(ראה גם: תפלה-כללי)
מה הוא תפלת העני, זו תפלת ערבית (שהיא הנוקבא בעת) שהיא רשות בפני עצמה, כי אז הנוקבא היא בלי בעלה, ומשום שהיא בלי בעלה היא עניה ויבשה בלי שפע, והיא ברשות כל אדם, (כלומר שכל אחד משעבד אותה עם דרכיו ומעשיו). וזה הוא זרעו של יעקב שהם ברשות כל אומות העולם, שכל אומות משעבדות אותם תחת רשותם, וזה דומה לתפלת ערבית... (בראשית קפח, ועיין שם עוד)
ראה עוד תפלה-כללי חיי שרה רמב, וויחי תיח.
ערב, הוא נקרא כך, כש"א וגם ערב רב עלה אתם, (שפירושו תערובת), כי כל אלו גדודי הרוחות מתערבים בממשלת הלילה, ועל כן לא עשו חובה לתפלת ערבית, כי אין מי שיוכל לתקן אותה כמו יעקב, שהוא היה בעל המשכן (שהוא המלכות), והיה מתקן אותה כראוי.
ואף על פי שהיא רשות, תפלה זו היא להגן עלינו מן פחד בלילות מן פחד של כמה מיני גיהנם, כי בשעה ההיא מענישים הרשעים כפלים מביום, ומשום זה מקדימים ישראל לומר והוא רחום, שהוא מפחד הגיהנם, ובשבת שאינו נמצא הפחד של דין הגיהנם ולא דין אחר אסור להעיר אותו, (דהיינו לומר והוא רחום), כי נראה שאין רשות לשבת להעביר הדין מן העולם (עד שצריכים לומר והוא רחום).
ויש פחד של קטרוג על הנשמות כשרוצים לעלות למעלה להראות לפני אדונם, ומשום זה אנו מקדימים (לומר) שומר את עמו ישראל לעד אמן, (דהיינו) מפחד כמה מזיקים וקטרוגים הנמצאים בלילה, ויש להם רשות להזיק למי שיוצא מפתח ביתו לחוץ, ומשם זה אנחנו מקדימים לומר ושמור צאתנו ובואנו.
ועל כל זה מפחד מכל זה אנו מפקידים הגופים והרוחות והנשמות למלכות העליונה, שכל הממשלה בידיה, ועל כן תפלת ערבית היא בכל לילה ולילה, עתה שקרבנות ומזבחות אינם נמצאים אנו עושים כל התקונים שאנו עושים על סוד הזה (של עשן הקרבנות). (תרומה סט)
פתח ר' יוסי ואמר, הרי למדנו, שתפלת ערבית חובה, הוא חוב ודאי, משום שקריאת שמע של ערבית הוא חוב, שהקב"ה מתיחד (עם המלכות) בלילה כמו שמתיחד ביום, ומדת הלילה (שהיא המלכות) נכללת ביום, (שהוא ז"א), ומדת היום נכלל בלילה ונעשה יחוד אחד. ומי שאומר (שתפלת ערבית) רשות, הוא משום (שהיא כנגד) אמורים ופדרים הנאכלים על המזבח בלילה, (שאין בהם חוב שישארו נשרפים בלילה), וכבר העמדנו זה. (שם תרנא)
כי היא (המלכות) היא רשות היחיד שלו, (של ז"א), ועמוד האמצעי (ז"א), הוא בעלה של רשות הזאת. ויעקב שתקן תפלת ערבית, המדרגה שלו היא של עמוד האמצעי, (שהוא ז"א), משום זה העמידו בעלי המשנה תפלת ערבית רשות, (שהתפלה שהיא מלכות היא ברשות בעלה), שאף על פי שבגלות הדומה ללילה (שהוא זמן תפלת ערבית) ששולטים שם סמאל ונחש וכל הממונים של הגדודים שלו, והשכינה יורדת לגלות עם ישראל, על כל זה היא נמצאת ברשות בעלה, זה שאמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן.
