצת צדיקים ויש בהם שאינם יראי ה' לא ישאל אלא לצדיקים. (תתקצז)

אמר ריש לקיש רבנן לא בעי נטירותא, ודוקא אותם שלומדים יומם ולילה ואין להם עסק אחר אבל אם לומד ועוסק בדרך ארץ הרי הוא כאחרים, ויסייע לכל עולים שמטילין על הקהל. (תתרט)

רבינו יונה:

ועל דברת בני האדם שאינם נזהרים בלשונם בכבוד תלמידי חכמים, בין בפניהם בין שלא בפניהם, נעשים אפיקורסים שאין להם חלק לעולם הבא... (שערי תשובה ג סב)

ותלמיד חכם שאינו נוהג בצניעות חיב מיתה בידי שמים, לפי שמרחיק אהבת הבריות מן התורה. ואמרו רז"ל (שבת קי"ד) כי על זה נאמר (משלי ח') "כל משנאי אהבו מות", פירוש משניאי, שהם גורמים לבריות לשנוא את התורה... (שם קיג)

וזה שאמרו ז"ל כי המבזה תלמיד חכם הוא בוזה דבר השם ואין לו חלק לעולם הבא, יש לדבר שורש בשכל ועקר במחקר. והנה אנחנו מציעים לענין טוב טעם ודעת.

אמר שלמה ע"ה (משלי ג') "כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון". ענין קלון איש קלון... פירוש האיש הנקלה והנבל מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם, כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות, ובכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים, כי בהתהדר החכמים ובתתם עליונים דבריהם נשמעים, וילוו עליהם העם כלו וידמו למועצתם... (שם קמז, וראה עוד כבוד זקן)

רבינו בחיי:

...וענין זה של מרים נקרא אצל רז"ל נזיפה, ושלשה נזיפות הן... מי שפוקר בתלמיד חכם שמדבר בו או עושה דבר כדי לצערו ולהקניטו והוא יודע באותו תלמיד חכם דנקיט ליה בלביה צריך לנהוג בעצמו נזיפה יום אחד, ואינו צריך היתר אחר שאין דבר זה אלא להפיס דעתו של תלמיד חכם. ויום אחד זה צריך שיהיה כלו שלם ואין אומרים בו מקצת היום ככולו. מי שמדבר בנביא או באחד מן החכמים הגדולים צריך שינהוג נזיפה שבעת ימים, ולמדנו זה ממרים, ואין אומרים בשבעה ימים אלו מקצת היום ככולו. מי שמדבר בנשיא צריך לנהוג נזיפה שלשים יום... (במדבר יב יד)

אין מדת השפלות נצטוינו בה שינבל עצמו בענינים הראוים, או שיבזוהו בני אדם ולא יחוש עליהם, כי האדם החביב שנברא בצלם אלקים ראוי הוא שיחוש על כבוד עצמו ועל מעלת נפשו השכלית, וכל שכן אם הוא תלמיד חכם שהוא צריך לחוס על כבוד תורתו, ואם מבזין אותו הוא מוחל בלתי אם יפייסוהו הרי הוא מבזה את התורה ומחלל אותה. וכן אמרו אי לאו כבוד תורה כמה נחמני איכא בשוקא... ואותו חכם שהיה מזכיר שבחיו והיה אומר מימי לא עלתה לי קללת חברי על מטתי, שהמובן מזה שהיה מוחל, לא היה אומר כן אלא על כבוד גופו והצער שציערו זה היה מוחל, אבל כבוד תורתו לא היה מוחל. אבל ענין השפלות הוא שיהיה אדם שפל רוח בדבריו ובמעשיו לכל אדם, ושישמע עלבונו וישתוק, ושיעביר על מדותיו למי שחטא לו כל זמן שלא עשה כן במזיד ולא התמיד בזה. (כד הקמח גאוה)

...מתלמידי חכמים הוא שהוכיחו רז"ל מן הכתוב הזה, ודרשו ז"ל "את ה' אלקיך תירא", לרבות תלמידי חכמים (פסחים כ"ב), לפי שיראת תלמידי חכמים היא היא יראת שמים ממש, כי מי שהוא זהיר ביראת החכמים הלא הוא ירא את השי"ת באמת, שלא הביאו לידי מדה זו ליראה מן החכמים אלא שלימות מדת היראה שיש לו בהקב"ה, לפי שידוע כי החכמים שלוחי השי"ת בארץ והם מורי התורה, ואין מורה בדרך המצות זולתם, ולכך כל הירא אותם את האלקים הוא ירא. וידוע כי מכלל היראה בתלמידי חכמים ומן הגדר שלה, שלא ידבר בפניהם בלתי אם נטל רשות מהם... (שם יראה)

וכך היה הלל דורש, ודישתמש בתגא חלף... וכתב רמב"ם ז"ל בזה כי אין דרך ושום תחבולה שיהיה מותר לתלמיד חכם ליטול שכר על התורה, ולא נמצא בזה שום התר שיוכל תלמיד חכם לקבל מתנות מן הצבור, לפי שידענו כמה גדולים בישראל צדיקים וחכמי לב והיו בתכלית העניות, ואלו היו מורין בדבר זה התר היו העשירים שבדור נותנין להן ומעשירין אותן, אלא ראו שאין בזה צד התר, והיו דוחקין עצמן להתעסק במלאכה שיתפרנסו ממנה בדוחק, כגון הלל שהיה חוטב עצים, והיה למד תורה בפני שמעיה ואבטליון... ואלו הלל היה מורה להם התר היו מעשירין אותו וממלאין מקומו דינרי זהב. וכן רב יוסף שהיה נושא עצים ממקום למקום והיה אומר גדולה מלאכה שמחממת בעליה... ולא מצאו כל אנשי חיל מקום התר שיכול תלמיד חכם לקבל מן הבריות, לפי שהוא משתמש בתורתו ונהנה מכבוד התורה, ומזה אמרו ודאשתמש בתגא חלף... אך אם לא היה יכול לעשות מלאכה, כגון שהוא חולה או זקן או בלתי שלם בגופו ואיבריו כגון בעל מום, בזה התירו לו לקבל מן הבריות, ועליו אמרו רז"ל "היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה", ודרשו רז"ל בבעל מום שאינו יכול לעשות מלאכה, אך עם המלאכה והיכולת אין התר לדבר זה כלל.

אמנם יש צדדין של התר ממקום אחר להמציא ריוח לתלמידי חכמים, כגון למסור ממון ביד איש אחר לקנות ממנו סחורתו ושיקדימו לקנות סחורתו תחלה ושימכרוה גם כן תחלה, וזה נקרא מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים, והוא חק שזכתה תורה לתלמידי חכמים כמו חוקי המתנות שזכתה לכהן או המעשר והוא חק ללוי. וכן אפשר להמציא ריוח ממקום אחר, והוא לפטור אותם מחוקי המלכות כגון מסים וארנוניות, וכן בנין החומות העשוי לשמור, ותלמידי חכמים תורתן משמרתן... עד כאן כוונת הרב ז"ל עם קצת לשונו והאריך בזה הרבה. (אבות ד ז)

ספר החינוך:

לכבד החכמים ולקום מפניהם... משרשי המצוה, לפי שעיקר היות האדם נברא בעולם הוא מפני החכמה, כדי שיכיר בוראו. על כן ראוי לבני אדם לכבד מי שהשיג אותה מתוך כך יתעוררו האחרים עליה... (קדושים מצוה רנז)

שנצטוינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה, כדי שנלמוד מהם מצותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמיתיות בה שהם מקובלים מהם, ועל זה נאמר "ובו תדבק" ונכפל הציווי במקום אחר, שנאמר ולדבקה בו... ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בזכרים, וגם הנקבות מצוה עליהן גם כן לשמע דברי החכמים כדי שילמדו לדעת את השם. והעובר על זה ואינו מתחבר עמהם וקובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בעתים שיש ספק בידו לעשות כן מבטל עשה זה, וענשו גדול מאד, כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות, שכל הרגיל עמהם, לא במהרה הוא חוטא, והמלך שלמה אמר "הולך את חכמים יחכם" (משלי י"ג), ורז"ל אמרו (אבות א' ד') הוי מתאבק בעפר רגליהן... (ראה מצוה תלד)

בעל הטורים:

בני חת - י' פעמים בני חת בפרשה, לפי שהמברר מקחו של תלמיד חכם כאלו קיים עשרת הדברות שיש בהם יו"ד פעמים ח'. (בראשית כג ג)

ובמשה - ב' (במסורה) ובמשה עבדו, וידבר העם באלקים ובמשה (במדבר כ"א) לומר לך החולק על רבו כחולק על השכינה, והמאמין בדברי חכמים כמאמין בדברי השכינה. (שמות יד לא)

וקדשתו - ב' במסורה, חד ריש פסוק וחד סוף פסוק, "וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב" (ויקרא כ"א), "הגבל את ההר וקדשתו". גבי כהן ריש פסוקא לפי שקדושתו ראשון, לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, ותלמיד חכם קדושתו בסוף, כדכתיב "לקדושים אשר בארץ המה" (תהלים ט"ז), כלומר לאחר מיתתו שיהיה בארץ נכרת קדושתו, כי בחייהם הן בקדושיו לא יאמין. וגם גדולת תלמיד חכם בסוף הקריאה שגדול שבכולם גולל. (שמות יט כג)

ולא תשא עליו חטא - וסמיך ליה לא תקם, רמז לתלמיד חכם שאינו נושא חטא אם נוקם ונוטר. (ויקרא יט יז)

לא תחללו - וסמיך ליה חקת התורה, שתלמיד חכם שחוטא הוא חלול ה'. (במדבר יט ב)

בארבעים - ב' במסורה, "ויהי בארבעים", "בארבעים אלף בישראל" (שופטים ה') לומר אם יהיה תלמיד חכם אחד בין ארבעים אלף אין צריכים לא רומח ולא מגן כי התלמיד חכם מגין עליהם מאויביהם, דאיירי התם בתלמידי חכמים, שנאמר "לבי לחוקקי ישראל", והכא נמי כתיב בתריה ענין התורה "הואיל משה באר את התורה". (דברים א ג)

את ה' אלקיך תירא - תירא בגימטריא תלמידי חכמים. (שם ו יג)

תשמע בקול - בגימטריא זה בקול דברי תלמידי חכמים. (שם ל י)

דרשות הר"ן:

ועל דעת רז"ל יש כאן דרך אחרת, שהבטיחו... שתי הבטחות האחת שלא יפסד נגיד ומצוה מזרעו ואפילו בהיותנו בגולה. והשנית שיהיו זרעו עוסקין בתורה. והוא שאמרו ביומא (כ"ו) אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או דאתי משבט יששכר, מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, מיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואימא נמי מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמרינן הרי שאף על פי שלא הובטח זרעו שיסכים אל האמת מכל מקום הובטח שלא תפסק תורה ממנו. וזו ההבטחה קיימת לעולם בין בזמן שישראל על אדמתם בין בעת לכתם בגולה. (דרוש ז)

והתשובה בזה, שנצטוינו לשמוע לסנהדרין מב' דברים... אבל מה שאמרו שהמקום גורם הוא לדון בדיני נפשות, וכמו שנתבאר בפרק קמא דע"ז (ה') לא מביאורי התורה שזה נמסר לכל חכם וחכם שיבאר הדבר בדעתו, הן שיאמר אמת או לא יאמרהו, הדבר נמסר לשקול דעתו, כמו שנהג רבי יהושע עם רבן גמליאל שבא אצלו במקלו ובמעותיו ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו. וזהו שאמרו בפרק קמא בתרא (י"ב) אמר אמימר חכם עדיף מנביא שנאמר ונביא לבב חכמה מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול הוא מן הטעם הזה שאין כח בנביא רק שיגיד מה ששמע לא שיוסיף דבר מלבו ואם יאמר אמת מצוה לנו לשמוע לו, ואם יאמר ההפך מצוה לבלתי שמעו, אך החכם הן שיאמר אמת או לא יאמר מצוה לשמוע לו... ויש לחכם יתרון על הנביא, שהחכם יאמר מה שיאמר מצד שכלו ויהיה אמת או לא יהיה מצוה לעשות מעשה על פיו, מה שאין כן בנביא יתכן לומר חכם עדיף מנביא, ומצד אחר ימצא שהחכם עדיף מנביא שאמונת הנביא תלויה בדעתו של חכם, ואין האמונה בחכם תלויה בנביא כלל, שאם יצונו הנביא שלא נשמע לחכם לא נאבה אליו. אך בחינת נביא היא נמסרה לחכם, שהרי התורה אמרה "נביא מקרבך מאחיך כמוני" וגו' ולא פירש ואמר במה יבחן אם זה נביא אמת או שקר... ואם כן כשאמרה תורה "אליו תשמעון" איך לא פירשה באיזה אות נשמע לו, אלא לא מסרו הכתוב אלא לחכמים... (דרוש יב)

מנורת המאור:

השומע לשון הרע או שום גנאי על תלמיד חכם, לא די לו בשלא יקבלנו ושלא יאמין הדבר בו, אבל חייב כל אדם לקנא קנאת השם ולהשיב בעבורו ולמחות, אם יש בידו למחות, ואם לא עשה כן נענש עליו, כדגרסינן במסכת מציעא (פ"ד ב') על עובדא דרבי אלעזר ברבי שמעון... יומא חד שמעי בזילותא דצורבא מרבנן ולא אימחאי ביה כדבעי ליה... (נר ב כלל ד חלק ב פרק ד)

תלמידי חכמים כשיהיו ביחד מוכרחים לדבר בדברי תורה ולהניח כל שיחה אחרת, כדגרסינן בפרק ג' מאבות, רבי חנניא בן תרדיון אומר שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה... ואם עוסקין בתורה כשהם ביחד מחדדין זה לזה בהלכה ומרבין בתלמוד, כדגרסינן בפרקא קמא דתעניות (ז' א') אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב ברזל בברזל יחד (משלי כ"ז) לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חברו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה לזה בהלכה... ואם התלמידי חכמים נוחים זה לזה בהלכה מרבין בתורתן, כדגרסינן במסכת שבת (ס"ג א') אמר רבי ירמיה שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה וכו'. ואם אינן נוחין נענשים, כדגרסינן במסכת סוטה (מ"ט א') ואמר רבי אלעאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה, אחד מת ואחד גולה... ואם יוכלו לקנות רב יבקשוהו, וכשישבו לפניו ללמוד יהיו במקום שיראו את פניו... (נר ד כלל א חלק ג פרק א)

