תנים   תנין

(ראה גם: לויתן, פרעה)

 

ויברא אלקים את התנינים הגדולים, ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים למיניהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלקים כי טוב. (בראשית א כא)

כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת, ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך לפני פרעה יהי לתנין... (שמות ז ט)

זהר:

פתח ר"ש ואמר, ויברא אלקים את התנינים הגדולים וגו' מקרא זה בארוהו, אבל ויברא אלקים את התנינים הוא סוד, זהו לויתן ובת זוגו. תנינם חסר יו"ד כתוב, משום שהרג את הנקבה, והקב"ה העלה אותה לצדיקים, ובארוה, (ועל כן לא נשאר אלא תנים הגדול אחד, ודע שלויתן דג טהור הוא).

התנים הגדול, (שהוא לויתן הזכר הנשאר בחיים, שנאמר עליו, הרובץ בתוך יאוריו) תשעה יאורים הם שהוא רובץ בהם, (שהם כנגד ט"ס, חב"ד חג"ת ונה"י), ויאור אחד הוא שמימיו שקטים, (שהוא הכתר), ברכות של מימי הגן, (שהוא המלכות דאצילות), נופלות בו שלש פעמים בשנה, (שה"ס ג' הקוין ימין שמאל אמצע, שעליהם נאמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'), ואם נופלות בו שתי פעמים, (דהיינו רק ב' קוין ימין ושמאל), מתברך היאור ולא כל כך, כי חסר קו האמצעי, ואם רק אחת נופלת בו, (דהיינו ימין לבדו או שמאל לבדו), אינו כן, (אינו מתברך על ידו, ומיאור ההוא שהוא כתר מקבלים ט' היאורים שהם ט"ס תחתוניות).

ותנין הזה בא ביאור ההוא, שהוא כתר היאורים, מתחזק בו והולך ושוחה ונכנס אל הים, (שהוא המלכות דאצילות) ובולע שם כמה מיני דגים ושולט שהם מדרגות שבתוך הים הפחותות ממנו הוא בולע אותן ונשלמות בו)... (בא לט, ועיין שם עוד)

מדרש רבה:

ויברא אלקים את התנינם, ר' פנחס בשם ר' אחא אמר תנינם כתיב, זה בהמות ולויתן שאין להם בן זוגות. (בראשית ז ה)

מדרש תנחומא:

...והקב"ה קרא אל ירמיהו ואמר לו, תנין חלצו שד הניקו גוריהם (איכה ד'), התנין הזה כשהוא בא לינק את אמו היא רואה אותו מרחוק וחולצת שדיה בשביל שינק ולא יראה שדי                                          ה מכוסין שלא ינק, ובני לא עשו כן, אלא כשראו אותי נכנס לבית בא מנשה והכניס שם את הצלם כדי להוציאנו משם... (בחקתי ג)

לקח טוב:

התנינים הגדולים, זה לויתן, לפי שתנינם כתיב חסר יו"ד, אבל יש אם למקרא ונדרש התנינם בלשון מרובה על שאר דגים גדולים שבים, ולמה נקראו תנינים שכל הרואה אותם מתנים גבורות ה'. (בראשית א כא)

תרגום יונתן:

את התנינים - ית תניניא רברביא ית לויתן ובר זוגיה דמתעדין ליום נחמתא. (בראשית א כא)

רש"י:

התנינים - דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה, והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם. (שם)

לתנין - נחש. (שמות ז י)

תנים ובנות יענה - עסוקים בבכי כל ימיהם. (איוב ל כט)

אבן עזרא:

תנינים - חיים שתחת הארץ. (תהלים קמח ז)

תנים - יש להם קול משומם. (איוב ל כט)

רמב"ן:

את התנינים הגדולים - בעבור גודל הנבראים האלה שיש מהם ארכם פרסאות רבות הגידו היונים בספרים שידעו מהם ארוכים חמש מאות פרסה, ורבותינו גם כן הפליגו בהם בעבור זה ייחס בהם הבריאה לאלקים... (בראשית א כא)

כלי יקר:

יהי לתנין - ...והנה מקום אתי ליישב שוני הלשון וזה כי התנין הוא נחש גדול מסוכן ביותר, כמו שכתוב "חמת תנינם יינם" (דברים ל"ב), והנה משה ואהרן עשו כל הנסים במאמרי פיהם כנחש זה שעיקר כחו בפיו... (שמות ז י, וראה שם עוד)

אור החיים:

...ולא אמר בדרך כלל ויברא נפש התנינים ואת כל נפש וגו' ובזה גילה הכתוב כי משונים הם מכל מה שבים, שמלבד שהוליד בהם נפש גם בכח בריאתם עצמם ברא ה' בהם כח נוסף אשר אין כח בים לעשותו, כמו שאמרו, וזה הוא הדג המופלא לויתן זה, וכבר דבריו מפורשים בדבריהם ז"ל. (בראשית א כא)

מצודת דוד:

כתנין - הבולע מהר בלי לעיסה. (ירמיה נא לג)

הכתב והקבלה:

לתנין, תרגם יונתן לחיויא, ומכל מקום יראה להבדיל בין תנין לנחש, נחש שנהפך אליו מטה משה הוא נחש הארצי המצוי ביערות ובמקומות השוממים, אמנם תנין הוא נחש המימי, כבישעיה כ"ז "לויתן נחש בריח לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים"... ולפי שבטח פרעה על מי נילוס המשקה את ארצו המשילו לתנים גדול הרובץ בו, והראה משה שמטהו יהי לתנין וימשול על פרעה ועל עמו... (שמות ז י)

מלבי"ם:

התנין - החזק. (ישעיה נז א)

במיני הדגה יש גדולים מאד ונקראים תנינים, ובמצרים היו מאמינים שהיאור נילוס הוא קודש אלוה והוא מקבל כח מן השמש שהיה אלהי עליון אצלם, והיו עובדים את היאור בכל בוקר בצאת השמש כמו שפרעה יצא המימה בבקר. וכן היו עובדים אל התנינים שביאור שהיו אלהות אצלם, והיו אומרים שיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם, ופרעה נמשל אליו, שהיה אצלם גם כן אלוה וקראוהו התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו... (הכרמל)

רש"ר הירש:

תנינים - מלה זו איננה ברורה, אפשר שהיא נגזרה משורש נון שהוא דג בארמית, מהשורש העברי נין, שהוא להרבות צאצאים... (בראשית א כא)

לתנין - לא נחש, אלא חית מים ענקית, דג מפלצתי. פרעה עצמו נקרא התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כ"ט), החיה הגדולה שכל קיומה בחסדי אלי היאור, ומופת זה הגיד לפרעה לאמר, אתה ואליליך אינכם אלא כמטה זה שבידי. משערים כי המדובר כאן בתמסח. (שמות ז י)