(ראה גם: תפלה-כללי-מוסף)
וכרוז יוצא ואומר, אשריכם עם קדוש שעושים טוב, (דהיינו שגומרים יחוד היסוד שנקרא טוב) לפני הקב"ה, וזה סוד, והטוב בעיניך עשיתי, (שפירושו) שסמך גאולה לתפלה, משום שבשעה ההוא שמגיעים לתהלות לא-ל עליון, שאז עולה צבע ההוא, (נצח), על ראש החדר נתעורר צדיק הזה, (שהוא יסוד דז"א), להתחבר במקום שצריך, באהבה בחביבות בשמחה וברצון, וכל האיברים כולם, (דהיינו כל הספירות) מתחברים בחשק חד אלו באלו, עליונים בתחתונים וכל הנרות, (דהיינו כל המדרגות) מאירים ומתלהטים, וכולם נמצאים בחבור אחד בצדיק הזה שנקרא טוב, כמש"א אמרו צדיק כי טוב, וזה מחבר את כולם בחבור אחד, אז הכל בלחש למעלה ולמטה, בנשיקין דרצון, והדבר נמצא בחבור של החדר, (דהיינו בסוד החבוק).
כיון שמגיעים לשים שלום, (שהיא ברכה אחרונה משמונה עשרה, ובחינת יסוד), אז עושה שימוש נהר ההוא היוצא מעדן, (שהוא יסוד), בחדר הזה (שהוא המלכות), ואז צריכים הכל לצאת מפני המלך, ואין אדם צריך ולא אחר להמצא שם, ולא לשאול שאלות, אלא צריכים ליפול על הפנים, (דהיינו לומר נפילת אפים), מה הטעם, משום ששעה ההיא היא שעת השמוש, וצריך כל אדם להתבייש לפני אדונו, ולכסות פניו בבושה רבה ולהכליל עצמו בשמוש ההוא של הנפשות, שנכלל חדר הזה ממעלה וממטה בנפשות ורוחות אז צבע אחר היורד למטה (דהיינו הוד) קם ואוחז בסוף חדר הזה... (תרומה מד, ועיין שם עוד)
ראה עוד תפלה-כללי ויקהל קיא.
וזה הוא סוד ברוך (שאומרים בברכה ראשונה שבשמונה עשרה, שפירושו), הריבוי של כל התחתונים שנכללו בחיות ושרפים ואופנים, וכל ההיכלות בריבוי סוד היכל קדש הקדשים (שכל אלו נכללו) ושורים עתה בתוכה, (במלכות דאצילות), בגניזו, ואז נקראת (המלכות דאצילות ברוך, כי נתברכה) בכל אלו הריבוים והברכות והסודות שנשלמו בה. (כלומר מאחר שכל התחתונים שבהיכלות וכל היכלות נכללו במלכות, נקראת המלכות ברוך, וזהו שצריכים לכוון כשאומרים המלה ברוך).
אתה (יורה על) העיטור של אותיות הסתומות, (המאירות במלכות. אתה), הוא כלל של כל כ"ב אותיות מן א' עד ת', וזה הוא את (מן אתה, ה' של אתה יורה שזו הה' שהיא מלכות) כוללת אותם, (כ"ב אותיות) מלמעלה, (מיסוד דז"א), ומאספם בתוכה, וזה הוא א"ת ה' (שבמלה אתה). וכשהיא בשלמות בנהר ההוא (שהוא יסוד דז"א), האחוז בה, היא עולה להתעטר למעלה (בז"א), וזה הוא סוד, שכתוב ובזה, (דהיינו ביסוד שנקרא זה, הנערה, שהיא מלכות, באה אל המלך, שהוא ז"א). ואז כל אשר תאמר ינתן לה, וזה הוא סוד ברוך אתה, וצריכים לכוון בסוד הזה לקשר הרצון בסוד הזה, (כשאומרים ברוך אתה).
והכוונה של ה' אלקינו הוא הקשר והיחוד של מלך העליון למעלה, (דהיינו יחוד חכמה ובינה, כי הוי"ה הוא חכמה, אלקינו הוא בינה). בזה, כשהנערה באה אל המלך (שהוא ז"א), כל אשר תאמר ינתן לה, (שסובב על הארת חכמה בינה אלו שינתן לה).
ואלקי אבותינו, זה הוא סוד האבות, (שהם חג"ת דז"א), לברך אותה, (את המלכות), שזה הוא סוד אלקי אברהם, (שהוא חסד), אלקי יצחק, (שהוא גבורה), ואלקי יעקב (שהוא ת"ת), כמו שנערה ההיא, (דהיינו מלכות) לא נעזבה מן התחתונים (כי כולם נכללו בה), אף כך לא נעזבה מאבות לעולם, (שהם חג"ת דז"א) שהיא נאחזת בהם שיעטרו אותה.
ומשום (שהמלכות נתברכה מכל אחד מהם, (מן חג"ת דז"א), צריכים להזכירה על כל אחד ואחד, (דהיינו אלקי אברהם, אלקי יצחק ואלקי יעקב, שמזכירים השם אלקי, שהוא מלכות על כל אחד ואחד מן האבות), ואחר כך מתאספים כולם בחבור אחד, ומתעטרים עמה, דהיינו הא-ל הגדול הגבור והנורא, הרי כולם יחד להעלותה למעלה (לחג"ת, אשר הא-ל הוא מלכות, הגדול הוא חסד, הגבור הוא גבורה, והנורא הוא ת"ת, והשם הא-ל שהוא מלכות נאמר להעלותה אל כל חג"ת יחד), מתחילה, (באלקי אברהם וכו' היתה מקבלת מהם) מלמעלה למטה, (מחג"ת אל המלכות), ועתה, (בהא-ל הגדול וכו' היא נכללת בהם) ממטה למעלה, לכלול אותם עמה, כי כיון שאמר הא-ל הגדול הגבור והנורא הרי כולם נכללים בה, (ואז היא עולה עם החג"ת לבינה), ואז, א-ל עליון גומל חסדים טובים וקונה הכל, (אשר א-ל עליון הוא קו ימין דבינה, הוא גומל חסדים טובים לקו שמאל דבינה, וקונה הכל, הוא קו אמצעי דבינה, הקונה ב' הקוין יחד, שזכה כלל הכל, כי כל המוחין וכל המדרגות יוצאים מג' קוים אלו שבבינה.
וזוכר חסדי אבות, (פירושו שבהחג"ת ומלכות) נתעכבו עמה, (עם הבינה), ונכנסו למעיה, (דהיינו שנכללו בפנימיות הבינה המכונה מעים) ומתברכים שם, (כי וזוכר פירושו משפיע, שהבינה משפעת הסדים אל האבות שהם חג"ת), ואחר כך מתיר אותם (הבינה מן ההתכללות), ומוציאם מתוכו כשהם מתברכים, ובהשתחואה ההיא, שאומר ברוך אתה ה' מגן אברהם, יוצאים כאן כולם בכלל (מן הבינה למקומם, כי מגן אברהם הוא חסד, שהוא בימין), ובימין כולם מתברכים כראוי...