ומשום זה (כתוב) ויפגע במקום, שאין פגיעה אלא פיוס (והתרצות), כמו אל תפגעי בי, כנסת ישראל פייסה (את ז"א) שלא יזוז ממנה, כי הקב"ה (ז"א) הוא מקומו של עולם, מהו עולם, זו היא השכינה, כי תרגום עולם הוא עלמא, שהוא לשון עולמא, כש"א העלמה, דהיינו מלכות שהיא עלמה, ומה כתוב בו, וילן שם, (שז"א) נתפייס עמה ללון שם בגלות עם השכינה, ואם תאמר (אשר ויפגע במקום פירושו) שיעקב פייס את המלכות), יפה הוא, (אבל יש לפרש גם כן, שהמלכות פייסא את יעקב שהוא ז"א שלא יזוז ממנה בגלות כנ"ל). ומשום שהיא בכל לילה, שהיא בחינת גלות, ברשות בעלה, העמידו תפלת ערבית רשות, (שתפלה היא מלכות ערבית היא גלות, שגם אז, המלכות ברשות בעלה). ופירוש אחר על (תפלת ערבית רשות, דהיינו המפרש כפשוטו שאין חובה להתפלל), הוא תבן למאכל בהמות חומריים, בקל וחומר (דהיינו קל להבין למי שהוא חומר גשמי ולא לבעל שכל)... (פנחס רע"מ תקסב)
בתפלת ערבית (המלכות היא) השכיבנו, (דהיינו ששוכבת בין זרועות המלך בגלות, (שאין לה קימה אלא שוכבת, כי הלילה הוא בחינת הגלות). כשבא הבקר, (שהוא בחינת גאולה) חג הפסח (שה"ס ימין דהיינו חסד דז"א), אוחז בה בימין דהיינו שמשפיע לה חסדים, אבל בזרוע שמאל (דז"א שנקרא) יצחק, (שהוא בחינת) תשרי, (נאמר בו), ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת מן גלותא, (כי הגאולה באה מתקון צד השמאל שהוא יצחק)... (שם שם תקסז)
(ויש ב' מיני אבק), כי האבק של יעקב, (דהיינו המלחמה שלו), הוא ללמד זכות על התפלות בכמה מחנות של זכיות, שהם גדולים ומחנות שמתקבצים עמו ללמד זכות על (התפלה), והאבק ממדרגת סמאל עולה בכמה מחנות של חוב ללמד חוב על (התפלה). ותפלה זו של ערבית שנקראת סולם של יעקב שבה, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, אלו (התפלות) עולות כשהן חובות ויורדות זכיות תחתיהן, (כי מחנות מלמדי זכות של יעקב נתגברו על מחנות מלמדי חוב של סמאל), ואלו עולות כשהן זכיות ויורדות חובות תחתיהן, (כי מחנות מלמדי חוב דסמאל נתגברו עליהן, שמחנות אלו), משפילים אותן בכמה מלחמות.
שהם (המלמדים זכות) בעלי מגינים במלחמתה של תורה, עד שהמלחמה תהיה נשמעת להרים גדולים, שהם אברהם יצחק ויעקב, זה שאמר שמעו הרים את ריב ה', ריב של תפלה, ריב של תורה, (דהיינו הריב של מלמדי זכות ושל מלמדי חוב, על התורה ותפלה של האדם). ומלחמה זו של תפלת ערבית היא עד עלות השחר, כי רבן גמליאל העמידה עד עלות השחר, כי תפלת ערבית זמנה כל הלילה אלא שהחכמים עשו גדר וקבעוה עד חצות.
ומשום זה (שתפלת ערבית זמנה עד עלות השחר, נאמר) ויאבק איש עמו עד עלות השחר. מהו שחר, זו היא תפלת ערבית, (דהיינו השכינה), ששיעורה עד בקר של אברהם, שזמנו הוא ד' שעות... (שם תקעח, ועיין שם עוד)
ולפיכך תקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום יכפר עון, על כי מאותה שעה שתחשך דנין את הרשעים בגיהנם, על ידי המשחיתים, שהם משחית אף וחימה וכולם נכללים בהאי דוהוא רחום, משחית, הדא הוא דכתיב ולא ישחית, אף, דכתיב והרבה להשיב אפו, חמה דכתיב ולא יעיר כל חמתו.
ולפיכך תקנו לומר והוא רחום בימי החול ולא בשבת, שכיון שנכנס שבת מסתלק הדין מן העולם והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה ומלאכי חבלה אינם שולטין עליהם משעה שקידש היום.
ועל כן אין אומרים בערב שבת והוא רחום, שלא יתעוררו מלאכי חבלה, ולפיכך הוא אסור מפני כבודו של מלך, המגין על הרשעים בשבת, להורות שכבר נסתלק הדין מן העולם וכבר אין רשות למחבלים לחבל. (זהר חדש רות קצח)
וטעותא מי הדרא, והא אמר אבידן פעם אחת נתקשרו שמים בעבים כסבורים העם לומר חשכה הוא ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של מוצאי שבת בשבת ונתפזרו העבים וזרחה החמה ובאו ושאלו את רבי ואמר הואיל והתפללו התפללו, שאני צבור דלא מטרחינן להו. א"ר חייא בר אבין רב צלי של שבת בערב שבת. רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת...
תפלת הערב אין לה קבע, מאי אין לה קבע, כמאן דאמר תפלת ערבית רשות, דאמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה, ר' יהושע אומר רשות. תנו רבנן מעשה בתלמיד אחד שבא לפני ר' יהושע א"ל תפלת ערבית רשות או חובה, א"ל רשות, בא לפני רבן גמליאל א"ל תפלת ערבית רשות או חובה, א"ל חובה... (ברכות כז ב, וראה שם עוד)
ראה עוד תפלה-כללי ברכות ד ב וו ב.