אף על פי שהאדם מוזהר שלא יבזה לשום אדם הנברא בצלם אלקים, וכל שכן לבני ישראל שנקראו בנים למקום ונכללו בכלל, אבל האזהרה והעונש הגדול הוא על המבזה תלמיד חכם, שכבר מצינו שהמלך אסא נענש עליהם בחליו, כדגרסינן בפרקא קמא דסוטה (י' א') דרש רבא, מפני מה נענש אסא, מפני שעשה אינגריא בתלמידי חכמים... וגם מתו תלמידי רבי עקיבא על שלא נהגו כבוד זה עם זה, כדגרסינן בפרק הבא על יבמתו (ס"ב ב')... וגם מצינו שחרבה ירושלים על חטא זה, כדגרסינן במסכת שבת (קי"ט ב') אמר רב לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה את תלמידי חכמים... וגם קראו למבזה תלמיד חכם אפיקורוס, כדגרסינן בפרק חלק (סנהדרין צ"ט ב')... וגם קראוהו מגלה פנים בתורה... (שם כלל ד חלק א פרק א)

...ואמרינן עלה, גדולה שנאה ששונאין עמי הארץ את תלמיד חכם יותר משנאה ששונאין אומות העולם את ישראל, ונשותיהן יותר מהן, תאנא שנה ופירש יותר מכולן... להראותינו, שכיון שנוטין אלו לחיוב השכל ואלו לרצון הגוף, הם שני הפכים, כמו שתי אומות ויותר. ועל כן אמרו התם בפסחים (מ"ט ב') ואמר רבי אלעזר עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך... והזהירו גם כן שלא יתחתן בהם... ועל כן אמרו שלא יעסוק אדם בתורה לפניהם, שהוא בושת להם, כבועל אשה בפני בעלה ואינו יכול למחות... וגם כן הרחיקם מהם בדברים רבים... והרחיקו גם כן שלא ליהנות מעם הארץ כדגרסינן התם (סנהדרין נ"ב א')... (שם שם חתימה)

מפני שתלמיד חכם הוא ראוי להיות מובדל במדותיו מכל שאר בני אדם, על כן אמרו שאפילו הדברים שאינם מוזהרים ואף לא מכוערים לשאר בני אדם שהם גנאי לתלמיד חכם, כדגרסינן במסכת ברכות (מ"ג ב') ששה דברים גנאי לתלמיד חכם, אל יצא לשוק כשהוא מבושם... וגם הזהירו, כי תלמיד חכם לא יחזיק עצמו בפרישות מבחוץ יותר ממה שהוא מבפנים, וכל שכן שלא יהא מן הצבועים המטעים לבני אדם באמרם שהם פרושים, כדגרסינן במסכת סוטה (כ"ב ב')... גם אמרו כי בעבור שהתלמידי חכמים אינם יגיעים להעשיר אבל שמחים בחלקם ואין רודפין אחרי המותרות ולהרבות דאגה אחר רבוי נכסים, שטוב להם לרחם על כליהם כמו שעשה יעקב אבינו שחזר על פך קטן, על כן יעצו לתלמיד חכם בכל דבר המרבה שמירה ובמיעוט הוצאה, כמו שאמרו במסכת שבת (ק"מ ב')... גם בדבורם, כי מוסר התלמידי חכמים הוא שלא לשנות בדברים בשום דבר, אלא להכניס שלום בין איש לאשתו ובין החברים, התירו להם לשנות בשלשה דברים שהוא לשם שמים, כדגרסינן במציעא (כ"ג ב') הני תלת מילי עביד רבנן דמשנו בדבורייהו... (נר ו כלל א חלק ב פרק ב)

ספורנו:

יששכר חמור - בלתי מוכן למלחמה, כאמרם אי סייפא לא ספרא. גרם - חמור בעל עצם חזק ובחזקו רובץ בין המשפתים... וזה לא יתכן זולתי לחמור חזק מאד שירבץ עם החבילות על גביו, וכמו כן יששכר נושא עליו עול תורה ועול דרך ארץ והנהגת מדינות, כראוי לחכם שלם במדות ובמושכלות. וירא מנוחה כי טוב - וזה ראה שהמנוחה בשלמות המושכלות אשר בו תנוח הנפש, כענין ומצאו מרגוע לנפשותיכם שהוא הטוב והתכלית המכוון... ויט שכמו לסבול - שני מיני המשא, והם עול תורה ועול צבור, כאמרם רז"ל האי צורבא מרבנן דאיתיה במתא כל מילי דמתא עליה. ויהי למס עובד - וההמון העובד כל מלאכת עבודה בעסקי חיי שעה היה לו למס, כאמרם ז"ל שבני עירו היו מצווים לעשות לו מלאכתו. (בראשית מט יד וטו)

ושכנתי בתוכם - ...וכן ראוי שיהיו בישראל כל קדושיו מחוברים אל ההמון להבין ולהורות ובקדש הקדשים נתן התורה תוך גוף מצופה זהב מבית ומחוץ, כאמרם ז"ל בזה כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם... (שמות כה ח)

עיניך - המורה מחכמי הדורות, יונים - כעיני יונים יראו נפלאות התורה ומופתיה בשלמות. (שיר א טו)

מהר"י יעבץ:

...והחכם הוא אשר הגיעו לו שני המינים מן המעלות על השלמות (מעלות שכליות ומדותיות), והחכם יהיה לו אלה שבע התועלות והם העקרים גדולים. הד' מהם מעלות המדות, והם, אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חבירו אבל ינוח עד שישלים דבריו, ולא יתפאר במה שלא שמע ולא יתעקש אבל כשישמע האמת יודה, ואפילו היה אפשר לו לדחות ולהטעות לא ירצה לעשותו. והג' מעלות שכליות, הא' כשיטעהו מטעה בהלכה לא יבהל וישאר מסופק באמת, אבל ירגיש במהרה מקום הטעות ויבארהו, הוא אומרו ואינו נבהל להשיב, וזה יהיה בקלות ההבנה וטוב ההסתכלות למאמר המטעה להבין הפרש הדברים. והב', שישאל מה שצריך לשאול בדבר ההוא, לא יבקש מופת למודי בחכמת הטבע, ולא טענה טבעית בחכמה הלמודית וכיוצא. ואם יהיה הוא הנשאל כן יעשה גם הוא, וזה אומרו שואל כענין ומשיב כהלכה, וזה לא יהיה אלא אחרי חכמה יתרה. והמעלה הג' שיסדר תלמודו ויקדים מה שראוי להקדים ויאחר הראוי לאחר... (אבות ה ו)

מדרש שמואל:

ואפשר עוד שאמר יהי ביתך בית ועד לחכמים, בין לחכמים שהם תושבי העיר בין לחכמים שעוברים ושבים דרך ארצך כולם ימצאו מנוח לכף רגלם בביתך. וכנגד החכמים הבאים מארץ מרחק ואבק ועפר הדרך ברגליהם שהם אורחים אמר, תביא אותם לביתך והוי מתאבק באותו עפר שברגליהם, והם לפעמים אותם החכמים הבאים לביתך יאמרו דברי תורה שאינו חדש אצלך, כי כבר אתה ידעת החדוש ההוא, עם כל זה לא תראה עצמך בפניהם כאילו אינו חדוש אצלך, כי בזה תלבין פניהם, אלא הראה עצמך כאילו הוא חדוש אצלך...

ואפשר עוד שאמר שיעדו החכמים לעולם בביתך ובזה תלמד מהם ותרבה חכמה נפלאה מרוב ההתמדה עד שתהיה כדאי לחלוק עליהם. וזה שאמר והוי מתאבק וכו', כלומר תדע להתעצם במחלוקת עמהם.

והר' מנחם לבית מאיר ז"ל כתב... שעם רוב רגילות בהם לא יקל לעצמו שלא לטרוח בתשמישם אלא כל עוד שיהיה רגיל עמהם יראה בעצמו שמשמש בחפץ ובהשתוקקות, וירבה בכבודם, והוא המשל בהתאבקות, וישמש אפילו תשמיש שאינו ראוי לאיש כערכו, והוא המשל בעפר רגליהם. או רצו בזה שאף אם הוא אינו כדאי ללמוד מהם דברי תורה לא ימנע בעבור זה שמכל מקום ילמוד מדבריהם מוסר ומדות טובות. (אבות א ד)

והרב יהודה אלשקאר ז"ל פירש כי צריך ליזהר מן החכמים בין בחייהם בין לאחר מיתה, לפי שבמיתתם קרויים חיים ושומעים חרפתם, ועל כן דימה אותם לגחלת, שאף על פי שהיא טמונה בארץ עדיין היא חיה ועומדת, ואם תקרב אליו תכוה, כן המזלזל תלמיד חכם אפילו אחר מיתה אשר קבורים בארץ המה יכוה. (שם ב יב)

והריטב"א ז"ל כתב, כל המכבד את התורה וכו', סמך לדברי ר' צדוק שאמר אל תעשם עטרה להתגדל בהם כנגד השררה וגם לא קורדום לחתוך בהם כנגד המזונות. ולפי שלפעמים יקח החכם מתנות מבני אדם שאינם הגונים ועינם צרה ורעה, וגורמים בזה שישנאו אותם עמי הארץ, וכמו שאמרו ז"ל תלמיד חכם דומה תחלה לקיתון של זהב וכו', אכל ושתה עמו נדמה לו כחרס הנשבר, והוא גורם לעצמו בהדבקו עמהם שהם יבזו גופו ותורתו, ושומר נפשו ירחק מהם, ולפיכך כל המסתפק במועט שיש לו ואינו רוצה ליהנות מהם הוא גורם כבוד לעצמו ולתורתו, ובעבור זה יהיה מכובד על הבריות, אבל המיקל ראשו בפני עמי הארצות בעבור מתנתם ישנאוהו שנאה רבה.

אי נמי בא ר' יוסי להזהיר לישראל שיהיו מכבדים לומדי התורה ולא יאמרו בלבם אחר שהם אינם רוצים ליהנות מתורתם אנחנו את נפשנו הצלנו, לא כן הענין, כי צריכים לתת להם בדרך הלואה אם אינם רוצים לקבל בדרך מתנה, כדי שיוכלו לעמוד בלימוד תורתם. ואחר שהם מכבדים לומדי התורה לתורה עצמה הם מכבדים, ומלבד שכרם לעולם הבא יש להם שכר בעולם הזה גם כן שיהיה גופם מכובד בין הבריות. ועל אותם שנותנים לבם על לומדי התורה במה הם ניזונים ושולחים להם מתנות בסתר, עליהם נאמר אשרי משכיל אל דל... שאינם ממתינים אל הדל שישאל מהם ואחר כך נותנים, אלא הם מעצמם נותנים אל לבם ונותנים להם מתנות. (שם ד ח)

ולי נראה לקשר אותה, כי בהיות שמדת הכעס היא קרובה אל החכמים מצד טבעם, וכן אמר שלמה המלך ע"ה כי ברוב חכמה רוב כעס, וכן נמצא מאד בטבע החכמים הקפדנות על כל הדברים יותר מזולתם, וכמו שכתב הרי"א ז"ל, על כן אפשר שאחרי שהודיענו מדת הכעס הודיענו מדות התלמידים לפי שעל הרוב מדת הכעס מצויה בהם... (שם ה טו)

תומר דבורה:

שלישית, המתגאה בתורתו על עמא דארעא, שהוא כלל עם ה', גורם שהתפארת יתגאה מעל המלכות ולא ישפיע בה, אלא יהיה דעתו מעורבת עם הבריות וכל עם היושב חשובים לפניו, מפני שהם למטה בסוד הארץ, וחס ושלום אם קורא אותם חמורים מורידם אל הקליפות, לכך לא יזכה לבן שיהיה בו אור תורה, כדאיתא בנדרים (פ"א א'), אלא יתנהג עמהם בנחת על פי דרכם, כעין התפארת, שהוא משפיע למלכות ומנהיגה כפי עניות דעתה, כי "דעתן של נשים קלות" (שבת ל"ג ב'). ובכלל זה, שלא יתגאה על כל חלושי הדעת שהם בכלל עפר הארץ. ומפני זה הקדמונים לא היו מתגאים בתורה, כעובדא דרב המנונא בפרשת בראשית (הקדמת הזוהר)... (פרק ז)

אלשיך:

איש כי יפליא - ...והורה כי חיוב מוטל על גדול הדור לפרוש ולקדש עצמו גם במותר עד יהיו קדושים לאלקיהם, ואם הדור ראוי לא יחוש מלזרק מרה כמשה סמוך למיתתו, אך אם יראה שיבעטו ידבר בלשון רכה חבה ומוסר השכל, ואם לא יסכן לו יבקש יחידים להזהירם... (במדבר ו ב)

מהר"ל:

עוד יש לפרש דעת חכמים שכל אחד בא לתת טעם למה היו ראויים זרעו לשיעבוד דוקא ולא לעונש אחר, רק בשעבוד, כי לדעת ר' אבהו שאמר מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים, מפני כי תלמידי חכמים מצד עצמם אין ראוי לשעבד, כי כל משועבד מתפעל מן המשעבד, ולא יתכן ההתפעלות רק אל בעלי החומר שהוא מתפעל לא אל הצורה הנבדלת, והשכל הנבדל כיון שאינו בעל חומר אינו מתפעל, ומאחר שאינו מתפעל לא שייך בו שיעבוד, ולפיכך ראוי שלא יהיה שום שיעבוד אל תלמידי חכמים אשר יש להם שכל נבדל... (פרק ט)

וידוע כי החכמים דביקים במדת החסד, וזהו שאמרו חז"ל בפרק חלק כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום, דכתיב יומם יצוה ה' חסדו, ולמה מפני דבלילה שירה עמי, דהיינו שירה של תורה עמו, שהתורה תקרא תורת חסד, ולפיכך רצה ביבנה וחכמיה שיהיו דביקים במדת החסד. ואחר כך רבי צדוק משלים המדה השנית מדת הדין בתעניתו, שהיה מתענה שבשביל זה ישלים מדת הדין מכח תענית... (נצח ישראל פרק ה)

ובגמרא במסכת נדרים אמרינן שלחו מתם הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, שנאמר יזל מים מדליו... הנה בארו מה שאמר יזל מים מדליו נאמר על השפע העליון הוא התלמידי חכמים שיוצא מישראל, ואמר מדליו, רמז על שהשפע העליון יותר יש הכנה שיצא אל הפעל על ידי עניים אשר אין להם העושר, שהוא מדריגת העולם הזה, וכאשר מסולק מן מדריגת עולם הזה ראוי שיצא על ידו לעולם התורה השכלית. אף כי אם יש לאדם עולם הזה ואפשר שיקנה גם כן עולם הנבדל וזוכה לשתי שולחנות. אבל אין יוצא לפועל השכל האלקי רק על מי שאין לו חלק בעולם הזה, והעשיר יש לו עולם הזה הגשמי והעני אין לו עולם הזה הגשמי ולכך הוא בפרט מוכן לצאת ממנו תלמיד חכם שהוא שכלי.