ואחר כך בצד שמאל, (שהוא גבורה), בסוד זה (אומרים) אתה גבור, וזה הוא חיבור של אתה וגבור, שהם ב' דינים, (כי אתה הוא שם המלכות שהוא דין, וגבור הוא קו שמאל שהוא דין), וכיון שנמשכו ברכות (ממה שקבלו האבות בהיותם בבינה), נכלל (הדין) ברחמים, ונמצא הרחמים בצד ההוא הכל כאחד. וזה הוא (שאומרים) מחיה מתים סומך נופלים ורופא חולים וכו' שהם רחמים... (פקודי תשצז, ועיין שם עוד)
פתח ואמר, באתי לגני אחותי כלה, היא מלכות (הנקראת) אדני, אריתי מורי, זהו חסד, שהוא מדרגת אברהם שנאמר עליו אלך לי אל הר המור, (דהיינו הר המוריה), עם בשמי, זהו נצח, שהיא מדרגת אהרן, שכתוב בו ואתה קח לך בשמים ראש, והם (הזווג של זרוע ימין (שהוא חסד), בירך ימין, (שהוא נצח), וסוד הדבר נעימות בימינך נצח, ושתי ברכות הן כנגדם (בתפלת שמונה עשרה), אחת היא מגן אברהם, (שהוא חסד), והשניה היא עבודה שהיא רצה, (שהיא נצח).
אכלתי יערי זהו גבורה (הנקראת) פחד יצחק, עם דבשי, זהו הוד מדרגת דוד, והיינו הזווג של זרוע שמאל, (שהוא גבורה), עם ירך שמאל, שהיא הוד, שתיתי ייני עם חלבי זה הוא גוף, (שהוא ת"ת), עם שלמה (שהוא יסוד), לאחר כך אכלו רעים שתו ושכרו דודים שהם י"ב שבטים בי"ב ברכות, (של שמונה עשרה, עם תוספת של ברכת המינים, (שהיא ולמלשינים אל תהי תקוה וגו'), מי אוכל אותה, זהו שנאמר בו באתי לגני אחותי כלה. (ויקרא לב)
שתיתי ייני הוא תפלה דמעומד, שהיא המשכה של יין העליון המשומר, (שהוא הארת החכמה שבבינה ועל כן נאמר עליה שתיתי ייני), וזהו בג' ברכות ראשונות (שבתפלת העמידה שהן כנגד חב"ד), עם חלבי, אלו הם שלש ברכות אחרונות, (שהן כנגד נה"י, והארת החסדים מכונים חלב). ונכללו אלו באלו, (דהיינו הארת החכמה והחסדים נכללים זה בזה), עד כאן הוא מאכל המלך, ואחר שאכל המלך אכלו רעים למעלה, (דהיינו המלאכים), שתו ושכרו דודים למטה, (דהיינו הנשמות).
ועל כן אין חיוב לשבח על המזונות אלא לאחר התפלה, (דהיינו לאחר שאכל המלך כנ"ל), ומה הטעם שבתפלת המנחה, אומרים תהלה לדוד לפני התפלה, הוא משום שתפלת המנחה היא כנגד יצחק שהוא דין, (ועל כן) מטרם שנמצא דין הקשה, (דהיינו קודם התפלה), בעוד שפני המלך מאירים (בחסד), יאמר תהלה לדוד בסדר ההוא של מזונות... (פנחס שמט)
מכל אבקת רוכל, זו היא תפלה מעומד, ג' ברכות ראשונות, שהן מגן אברהם, מחיה מתים ואתה קדוש, (בברכת) מגן אברהם יש מ"ב מלים שהן, בסוד השם הקדוש של מ"ב אותיות, ויש לכלול אותו (את השם מ"ב) בלב, ולהתקשר בו בסוד הזה, כמו השלהבת הקשורה בגחלת באהבת אדונו, וזו היא ברכה של ימין (שהיא חסד, שה"ס קו ימין).
בברכת מחיה מתים יש בה מ"ט מלות, שה"ס חמשים שערי בינה חסר אחד, ויש בו שם שהוא סוד גבורות ה', והוא (ראשי תיבות של) אתה גבור לעולם ה', שסודו השם אגל"א, ובסוד אחר הוא יגל"א, והכל סוד אחד, (שהוא לשון גילוי, הרומז על הגבורות דגילוי חכמה דשמאל, והוא יוצא) מן הגבורות שבברכות...
קדושה (דהיינו בברכת אתה קדוש) יש בה י"ד מלות (שהן כנגד) עשרה מאמרות, וד' אותיות (שם הוי"ה וזה הוא ת"ת, שהוא הקו האמצעי) הכולל לכל הצדדים, (דהיינו המיחד צד ימין וצד שמאל), ואחוז מסוף העולם העליון שהוא בינה), עד סוף העולם שהוא מלכות.
ג' ברכות אחרונות אינן בחשבון הזה של מלות, (ב' הברכות) רצה ומודים, הם תומכי התורה, ב' עמודים, (דהיינו נצח והוד, שעליהם נסמך הת"ת, שנקרא התורה). הברכה שים שלום היא עץ החיים, (דהיינו יסוד), שהוא שלום בית, שלום הכל, (כי היסוד נקרא שלום). בין כך ובין כך, (דהיינו בין ג' ברכות ראשונות לבין ג' ברכות אחרונות, (באמצע), הם י"ב ברכות שהתקינו הקדמונים, וכבר העמידוהו אחר שהשלים התפלה והתודה על עונותיו (יאמר) נפילת אפים. (זהר חדש תרומה ו)
עיין עוד תפלה-כללי כי תצא מט.
...ואף שמונה עשרה שתיקנו חכמים הראשונים שיהו ישראל מתפללים לא פתחו בצורכם של ישראל תחילה עד שפתחו בשבחו של מקום, שנאמר הא-ל הגדול הגבור והנורא, קדוש אתה ונורא שמך, ואחר כך מתיר אסורים ואחר כך רופא חולים ואחר כך מודים אנחנו לך. (הברכה שמג)
רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, רבי יהושע אומר מעין י"ח, ר"ע אומר אם שגורה תפלתו בפיו מתפלל י"ח ואם לאו מעין י"ח... הני י"ח כנגד מי, א"ר הלל בריה דר' שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים, רב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע, א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה... הני תמני סרי תשסרי הוויין, אמר רבי לוי ברכת הצדוקים ביבנה תקנוה, כנגד מי תקנוה, א"ר לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד א-ל הכבוד הרעים, לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע, לר' תנחום א"ר יהושע בן לוי כנגד חוליא קטנה שבשדרה.
תנו רבנן שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה, אמר להם ר"ג לחכמים כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת הצדוקים, עמד שמואל הקטן ותקנה, לשנה אחרת שכחה והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו.