ר' מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים (מי שרוצה להתפלל ערבית של מוצאי שבת יכול להתפלל בעוד השמש זורח בשבת). א"ר חנינה משכני ר' ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של לילי שבת בערב שבת... (תענית יט א, וראה שם עוד)
...ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת לפי שתפלת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה אחר צאת הכוכבים. ראה ראב"ד. (תפלה ג ז)
בערב כל העם יושבין והוא עומד ואומר והוא רחום וכו' ברכו את ה' המבורך וכו', והם עונין ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ומתחיל לפרוס על שמע, ואומר קדיש ואחר כך הכל עומדים ומתפללין בלחש, וכשמשלימין אומר קדיש והם נפטרין, ואינו חוזר להתפלל בקול רם ערבית לפי שאין תפלת ערבית חובה לפיכך לא יברך ברכות לבטלה, שאין כאן אדם שנתחייב בהם כדי להוציאו ידי חובתו. (שם ט ט, וראה שם עוד)
ראשית דבר קבלת עול מלכות שמים קריאת שמע, תנן ריש ברכות מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, והיא משעת צאת הכוכבים. וכתב רבינו יונה ריש ברכות וזה לשונו, הא דאמרינן דמצאת הכוכבים ואילך הוא לילה דווקא ג' כוכבים בינונים אבל פחות לא הוי לילה... אך בכל ארצות אשכנז נהגו להקדים תפלת ערבית קריאת שמע וצדדו הפוסקים להמציא איזה טעם למנהג כמו שבא דבריהם בארוכה. וסיים הטור ז"ל וגם מתוך הדוחק נהגו כן לפי שהצבור מתקבצים לתפילת המנחה ואלו לא היו קוראים שמע ומתפללים ערבית עד צאת הכוכבים היה הולך כל אחד לבית והיה טורח עליהם להתקבץ אחר כך ולא היו מתפללין, לפיכך נהגו כן, הרי שלא התיר להתפלל ערבית קודם צאת הכוכבים רק מטעם שהוא מתפלל עם הציבור, נמצא יחיד שהוא דר בכפר או אם הוא בדרך שאז אין ציבור להמתין עד צאת הכוכבים... וירא שמים יוצא ידי שניהם יתפלל עם הצבור ויקרא קריאת שמע עם ברכותיה ויתפלל ולא יפרוש מהם, ואחר כך ביציאת הכוכבים יקרא קריאת שמע מתחלתה ועד סופה בדקדוק ובלי ברכה, וזה הדרך הוא הדרך המובחר מששה דרכים המוזכרים בדברי רבינו יונה... (מסכת חולין וראה שם עוד)
ויפגע במקום - בענין שאמרו תפלות אבות תקנום לפיכך ערבית רשות, שיעקב בא בדרך ואי אפשר לכוון ומדינא היה פטור, ולכך נקבעה רשות אף לדורות... (בראשית כח יא)
במדרש אז תלך לבטח וכו'... וכתיב יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, מכלל שהיה מקום מרוחק מאד שהיה קשה להאמין שיהיה שם חיות השי"ת, והראהו השי"ת כי מלא כל הארץ כבודו וזה תפילת ערבית. (ויצא תרל"ד)
במדרש על פסוק ויחלום... והנה יעקב רצה בזה שיתגלה לו השי"ת גם במקום החושך אשר מוכרח להיות על ידי חלום, וזה שאמר כמה לך, שמצפה לראות גם בארץ ציה כנ"ל, וזה עצמו ענין תפלת ערבית, וגם מה שאמרו חז"ל תפלת ערבית רשות, שאי אפשר לבא לתפלה זו רק מי שאין צריך לזה ובעצמו חפץ להכניס עצמו במקום החושך כדי להכניס הארת הקדושה גם במקומות הללו זה יכול להתפלל תפלת ערבית כנ"ל.. (שם תרל"ז)
והנה אמרו חז"ל כי יעקב תיקן תפלת ערבית, דכתיב וירא וכו' האור כי טוב ויבדל, ראה שאין רשעים כדאי להשתמש באור המאיר מימות עולם ועד סופו וגנזו לצדיקים. נמצא במה שתיקן יום ולילה אור וחשך בזה נתברר האור זרוע לצדיק. וסוף ההבדל נעשה ביצחק, כי הבדל בשמאל, וניתן האור ליעקב וחושך לעשו, רמז לדבר ויקרא לאור יום, וכתיב ויקרא שמו יעקב, ויקרא את שמו ישראל... ויעקב קיבל האור כי טוב והוא התורה דכתיב תתן אמת ליעקב ואין אמת אלא תורה אור, ואין טוב אלא תורה אור כי טוב, ולפי שיעקב היה עצם אור המאיר מסוף העולם ועד סופו לכן הוא מתקן כל הערב, והוא בחינת נחלה בלי מצרים... (שם תרנ"ח)