ויש לך להבין גם כן מה שאמר שלכך אין תלמידי חכמים מצוי שיצא מהם תלמידי חכמים, שלא יאמרו התורה ירושה לנו, ופירוש שהחכמה נבדלת מן האדם הגשמי, לכך לא שייך בו ירושה, כי אין מוריש למי שאחריו רק דבר שהוא גשמי כמו האדם עצמו שהוא גשמי, לכך יש לו יחוס וקורבה אל בנו מצד הגשמיות לא מצד השכלי, שאין האב נותן השכל לבן רק השי"ת נותן השכל, לפיכך לא שייך ירושה לבניו בתורה השכלית, ולכך אין מצוי שיצא תלמיד חכם מתלמיד חכם, כי התורה ראוי מצד עצמה שתהיה נבדלת מן הגשמי, ובזה שאינו מוריש התורה לבניו נראה כי התורה שכלית בלתי גשמית...

ומה שאמר שלא יתגדרו על הצבור, פירוש המעלה הזאת הוא תלמיד חכם בן תלמיד חכם היא עליונה מאד מאד שאין ראוי לעולם הזה, וזה שאמר שלא יתגדרו על הצבור, פירוש שאין ראוי שיהיה נבדל מן הצבור במעלות כלל אבל יהיה תוך הצבור, ואם יהיה תלמיד חכם יוצא מן תלמיד חכם יהיה נבדל מן הצבור לגודל המעלה הזאת, ודבר זה אין ראוי כלל, כי האדם אינו שכלי לגמרי, ואם היה יוצא מן תלמיד חכם היה אדם שכלי לגמרי...

ומה שאמר דקרו לאנשי חמרי, פירוש כי התלמיד חכם נבדל מבני אדם כי שאר בני אדם שאינם תלמידי חכמים הם בערכו חמריים, ואפילו אם אין האדם עושה בפעל לקרא להם כך, מכל מקום בערכי בני אדם הם חמרים, ודבר זה נקרא דקרו אנשי חמרי, ולכך אין להם מדריגה העליונה כאשר הוא נבדל מן הכלל, רק יהיה תוך הכלל לגמרי, ודבר זה הוא מדריגה הכוללת, ואין ראוי שיצא ממנו תלמיד חכם. ולפיכך מה שקוראים לאנשי חמרי, רוצה לומר שבערכו הם חמריים, ואי אפשר שלא יחשוב כך בדעתו, ואף אם לא יחשוב כך כיון ששאר בני אדם הם כך במדריגתו אין לו צירוף גמור אל הכלל, ואין לו המדריגה הזאת להיות יוצא ממנו תלמיד חכם שהוא המעלה העליונה הכוללת, והבן זה מאד. (פרק נט)

בפרק קמא דיומא אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש אינו תלמיד חכם, והכתיב לא תקום ולא תטור, ההוא בממון הוא דכתיב... ודברים אלו אינם רוצים לקבלם והם מרחקים את דברים אלו שיהיה נוטר ונוקם, אבל לאיש המשכיל הם דברי חכמה מאד מאד, כי דבר זה בשביל מדת השכל בתלמיד חכם, כי ראוי להשכל שיהיה מעמיד מדותיו כי השכל על ענינו במשפט ודין, וכבר נתבאר זה באריכות, כי השכל רוצה הדברים המחויבים להיות, כי זהו עניין השכל בעצמו שהוא מחוייב מוכרח להיות. ולפיכך מדת תלמיד חכם שאינו מוותר, כי הויתור והדין שני הפכים הם, כי הויתור אינו דין. וזה שאמרו כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר איבה כנחש אינו תלמיד חכם, רוצה לומר שכל עוד שהוא יותר נוקם ונוטר ואינו מוותר הוא מדת השכל שמעמיד כל דבריו בהכרח ובחיוב, והפך זה אשר הוא נוטה אחר החומר אין בו דין כלל, שאין בו מדת השכל שהוא דין... אבל בממון אף זה אסור, שאין ראוי שיהיה בו נקימה ונטירה כלל... (באר הגולה ב)

התלונה השביעית מה שהם מלינים על דברי חכמים שהעבירו חוק ומשפט אלה אשר אינם חכמים וכאילו היה זה להתגדל בעצמם ולהנקם מהם... אמנם יש לך לדעת כי דבר זה יובן על אמיתתו כאשר תדע כי אין הדברים האלו אמורים רק באותם בני אדם הנבדלים מן התורה מכל וכל ואין להם שיתוף וחיבור אל התורה, והם מן אותם עמי הארץ שאמר עליהם ר"ע שאומרים מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, הם שנבדלים לגמרי מן התורה, והם נחשבו כבהמות דמו, אבל אותם שיש להם חיבור וצירוף אל תלמידי חכמים נחשבים כמשפט תלמידי חכמים, כי המחובר לדבר הרי הוא כמוהו, וזה כי האדם נקרא בשם אדם בשביל נפש המדברת שבו... ובודאי גם על גופו הוא שם אדם מפני שכל האברים מתחברים אל נפש המדברת ועל כולם יקרא שם אדם, וכך כאשר האדם יש לו חבור אל השכל הוא התלמיד חכם כאשר יש לו חבור אליו נכנס בגדרו עמו. ולכך אמרו לאהבה את ה' אלקיך וגו' ולדבקה בו, וכי אפשר להדבק בשכינה והלא אש אוכלה הוא, אלא הדבק בתלמידי חכמים כאילו דבק בשכינה, ודבר זה מפני כי התלמיד חכם יש לו דביקות בשכינה בשביל שיש בתלמיד חכם שכל אלקי, ולפיכך הדבק בתלמיד חכם שיש לו דביקות בשכינה יש גם לו דביקות בשכינה, אף כי אינו תלמיד חכם כלל. ואינו מדבר רק מי שהוא שונא תלמידי חכמים ומרחיק עצמו מהם בזה מדבר לא בענין אחר. ולכך מביא כאן אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם וכו', אדם כזה בודאי אינו מכלל הנבראים כלל, שכל הנבראים אף הבעלי חיים נבראו לצורך האדם ובזה יש להם חבור אל האדם שהוא שלימות הבריאה, אבל אדם כמו זה אין לו צירוף וחבור אל דבר שהוא עיקר הבריאה, ומפני כך הוא גרוע מהם... (שם באר ז, וראה שם עוד וערך עם הארץ)

וזה שאמרו שם גם כן מפני מה אין תלמידי חכמים מצויים שיוצאים מהם תלמידי חכמים, מפני שאין מברכין בתורה תחלה, כי אף אם היו מברכין בפה מכל מקום דבר הזה שהוא נתינת התורה צריך לברך השי"ת בכל לבו ובזה יש לו האהבה הגמורה אל השי"ת, ואף אם הוא תלמיד חכם והוא צדיק גמור רחוק הדבר הזה שיברך השי"ת בכל לבו על נתינת התורה כפי הראוי, ועוד כי התלמיד חכם לבו דבק אל התורה כי חביבה התורה על לומדיה, ובשביל אהבתו לתורה דבר זה מסלק אהבת המקום בשעה זאת שבאים ללמוד, כי כאשר באים ללמוד תורה ואהבתם אל התורה אין בלמוד שלהם האהבה אל השי"ת במה שנתן תורה, כי אין האהבה לשנים, כי כל אהבה היא דבקות בנאהב, ואם דבק בזה אינו דבק באחר, ולפיכך אהבת התורה שהיא חביבה עליהם דבר זה מסלק שאין הברכה בכל לבו אל השי"ת במה שנתן התורה, וזה שאין מברכים בתורה תחלה, ולפיכך אין יוצאים מהם תלמידי חכמים... שאין כאן הסבה המשפיעה את התורה הוא התלמיד חכם... (תפא"י הקדמה)

הנה ראוי לדעת מה ראו על ככה להפיק דברים אלו מן הכתוב הזה, אלא מפני שאהבת השי"ת היא בג' דברים הנזכרים, יפלו באין ספק גם כן באהבת התלמיד חכם הגורמת להחשב כאלו דבק בשכינה על ידי אהבת השם. בהשיאו בתו לתלמיד חכם הרי הוא אוהבו בכל לבבו, כי כל לבו ומחשבתו של אדם קשורה בבניו. ובמה שעושה לו פרקמטיא אוהבו ודבק בו בנפשו שהרי פועל וטורח בעבורו בנפשו, כי הפעולה היא לנפש כנזכר. ובההנותו מנכסיו הרי אוהבו בממונו וקנינו, עד שבאלו הג' אוהבו גם כן בכל חלקי האדם, לכן נחשב כאילו דבק בשכינה. ולכך אמר במאמר שלמעלה שבהפך זה בחסרון אלו ג' סוגי אהבת תורה היא נלקה ומתמעטת... (דרשות על התורה)

בפרק אלו דברים אמר ר' יצחק כל הנהנה מסעודת הרשות לסוף גולה... באו לבאר גנות התלמיד חכם כאשר אין לו הנהגה הראויה לתלמיד חכם, שראוי שיהיה לו הרחקה מן הנאות הגוף, שזה ראוי אל האדם שהוא שכלי כמו שהוא תלמיד חכם. וביאור זה, כי כאשר הוא נהנה מסעודת הרשות שרודף אחר הנאות הגוף, כי סעודת מצוה אין הסעודה עניין ג­ופני שהרי מצוה יש בזה, וכאשר הסעודה להנאתו נמשך אחר הגוף כך הוא ראוי לגלות, כי האדם דבק בעליונים, ובשביל שיש לו דביקות לשם אינו זז ואינו גולה ממקומו. וחבור זה הוא על ידי ?שכל, כי בלא השכל אין לאדם חבור לעליונים כלל, וכאשר התלמיד חכם מרבה סעודתו בסעודת הרשות שדבר זה הוא נטיה אל החמרי אז יוסר ממנו החבור והדביקות אשר לאדם בעליונים כאשר הוא שכלי, ולפיכך אמר כי אדם כזה אין לו דביקות למעלה, ולכך אמר כי לבסוף גולה, ודבר זה עמוק...

ואמר תלמודו משתכח, בעבור שהוא נוטה אל החמרי בודאי משתכח ממנו התורה, ומחלקות רבות באות עליו. דבר זה מפני כי כאשר יוסר ממקום מדריגתו ומעלתו אז באים מחלוקות הרבה, כי כל אדם יש לו מדריגה ומקום בפני עצמו, ואין אחד נוגע בדבר שהוא מוכן לחבירו, רק כל אחד ואחד עומד במדריגתו ובמעלתו ואז אין מחלוקת עליו... (נתיב התורה ג)

ובפרק אלו טרפות א"ר חסדא איזה תלמיד חכם זה הרואה טרפה לעצמו, וא"ר חסדא איזה שונא מתנות יחיה זה הרואה טרפה לעצמו... כי המקבל דבר מזולתו אין ראוי לו החיים כי החי עומד בעצמו, ולפיכך אמרו כי העני נחשב כמת, וזה מפני שאין לו החיים בעצמו כאשר הוא צריך לזולתו, ואין לו בעצמו החיים... ואשרי חלקו אשר זוכה לזה. אבל בעונותינו לא רבים אשר הם בגדר תלמיד חכם, אשר לתלמיד חכם ראוי לו מדת הפשיטות בפרט, ומדת הפשיטות שאינו מקבל כלל, כמו שהוא ידוע כי כל מקבל הוא חמרי גשמי, שהשכל הוא פשוט אינו מקבל, ועתה בזמן הזה נהפך הדבר בעונותינו הרבים, שחושבים כי גדר של תלמיד חכם שיקבל, ובודאי דבר זה נמשך אל למודנו, שאלו היה הלמוד של דור זה כאשר הוא ראוי אל תלמיד חכם היתה הנהגתנו במעשים מתיחסים לפי השכל... (שם ד)

כבר אמרנו כי האדם אשר הוא רוצה לקבל התורה ראוי שיהיה לו הכנה אל התורה השכלית וזולת זה אינו זוכה אל התורה השכלית לפי שהתורה היא נבדלת מן האדם אשר הוא גשמי, ולכך צריך האדם הכנה לזה ביותר, ועיקר הכנה הזאת שיהיה דומה ומתיחס לשכל לגמרי עד שהוא ראוי לקבל אתו, כי אשר הוא דומה ומתיחס אל דבר ראוי שיהיו ביחד, ומפני כי השכל הוא עם האדם ואין השכל מוטבע באדם לגמרי, לכך התלמיד חכם שהוא במדריגת השכל בערך שאר בני אדם אין ראוי שיהיה לו עירוב עמהם. (שם)

מעלת ומדרגת לומדי תורה אי אפשר לפרש מעלתם ומדרגתם העליונה כאשר אתם התורה, עד שאמרו בפרק שור שנגח ד' וה'... עד שבא רבי עקיבא ולימד את ה' אלקיך תירא לרבות תלמידי חכמים... ורצה בזה כי יש לשתף יראת חכמים עם יראת שמים, כי יראת חכמים המשלה ליראת שמים ואין כאן חס ושלום שום שיתוף. וזה כי יראת השי"ת הוא מצד שהוא ית' נבדל מן הכל, לכך שייך בו היראה, ואין שייך היראה מצד החבור רק מצד שהוא נבדל מהכל ואין לו שתוף עם זולתו. ותלמידי חכמים שהם נבדלים מן שאר אדם גם כן מצד השכל שיש בתלמיד חכם, כמו שהוא ית' נבדל מהכל מפני כך התלמיד חכם שיש לו דביקות עם השי"ת בערך שאר אדם, והשי"ת נבדל מהכל, והתלמיד חכם נבדל משאר אדם. ולפיכך אם אין לאדם יראה מן התלמיד חכם ומשתתף עם תלמיד חכם לגמרי מבלי יראה מן התלמיד חכם, בזה עצמו כאלו יש לו שתוף עם השי"ת, כי לפי ערך שאר בני אדם התלמיד חכם יש בו דביקות עם השי"ת והוא נבדל משאר אדם, והרי זה מבטל היראה של השי"ת שצריך שיהיה האדם נבדל מן השי"ת לגמרי. וזה אשר אינו ירא מתלמיד חכם, אשר התלמיד חכם נבדל ממנו ויש לו דביקות בו ית' בערך שאר אדם הרי הוא מבטל יראת שמים שהתלמיד חכם דבק בו ית' וטפל אליו ית' בערך שאר בני אדם.