הני שבע דשבתא כנגד מי, א"ר חלפתא בן שאול כנגד שבעה קולות שאמר דוד על המים, הני תשע דראש השנה כנגד מי, דא"ר יצחק דמן קרטיגנין כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה, דאמר מר בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה. הני עשרים וארבע דתעניתא כנגד מי, א"ר חלבו כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס ארון לבית קדשי הקדשים. אי הכי כל יומא נמי נמרינהו, אימת אמרינהו שלמה ביומא דרחמי, אנן נמי ביומא דרחמי אמרי להו... (ברכות כח ב, וראה שם עוד ותפלת הדרך)
תנו רבנן, סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין לבו כנגד אביו שבשבמים, שנאמר והתפללו אל ה', היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר והתפללו אל הבית הזה, היה עומד בבית המקדש יכון את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר והתפללו אל המקום הזה, היה עומד בבית קדשי הקדשים יכוין את לבו כנגד בית הכפורת, היה עומד אחורי בית הכפורת יראה עצמו כאילו לפני הכפורת... נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד... (שם ל א)
...דתני ר' אושעיא ימים שיש בהן קרבן מוסף כגון ראש חודש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו, ואין בהן קדושה על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון... אלא שני וחמישי ותעניות ומעמדות ערבית ושחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בשומע תפלה, ואם לא אמר אין מחזירין אותו... (שבת כד א, וראה שם עוד)
רבי יהודה אומר משום רבי יהושע, העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר (גשם) הראשון אינו מזכיר, ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר האחרון אינו מזכיר... תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, מאי טעמא א"ר חנינא לפי שאין נעצרין...
א"ר חנינא הלכך בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו, ולא עוד אלא אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו. תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר מזכיר, מאי טעמא משום דלא מיעצרי... (תענית ג א, וראה שם עוד)
תפלה מנא לן, דתניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה, אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא, מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר. תנו רבנן מנין שאומרים אבות, שנאמר הבו לה' בני אלים, ומנין שאומרים גבורות, שנאמר הבו לה' כבוד ועוז, ומנין שאומרים קדושת ה', שנאמר הבו לה' כבוד שמו השתחוו לה' בהדרת קודש, ומה ראו לומר בינה אחר קדושה, שנאמר והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו, וסמיך ליה וידעו תועי רוח בינה, ומה ראו לומר תשובה אחר בינה, דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו, אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה, לא סלקא דעתך דכתיב וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, ומאי חזית דסמכת אהא סמוך אהא, כתב קרא אחרינא הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי, למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא. והכתיב ושב ורפא לו, ההוא לאו רפואה דתחלואים היא אלא רפואה דסליחה היא. ומה ראו לומר גאולה בשביעית, אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית לפיכך קבועה בשביעית. והאמר מר בששית קולות בשביעית מלחמות במוצאי שביעית בן דוד בא, מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא. ומה ראו לומר רפואה בשמינית, אמר רבי אחא מתוך שנתנה מילה בשמינית שצריכה רפואה, לפיכך קבועה בשמינית, ומה ראו לומר ברכת השנים בתשיעית, אמר רבי אלכסנדרי כנגד מפקיעי שערים, דכתיב שבור זרוע רשע, ודוד כי אמרה בתשיעית אמרה. ומה ראו לומר קיבוץ גלויות לאחר ברכת השנים, דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא, וכיון שנתקבצו גלויות נעשה דין ברשעים, שנאמר ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך, וכתיב ואשיבה שופטיך כבראשונה, וכיון שנעשה דין מן הרשעים כלו הפושעים וכולל זדים עמהם, שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו, וכיון שכלו הפושעים מתרוממת קרן צדיקים, דכתיב וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, וכולל גירי הצדק עם הצדיקים, שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן, וסמיך ליה וכי יגור אתכם גר, והיכן מתרוממת קרנם בירושלים, שנאמר שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך, וכיון שנבנית ירושלים בא דוד, שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם, וכיון שבא דוד באתה תפלה, שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי, וכיון שבאת תפלה באת עבודה, שנאמר עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, וכיון שבאת עבודה באתה תודה, שנאמר זובח תודה יכבדנני, ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה, דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, אימא קודם עבודה, לא סלקא דעתך, דכתיב וירד מעשות החטאת וגו', מי כתיב לעשות מעשות כתיב, ולימרה אחר העבודה, לא סלקא דעתך, דכתיב זובח תודה, מאי חזית דסמכת אהאי סמוך אהאי, מסתברא עבודה והודאה חדא מילתא היא. ומה ראו לומר שים שלום אחר ברכת כהנים, דכתיב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, ברכה דהקב"ה שלום, שנאמר ה' יברך את עמו בשלום..
וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תקנו תפלה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר, שכחום וחזרו וסידרום. מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקב"ה, דא"ר אלעזר מאי דכתיב מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו, למי נאה למלל גבורות ה' למי שיכול להשמיע כל תהלתו... (מגילה יז ב)
בזמן ששליח צבור אומר מודים העם מה הם אומרים, אמר רב מודים אנחנו לך ה' אלקינו על שאנו מודים לך, ושמואל אמר אלקי כל בשר על שאנו מודים לך, רבי סימאי אומר יוצרנו יוצר בראשית על שאנו מודים לך, נהרדעי אמרי משמי דרבי סימאי ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו על שאנו מודים לך. רב אחא בר יעקב מסיים בה הכי, כן תחיינו ותחננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך בלבב שלם על שאנו מודים לך, אמר רב פפא הילכך נימרינהו לכולהו. (סוטה מ א)
ראה עוד תפלה-כללי ברכות יב ב, לד א, כט ב, ל ב, לא א. פסחים קיז ב, יומא נג ב, ע"ז ז ב.
זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו, תרין אמורין רבי לוי ורבי סימון, חד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים, מאן דאמר ככהנים לא תעלה במעלות על מזבחי, שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב, ומאן דאמר כמלאכים ורגליהם רגל ישרה... אמר רבי הונא זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת בברכה ראשונה צריך לומר ברכו את ה' מלאכיו, בשנייה ברכו את ה' כל צבאיו, בשלישית ברכו ה' כל מעשיו, במוסף בברכה הראשונה צריך לומר שיר המעלות הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות, בשנייה שאו ידיכם קדש, בשלישית יברכך ה' מציון, אם היו ארבע חוזר תליתיאתא בקמיתא ורביעתא בתיניותא (כשנושאין כפיהם ארבע פעמים כגון בתעניות). (ברכות ד א)
אלו ברכות ששוחין בהן, בראשונה תחילה וסוף ובמודים תחילה וסוף, השוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה, רבי יצחק בר נחמן בשם ר' יהושע בן לוי כהן גדול שוחה על סוף כל ברכה וברכה, המלך ראש כל ברכה וברכה וסוף כל ברכה וברכה, ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו, מאי טעמא ויהי ככלות שלמה להתפלל אל ה' את כל התפילה ואת כל התחינה הזאת קם מלפני מזבח ה' מכרוע על ברכיו... תנא רבי חלפתא בן שאול הכל שוחין עם ש"צ בהודאה, ר' זעירא אמר ובלבד במודים. רבי זעירא סבר לקרובה (הוא הפיוט שאומרים בשעת חזרת הש"ץ במודים) כדי לשוח עמו תחלה וסוף. ר' יסא כד סליק להכא חמתון גחנין ומלחשין, אמר לון מהו דין לחישה, ולא שמיע דמר רבי חלבו ר"ש בשם ר' יוחנן בשם ר' ירמיה רבי חנינא בשם ר' מיישא ר' חייא בשם ר' סימאי ואית דאמרין ליה חברייא בשם ר' סימאי, מודים אנחנו לך אדון כל הבריות א-לוה התושבחות צור עולמים חי העולם יוצר בראשית מחיה מתים שהחייתנו וקיימתנו וזכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך, בא"י א-ל ההודאות... (שם י א, וראה שם עוד נוסחאות)
ולמה שמונה עשרה, אמר ריב"ל כנגד שמונה עשרה מזמורים שכתוב מראשו של תילים עד יענך ה' ביום צרה, אם יאמר לך אדם תשע עשרה הן אמור לו למה רגשו גוים לית הוא מינהון... אמר רבי סימון כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן, מה טעם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. אמר רבי לוי כנגד י"ח אזכרות שכתוב בהבו לה' בני אלים, אמר רבי הונה אם יאמר לך אדם תשע עשרה אינון, אמור לו של מינים כבר קבעו חכמים ביבנה... רבי חנינא בשם רבי פנחס כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה אברהם יצחק יעקב, אם יאמר לך אדם י"ט הם אמור לו והנה ה' נצב עליו לית הוא מינהון, אם יאמר לך אדם י"ז הם אמור לו ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינהון. רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני...
שבע של שבת מניין, אמר רבי יצחק כנגד ז' קולות שכתוב בהבו לה' בני אלים, אמר ר' יודן אנתוריא כנגד ז' אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. תשע של ראש השנה מניין אמר רבי אבא קרטונגא כנגד תשע אזכרות שכתוב בפרשת חנה, וכתיב בסופה ה' ידין אפסי ארץ. כ"ד של תעניות מניין רבי חלבו ור"ש בר רב נחמן תרוויהון אמרין כנגד כ"ד פעמים שכתוב בפרשה של שלמה רינה ותפילה ותחינה. רבי זעירא בשם רבי ירמיה יחיד בתענית ציבור צריך להזכיר מעין המאורע, איכן הוא אומרה, בין גואל ישראל לרופא חולים, ומה אומר ענינו ה' ענינו בעת ובעונה הזאת כי בצרה גדולה אנחנו... ר' ינאי בשם ר' ישמעאל בשם בית ר' ינאי אומר בשומע תפלה. (שם לג ב, וראה שם עוד)
א"ר אחא בר יצחק בשם רבי חייא דציפורין יחיד בט"ב צריך להזכיר מעין המאורע, מהו אומר רחם ה' אלקינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עבדי פסילים, ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה ובאש אתה עתיד לבנותה... (שם לד א)
אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק, רבי חונה בשם רבי יוסי לא שנו אא נחש אבל עקרב מפסיק, למה דמחייא וחזר ומחייא. ר' אילא אמר לא אמרו אלא כרוך, אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו הרי זה מתסיר מלפניו ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. תני היה עומד ומתפלל באסרטיא או בפלטיא הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו, אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפילתו, והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על חורו, אמרו אי לו לאדם שנשפו חברבר ואי לו לחברבר שנשך את ר' חנינא בן דוסא... אמרו לו תלמידיו רבי לא הרגשת, אמר להן יבא עלי ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי, א"ר יצחק בר אלעזר ברא לו הקב"ה מעיין תחת כפות רגליו, לקיים מה שנאמר רצון יריאיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם. (שם לח א)
ר' זעירא בשם ר' חנינא היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירים אותו, בטל והזכיר של גשם מחזירים אותו, והתני בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר, ואם רצה להזכיר מזכיר, לא דמי ההוא דמיקל לההוא דלא מצלי ולא מיקל... (שם לח ב, וראה שם עוד)
ראה עוד תפלה-כללי ברכות כט א, לד א.
בי"ח מקומות אתה מוצא משה ואהרן שוים, כנגד י"ח ברכות, ג' אבות הראשונים משם אתה מוצא קבע שמתפללים ג' פעמים ביום, אברהם קבע תפלת בקר שנאמר וישכם אברהם בבקר וגו', ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ו) ויעמד פנחס ויפלל, יצחק קבע תפלת המנחה, שנאמר (בראשית כ"ד) ויצא יצחק לשוח ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים ק"ב) תפלה לעני כי יעטף וגו'. יעקב קבע תפלת הערב, שנאמר (בראשית כ"ח) ויפגע במקום וגו' ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה ז') ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו'. בי"ח מקומות משה ואהרן מזוגין רמז לי"ח ברכות, כנגד י"ח אזכרות שכתובות בשמע ישראל... (במדבר ב א)
הוקם על, כנגד ק' ברכות, שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים בא דוד ותקן להם ק' ברכות, כיון שתקנם נתעצרה המגפה. כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו (הושע י"ד), אמרו ישראל רבונו של עולם בזמן שבית המקדש קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפלה. טו"ב בגימטריא י"ז, תפלה י"ט ברכות, הוצא משם ברכת המינין שתקנוה ביבנה ואת צמח דוד שתקנו אחריו, על שם (תהלים כ"ו) בחנני ה' ונסני. ור' סימון אומר וקח טוב בגימטריא נפ"ש, אמרו ישראל כשבית המקדש קיים היינו מקטירים חלבים ואימורין ומתכפרין ועכשיו הרי חלבנו ודמנו ונפשותינו יהיה רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו. (שם יח יז)
הלכה אדם מישראל שלא התפלל תפלת השחר או תפלת מוסף או תפלת המנחה הרבה פעמים שלא פנה להתפלל או מקוצר שהיה עושה צרכיו או שהיה מהלך בדרך ושכח להתפלל איזו שעה מותר לו להתפלל ויצא בה ידי חובתו, כיצד הוא צריך לעשות, כך שנו חכמים תפלת השחר עד חצות תפלת המנחה עד הערב, תפלת הערב אין לה קבע אבל של מוספין כל היום. א"ר אלעזר שכח ולא התפלל תפלת המוסף ובא להתפלל תפלת המנחה מתפלל תפלת המנחה ואחר כך תפלת המוסף, למה הכל בעתה (מתבראת), ותפלת הערב אין לה קבע עד שיעלה עמוד השחר, למה שכן כתיב (משלי י"ח) אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאנני. וכל מי שמתפלל ומכוין את לבו לתפלה סימן טוב לו שתפלתו נתקבלה, שנאמר (התלים ט') תאות ענוים שמעת ה' וגו'. גדולה היא התפלה לפני הקב"ה, א"ר אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה חציה היא עושה... (דברים ח א)
ילמדנו רבינו, כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום, כך שנו רבותינו בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, ולמה שמונה עשרה, א"ר שמואל בר נחמן כנגד י"ח פעמים שהאבות כתובין בתורה, הראשון שבהם (בראשית נ') ואלקים פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, והאחרון (דברים ל"ד) ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב...
אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקב"ה אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי ישראל והוא מציר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לעונג ולמנוחה ולא לצער, לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע. ולפיכך אמר דוד שבע ביום הללתיך (תהלים קי"ט) אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת, ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו... (וירא א)
ראה עוד תפלה-כללי שמות לא.
אמר דוד לפני הקב"ה מפני מה אומרים מגן אברהם ולא מגן דוד, אמר לו בחנתיו בעשרה נסיונות, אמר לפניו (תהלים כ"ו) בחנני ה' ונסני, כיון שנסה אותו בבת שבע ולא עמד בו מיד התפלל דוד שיאמרו מגן דוד בברכת ההפטרה... הדא הוא דכתיב ותתן לי מגן ישעך. (מזמור יח)
...כשם שאמר משה (דברים ל"ב) כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, התפללו תפלות לפניו, אמרו לו מנין אנו יודעים מכמה, אמר להן ראו כמה אזכרות יש בפרשה זו והן שמנה עשרה, לכך נאמר כבוד ועוז. אמרו לו מנין אנו יודעין מהיכן נתחיל, אמר להן מה כתיב בראש הפרשה הבו לה' בני אלים, בני אברהם יצחק ויעקב, אף אתם ברכו ברכה ראשונה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. ומה באזכרה שניה, כבוד ועז, אף אתם תנו כבוד לשמו שהוא מחיה מתים. ומה באזכרה שלישית כבוד שמו, אף אתם ברכוהו הא-ל הקדוש. (מזמור כט)
תניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אגדה, מאי על הסדר, זה סדר עולם, שכך מצינו י"ח ברכות של תפלה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן. כשניצל אברהם אבינו מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מגן אברהם. כשנעקד יצחק על גבי המזבח ונעשה דשן והיה עפרו מושלך על הר המוריה, מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו, לפיכך אמר דוד ע"ה כטל חרמון שיורד על הררי ציון, כטל שהחיה הקב"ה בו יצחק אבינו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מחיה המתים. כשבא יעקב אבינו ופגע בשערי שמים והקדיש שמו של הקב"ה מיד פתחו מלאכי השרת פיהם ואמרו בא"י הא-ל הקדוש. כשבא פרעה להמליך את יוסף במצרים בדקו אם יודע בשבעים לשונות, בא גבריאל ולמדו שבעים לשונות, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י חונן הדעת. כשעשה ראובן מעשה בלהה פלגש אביו נקנסה עליו מיתה, מיד חזר בתשובה, דכתיב וישב ראובן אל הבור... מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י הרוצה בתשובה. כשעשה יהודה מעשה תמר ואמר הוציאוה ותשרף, ושלחה לו ואמרה הכר נא, מיד הודה ואמר צדקה ממני ונסלח לו על אותו עון, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י חנון המרבה לסלוח. כשמררו המצרים את חיי אבותינו אמר הקב"ה וגאלתי אתכם, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י גואל ישראל. כשנצטער אברהם אבינו צער מילה בא רפאל ורפאו, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י רופא חולים. כשזרע יצחק ומצא מאה שערים מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מברך השנים. כשבא יעקב אבינו למצרים וראה יוסף ושמעון ונתקבצו הוא ובניו ביחד, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו מקבץ נדחי עמו ישראל. כשנתנה תורה לישראל אמר לו הקב"ה למשה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט. כשטבעו המצרים בים פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י שובר אויבים ומכניע זדים. כשאמר לו הקב"ה ליעקב ויוסף ישית ידו על עיניך שמח ובטח על דברים של מקום, ובשעה שנפטר יעקב אבינו מן העולם ובא יוסף ונתן שתי ידיו על עיניו ונשקו ובכה לו מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י משען ומבטח לצדיקים. כשבנה שלמה את בית המקדש מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י בונה ירושלים, כשנושעו ישראל ועברו את ים סוף ואמרו שירת ויושע פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י מצמיח קרן ישועה, כשנאנחו ישראל וצעקו לא-ל ושמע צעקתם כמה שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י שומע תפלה.
כשעשו ישראל את המשכן וירדה שכינה ושכן בו בין שני הכרובים, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י המחזיר ברחמיו שכינתו לציון. כשהכניס שלמה הארון לפנים ואמר ה' אלקים אל תשב פני משיחך וגו' ונתן הודאה ושבח למקום ואמר ברוך אשר נתן מנוחה וגו', מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י הטוב שמך ולך נאה להודות. כשנכנסו ישראל לארץ ונתקיים עליהם המקרא ונתתי שלום בארץ, מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו בא"י עושה השלום. לפיכך כשבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנום בסדר הזה כחכמתם מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו ברוך חכם הרזים שנתן חכמה ליריאיו שהם בני גוי גדול...
הבו לה' בני אלים בני אברהם יצחק ויעקב, אף אתם ברכו ברכה ראשונה אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב. ומה באזכרה שניה כבוד ועוז, אף אתם תנו לו כבוד ועוז, שהוא מחיה את המתים. ומה באזכרה שלישית כבוד לשמו, אף אתם ברכוהו הא-ל הקדוש. השתחוו לה' בהדרת קדש, שנותן דעה לקדושים, שנאמר ודעת קדושים בינה כנגד חונן הדעת. קול ה' על המים זו תשובה שנמשלה כמים, דכתיב וישאבו המים כנגד הרוצה בתשובה. ה' על מים רבים כנגד תשליך במצולות ים כל חטאתם כנגד חנון המרבה לסלוח. קול ה' בכח שנאמר וגאלתי אתכם בזרע נטויה, ולעתיד צועה ברב כחו כנגד גואל ישראל. קול ה' בהדר להדר חולים ברפואתם כנגד רופא חולי עמו ישראל. וירקידם כמו עגל להר לבנון ולהר שריון, כמה שנאמר ההרים רקדו כאילים, וכך אלו מזדעזעים כעגלים וכבני ראמים שמרקדין, קול ה' שובר ארזים כנגד ברכת השנים שמשבר מפקיעי שערים ומקטיני איפות ועשירי שלוה שהן כארזים ומברך עולמו ומביא זול לעולם ושובר מטה רשע כנגד מברך השנים.
