ויבא אותי אל פתח שער בית ה' אשר על הצפונה, והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז. (יחזקאל ח יד)
ותצפנהו שלשה ירחים, אלו הם שלשה ירחים שדין קשה שורה בעולם, ומי הם, תמוז אב טבת, (שאין בהם גילוי השכינה, מחמת הדינים שבעולם)... (שמות קצג)
והכל הוא סוד אחד, יעקב לוקח בסוד שלו, (שה"ס ת"ת קו אמצעי), ב' חדשים, ניסן ואייר, והוא נכלל בסוד סיון, שהוא (מזל) תאומים, (כלומר שלהיותו נכלל בחודש סיון שהוא כולל ב' החדשים ניסן אייר, שהם ימין ושמאל, ושעל כן נקרא מזל תאומים, נמצא גם יעקב הכלול בו לוקח ב' חדשים אלו). עשו לוקח בסוד שלו ב' חדשים, תמוז אב, והוא לא נמצא (בקו אמצעי שהוא אלול), ונאבד, משום שאלול אינו שלו, ואפילו אב, ט' ימים בלבד המה שלו ולא יותר... (יתרו רמא)
...מחד בתמוז עד שיתסר ביה ודאי שכיחי (קטב מרירי), מכאן ואילך ספק שכיחי ספק לא שכיחי... (פסחים קיא ב)
...וכשות שלא בזמנה, תנא כשם שקשה שלא בזמנה כך יפה בזמנה, אמר רב פפא זמנה תמוז, שלא בזמנה טבת... (גיטין ע ב)
מבכות את התמוז - דמות שמחממין אותה מבפנים ועיניה של עופרת ונמסות, ואומרות תקרובת הוא מבקש ובוכה. תמוז ענין היסק. (יחזקאל ח יד)
מבכות - יש מפרשים משמחות, ויש מפרשים עושים בתחבולה כאילו יבכה, ויש מפרשות מבכות את השרוף, שהיו שורפים בניהם ובנותיהם והנשים מבכות אותם. והרב הגדול הרמב"ם פירש שהיה איש ששמו תמוז, ואמר למלך לעבוד ז' כוכבי לכת וי"ב מזלות, והמיתו מיתה משונה, והתקבצו כל הצלמים לבבל ובכוהו, ונקבע לחוק לא' בתמוז. ויש מפרשים שהיא חיה שעובדים לצלם שלה, תרגום ציין תמוזין. (שם)
בענין חדשי תמוז ואב ירחין דעשו וארעו לנו בהם כל הצרות בכפלים ולעתיד יהיו ראש למועדים, בודאי אין זה במקרה. ונראה דהנה סדר הבריאה שסידר השי"ת הוא שכן כל עולם הגשם והחומר ניזון מהקדושה העליונה, ובכל דבר מאכל נמצא בו מוצא פי ה' שזה הוא הזן ומפרנס ומחיה, כמו שכתב האריז"ל בפסוק "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה'" וגו', שפירש מוצא פי ה' שבלחם, וכן בכל דבר ודבר נמצא בו מד' אותיות הוי"ה ב"ה, ולכאורה היא ירידה להתלבש בחומר הפחות, אך הוא צורך עליה לעשות מהחומר קדושה...
ויש לומר שכן הוא סדר החדשים, שלשה החדשים הראשונים הם מלמעלה למטה, בכדי ששלשה החדשים השניים יעלו ממטה למעלה עם כל הבחינות הנמוכין שבהם. וכידוע מצירופי הויה שבחדשים שלשה הראשונים מתחילים ביו"ד והשניים בה"א, שיו"ד היא כמו נקודה הניתנת ממעלה למטה בחינת דכרין, והה"א היא אור החוזר ממטה למעלה בחינת נוקבין, והיינו שבניסן היו התגלות הנסים בעולם, ובאייר הוסיף ליתן המן לחם אבירים, ובסיון הוסיף להאיר עד שניתנה התורה לארץ, והרי בכל ג' החדשים האלה היתה הנתינה מלמעלה למטה, אך עדיין אין זה התכלית אלא הכונה היא שעל ידי זה יתעלו התחתונים מעלה מעלה אור חוזר... והם שלשה החדשים השניים שהם העליות ממטה למעלה, ואלמלא החטא היו גם הבחינות הנמוכין שבעולם עולין ממטה למעלה, אך מחמת החטא היתה העליה רק לחלקי הקדושה הניתנין מלמעלה למטה, וכדמיון הנשמה שמסתלקת מהאדם, ותחת שהיה לה להעלות גם את הגוף אתה בעת הסתלקותה שבה היא לבדה למרום והגוף נשאר למטה בחרפה וברעה גדולה, כן היה בחדשים אלה תמוז ואב שהקדושה העליונה שבה למרום, ונשאר העולם בחרפה וברעה גדולה... ולפי זה מובן אשר לעתיד שיגמר התיקון יהיה בחדשים אלו זמן עליה גם לבחינות הנמוכין, ועל כן יהיה אז עיקר המועדים זמן התדבקות ישראל לאביהן שבשמים.