ובאולי תאמר אם כן תלמידי חכמים עצמם איך יהיה להם חבור עם השי"ת, אין זה קשיא, דודאי השי"ת נבדל מן הכל, רק אצל שאר הנבראים שאין להם דביקות הזה שיש לתלמיד חכם יאמר כי יש לתלמיד חכם דביקות אל השי"ת והם לפי האמת נבדלים מאתו, כי הוא נבדל מהכל, אבל מכל מקום אצל שאר האדם נחשב התלמיד חכם כאלו הוא טפל עם השי"ת... (שם ט)

ובפרק אין עומדין א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם... המאמר הזה בא לבאר לך חמדה הגדולה שיש למי שגורם לתלמיד חכם עד שאפשר לתלמיד חכם שיעסוק בתורה, עד שכל מה שהתנבאו הנביאים עליו התנבאו. כי אי אפשר שיהיה הנבואה שהיא לאדם שהוא בעולם הגשמי להשיג מדריגת תלמיד חכם עצמו ולא יוכל להשיג רק המדריגה אשר יש למי שהוא מתדבק אל השכל הנבדל ואינו נבדל בעצמו, ומפני שאינו נבדל בעצמו רק מתדבק אל הנבדל על ידי האהבה שהוא אוהב אתו, והאהבה הוא על ידי שלשה דברים, כמו שכתוב ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך... כי אין האהבה רק החבור והצירוף אל דבר, ואי אפשר שיהיה קשור ויצטרף כי אם על ידי ג' דברים אלו, או בגופו או בנפשו או בממונו, וזה שאמר המשיא בתו לתלמיד חכם, הרי גופו דבק בתלמיד חכם, שבתו מן יוצאי חלציו כגופו נחשב, ועושה פרקמטיא לתלמיד חכם דבק בו בנפשו כי כל משא ומתן אשר הוא על ידי מעשה האדם הוא מן הנפש אשר הוא בעל המעשה כאשר ידוע. כי העושה פרקמטיא אינו נותן לו דבר כלל רק שפועל בעדו והפעולה מתיחסת אל הנפש. ומהנה תלמיד חכם מנכסיו דבר זה הוא מבואר שהוא דבק בו מצד הממון... (שם)

ובפרק חלק המבזה תלמיד חכם הוי מגלה פנים בתורה. כי התלמיד חכם הוא עצם התורה, מביא ראיה, כי החכמים הם עצם התורה, שאם לא כן לא היה בידם כח למעט מן ארבעים מכות אפילו יש בידם דרש, מכל מקום אם לא היו החכמים עצם התורה אין ראוי לפחות דבר מן התורה על ידי החכמים שדרשו או קבלו כך... אלא שגם החכמים עצם התורה, והתורה יש בה כח לפרש התורה. (שם פרק יא)

...והנה המכבד תלמיד חכם שיש לו מעלה התמידית היא התורה, כאלו הקריב תמידים, שבזה מכבד השי"ת תמיד. ויש לך להבין עוד דבר זה שאמר המכבד את התלמיד חכם ומהנהו כאלו הקריב תמידים, כי אינו תחת הזמן, כי אין הזמן רק לדברים הגשמיים שהם תחת הזמן, אבל דברים הנבדלים לא נתנו תחת הזמן, ודבר זה ידוע. לכך המארח תלמיד חכם בביתו ומהנהו ועושה לשם שמים כאלו הקריב תמידים... כי כאשר אחד נמשך אל הדבר שהוא הטפל אצל העיקר נחשב כאלו הוא נמשך אחר העיקר עצמו, ולכך כאשר הוא מכבד את התלמיד חכם בדבר ומתקרב אליו כמו זה לתת לו דורון דרך כבוד נחשב כאלו הביא קרבן אל השי"ת, שתלמיד חכם נמשך אל השי"ת וטפל אצל השי"ת. (שם)

והוסיף ר"א עוד יותר בכבוד אכסניא מצד אחר, והוא מצד הברכה שהוא מתברך, כמו שאמרו תכף לתלמיד חכם ברכה במעשה ידיהם, כי התלמיד חכם הוא הכנה שעל ידם תבא הברכה לעולם, שיש בו השכל הנבדל ויש לו דביקות בעולם העליון מביא הברכה לעולם. ואולי יקשה לך אם כן למה תמצא תלמידי חכמים עניים, דבר זה אינו שאלה, וזה כאשר אינם מוכנים מצד עצמם לקבל ברכה מצד רוע מזל שלהם, כי צריך שיהיה מוכן לקבל הברכה מצד עצמו. אבל כאשר יש מקבל מוכן רק שחסר לו להביא הברכה אל העולם הזה, אז תלמיד חכם מביא הברכה. (שם)

בפרק קמא דברכות א"ל ר' יהושע בן לוי לבנייהו הזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, כי לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. ורוצה לומר כי המדריגה שקנה האדם על ידי התורה אין לומר שבטלה מעלה זאת כאשר שכח תלמודו, כי לא נחשב שהתורה מסתלקת מן האדם, כי כמו שתמצא אצל מי שהוא חכם גדול בתורה שאי אפשר שיהיה תורתו עמו כל שעה ואי אפשר שלא תסתלק מאתו התורה בעת השינה ובשאר זמנים, ובשביל זה לא תאמר שאין עליו בשעת שינה שם תלמיד חכם, אף על גב שאין תורתו עמו, מכל מקום שם חכם עליו, כי זה ענין האדם בעל גוף אשר מצד גוף שלו אי אפשר שתהיה התורה עמו תמיד. וכן אף שנסתלקה ממנו התורה לאונסו בשביל הגוף המקבל אין נחשב שהתורה מסתלקת ממנו, ולעולם הבא, כאשר אין מונע אליו מצד הגוף כמו שיהיה לעתיד תהיה תורתו עמו, ולפיכך אף שברי לוחות היו מונחים בארון, מפני שאף שנשברו הלוחות דבר זה היה מצד הגוף בלבד, אבל המעלה שקנו הלוחות לא נסתלקה מהם, ולכך אף אם נסתלקה התורה ממנו מצד גופו המקבל את התורה, והיה זה לאונסו בשביל כך לא נסתלקה ממנו המעלה העליונה שקנה על ידי התורה, ובודאי אותם שאמרו כי הצלחה האחרונה קנין המושכלות שקנה אותם והם נשארים אחר מותו, אז היה שייך לומר זקן ששכח תלמודו הלך ממנו מעלתו והוא עתה כמו שאר אדם, אבל כמו שבארנו והוכחנו בראיות כי אין הדבר כך כלל, רק שקנה תלמיד חכם על ידי התורה המדריגה העליונה שדבק בו יתברך, ובשביל כך אף זקן ששכח את תורתו מפני אונס ולא פירש מן התורה ברצון, אחר שקנה שדבק במדרגה העליונה שהוא עם השי"ת שוב אין יורד אף אם נשתכחה התורה בשביל אונסו מצד הגוף. (שם פרק יב)

בפרק בתרא דפסחים שלשה שונאים זה את זה... ויש אומרים אף תלמידי חכמים שבבבל. ומפני כי יש בזה דבר המשמע גנאי אל תלמידי חכמים שבבל שהיו כולם חסידים וצדיקים גדולים והיה בהם מדה זאת... ודבר זה ידוע שכל אמצעי הוא אחד, וארץ ישראל באמצע העולם כמו הנקודה שהיא אחת באמצע העיגול שהיא מקשרת כל הקוים היוצאים מן העיגול, ולכך הארץ גורמת שתלמידי חכמים שבה יש להם אחדות וקישור, ומכל שכן כי השי"ת שהוא אחד הוא אלקי הארץ, ולפיכך אף אם יש הכנה שלימה שיהיו שונאים זה את זה כי בודאי יש הכנה שלמה שיהיו התלמידי חכמים שונאים זה את זה, לפי שהתלמיד חכם הוא גבר בגוברין, וכבר אמרנו כי הגבר הוא שרוצה להתגבר עד שהכל תחתיו והוא אחד בלבד, ולפיכך אין לו חבור אל אחר... כי ארץ ישראל הקדושה התורה שבה אינה יוצאה מן הסדר ומן השווי כמו שהאדם הוא בעצמו, כמו שהתבאר כי הארץ הזאת הקדושה היא באמצע העולם יורה שכל הדברים שבה הם בשווי ובסדר הראוי. אבל בבל נקרא על שם כי בלל, שהוא עירוב ואין כאן אחדות, ולכך שם נמצא ביותר הפלפול, שהפלפול הוא שהקשה כנגדו והרי הוא כנגדו. ואל תחשוב כי דבר זה הוא חסרון מעלה לתלמוד בבלי, אדרבא הוא מעלה על כל המעלות, כי הפלפול הוא השכל, רק כי קודם שנתברר ההלכה הוא השכל הם חובלים זה לזה ואינם נוחים, כמו שהוא טבע סדר ארץ בבל שיוצאת מן השווי, ומן מדה זאת אמרו אף תלמידי חכמים שבבבל שונאים זה את זה, ולכך חכמי ארץ ישראל היו קורין לחכמי בבל טפשאי. ודבר זה בודאי כי הדבר שהוא יוצא מן הסדר בדבר מה אי אפשר שיהיה בו החכמה, ומכל מקום החכמים שבבל היו מתגברים בחכמתם בקושיות ובתירוצים והיו עומדים על השכל בשביל הפלפול... (שם פרק יג)

ובפרק קמא דתענית אמר רבא האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דרתח... אבל יש לך לדעת כי החומר מתפעל בקלות והשכל קשה אינו מתפעל, לכך ארץ ישראל שהיא קדושה האבנים שבה קשים כברזל ואינן בעלי חומר שקרוב לו הפעל. ומזה תבין כי אשר רחוק מן החומר קשה ביותר, ולכך דרשו אל תקרי אבניה אלא בוניה, כי התלמידי חכמים שהם בארץ ישראל הם גם כן קשים כברזל ואינם בעלי חומר שהוא מתפעל, כי אוירא דארץ ישראל מחכים, ואל זה נמשכים תלמידי חכמים שבהם, שיש להם התוקף והחוזק בכעס... והתבאר לך למעלה כי הכבוד ראוי לתלמיד חכם, וכדכתיב כבוד חכמים ינחלו, ולכך ראוי לתלמיד חכם שיהיה הנהגתו גם כן כפי הראוי לדבר שיש בו הכבוד, שלא יבזה עצמו לפני בני אדם בסעודתם וכיוצא בזה.

גם כי כבר אמרנו כי כתלמיד חכם ראוי שיהיה לו המדות שהם ראוים ומתיחסים אל השכל, וידוע כי השכל לא ימצא אצלו דבר היוצא מן הסדר שאם הוא יוצא מן הסדר דבר זה הוא כנגד השכל, לכך צריך שיהיה התלמיד חכם מסודר ולא שיצא מן הסדר הראוי שבזה מתיחס אל השכל שהוא מסודר... (שם)

ובפרק אלו נדרים שלחו מתם הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה לישראל... אמנם לדעת רב שישא מה שאין יוצא תלמידי חכמים מן תלמידי חכמים שלא יתגדרו על הצבור, פירוש שאם היו בנים תלמידי חכמים נמשכים מן תלמידי חכמים לא היו אל תלמידי חכמים צירוף וחבור אל הכלל וכאלו היה הוא בריה בפני עצמו, שהיה הכל שכלי, שהרי הוא וכן בניו תלמידי חכמים כאלו היה מין בפני עצמו שהוא שכלי גמור. ודבר זה אינו, כי כל הבריות יש להם שתוף וחבור יחד עד שהכל אחד, ועיקר הטעם כי העולם אין לו מעלה העליונה דהיינו שיצא תלמיד חכם מן תלמיד חכם, דהיינו שכל מתוך שכל שהיא מעלה על מעלה, ואין העולם כדאי אל זה. ומפני שאין העולם כדאי אל זה אין תלמיד חכם יוצא מתלמיד חכם, שאם היה יוצא תלמיד חכם מתלמיד חכם היה זה שכל מתוך שכל, ואל זה אין ראוי העולם.

ומה שאמר שלא יתגדרו על הצבור, היינו שהתלמיד חכם הוא בודאי תוך הצבור, ואם היה יוצא שכל מתוך שכל היה נבדל מתוך הכלל, כי כבר התבאר כי התלמיד חכם אל הכלל כמו השכל העומד באדם ויש אל השכל חבור אל האדם, וכך יש לתלמיד חכם חבור אל הכלל. ואם היה תלמיד חכם יוצא מתלמיד חכם, והיה זה שכל מתוך שכל, לא היה לתלמיד חכם חבור אל הכלל, והרי אין זה דומה לשכל שנמצא באדם שיש בו חבור אל האדם.

ולדעת מר זוטרא מפני שהם מתגאים על הצבור, כי יש לך לדעת כי התלמיד חכם הוא נבדל מן בני אדם, וכאשר הוא נבדל מכלל בני אדם בזה עצמו יוצא מן הפשיטות הגמור ומפני כך אינו מוליד תלמיד חכם, כי להוליד תלמיד חכם אי אפשר אלא אם הוא שכל פשוט לגמרי, ואם יקשה לך אם כן אין ראוי להם התורה לגמרי, שהרי התבאר כי לא בגסי הרוח היא, דבר זה אינו, כי בודאי חס ושלום אינם בעלי גאוה עד שלא יהיו ראויים אל התורה, רק שהתלמיד חכם מתגדר על הצבור נבדל מן הצבור ואין זה נחשב גאוה כלל, רק כי הוא מחזיק עצמו כאשר הוא שהוא נבדל מן הכלל מצד תורתו למעלה העליונה הזאת שיצא תלמיד חכם מן תלמיד חכם, לדבר זה צריך פשיטות גמור, ומפני שלא נמצא בהם הפשיטות הגמור במה שהם מתגדרים על הצבור, לכך אין יוצא מבניהם תלמידי חכמים... (נתיב הענוה פרק ז)

...אבל כאשר יש לו מדריגה בחכמה ואין תוכו כברו דבר זה תועבה הוא בודאי לגמרי בערך מדריגתו העליונה. ויש לך להבין פירוש זה איך תלמיד חכם שאין תוכו כברו הוא מתועב ואם ברו גם כן בחטא אינו במדריגת תלמיד חכם, אבל מי שברו במדריגת תלמיד חכם ואין תוכו כברו זהו מתועב, כי בבגד לבן אשר יש לו כתם הוא יותר נכר ומתועב מן אשר אינו לבן, ויותר מזה תלמיד חכם שאינו נזהר במעשיו הוא מחלל שמו, וכמו מי שהוא מקדש שמו יתברך גרם שאחרים נמשכים אחר השי"ת, כך חלול השם נקרא כאשר יש חטא במי שהוא קרוב אל השי"ת, כי התלמיד חכם השי"ת קרוב אליו וישראל גם כן שמו יתברך נקרא עליהם, ואם חוטא נקרא זה חלול השם נגד האומות בודאי, וגורם דבר זה להתרחק מן השי"ת, כמו קידוש שמו ית' שהוא גורם החבור והדבוק בו ית'... (נתיב יראת השם פרק ד)

...ואל יהיה קטן בעיניך דבר זה שאמרו שחלק מחכמתו ליראיו, כי היא התפשטות החכמה מאתו ית', והבן מה שאמר ליראיו כי מצד היראה קונים החכמה, וכמו שאמר תחלת חכמה יראת ה', ובשביל כך כאשר הזהיר על יראת החכמים בלשון את ה' אלקיך תירא כיון שהתפשטות חכמת השי"ת על תלמיד חכם, ובשביל כך הם דבקים בו יתברך.