וישבר ה' את ארזי הלבנון שמשבר שרי אומות העולם שהן גבוהין כארז, שנאמר אשר כגובה ארזים גבהו, ומקבץ גליות מתוכן כנגד מקבץ נדחי עמו ישראל. קול ה' חוצב להבות אש אלו הדינים שנחצבו מתוך התורה שנמשלה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש, וכתיב כי באש ה' נשפט כנגד מלך אוהב צדקה ומשפט. קול ה' יחיל מדבר אלו הרשעים שמנוקים מכל מצוה כמדבר והקב"ה מחלחל אותם כנגד שובר אויבים. יחיל ה' מדבר קדש כנגד הצדיקים בגלות הדומה למדבר קדש שחסרו להם המים, שנאמר וישב העם בקדש, וכתיב ולא היה מים לעדה, וחזרו המים בזכות משה ואהרן כנגד משען ומבטח לצדיקים. קול ה' יחולל אילות שיוליד מושיעים לישראל שנמשלו לאילות, דכתיב דומה דודי לצבי או לעופר האילים... ויחשוף יערות שמתיש גבורת אומות העולם שנמשלו לעצי היער, שנאמר ונקף סבכי היער בברזל, ובהיכלו כלו אומר כבוד כיון שיבוא משיח ויפרע מאומות העולם מיד בית המקדש נבנה, לכך אומר אלקי דוד ובונה ירושלים. דבר אחר קול ה' יחולל אילות, כיון שהקב"ה נותן קולו מיד מתחלחלות האילות הן אילנות, אלה ואלון... ה' למבול ישב שישב בדין עם הרשעים ושמע תפלות של באי התיבה, שנאמר ויזכור אלקים את נח, לכך נאמר שומע תפלה. וישב ה' מלך לעולם שנתיישבה דעתו בקרבנו של נח ורחם על כל העולם, שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח, כנגד שאותך לבדך ביראה נעבוד. ה' עוז לעמו יתן כנגד טובה של תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, לכך נאמר הטוב שמך ולך נאה להודות. ה' יברך את עמו בשלום כנגד עושה השלום. (אגדת תפלת שמנה עשרה)
ראה תפלה-כללי שמואל א פ.
בזכות ששומרים את התורה... התפלה היא י"ח ברכות, המתפלל בכוונה ינצל מגיהנם שהוא ק"פ אלפים פרסאות שהם ח"י אמות של הקב"ה, וזה פערה פיה לבלי חק. וינצל מן י"ח טרפות ויכנוס בעדן שהוא י"ח מאות אלף שנה עין לא ראתה אלקים זולתך, כמו שאין יכול לראות י"ח חוליות שבשדרה. (בראשית)
שלח הקב"ה להפוך... לכן צריך המתפלל כיון שמגיע למלך אוהב צדקה ומשפט קודם שיתחיל ברכת המינים יכוין בלבו שהוא לוקח רשות מן חכמ"ה בי"נה גבורה הו"ד מלכו"ת וכו' שמכניעי קליפה אינון ולוקח מהם רשות ויקבל צלותיה, דיו לעבדים להיות כאדון אם להפוך ליקח רשות מאברהם כל שכן אנחנו רמה ותולעה. (וירא)
...ויעמוד לתפלה על התנאים אשר קדם זכרם בברכות הכוללות כל ישראל, כי הבקשה והתפלה במה שמתיחד בו היחיד אינן אלא מן הרשות, וכבר קבעו לזה מקום ב"שומע תפלה" למי שהוא רוצה. ויתן אל לבו מהברכה הראשונה הנקראת אבות מעלת האבות, ושברית האלקים קיימת להם עד עולם לא תמוש, כמו שהוא אומר "ומביא גואל לבני בניהם". ומהברכה השנית הנקראת גבורות, כי לאלקים בעולם הזה ממשלה מתמדת, ואיננו כאשר חושבים הטבעיים שהוא על הטבעים אשר נסום, ויתן אל לבו שהוא מחיה המתים בעת שירצה עם רוחק זה מהקשת הטבעיים, וכן משיב הרוח וזולתו, ובחפצו מתיר אסורים וזולתו. וכבר התבאר זה מעניני בני ישראל. ואחר שיאמין באבות וגבורות שהן מדמות שהוא יתברך נתלה בעולם הזה הגופני, ירוממהו ויקדישהו ויגדלהו שישיגהו או יתלה בו דבר מספורי הגופניים בקדושת השי"ת, והוא "אתה קדוש", ויתן אל לבו מהברכה הזאת כל אשר ספרוהו הפילוסופים מהקדושה והרוממות אחר שיקיים אלקותו ומלכותו באבות וגבורות, כי בהם נתברר אצלנו שיש לנו מושל ומצוה, ולולא הם היינו מסופקים בדברי הפילוסופים עם אנשי הקדמות... ולאחר שמקדשהו ומרוממהו בה, יתחיל בבקשת צרכיו בכלל כל ישראל, ולא יעבר זה, כי התפלה הנענית אינה כי אם לקהל או בקהל, או לאחד שיהיה במקום קהל, והוא נעדר בזמננו זה. (מאמר ג יז, וראה עוד תפלה-כללי)
והראויה להקדים מהבקשות בקשת השכל והדעת, שבהם יגיע האדם להתקרב אל אלקיו, על כן הקדים "חונן הדעת", סמוכה אל מה שאחריה, רצוני לומר "הרוצה בתשובה", כדי שתהיה החכמה והדעת והבינה ההיא בדרך התורה והעבודה, כמו שהוא אומר "השיבנו אבינו לתורתך", ומפני שאי אפשר לאדם בלתי חטא ופשע, התחייב להתפלל על סליחת החטא במחשבה ובמעשה בברכת "חנון המרבה לסלוח", וסומך אל התפלה הזאת תולדת הסליחה, והאות שלה היא הגאולה ממה שאנחנו בו, ומתחיל "ראה נא בענינו", וחותם "גואל ישראל". ואחר כן יתפלל על בריאות הגופים והנפשות, וסומך לתפלה הזאת הזדמנות מזונם לשמירת כחם בברכת השנים, ואחר כן יתפלל על קבוץ הגלות ב"מקבץ נדחי עמו ישראל", ויסמוך לו הראות הצדק וסדור הענין במה שאומר "ומלוך עלינו אתה ה' לבדך". ואחר כן יתפלל לבער הסיגים בברכת המינים, וסומך לה שמירת הסגולה הזכה, באמרו "על הצדיקים ועל החסידים", ואחר כן יתפלל להשיב שבות ירושלים ולשומה מקום שכינתו, ויתפלל סמוך לה על משיח בן דוד, וישלים מהצרכים העולמיים, ואחר כן יתפלל על קבול התפלות ב"שומע תפלה".ויתפלל סמוך לה להראות השכינה עין בעין כאשר היתה לנביאים ולחסידים וליוצאי מצרים, באמרו "ותחזנה עינינו בשובך לציון", ויחתום "המחזיר שכינתו לציון", ויחשוב בלבו שהשכינה ניצבת נגדו וישתחוה לנכחה, כאשר היו ישראל משתחוים בראותם השכינה. ויכרע כריעות מודים בברכת הודאה שהיא כוללת ההודאה בטובות הבורא יתברך והשבח עליהם יחדיו, וסומך לה "עושה שלום" שהיא החתימה, כדי שתהיה פטירתו מלפני השכינה בשלום. (מאמר ג יט)
בימי ר"ג רבו האפיקורסין בישראל והיו מצירים לישראל ומסיתין אותן לשוב מאחרי השם, וכיון שראה שזו גדולה מכל צרכי בני אדם עמד הוא ובית דינו והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני השם לאבד האפיקורסין, וקבע אותה בתפלה כדי שתהיה ערוכה בפי הכל, נמצאו כל הברכות שבתפלה תשע עשרה ברכות.