ולפי האמור יובן צירוף חודש זה הויה מהופכת יוצא מפסוק "וכל זה איננו שוה לי" בסופי תיבות. כי הנה ידוע שהויה מהופכת מורה על דינים. ויש לפרש הטעם ששם הויה לעולם נקרא כסדרן, אך כשהוא מהופך נקרא כסדרן מלמטה למעלה, והיא העלאת הקדושה ממטה למעלה. ובאמת כאשר הכל מתוקן היא טובה גדולה כי זוהי התכלית. אך באשר החומר מגושם ובלתי מזוכך ובלתי אפשר לו לעלות נשאר בדד למטה כנ"ל ומתדבקין החיצונים, ועל כן הוא ירחין דעשו שיש לו אחיזה וכטעם טומאת מת, ועל כן לעתיד כשיהיה הכל מתוקן יהיו הדינים יותר במעלה מהחסדים... והנה לפי סדר הדגלים מתיחס חודש זה לראובן בעל תשובה ממטה למעלה ברגעא חדא ובשעתא חדא, והוא כענין הויה מהופכת...
בספר יצירה המליך אות ח' בראיה וכו', וכן הוא בהאר"י ז"ל שתמוז הוא עין ימין דרחל, ולפי סדר הדגלים נמי מתיחס חודש זה לראובן על שם (בראשית כ"ט) "כי ראה ה' בעניי", מכל הלין נראה שענין חודש זה הוא בראיה... (שלח תרע"ד)
והנה לפי סדר הדגלים מיוחס חודש זה לראובן, מלשון ראיה שהוא משמש דבר והיפוכו והנה ראובן פתח בתשובה תחילה ותשובה נעשים לו זדונות כזכויות. ועל כן חודש זה שהוא מירחין דעשו עוד עתיד להתהפך מרע לטוב, ויהיו הצומות לששון ולשמחה. ובודאי יתחיל המועד מי"ז בתמוז וימשך עד ט' באב, והימים שבינתיים יהיו כמו חול המועד. ובבית ראשון שנאמר (מ"ב כ"ה) בתשעה לחודש וגו' ותבקע העיר, אלא שאנחנו עושים יום הצום בי"ז לחודש משום דחורבן שני עדיפא ליה, אבל לענין ימי ששון ושמחה שיהיו הימים האלה במהרה בימינו, בודאי יתחיל מט' לחודש ויצא רוב החודש בששון ושמחה, אם כן יהיה כל החודש כולו קודש מהופך ממהותו מחטא לטהרה ומבזיון לכבוד. (קרח תער"ב)
...וכמו כן בראש חודש תמוז שקדושת חודש זה הוא הראיה, להשיג אור תורה שבעל פה, לכן נמצא בהיפך לעומת זה גם כן ע"ז מבכות את התמוז, וכמו שכתב במורה נבוכים שיש ע"ז שיש להם עסק גדול בר"ח תמוז בבכיה והספד. וזה המליך אות ח' בראיה וסרטן בעולם ותמוז בשנה, שכל זה מורה על ראיית אור תורה שבעל פה... (ר"ח תמוז א, ועיין שם עוד)
בספר יצירה המליך אות ח' בראיה וכו' ותמוז בשנה ויד ימין בנפש וכו', כן הוא גירסת האריז"ל, וגירסת הגאונים המליך אות ח' בשיחה וכו', ובודאי שניהם אמת שדברי הגאונים הם דברי קבלה, וגירסת האריז"ל בודאי גם כן אמת. והענין הוא שבשעת הבריאה נברא החודש באות זה ובכח זה ואבר זה, והיינו קודם הקלקול כמו שעשה האלקים את האדם ישר, ואחר הקלקול מהס"ת יש לו גם כן שייכות חודש זה לאות זה. והנה בזמן בחודש זה היה ראוי שיוריד משה לוחות הראשונות והיה התיקון האמיתי... ומהס"ת היה מתבטל המלאך המות והיצר הרע שהוא אחד... וישובו כל ישראל בתשובה ויהיה חג לה' יום שנתנו בו לוחות ראשונות... והנה קודם הקלקול שהיה ראוי לקבל בו לוחות ראשונות נברא החודש זה בכח הראיה שזה עיקר הדברי תורה שיאיר מאמר אנכי ה' אלקיך בלב... והאבר המיוחד לחודש זה הוא יד ימין בנפש, דב' אלפי תורה התחיל מאברהם אבינו ע"ה, והוא היה הראשון שקיים כל התורה כולה עד שלא נתנה, ואברהם מדתו חסד, וחסד דרועא ימינא וזהו יד ימין בנפש... (שם ה)