ובפרק במה מדליקין אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן... הרי ידוע כי כל מדות השי"ת מדה כנגד מדה, ולפיכך מי שאוהב רבנן קשורה נפשו בתורה ובתלמידי חכמים, כי מי שהוא אוהב את אשר נפשו קשורה בו לכך זוכה שיהיה לו בנים תלמידי חכמים, והתורה קשורה עמו, כי אין ספק שנפשו של אדם קשורה בבנו לגמרי, וכמו שהוא עושה שהוא אוהב את החכמים ונפשו קשורה בתורה והיה לו קשור לגמרי אל התורה, זכה שיהיה בנו תלמיד חכם. ומאן דמוקיר רבנן, בשביל שמכבד את התורה הראוי שיהיה מכובד מן התורה, ומפני זה יהיה לו חתנותא רבנן, שחתניו הם כבודו בלבד, ואין דומה לבן שהוא עצמו ובשרו של אדם... ומאן דדחיל מרבנן הוא עצמו יהיה צורבא דרבנן, וזה מפני שהירא מן אחר מבטל עצמו לגמרי נגד אותו מי שהוא ירא ממנו, שמחשיב אותו והוא אינו נחשב לכלום, שאם לא כן לא היה ירא ממנו כלל, אבל יראתו מורה שהוא מבטל עצמו אל החכמים וכאלו אינו נמצא, ולפיכך מי שהוא ירא מרבנן ואין מחשיב עצמו לכלום ומוסר עצמו להם לגמרי נעשה גם כן צורבא מרבנן... (שם פרק ה)

הוי זהיר בתלמוד וכו'... ובפרק אלו מציאות, דרש רבי יהודה בר' אילעאי מאי דכתיב והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם, לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים שאפילו שגגות נעשים להם כזדונות... וביאור זה כי התלמיד חכם אשר בראשם הנר המאיר, וכדכתיב החכם עיניו בראשו אין לו לטעות בשום דבר ותמיד ישכיל בשכלו ולא יטעה אפילו במעשה הגוף היה לו להיות נזהר ולא יכשל כלל, ולפיכך אפילו שגגות נעשים לו כזדונות... (דרך חיים ד יג)

...וכל זה מפני כי עוסק בתורה לשמה, והתורה אין לה התחלה ואין לה קץ וסוף בעצמה, ולפיכך נעשה גם כן כמו מעיין המתגבר והולך וכנהר שאינו פוסק. 

ואמר והוי צנוע, הצניעות ראוי אל התורה, ודבר זה כפי מדריגת התורה שבאה מעולם העליון שהיא נסתרת וצנועה, ולכך הלומד תורה לשמה הוא נסתר וצנוע בכל מעשיו שאינו בעל גלוי.

ואמר וארך אפים גם מדה זאת לפי מדריגת התורה העליונה שהיא שכלית, כי בעל הכעס הוא מטפש, כדכתיב כעס בחיק כסילים ינוח, אבל מי שמאריך אף מורה על זה שהוא שכל גמור. ותדע עוד כי השי"ת שיש לו המעלה העליונה על כל יש עמו הרצון הגמור, כי האדם לפחיתותו ולחסרונו אין בו רצון גמור, ולפיכך קל הוא לכעוס להוציא אפו, אבל השי"ת לפי מדריגתו העליונה יש עמו הרצון, ולפי הרצון הגמור שיש עם השי"ת מאריך אף... וכן מי שעוסק בתורה לשמה, לפי מדריגתו העליונה שיש לו אין ראוי שימצא רק רצון... (שם ו א, וראה שם עוד)

ומה שראוי לחכמים בתורה הכבוד דבר זה בארנו בכמה מקומות, כי השכל ראוי לו הכבוד לפי שהוא מסולק מן הפחיתות שדבק בחומר... (שם שם ג)

עשירים שבארץ ישראל, כי ראוי המכבד שבת לעושר, וכן המכבד את התורה ראוי לעושר, מצד כי השבת וכן התורה שניהם מצות קדושות... וכאשר מכבד את השבת וכן מכבד התורה ואין במדריגה זאת חסרון, ראוי שיהיה מלא ושלם ואינו חסר, כי החומר הוא חסר אבל דבר הנבדל אינו חסר, ואף אם התלמיד חכם בעצמו אינו עשיר ואינו רגיל להיות עשיר, דהינו דהממון שהוא קונה אינו דבר אלקי, אבל בשביל שהוא מכבד את השבת ומכבד את התלמיד חכם, אשר השבת והתלמיד חכם יש בו ענין אלקי בלתי חסר, זוכה גם כן לכבוד העושר, כי המכבד ראוי לכבוד... ועוד כי המכבד את התלמיד חכם והוא מכבד אותו מפני התורה, ובמדריגת התורה יש העושר, וכאלו כבד התורה עצמה ולא שייך בתורה לאומרה... (חידושי אגדות שבת קיח ב)

ויש לך להבין עוד איך המבזה את התלמיד חכם אין רפואה למכתו, כאשר תדע ענין השכל אשר הוא המציאות, והחומר אין לו מציאות, ואף הצורה שהיא מוטבעת בחומר, שהצורה היא מוטבעת בחומר אין לה מציאות גמור, והמציאות הוא לדבר שעומד בלא חומר הוא השכל, ודבר זה ברור אין ספק בו, ולפיכך אמר שאין רפואה למכתו, כי המתנגד אל המציאות הגמור הוא ההעדר הגמור, ואין ספק כי אין רפואה לדבר זה שהוא העדר גמור... (שם שם קיט)

וכן מה שאמר בר בי רב דזבין וכו', גם דבר זה כי בודאי ראוי לתלמיד חכם ולמעלת תורתו שיהיה לו בגדים נאים לפי כבוד התורה, כי התורה היא כולה כבוד ולכן ראוי שיהיה התלמיד חכם מכובד במלבושו... ואחר כך אמר לא ליתב אציפתא וכו' דבר זה גם כן שיש לתלמיד חכם לדקדק שלא לכלות מלבושיו, דרבי יוחנן קרא למאניה מכבדותי, וראוי שיקפיד האדם על דבר שהוא כבודו ותפארתו ואם לא יעשה זה הרי הוא מחוסר כבוד... (שם שם קמ ב)

להדס במדבר... וכן הוא מי שלמד תורה ואינו מלמדה, ונפקא מינה שבא לומר כי עיקר התורה היא השכל מטבעו ללמוד את אחרים, ואם לא כן הוא לבטלה, כי עצם השכל הוא להשפיע לכל, וזה ידוע מצד החכמה כי השכל מטבעו משפיע לכל לפי שאין לשכל גבול כמו שיש לחומר רק השכל הוא משפיע לכל, ומענין השכל להיות משפיע כמו שאמרנו כי השכל נקרא מקור הברכה והשפע, לכך כל תלמיד חכם החכמה שבו מעצמו עומד להשפיע לאחרים מן החכמה שבו, ולפיכך דומה להדס שלריח הוא עשוי ואין בו תועלת אם אין מקבל ממנו תועלת שום נמצא. לכן מי שהוא מלמד תורה לאחרים הוא מתדבק בחכמה עליונה לגמרי, כי הוא משפיע לאחרים כי השפעה לאחרים הוא מצד אמיתת החכמה, לא קבול החכמה לעצמו שזה הוא מצד שהוא חכמה לבד... (שם ראש השנה כג א)

שלחו מתם וכו'... ולכך אין מצוי שיצא תלמיד חכם מתלמיד חכם, כי התורה היא שכלית, אין בה דבר גוף שיהיה מוריש לזרעו, ולפיכך האדם מוריש לבנו הקומה והנוי ושאר דברים אשר הם דברים גשמיים או מתייחסים אל הגשמי, אבל דבר הנבדל מן האדם הגשמי לגמרי כמו התורה אין בזה ירושה מאביו... ומאחר שאין האב הכנה שיהיה בנו תלמיד חכם אם כן מסתמא בנו עם הארץ כאשר אין הכנה מאב, אבל עם הארץ הוא הכנה שבנו תלמיד חכם, וכמו שאמרו (סנהדרין צ"ו א') הזהרו בבני עם הארץ שמהם תצא תורה לישראל... (שם נדרים פא א)

היה דורש כל אתין שבתורה וכו', רצה בזה כי יש לשתף יראת חכמים עם יראת שמים, כי יראת חכמים השלמה ליראת שמים, ואין כאן חס ושלום שום שתוף, כי במה שהחכמים יש להם דבקות בשכינה, לכך יראתם יראת שכינה, כי מצד שהוא יתברך נבדל מן האדם שייך היראה, ואין שייך היראה מצד החבור, ותלמידי חכמים שהם דביקים עם השכינה והם נבדלים מן שאר אדם בשביל השכל שיש בתלמיד חכם, כמו שהוא יתברך נבדל מן אדם מצד שאינו גוף, ולפיכך יראת חכמים השלמה אל יראת שמים... (שם בבא קמא מא ב)

אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשה להם כזדונות. פירוש כי התלמיד חכם הוא שכלי, לכך נחשב השוגג אליו כזדון לפי שקרוב להיות מזיד, שאלו שם אל לבו על זה כאשר ראוי לא היה טועה, ודומה למי שהוא הולך ובידו נר מאיר ונתקל, דודאי זה אפשר לו להיות נזהר. אבל עם הארץ הוא דומה אל האדם ההולך בחושך בלא נר ונתקל, דבר זה נחשב אליו שוגג, כי סכלותו גורם לו שנחשב שוגג בשביל סכלותו ואפילו אם אינו שוגג. (שם בבא מציעא לג ב)

ושלשה דברים נזכרים כאן, טלית תלמיד חכם, שלחן תלמיד חכם, מטת תלמיד חכם. והטלית יותר מיוחד לתלמיד חכם כמו שאמרו בכל מקום המתגאה בטלית של תלמיד חכם כי הטלית הוא כבוד האדם... והכבוד שייך לתלמיד חכם. והשלחן אשר אוכל עליו, והוא קיום הנפש, והמטה היא לגוף, כי האדם כאשר ישן לא נשאר רק הגוף כאשר בארנו במקומות הרבה. (שם בבא בתרא נז ב)

לאחד קראתי נועם וכו', וזה מפני כי אויר דארץ ישראל שהוא ממוצע וממוזג, ומפני כך החכמים שבה ממוצעים בהנחה בהשקט, אבל בבל יוצאת חוץ למזוג, ומפני כך היו נוטים אל הכעס... (שם סנהדרין כד א)

קללת חכם אפילו על חנם באה. כי התלמיד חכם אשר בו השכל, באה הקללה ממנו אל החומר אשר אינו במעלתו והוא במדריגת החומר. כי החומר אשר הוא חסר בעצמו ואין לך חסר וארור כמו החומר שהוא חסר ונעדר כל צורה, ולפיכך קללת תלמיד חכם אפילו בחנם באה אל הדבר שנחשב חמרי בערך תלמיד חכם, ולא נחשב זה חנם, כי החמרי הוא נחשב ארור וחסר בעצמו נגד השכלי, לכך אפשר להוסיף קללה אליו אחר שנחשב החמרי חסר בערך מעלת התלמיד חכם. ועוד כמו שהנדוי והגזירה באה מן התלמיד חכם כך הקללה גם כן, כי גם הנדוי הוא קללה כי ארור בו נדוי, והכל בשביל התלמיד חכם שבו השכל גוזר ומחייב דבר, ולפיכך הקללה באה ממנו אפילו בחנם. (שם שם צ ב)

...והוסיף ר' יהושע לומר כי אין התלמיד חכם שבדור נחשב טפה של גשמים, שהטפה אינו נותן רק הכנה בלבד שמכין האדמה, אבל נחשב התלמיד חכם כמו גלגל חמה המוציא עין האדם אל הפועל כי האור מוציא הראות אל הפועל עד שהוא רואה, ואין זה הכנה רק הגלגל מוציא הראות אל הפועל לגמרי. וכך התלמיד חכם בלמוד ובתוכחה שלו מוציא האדם אל הפעל עד שהוא בשלימותו ואין זה הכנה בלבד רק שמוציא את האדם אל הפועל, כמו גלגל חמה שמוציא עין האדם אל הפועל. ור"א בן עזריה הוסיף עוד שהתלמיד חכם שהוא בדור הוא עוד יותר מזה נחשב, כי גלגל חמה הגלגל אינו מוציא רק הראות אל הפועל, ואינו נותן הראיה בעצמו, אבל התלמיד חכם נחשב כמו אב ואם שהם מולידים הבן לגמרי, וכך נחשב התלמיד חכם כי התלמיד חכם בתורתו שמלמד את הדור כאלו הוליד הדור לגמרי...