בכל תפלה שבכל יום מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר, במה דברים אמורים כשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות, אבל אם היה טרוד ודחוק או שקצרה לשונו מהתפלל יתפלל שלש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעיות ושלש אחרונות ויצא ידי חובתו. וזוהי הברכה שתקנו מעין כל האמצעיות, הביננו ה' אלקינו לדעת את דרכיך...
במה דברים אמורים בימות החמה, אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים, וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת... (תפלה פרק ב א, וראה עוד תפלה-כללי פרק א ג ד וה)
מי שהתפלל ולא כיוון את לבו יחזור ויתפלל בכונה, ואם כיון את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך. מי שטעה באחת משלש ברכות הראשונות חוזר לראש, ואם טעה באחת משלש ברכות אחרונות יחזור לעבודה, ואם טעה באחת מן האמצעיות חוזר לתחלת ברכה שטעה בו ומשלים תפלתו על הסדר, וכן שליח צבור שטעה כשהוא מתפלל בקול רם על דרך זו הוא חוזר... (שם פרק י א, וראה שם עוד על הטעות)
וצריך אתה לדעת כי מימות משה רבינו ועד אנשי כנסת הגדולה היתה התפלה בישראל בלתי מסודרת בתיקון שוה לכלנו, שהיה כל אחד ואחד עושה מליצה ומתפלל לעצמו כפי ידיעתו וחכמתו וצחות לשונו, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ותקנו תפלה זו של שמונה עשרה כדי שתהיה תפלה מסודרת שוה לכל ישראל. ועל כן תקנו אותה בלשון פשוט ומובן יותר מדאי כדי שלא יתבלבלו הרעיונים בהבנת הלשון, וכדי שיהיו כל ישראל שוין בה בין החכמים בין הטפשים. אמנם תקנו אותה בכונה גדולה ובהשגחה עצומה, ולכך סדרו שלש ברכות של שבח לפני התפלה, והן אבות, וגבורות וקדושת השם, ושלש ברכות לאחריה, והן עבודה, והודאה וברכת כהנים, וסדרו לנו באמצע שתים עשרה ברכות, ואחר כך תקנו ביבנה ברכת המינים כדי להשלים שלש עשרה ברכות באמצע שהם כלל כל צרכי בני אדם, וכל זה לא היה במקרה כי אם בכיוון גדול מוכרח ומוצרך. ואם תסתכל בשם הגדול המיוחד המתחלק לי"ב צרופין, והסימן בו ז"ה שמי לעלם, תמצא שלשה ראשונים כנגדם אבות וגבורות וקדושת השם, שלשה אחרונים כנגדם עבודה והודאה וברכת כהנים, הששה אמצעים כנגד שש ברכות והם אתה חונן, השיבנו, סלח לנו גאולה רפואה פרנסה, ויש להוסיף פנים ואחור בששה הנשארים, שהם קבוץ גליות, משפט, צדיקים, בנין, מלכות, תפלה. וברכת המינין אין בשם הזה כנגדו כי הוא כנגד מדת הדין, א-ל הכבוד הרעים שבמזמור הבו לה', מוסף על י"ח הזכרות שבו, ותקנו אותה כדי לעקור מלכות הרשעה, שתהיה מדת הדין מתוחה כנגדה וכנגד האויבים. ונכלל עוד בזה הכנעת יצר הרע שבאדם שהוא מכלל האויבים, והוא מחלק מדת הדין. ואתה הבן זה המעט וראה איך עשו החכמים זה בכונה, שש ברכות לצרכי בני אדם, שש לחזרת עטרה ליושנה ומלכות בית דוד למקומה, ועם ברכת המינים הם שלש עשרה, וזה לרמוז שכל טוב העולם ומלואו בין צרכי בני האדם בין מתקון העולם במלכות ש-די הכל משתלשל מן המדות, ועליך להתפלל לעלת העלות יתעלה המשפיע כח המדות, כענין שנאמר "ומי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו" (דברים ד'), ביאור הכתוב כי המדות קרובות לנו בכל קראנו לעלת העלות יתעלה. ויש לך לדעת כי י"ב צירופים של השם הגדול הוא שהזהירו רז"ל ואמרו זה שמי לעולם - לעלם כתיב, שלא יהא אדם הוגה את השם באותיותיו, ופירוש באותיותיו בכל אותיותיו, והם הי"ב, שהחכמים יקראו אותם שם רבא... (כד הקמח תפלה, וראה עוד תפלה-כללי)
ראה עוד תפלה-כללי דברים יא יג.