ויש לומר גם כן כי אלו ג' חכמים דברו ג' מדריגות של חכמה שהתלמיד חכם משלים הדור, והם חכמה דעת ובינה, וכנגד החכמה אין צריך האדם רק הכנה מה, כי הוא חכמה אנושית והאדם יכול להשיג ואין צריך רק הכנה בלבד, ועל זה אמר ר' טרפון טוב אתה לישראל מטפה של גשמים, אשר הטפה של גשמים מכינה האדמה וכך אתה נותן הכנה לאדם והאדם משיג מעצמו, כי אין זה השגה עמוקה. ויש חכמה שהיא חכמה יותר והוא נקרא דעת, ולדבר זה נחשב התלמיד חכם כמו גלגל חמה אשר מאיר לאדם עד שהוא רואה, וכך התלמיד חכם בחכמה זאת מאיר האדם בחכמה הזאת. ועל חכמה זאת אין לומר שהוא מכין את האדם והאדם משיג בעצמו... כי השכל הזה נבדל לגמרי והוא שכל עיוני. ויש שהוא מוציא השכל אל הפעל שהוא מוציא דבר מתוך דבר, והוא שכל לגמרי ונקרא בינה מלשון בן, כי היא חכמה אלקית נבדלת לגמרי מן האדם... וכן על ידי תלמיד חכם שמלמד האדם קונה האדם בינה יתירה והוא השכל האלקי הנבדל לגמרי... (שם סנהדרין קא א)

דרש רב נחמן בר יצחק וכו'. פירוש דבר זה, תלמיד חכם שהוא מגולה, דהיינו שאינו מעלים תורתו מן אחרים ונושא ונותן בתורה עם אחרים, וגם במעשים שלו עושה חסד וצדקה ושלום בין הבריות, בזה ריחו נודף לכל אדם וכמו זה נחשב שהוא נמצא בפעל ולא בכח כאשר ריחו נודף לכל. ולפיכך אמר שכשם שהוא מגולה בשמו ובחכמתו ובמעשים לכל העולם כך מתגלים לו סודי התורה שאינם נגלים לכל נגלים לו. ואמר כי יותר מזה שמלאך המות אוהב אותו, כי התורה היא למעלה ממדריגת מלאך המות, וזה כי הדבר שהוא מציאות בפועל לגמרי אין כח להעדר שהוא מלאך המות לשלוט בו... (שם ע"ז כה א)

אנשים כסופים, כך נמצא בפירוש רש"י, ולא ידעתי לפרש מה ענין כסופים... ונראה לפרש אנשים חכמים שכל מעשיהם בצדק ובחכמה ובשביל כך הם נחמדים בעיני הבריות... ומתוך כך יהיו דבריהם נשמעים ומקובלים על הבריות. (גור אריה דברים א טו)

רמח"ל:

...והוא הענין שאמרו עליו ז"ל כתובות כ"ה) כל המביא דורון לתלמיד חכם כאילו הקריב בכורים, וכן אמרו (יומא ע"א) ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו התלמידי חכמים להוטים אחרי האכילה והשתיה חס ושלום שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי התלמידי חכמים הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש. והנה הנקרב להם כנקרב על גבי מזבח, ומילוי גרונם תחת מילוי הספלים, ועל דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילויו יתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק... כללו של דבר ענין הקדושה הוא שיהיה האדם דבק כל כך באלקיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו במה שהוא משתמש בהם, ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים. ואמנם זה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש עודהו בעולם הזה. וכבר אמרתי שאין האדם יכול לעשות בזה מצדו אלא להתעורר בדבר ולהשתדל עליו, וזה אחר שכבר ימצאו בו כל המדות הטובות שזכרנו עד הנה מתחלת הזהירות ועד יראת החטא, בזאת יבא אל הקודש ויצליח... (מס"י פרק כו)

כלי יקר:

ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו', רז"ל דרשו אשר אבניה ברזל, אל תקרי אבניה אלא בוניה, אלו תלמידי חכמים שעוסקין בבנינו של עולם והם מחדדים זה את זה כברזל. נראה שקשה להם כי פסוק זה מתחיל בעניני אכילת לחם, ואחר כך אמר ואכלת ושבעת, ואיך נתן ריוח בין הדביקים והפסיק בברזל. אלא ודאי שהכל מדבר מהנהגת לומדי תורה, כי כך דרכה של תורה פת במלח תאכל, והביאור הוא, שארץ זו לא תחסר כל בה, אלא לפי שהיא ארץ אשר בוניה ברזל מחדדים זה לזה בהלכה, וכל כך יהיה להם חשק בתורה עד שלא ידרשו איזו מקומן של זבחים הרוג צאן ושחוט בקר, אלא יסתפקו בלחם לבד, ולא תאמר שבעבור זה יותש כחם, אלא על כל פנים יהיו חזקים כברזל, כי התורה תוסיף תת כחה להם. (דברים ח ט)

אור החיים:

יששכר - אומרו חמור גרם פירוש יציאת אמו על ידי שנער החמור (של יעקב) זה היה סיבה שיששכר רובץ בין המשפתים ואינו מיושב תמיד במקומו, והוא טעם שבני תורה שהם ענפי יששכר יסובבו מעיר לעיר, כי המעשה הבלתי נכון יוליד ענפיו... ויהי למס עובד - פירוש שפונה עצמו לעבודת ה' ועשה עצמו כמס הניתן כך נתן עצמו להיות עובד עבודת הקודש העריבה והנעימה. עוד ירמוז שכל הנבראים יעלו לו מס לפרנסתו ויעבדוהו לבן תורה, וכמו שמצינו ליששכר עצמו שהיה זבולן עובד אותו וכן בכל דור ודור. (בראשית מט יד)

מה טובו אהליך - לפי שיש בישראל כת שקובעים עתים לתורה, וכת שעוסקים בה יתד התקועה, כנגד קובעי עתים אמר מה טובו אוהליך יעקב, כאהל זה שאינו קבוע, וכנגד כת התקועה אמר משכנותיך ישראל. (במדבר כד ה)

כנחלים נטיו - אפשר לפרש הכתוב על זה הדרך, שהכתוב מדבר כנגד ד' כתות הצדיקים שבעם ה', א' הוא כשמואל הנביא שהיה מסבב כל ארץ ישראל ללמד ישראל תורה ומצות בכל שנה ושנה. ב', כת הצדיקים הקבועים לתלמוד תורה ללמוד וללמד ולהורות משפט, והיא כת העומדת בלשכת הגזית העוסקת בתורה ובהוראה כידוע, שהמבקש ה' יבא אליהם... ג', כת הלומדת תורה לשמה לעצמה להשכיל ולהבין אמרי נועם, ד', היא כת המחזקת ידי הלומדים ויוצאים למלאכתם למצא טרף אדם... (שם שם ו)

...עוד ירצה אומרו יבוננהו על דרך אומרם ז"ל במסכת שבת שלשה צריכין שמירה ואחד מהם הוא תלמיד חכם, והטעם לפי שהמזיקין מתקנאים ממעלת בן תורה ומתגרים בו, לזה אומר יבוננהו, פירוש יתן לו התורה שנקראת תבונה, לזה חל עליו לשומרו, כאומרו יצרנהו וגו'. (דברים לב י)

הגר"א:

בני אם ערבת לרעך - ...והענין שהם נגד שני מיני ראשי ישראל והם הערבים לעם, כמו שנאמר "ואשימם בראשיכם", והם הזקנים והשופטים... ואתם המלמדים תורה הן ערב סתם, שהוא מחוייב לראות שלא יבא מכשול מידו, והיינו שילמד אותם היטב ויסביר להם בכדי שלא יטעו וידריך את העם בדרך הישר. ו"אם תקעת לזר כפיך" הוא נגד הדיינים שהם כמו ערב קבלן, שמכניס עצמו במקומו ממש... (משלי ו א)

כסף נבחר לשון צדיק - הענין, כמו שנאמר "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", שיש שני עניני צדיקים, משכילים ומצדיקים... ואותם המלמדים הדורשים לעם שמעתתא הם נקראים משכילים, שמשכילים לעם ועושים אותם לתלמידי חכמים שיהיו יודעים הלכות. ואותם הדורשים אגדתא הם נקראים מצדיקים, לפי שהם מוכיחים ומושכים לבם של בני אדם לדרכי השי"ת... (שם י כ, וראה שם עוד)

ועשיר יענה עזות - הרב שמלמד תורה צריך להיות עז כמו שאמרו חז"ל כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם. ועוד תחנונים ידבר - התלמיד ידבר תחנונים, והוא הנקרא רש בתורה שלומד עדיין, ועשיר, הוא הרב, צריך לענות עזות, כמו שאמרו זרוק מרה בתלמידים... (שם יח כג)

לב מלך ביד ה' - ...או לב מלך הם התלמידי חכמים ולבם ביד ה', וכאשר יחפוץ האדם יטנו גם כן מן השמים, כמו שאמרו בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו. ועוד לב מלך הם התלמידי חכמים, הללו מטמאים והללו מטהרים, והוא ביד ה', כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, כל אשר יחפוץ הקב"ה יטנו, ויקבע הלכה כמותו... (שם כא א)

ארבעה קטני ארץ - תלמידי חכמים נקראים גדולים, ואלו הארבעה אינם תלמידי חכמים לכך הם קטנים. ואמר ארץ - שבלי מצות נקראים עמי הארץ, שכל מעשה המצות מן הארץ, ותלמידי חכמים יקראו יראי שמים, שהתורה היא מן השמים, ועוד שבשבילם נבראה הארץ ובשבילם מתקיימת הארץ... והם ארבע כיתות, א', עץ חיים למחזיקים, והם המחזיקים לומדי תורה. ב', ותומכיה מאושר והם משמשי תלמידי חכמים. ג', הולך ואינו עושה, ד' עושה ואינו הולך ועושה בביתו... (שם ל כה, וראה שם עוד)

...ויש לומר דשר הוא המושל בתורה, והעבד הוא העוסק תמיד ביחודים ותפלות והם החסידים הראשונים שהיו מתפללים בכוונה גדולה, וזה שאמרה לו כלום חנינא גדול ממך, פירוש בתורה, ועל זה השיב לה לאו, אלא שאני דומה כ"שר", שאני בקי בכל חדרי התורה יותר ממנו, אך הוא כעבד לפני המלך שיכול לבא אל המלך בכל עת והמלך עושה לו בקשתו. (דברי אליהו ברכות לד)

תניא:

...וככה ממש כביכול בשרש כל הנפש רוח ונשמה של כללות ישראל, למעלה בירידתו ממדרגה למדרגה על ידי השתלשלות העולמות אבי"ע מחכמתו ית', כדכתיב "כולם בחכמה עשית", נתהוו ממנו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ופחותי הערך, ועם כל זה עודינה קשורות ומיוחדות ביחוד נפלא ועצום במהותן ועצמותן הראשון שהיא המשכת חכמה עילאה, כי יניקת וחיות נפש רוח ונשמה של עמי הארץ הוא מנפש רוח ונשמה של הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל שבדורם. ובזה יובן מאמר רז"ל על פסוק ולדבקה בו, שכל הדבק בתלמידי חכמים מעלה עליו הכתוב כאלו נדבק בשכינה ממש, כי על ידי דביקה בתלמידי חכמים קשורו נפש רוח ונשמה של עמי הארץ ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם שבחכמה עילאה, שהוא ית' וחכמתו א'... (ליקוטי אמרים פרק ב)

...ועוד זאת יתר על כן בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבינו ע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש, כי העבודה שבלב היא לפי הדעת כמו שכתוב "דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ונפש חפיצה"... (שם פרק מב)

נפש החיים:

...ואף אם לפעמים ודאי יפול במחשבתו איזה פניה לגרמיה לשום גיאות וכבוד וכיוצא, עם כל זה אל ישים לב לפרוש או להתרפות ממנה בעבור זה חס ושלום, אלא אדרבה יתחזק מאד בעסק התורה ויהא נכון לבו בטוח שודאי יבא מתוך כך למדרגת לשמה, וכן הוא גם כן בענין המצות על דרך זה. ומי שימלאו לבו לבזות ולהשפיל חס ושלום את העוסק בתורה ומצות אף שלא לשמה, לא ינקה רע ועתיד ליתן את הדין חס ושלום.

ולא עוד אלא שנמנה בדברי רז"ל בין אותם שאין להם חלק לעולם הבא לגמרי חס ושלום וגיהנם כלה והם אינם כלין, והם האפיקורסין... ואף אם אומר מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו הרי זה בכלל אפיקורוס מבזה תלמיד חכם, וגם מגלה פנים בתורה נמי מקרי חס ושלום, והרי זה איבד חלקו בחיי עולם הרחמן יצילנו... וכל חומר עונשו הנורא הזה הוא מטעם שהוא במורידי אור מעלת התורה הקדושה וחיללה חס ושלום, כמו שהאריך בזה הרבינו יונה ז"ל... כי כיון שהוא משפיל ומבזה את העוסק בתורה שלא לשמה הרי הוא מרפה את ידיו מעסק התורה ולא יוכל לבא לעולם למדרגת לשמה להיות תלמיד חכם גמור, והרי ודאי מקרי בזה מבזה תלמיד חכם, ואין לך חילול שמו יתברך ותורתו הקדושה יותר מזה... כי אין עבודתו יתברך מתקיימת כראוי בעדת ישראל בלתי על ידי התלמידי חכמים עוסקי התורה הקדושה יומם ולילה, כי עיני כל ישראל עליהם לדעת מה יעשה ישראל, ולהורות להם הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. אם כן האיש אשר יבא לגרום שלא יהיו תלמידי חכמים מצויים בישראל, הרי כבר הרס גם כלל עבודתו יתברך לגמרי, כי ישארו עדת ישראל חס ושלום ללא תורה וללא מורה, ולא ידעו במה יכשלו חס ושלום.

לזאת אתה צריך ליזהר אדרבה לכבד ולהגביה ככל אשר בכחך את כל העוסק ומחזיק בתורת ה' אפילו שלא לשמה, כדי שיאחז צדיק דרכו בל יתרפה ממנה חס ושלום, כדי שיוכל לבא ממנה למדרגת לשמה. וגם אם נראה שכל ימי חייו מנעוריו ועד זקנה ושיבה היה עסקו בה שלא לשמה, גם כן אתה חייב לנהוג בו כבוד, וכל שכן שלא לבזותו חס ושלום, שכיון שעסק בתורת ה' בתמידות בלתי ספק שהיה כונתו פעמים רבות גם לשמה, כמו שהבטיחו רז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה... ומעתה כל מה שלמד עד הנה שלא לשמה נתקדש ונטהר על ידי אותו העת קטן שכיון בו לשמה. (פרק ג)

והנה המברך מתברך, ומברכתם של העולמות יבורך גם האדם העוסק בה כראוי לאמיתה הגורם לכל זה, וכבוד ה' חופף עליו כל היום ומשיג לנשמה אצולה ממקום קדוש לפי ערך גודל עסקו ודיבוקו בה... והוא הרודה ומושל בכל, וכל הדינין בישין מסתלקין מעליו ואין להם עליו שום שליטה חס ושלום, בין בעודו בזה העולם, כמו שאמרו בפרק קמא דברכות (ה' א') א"ר שמעון לקיש כל העוסק בתורה יסורין בדלין ממנו... (שער ד פרק טו)

וגם מעבירין ומסלקין מעליו כל הטרדות והענינים מעול דרך ארץ וכו' וכל שאר עניני זה העולם המונעות תמידות העסק בתורה הקדושה, כמו שאמרו כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ... וכך הדין פסוקה בש"ס שתלמידי חכמים פטורין ממסים... ובתנא דברי אליהו רבא פ"ד כל תלמיד חכם שעוסק בתורה בכל יום תמיד בשביל להרבות כבוד שמים אינו צריך לא חרב ולא חנית ולא כל דבר שיהיה לו שומר, אלא הקב"ה משמרו בעצמו... וכפי ערך הקיבול אשר יקבל עליו עול תורה באמת ובכל כחו כן לפי זה הערך יסירו ויעבירו ממנו טרדות עניני זה העולם והשמירה עליונה חופפת עליו, והוא כבן המתחטא על אביו ואביו עושה לו רצונו ומשלים לו כל חפצו... ובמשלי רבתא סוף פרשה ח' ויפק רצון מה' כל מי שהוא מפיק בדברי תורה ומלמדו ברבים, אף אני בעת רצון מפיק לו רצון וכו', ומזונותיו מוכנים לו תמיד בלא שום עמל ויגיעה מועטת עליהם... ויתר על כן אלא הגם שהוא עצמו ודאי בורח מהכבוד וגדולה, כי בלא זה בלתי אפשר בעולם כלל להיות עוסק בתורה לשמה, ולא תתקיים אצלו כלל, כמאמרם ז"ל בפרק מעלות התורה, אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד... אמנם גדול העצה ית"ש נותן לו שמחה וגדולה בעל כרחו... (שם פרק טז)

בין אחר פטירתו מן העולם, אמרו רז"ל (חגיגה כ"ז) תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולט בהם וכו', וכן אמרו שם תלמיד חכם שסרח אין תורתו נמאסת...

ולזאת האדם המקבל על עצמו עול התורה הקדושה לשמה לאמיתה כמו שהתבאר לעיל פירוש לשמה, הוא נעלה מעל כל עניני זה העולם, ומושגח מאתו יתברך השגחה פרטית למעלה מהוראת כחות הטבעים והמזלות כולם, כיון שהוא דבוק בתורה ובהקב"ה ממש כביכול, ומתקדש בקדושה העליונה של התורה הקדושה שהיא למעלה לאין ערוך מכל העולמות והיא הנותנת החיות והקיום לכולם ולכל הכחות הטבעים, הרי האדם העוסק בה מחיה ומקיים את כולם ולמעלה מכולם, ואיך אפשר שתהא הנהגתו מאתו יתברך על ידי הכחות הטבעיים.

וזה שאמרו רז"ל (פסחים נ') כתיב עד שמים חסדך, וכתיב מעל שמים חסדך, לא קשיא כאן בעוסקים לשמה, היינו שהעוסק בתורה שלא לשמה, אם כי ודאי שגם הוא מרוצה לפניו יתברך, אף אם כונתו לשם איזה פניה שתהיה, רק אם אינו לקנטר חס ושלום, וכל שכן אם אינו מכוין לשום פניה, רק לפי שהורגל בכך, כי מתוכה יבא למדרגת לשמה כידוע ממאמרם ז"ל, עם כל זה עדן לא נתקדש ונתעלה שיהיה הנהגתו ית' אתו בכל עניניו למעלה מכחות הטבעיים. אבל על העוסק בה לשמה אמר מעל שמים, רוצה לומר שכל הנהגותיו ית' עמו רק למעלה מהוראת כחות הטבעים... ואדרבא הכחות הטבעיים מסורים אליו כאשר יגזור אומר עליהם ולכל אשר יחפוץ יטם, ואימתו מוטלת על כולם... (שם פרק יז ויח)

ושם ה' נקרא עליו, כי התורה כולה שמותיו של הקב"ה, כמאמרם ז"ל (ברכות כ"א)... וכן למדו שהעוסק בתורה שכינה שרויה עמו... ולכן אמרו בתנא דבי אליהו שכל מי שעושה מריבה על תלמיד חכם כאלו עושה מריבה על מי שאמר והיה העולם... (שם פרק יט)

והוא הבן יקיר מבני פלטרין דמלכא מבני היכלא דמלכא אשר לו לבדו הרשות נתונה בכל עת לחפש בגנזי דמלכא קדישא, וכל השערים עליונים פתוחים לפניו... ודרך כלל אמרו בפרק התורה שכל העוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה... (שם פרק כ)

ואם כל כך נפלאה מדרגתם של עומלי תורה גם בעודם בזה העולם החשוך להשיג ולהסתכל ברוח קדשם באור עליון, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם לאין ערוך, אחר אשר נשמתו הטהורה רבת שבעה לה תורה ומצות, והיא שבה אל בית אביה מקודשה ומטוהרה כאשר נתנה וביתרון אור התורה הקדושה תלמודו בידו, כי השערים נפתחים לפניו וסליק ובקע רקיעין וכו' וצרור בצרור החיים את ה' אלקיו ית"ש... והכל לפי ערך רוב עסקו ונפלאות דביקותו בתורה הקדושה... והוא סוד האור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לצדיקים... (שם פרק כא)

או יאמר והוה שפל רוח בפני כל אדם, על פי מה שאמרו חז"ל (סוטה ה') א"ר תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמנה בשמינית (מגאות), ורנב"י אמר לא מינה ולא מקצתה. והענין הוא כי שמינית שבשמינית הלוג הוא קורטב, ומצינו שהקורטב יכול להפך את המראה אפילו בג' לוגין כמו שאמר במשנה (מקואות ג' מ"א)... וזה שאמר שתלמיד חכם צריך שיהיה לו גאוה שמיני שבשמינית רוצה לומר מראה גיאות בחוץ צריך להראות לפעמים מראה גאוה, וכענין נהוג נשיאותך ברמים, זרוק מרה בתלמידים וכדומה, אבל רנב"י אמר שאפילו מראה הגאוה אינו רשאי, וזה שאמר לא מינה ולא מקצתה, וצריך שיהיה השפלות ניכר גם על פניו מבחוץ... (רוח חיים ד י)

הכתב והקבלה:

ולדבקה בו - ושמא תאמרו מתת אלקים היא ליריאיו ואיננו ביד כל אדם להשיגה, אין לך לעשות אלא להדבק בחכמים ותלמידיהם דביקות גוף, ויהי ביתך בית ועד לחכמים ועל ידי כן תזכה לאור אלקים ותדבק בו, שבאמצעות המוכן יקבל הבלתי מוכן. ודבר זה יש לו יסוד בחכמת הנפש שהדבק עם אנשים אלקיים גם עליו יזרח אור... (דברים יא כב)

רש"ר הירש:

לא ברוב ידיעותיו תלמיד חכם ניכר, ולא ברוב ידיעותיו הוא מושך את הלבבות לתורה, רק דרכו בחיים מהווה ערובה לידיעותיו ורק על ידי דוגמה אישית בחיי המעשה עשוי הוא למשוך לבבות ולעשות נפשות לתורה. אם לימודו לא הביאו לידי אהבת ה', כיצד יכול להשפיע על אחרים בענין זה. אם הוא אינו מוכן להקריב על מזבח ה' את יצריו ותאוותיו, ואם דרך חייו ומעשיו אינם עולים בקנה אחד עם ידיעותיו, והוא אינו מכיר בצדק וביושר שבתורה, מי יקבל מידיו את התורה הזאת, אשר הוא עצמו עוזב אותה בחייו... (במעגלי שנה ד עמוד מח)

ובמושב זקנים - רק בנתנם מקום בקרבם לתלמידי חכמים נעשה קהל לקהל. (תהלים קז לב)

העמק דבר:

וברכתיך - ...אלא היא ברכה חדשה שיגדל את זרעו העוסקים בתורה שיהא חוט של חן משוך עליו, ובזה יהיו ניצולים בעת צרה, וכדתנן באבות כל המקבל עליו עול תורה פורקין וכו', וכמו שהראנו לדעת להלן מ"ה ט"ז שגם בחרבן ראשון ושני ניצולו חכמי תורה בהשגחה פרטית... בעבור אברהם - כי בשעה שתלמידי חכמים במנוחה הוגים בתורת רבם ויש מזה נחת להם בעולם העליון... (בראשית כו כד)

וכן איתא שם הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגתם עולה זדון... ואותה פרשה מיירי ביום הכפורים ביום צום וקדוש ה' מכובד, ומשום הכי עם הארץ זדונות נחשב להם כשגגות, דביום הכפורים המה עושין תשובה מיראה מיהת, אבל תלמידי חכמים אפילו ביום הכפורים השגגות נחשב כזדונות, שהרי אין תשובה על מיעוט עמל תורה, וזהו דקאמרה תורה כאן בטומאת מקדש וקדשיו דנעשה על פי רוב על ידי תלמידי חכמים דרגילים במקדש וקדשיו... (ויקרא טז טז הרחב דבר)

מפני שיבה תקום - נגד מה שהזהירה רחמנא שלא להיות משוקע בטומאת אוב כדי שישאלו הרבה באוב על ידי זה, אמרה תורה נגד זה דמפני שיבה תקום והדרת פני זקן, ויהי לתועלת ממנו לתפלה, וכדאיתא בב"ב קט"ו מי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם, ובתענית פ"ב והיחידין חוזרין ומתענין, מאן נינהו יחידין, תלמידי חכמים, הרי שתפלת תלמיד חכם מסוגלת להתקבל, ואם כן מקרא זה עצה לפרנסה... כבוד תלמיד חכם מביא ברכה לארץ. (שם יט לב)

ויש לדעת דכמו שנהגה התורה בלוים נושאי ארון ברית ה' וכל הטפל לו במדבר, כך נהגו חז"ל בבית שני שיהיו תלמידי חכמים מובדלים מעמי הארצות, ואמרו בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, והוא כדאיתא ביבמות פ"ו מתחלה לא היו מעמידין שוטרים אלא מן הלוים, שנאמר ושוטרים הלוים לפניהם, ועכשיו אין מעמידין שוטרים אלא מישראל, שנאמר ושוטרים הרבים בראשיכם, ופירוש הרבים מלשון רבי המלך, היינו גדולי ישראל בתורה, וכמו שאז היו הלוים נושאי הארון והיו מרכבה לשכינה וגונדי דידיה, כך תלמידי חכמים נושאים היום קדושת התורה ואופני קיומה לפי השעה, ובזה נעשים מרכבה לשכינה שתהא שרויה בישראל, שהרי משחרב בית המקדש אין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה... וגם היום שפסק עניני טהרה בישראל משום שאין אפר פרה לנו, מכל מקום מובדלים המה תלמידי חכמים מכל המון עם ה'... וכן כתב הרמב"ם הלכות דעות ריש פרק ה', כשם שהחכם ניכר בחכמתו ובדעותיו והוא מובדל בהם משאר העם, כך צריך שיהא ניכר במעשיו במאכלו ובמשקהו בבעילתו ובעשיית צרכיו ובדיבורו ובהילוכו ובמלבושו ובכלכול דבריו ובמשאו ומתנו. (במדבר ח ו הרחב דבר)

פן תשכח את הדברים - ... וביארנו בפרשת חקת דירידה של תלמיד חכם כשיורד על פי מדותיו חס ושלום גדול מאד ממי שהוא שפל אנשים ולא היה מעולם בן תורה, ומתבזה כל כך כמו פשוטי הערך, וזהו שפלות הנפש... (דברים ד ט)

לעשותכם אותם - ...ומבואר מזה שהתלמיד חכם היה עלול לבא גם להשחתת ע"ז יותר משארי אנשים, וכאשר באמת כן היה, דראשי המביאים ע"ז ומחטיאים לכל ישראל היו ירבעם אחאב ומנשה שהיו תלמידי חכמים גדולים כדאיתא בפרק חלק... והדעת נותנת על כך באשר שתלמיד חכם בחכמתו מוצא דרכים להורות היתר ולהפך דברי אלקים חיים לדעתו, וזה לא שייך בעם הארץ כי אם לתור אחרי ע"ז בשאט נפש, וזה אינו מצוי כל כך. שנית דתלמיד חכם שחוטא נמשכים אחריו הרבה, וגם יש בכחו להמשיך אחריו ולהוסיף ליקח לבבם לדעתו ורצונו מה שאינו כן עם הארץ, על כן הזהיר משה רבינו לתלמידי חכמים ביותר על השחתת ע"ז, והראה להם ציור מתן תורה, שלכן ניתנה תורה באימה וביראה ברתת ובזיע כדי שלא יהיו התלמידי חכמים נכשלים ומכשילים... וראוי לדעת שכמו בחרבן בית ראשון שהיה עיקרו בשביל ע"ז כמבואר בפרשת נצבים וביומא ט' היו ראשי המחטיאים גדולי תורה, כך חרבן בית שני שהגיע על ידי שנאת חנם, ועיקרו היה אהבת ממון יותר מדאי, כדתניא בתוספתא שלהי מנחות, ומזה הגיעו לשפיכות דמים בהיתר, היו גם כן עיקר המחטיאים את הרבים תלמידי חכמים גדולי תורה שעליהם צוותה תורה בשירת האזינו עם נבל ולא חכם... (שם שם יד)

...אמנם זקני הדור שהם תלמידי חכמים עמלי תורה עליהם מוטל מצות אהבת ה' ודביקות הרעיון בו ית' בכל לב ונפש ומצות מעשיות בכל מיני דקדוקים היותר אפשר, שהרי התורה מכשרתו לכך, וגם ללכת בדרכי ה', מה הוא רחום וכו'... ועליהם אמר "כי אם ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' בכל לבבך ובכל נפשך"... (שם י יב)

אל הכהן העומד לשרת - ביאר הכתוב דתרי אופני הוראה המה, חדא על ידי סברא בעלמא, ובזה היה הכהן העומד לשרת בכהונה גדולה מוכשר יותר מכל ישראל, ושנית על ידי דרך החקירה וההכרח, ובזה מיוחד ראש הסנהדרין ומכונה השופט, ומשמעו כאן החוקר היותר גדול... (שם יז יב)

...והנה שתי ידיעות אלו ישנן על ידי חכם בחכמת התורה, שהרי התורה מכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ואם כן גם מי שאינו תלמיד חכם יכול לדעת ולחקור ממנו איה איפוא מקומו, מכל שכן ידיעה בהוראה איך לעשות, אמנם עוד תלמיד חכם מועיל לידיעה בהליכות עולם כדתנן ונהנין ממנו עצה ותושיה, וכשמת נעשה ג' פלאים, היינו העדר ידיעה לעבר, והעדר ידיעה איך לעשות בהוראה, והעדר ידיעה בעצמה... (שם כח נט)

ותשמע הארץ - כאשר ישמעו תלמידי חכמים עומק הלכות ויהיו יגיעים להאזין ולהקשיב אזי ימצאו המה דברים להשמיע להמון העם אמרי פי, היינו דברים כבושים ונוחים אשר יהיו דבריהם בנחת נשמעים... (שם לב ג, וראה עוד ערך למוד)

מוהר"ן:

וזה ידוע שאינו נקרא תלמיד חכם אלא על ידי תורה שבעל פה, כי זה שיודע ללמוד חומש אינו נקרא תלמיד חכם, אלא זה שהוא בקי בגמרא ופוסקים, וכשלומד בלא דעת נקרא לבן, על שם ערמומיות שנכנס בו, ושונא ורודף את הצדיקים, צדיק עליון וצדיק תחתון, כי שכינתא בין תרין צדיקיא יתבא, כמ"ש בזוהר (ויצא דף קנ"ג ב', ויחי רמ"ה ב') "צדיקים ירשו ארץ" צדיקים תרי משמע, ושני צדיקים אלו הם זה הצדיק שחידש זאת התורה שבעל פה, זה צדיק עליון, וצדיק התחתון זה שלומד החידושין... (יב)

שפת אמת:

במדרש יודע ה' ימי תמימים... ולכן תלמיד חכם מצוה לעולם לכבדו, כמו שאמרו זקן זה שקנה חכמה, והיכן יש רמז לחכמה בתיבת זקן, רק זה שמלא קנו ושרשו זה הוא החכמה, כמו שאמרו איזהו חכם המכיר את מקומו, וזהו התלמיד חכם מתדבק בשורשו וזהו בחינת זקנה המשכה מעולם העליון... (חיי שרה תרמ"ה)

בגמרא ומדרש תרומה שלשה זרים, כתר תורה וכהונה ומלכות. וענין הוא שכל אלו הם מעוררין וממשיכין עזר וסיוע מעולם העליון, שהכהן יש לו כח לעורר בעולמות העליונים על ידי עבודה שלו, וכמו כן מלך ישראל, וכמו כן תלמידי חכמים העוסקים בתורה לשם שמים, וזה פירוש הכתר שהוא אור מקיף ומאיר למעלה מכפי מדריגת גוף האדם. וזהו המדריגה שניתן לבני ישראל שמיוחדין מכל האומות עובדי האלילים שיכולין להמשיך כח מעולם העליון... (תצוה תרמ"א)

במדרש יקרה היא מפנינים, ממי שנכנס לפני ולפנים וכו', דיש להבין כיון דתלמיד חכם קודם לכהן גדול למה לא יכנוס לפני ולפנים. אכן ב' מדריגות הם, כי התורה יורדת למקום נמוך, וזה עיקר כח התורה להמשיך מהנסתר להנגלה, וכל מה שחסר יותר לאדם ומייגע בתורה וימלא החסרון שלו, כל כך מתגלית לו יותר ויותר, וגדלה הרבה יותר מעלת העוסק בתורה לשמה יותר מכל המדריגות. והתורה היא שלימות האדם... אבל מדריגת לוים וכהנים הכל מתנה מהשי"ת, כי אין לאדם להתקרב מצד עצמו רק מצד בחירת ה' בכהנים ולוים, אבל העוסק בתורה מתקן נפשו ויקרה היא מכל המדריגות, ועל הכהנים ולוים נאמר אשרי תבחר ותקרב וכו', ועל העוסקים בתורה נאמר אשרי אדם עוז לו בך בכ"ב אתוון דאורייתא... (נשא תרמ"א)

...ואיתא תלמידי חכמים מרבין שלום, ורב שלום בוניך, ולא אמרו חכמים רק תלמידי חכמים, שזה שלימות התורה שהחכם יוסיף תמיד על חכמתו וילמוד מן הגדול ממנו, וגם ילמד להפחותים ממנו, כי החכמה מצד עצמה אינה מעלת האדם, שהרי נגזר על הטפה אם יהיה חכם או טיפש, אבל צדיק ורשע לא נגזר. ולכן עיקר שבח החכם כשהחכמה מביאתו לעסוק תמיד בתורת ה' להוסיף לעצמו ולאחרים, ועל זה אמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו, ואיך יתכן להיות מרובה, רק כשמוסיף בכל עת ולומד מאחרים היודעין יותר ממנו, וגם מלמד לאחרים, נמצא מעשיו מרובין, ואז מרבין שלום... (קרח תרס"ד)

שם משמואל:

ולפי האמור יובן שזה גורם ההפרש בין תלמידי חכמים שבארץ ישראל לבין תלמידי חכמים שבבבל, שהשלימים האלו כפי עבודתם עבודת הקודש כן היתה כל מהותם, כי זה כל חיותם, ועל כן תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שסדר עבודתם הוא באהבה ודביקות היה מושך שכל סדר הנהגתם עם זולתם ודיבורם עמהם היה הכל באהבה ונוחין זה לזה, אבל תלמידי חכמים שבבבל שכל סדר עבודתם בסור מרע וביטוש כחות נפשו ורוגז על עצמו, היה מושך נמי את כל סדר הנהגתם ודיבורם עם זולתם בלשון עז וחימה מקשין זה על זה בהלכה... (וישלח תרע"ח)

ר' צדוק:

יש תלמיד חכם שזוכה דשמעתתיה מבדרין בעלמא, ויש שאין זוכה לכך, ואין זה ראיה שזה גדול מזה, שלפעמים יש דברי תורה יקרים בפי מי שהוא, וכמו שאנו רואים בבלעם שאמר פרשה שלימה בתורה שבכתב... וכן איתא בפרק חלק (ק"ו) על דואג, דמתחלה בקש דוד עליו שלא יבוא לעלמא דאתי, ואחר כך דלא לימרו שמעתתא בי מדרשא משמיה, הרי דאפשר שיאמרו שמעתא משמיה אף על פי דאין לו חלק לעולם הבא... אבל צריך רחמים גדולים שיהיו דברי תורה נבלעים בלבו ושיהיה הוא כך כמו הדברי תורה שמשיג ומוצא מפיו... (חלק ב צדקת הצדיק רמח עמוד מח)

חכמה ומוסר:

...והנה המבין יבין מכל הנ"ל הכרח למוד המוסר, לאסור הפראיות שנולד בה, ואז יבא להתבוננות השכל וטוב לנו... על כן תכלית המשכיל שיתאים חכמתו עם מעשיו, וזהו תכלית חכמה, להיות מרא דעובדא, פירוש בעל דעה על מעשיו, והבן. יצא לנו מזה, כי מי שאינו בעל מוסר בלי ספק אינו חכם תלמודי, כי איננו יורד לעומק הלכה של דבר. (חלק א ס)

...החכמים נקראים תמיד תלמידי חכמים, שכל ימיהם היו כתלמיד מתלמד, נראה מזה שפני הכרובים היו כינוקא להורות לעם ה' כולו להחזיק עצמם לינוקא להתלמד תמיד בתורה במדות ובמוסר, ואז הם מרכבה קדושה... (שם קצ)

והנה מלבד ההשתוממות הנראה מעצם הדבר יצא לנו מזה למודים רבים למעשה, כל עוד שהחכמים המבינים שבדור אינם מסכימים לתורתו למעשיו ולהנהגותיו של האדם, לא תקובל גם בעולם העליון, אף שהצדק אתו, אך עוד לא התברר, ואם יתברר יקבלו. ודוקא החכמים המבינים, אף שמעטים המה, כי לא רבים יחכמו, ודוקא המה יסכימו ולדעתם צריך לצאת ולא לדעת המרובים, כי הרצון לצאת לדעת המרובים הוא שורש השקר... (חלק ב קי)

והנה יש עוד בחינה שלישית, היינו להתפעל ולהתקנא מתלמידי חכמים, כי השומע דבריו והרואה מעשיו יש בטבע האדם לכסוף ולעשות כמעשיו, ואם אין הדור זכאי יסתלק הצדיק מן הארץ למען לא יתלמדו ממנו, וזהו מאמר ז"ל במדרש (ילק"ש ח"ב תל"ו) דקשה סלוקן של צדיקים לפניו ית' יותר ממאה תוכחות חסר שתים, ויותר מחורבן בית המקדש... (שם קמו)

שעורי דעת:

הנה כי כן הבין ספורנו ז"ל במושג אנשי חיל, דהיינו חרוצים לברר וללבן אמתות דבר ולהביאו אל תכלית, ולמד מדברי תורתנו הקדושה כי גדולה מעלת החכם, אשר בכחו לברר וללבן כל דבר לאמתו עד אשר יביאהו אל תכלית, היינו עד סוף דעתו והבנתו, ושיהיה הדבר מוסכם ומוחלט אצלו, אף אם יחסר לו ממדת שלמות היראה וקשוט המעשה, עד אשר יהיה ראוי לכנוי ירא אלקים, כפי מושג התורה הקדושה, יותר ממדת ירא אלקים, הראוי לשם זה וחסרה לו ההתפתחות השלמה בתכלית החכמה. וסמך על זה דברי חז"ל שאמרו "אם תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש חגרהו על מתנך". אמנם ספורנו ז"ל דלג על המלים נוקם ונוטר, וכבר נתבאר אצלנו כי נוקם ונוטר כנחש אין הכונה בזה שיהיה חס ושלום פגום במדותיו, אלא הכונה היא כי תלמיד חכם אמיתי, שיש לו בהירות השכל ואור הדעת במדה מרובה מוכרח שיהיה לפעמים נוקם ונוטר כנחש, מפני שגודל אור החכמה והכרת האמת אינו סובל את הרע והפחיתות, וגם אסור לו לפעמים לעבור על מדותיו... ואף על פי כן "חגרהו על מתנך", ואף שיש סכנה שתכשל באיזה דבר והוא לא ינקה אותך, מכל מקום טוב להיות קרוב אליו, חגרהו על מתנך, כי סוף סוף התחברך אליו יהיה לך לברכה ואחרית שלום. ואם עם הארץ חסיד הוא, כאשר היה רגיל ביותר בעת אשר יראת ה' היתה שלטת במדה מרובה אף בין המוני עם... אבל רחוקים היו מחכמה ודעת ולא ידעו לשקול את כל דבר במשקל החכמה בברירות וישרות השכל, על איש כזה אמרו אל תדור בשכונתו, סכנה היא לדור בשכונתו, כי אי אפשר לדעת מה שיעלה על דעתו הבלתי מפותחת ומה יהיה ישר לפניו על פי הלך נפשו הקצרה, ולפעמים, דוקא מפני חסידותו הסכנה עוד יותר גדולה... (חלק א עמוד קמח)

ועל פי דרכנו יש להבין מאמר חז"ל (יומא כ"ג) כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו תלמיד חכם, שלכאורה הוא נפלא מאד... בזה מתחו בקורת חדה נגד ההשקפה המקובלת בעולם, כי תלמיד חכם הראוי לשמש לסמל, הוא רק זה שעושה אך טוב ואינו יכול לעשות רעה לשום אדם, והורו לנו כי אם תלמיד חכם אינו יכול לנקום ולנטור במקום הדרוש, אות הוא שאינו תלמיד חכם, אין הוא תלמידה של החכמה, כי גם הטוב שהוא עושה הוא רק מכח טבעי ולא ממקור החכמה מוצאו. כי האיש ההולך בדרך החכמה אין אצלו שום הפרש באיזה כח הוא משתמש לתכלית הטוב, ורק מה שנחוץ וראוי על פי הוראת החכמה הוא עושה, בין לחסד בין למשפט. ואם אינו עושה על פי דרך החכמה במקום שנדרש לעמוד בפרץ ולהלחם, אין זה אלא או מפני שירא מקפוח פרנסתו או ממעוט כבודו או מפני שחסר לו אומץ הלב. וגם אפשר שזהו מפני חלישות כח ההכרעה לדעת בהחלט מה שנחוץ ודרוש לו לעשות, בין כה או כה אינו תלמיד חכם...

ואם לחשך אדם לומר, כי האיש שחסר לו כח הגבורה יוכל לפחות להטיב כראוי והגון, וטועה הוא, כי האיש שאינו תלמיד חכם, שאין בכחו לנקום ולנטור במקום הראוי, גם להטיב לא ידע, כי מכיון שהוא עושה רק על פי התכונה והטבע, אף טובתו עד היכן תגיע? כי הלא גם מדותיו הטובות אינן שולטות בו רק עד שלא יבא לידי נסיון... ורק בכח הדעת הוא יכול לנצח את טבעו. אילו לא היה בכח של רבן גמליאל לומר "עמוד על רגליך" או "בא במקלך ומעותיך", לא היה אפשר שביום התפטרותו מן הנשיאות לא ימנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת... (שם קפד, וראה שם עוד)

שגם גדולי תורה שמציינים את תכונתם בתור מסוגרים בד' אמות של הלכה, ולנו נדמה לפי זה, כי דבר אין להם עם הויות העולם ואינם מעורבים בדעת עם הבריות, אבל באמת אי אפשר לגדול בתורה לבלי הבין את הבריאה והבריות, דוקא על ידי התורה הכרתו מתרחבת ונוגעת אף ברשעים וברחוקים ביותר. משום שגם מעשי הרשעים והרשע נאורים רק באור התורה בבהירות יסודית ומקפת. מצינו בחז"ל חשש שמא יאמרו הרמאים אין חכמים בקיאים במעשי ידינו, זאת אומרת בקורת תהיה אם לא הבינו חכמים במעשי ידי הרמאים. על כרחך הגיעו לידי בינה זאת על ידי למוד התורה, המגלה אף את הפנות האפלות בנפש האדם, וגם במה שלא שמע מצינו "ידע ליה, איבעית אימא מרביה יליף ליה, ואיבעית אימא סוד ה' ליריאיו". ואדרבא, תלמיד חכם הצופה על הכל על ידי אספקלריא של התורה, רואה כל דבר כפי מהותו הנכונה... המציאות המצטיירת מן ההלכה, היא היא המציאות האמיתית שאין בה אלא רצון היוצר, על כן השקפתנו על כל ענין וענין צריכה להיות כפי שזכינו ללמוד מפי הבורא ברוך הוא על ידי תורתו... (שם עמוד רטו)

מכתב מאליהו:

נתבאר לעיל במאמר "שורש המוסר" שדרך ארוכה לפנינו עד שנגיע לפרשת דרכים, עד שנהיה כשרים לשפוט את עצמנו באמת. אמנם מה נעשה בינתים? מי יורה אותנו בדרך?

אבל מה יעשה העיור כשהוא צריך ללכת בדרך בלתי ידוע לו? יקח לו פיקח לנהל אותו, או על כל פנים ישאל בני אדם פיקחים על כל פנה שהוא פונה.

כן ממש הזמין לנו השי"ת ברוב חסדיו מורי דרך, הלא המה חכמינו ז"ל, חכמי התורה, אשר כל המתבונן בדבריהם יראה עד כמה היתה ראייתם בהירה, בכחות הנפש של עצמם ושל כל אדם, ובדרכים אשר על האדם ללכת לטוב לו...

מזה יוצא לנו גדר אמונת חכמים, מי שרוצה להאמין להם, יוכל להשתמש בראייתם הבהירה, והיו לו לעינים, מדבריהם נוכל לקבל הישרה בהשקפות העולם ובהנהגה מעשית, ולא עוד, אלא בה במדה שאנו נעשים תלמידיהם ומתאמצים להבין דרכי המחשבה שלהם, באותה מדה גם דעתנו מקבלת יישור...

במה גדול כחם של חכמים, ראשונים ואחרונים, להגיע לטהרת הלב כזו? על ידי שספגו את התורה לתוך לבם והתדבקו בה בכל עצמותם. כי התורה הקדושה תורת אמת היא, מן השמים היא, זאת אומרת, מורם לאין ערך מצמצום האדם ונגיעותיו, דעתה והשקפתה טהורות לגמרי מכל ערפלי החומר המאפילים בעד ראייתנו. מה גדלו חסדי ה' אשר הוריד אל תוך חשכנו חמדה גנוזה זו, כי בזה איפשר לנו, גם במצבנו הדל, לראות דרכנו לאור השקפתה הבהירה... (חלק א עמוד נט)