כאשר צוה ה' את משה - כתיב י"ח פעמים, וכנגדם תקנו י"ח ברכות, ואחד "כאשר צוה ה' את משה כן עשו", ותקנו כנגדו ברכת המינים. ויש בהם קי"ג תיבות, וכן בסופי הברכות, כמו ברוך אתה ה' מגן אברהם, ברוך אתה ה' מחיה המתים, ובו קי"ג תיבות. וקי"ג פעמים לב בחומש, שצריכים כוונת הלב. (שמות מ לב)
כ"ו שמות בתוכחה כנגד כ"ו שמות שבתפלת י"ח, חוץ מברכת המינין, להגן מכ"ו שמות שבתוכחה. (דברים כח סח)
...וכן תקנו חכמים בברכות אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, אמר אתה חונן לאדם דעת כי במה שהוא אדם בעל גוף לכך הדעת שהוא השכל הנבדל אליו דרך חנינה, כמו מי שנותן מתנה לאחד דרך חנינה, אף שהוא אינו ראוי מצד עצמו, ולכך אמר לשון אתה, כי אל השי"ת בפרט פועל זה. ואמר אחר כך ומלמד לאנוש בינה, כי אחר שקנה קצת דעת שוב לא נקרא אדם, שזה השם נקרא על שם שהוא מן האדמה חמרית רק נקרא אנוש, ואז אמר ומלמד לאנוש בינה שהוא יותר על הדעת... (נתיב התורה יד, וראה שם עוד)
בפרק אין עומדין, תנו רבנן אלו ברכות שהאדם שוחה בהן, באבות תחלה וסוף... ויש לך לדעת כי ברכה ראשונה שהיא נקראת ברכת אבות, אשר האבות הם השתלשלות העולם ראוי שיתן השי"ת גם כן צרכו של עולם, וכמו שמסדר את העולם כך הוא ית' מסדר צרכו מה שצריך אליו, לכך קאמר שם אמר ר"א לעולם ימוד עצמו אם יכול לכוין באבות יתפלל ואם לאו אל יתפלל. ומפני מה אמרו שתהיה כיוון תפלה באבות ולא בשאר ברכות, אבל הפירוש כמו שאמרנו כי בכח הברכה הזאת הוא כל התפלה, כי בברכה זאת נזכר שהוא ית' אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, והאבות הם השתלשלות העולם כי הם התחלה לעולם, ובכח ההתחלה הוא הכל, ובפרט ישראל אשר הם זרע האבות, ולפיכך בברכה זאת האדם קרוב אל השי"ת, ואז הוא לפניו כי אין האדם כורע לפני המלך ואינו לפני המלך, אבל כאשר מתקרב אל המלך כורע לפניו, לפיכך קודם שמזכיר השם שאז הוא קרוב אל השם יש לו לכרוע לפניו ולמסור נפשו אל השי"ת, כי אין נמצא עם השי"ת שום מציאות והכל אפס זולתו ית', כי זה ענין הכריעה שהוא כורע לפניו שמוסר נפשו אליו ומבטל מציאותו אליו. וכשמזכיר השם עצמו יש לו לזקוף, כי מצד השי"ת קיום כל הנמצאים והוא ית' זוקף כפופים... וכן בסוף אותה ברכה, כי הברכה הזאת היא השתלשלות העולם מן השי"ת כי האבות הם השתלשלות והתחלת העולם כמו שהתבאר. וכן במודים, וזה כי כשם שברכה ראשונה שהיא אבות היא השתלשלות המציאות מן השי"ת, כן ברכת מודים הוראה על שכל המציאות היא אליו. ושני דברים הם, כי האב הוא סבה לבן ומשתלשל הבן מאתו, ואין הבן בשביל זה קנוי לו כמו העבד, אבל העבד הוא קנוי לאדון שלו, והעבד בפרט כורע לפני אדוניו שהוא שלו... ועל זה הוא כל ברכת מודים שאנו נותנים הודאה אל השי"ת שאנו שלו ואין אנו מצד עצמינו שום דבר רק הכל להשי"ת, ולפיכך אומר "על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך"... (שם פרק י, וראה שם עוד)
אלו ברכות ששוחין... והקהל יש להם לשתוק ולכוון ברכת החזן ולומר אמן, וכשאין ט' בבית הכנסת המכוונים בברכת הש"ץ קרוב בעיני להיות ברכת ש"ץ ברכה לבטלה, כי נתקנה ברכת הש"ץ לאומרה בי', וכשאין ט' המכוונים לברכותיו נראה כברכה לבטלה. לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תשעה זולתו ויכון לברכת החזן. והמזמרים עם החזן נראה כקלות ראש.
אמנם מי שלא התפלל ביחיד בכונה כראוי יאמר עם הש"ץ בנחת, וכן כתב בספר חסידים אם לא התפלל בכונה כשהתפלל בלחש יכוון לבו כשהש"ץ מתפלל ויאמר כל תיבה ותיבה עמו. אמנם לא יאמר עמו חתימת הברכות רק יכוין לבו וישמעם מהש"ץ ויענה אמן בכל כחו.
ראה ראיתי מהחרידים את דבר ה' שמשימין סידור פתוח לפניהם בשעת חזרת ש"ץ התפלה ויהיה עיניהם ולבם שם ולא יראו חוצה, ואז מכוונים על כל מלה ומלה ועונים קדושה ואמן ומודים בשבח ותהלה הוא העולה למעלה עד רום מעלה ופותח המקור העליון ומקשר את השתלשלות של העולמות כולם. וכן מבואר בספרי המקובלים השואבים מבאר מים חיים של הזוהר בסוד תיבת אמן ואותיותיו, וכתבו כי העליונים ותחתונים בכלל תלויין במלת אמן, והוא עיקר ושרש ויסוד מוסר לכל העולמות כולן, ומי שמכוין לכל ברכה וברכה היוצאת מפי המברך ועונה אמן בכוונה וכדינו גורם למעלה קדושה הרבה מאד ושפע רב טוב לכל העולמות, כי הוא פותח המקור העליון מקור מים חיים שמו, שפותח המעיין להשקות לכל הצריכות השקאה, והקול יורד בשמים ממעל ומודיע שכל זו הטובה והשמחה גרם פלוני זה עבד המלך הקדוש. וכשישראל נתונים בצרה ומתפללים הכרוז יוצא בכל העולמות פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, כמו שהם פותחין שערי הברכות וההשפעה ממעלה ותקובל תפילתם... (עניני תפלה וקריאת התורה, וראה עוד תפלה-כללי)
...ואולם הברכות האלה של קריאת שמע סודרו על פי הרזים האלה, ובאותו השבח וההלול מתעלות מדרגות הבריאה מלמטה למעלה, עד התקשר הכל במדרגה היותר עליונה, ואז נקשר הכל ונתלה באורו ית', ונמשך השפע לכל הברואים, והוא מה שנעשה בתפלת שמונה עשרה.
והנה צריך שתדע שסוגי ההשפעה העליונה, שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם, הם שלשה, והם הנרמזים בשלש אותיות השם ב"ה, וחבורם ביחד להשלמת הבריאה כלה נרמז בה' אחרונה, וכנגדם שלשה הכנויים "הגדול הגבור והנורא", והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב, והממשיך ההשלמה היוצאת מחבורם הוא זכותו של דוד המלך ע"ה, שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם של ישראל.
והנה כנגד שלשה הסוגים האלה נתקנו שלש ברכות ראשונות של התפלה, ובהם נמשך השפע העליון בכלל, ואחר כך באמצעיות נמשך לפרטים כפי הצורך, ובשלש אחרונות מתחזק ומתישב במקבלים על ידי ההודאה שנותנים עליו, וזה כלל תקון התפלה כלה.
ואולם בימות החול נמשך הדבר כפי סדר זה, ובימות הקדש לא הטריחו חכמים את האדם ביותר משבע ברכות, כי הנה היום מקודש ומבורך בעצמו, ועוזר בהמשך השפע, ודי שישתדל האדם על הכלל, והיינו שבע ברכות, שלש ראשונות על השלשה סוגים, וכן שלש האחרונות וכמש"ל, והאמצעית על כלל קדושת היום שתתחזק ותאיר ותמשול, והיא העוזרת ומשלמת לכל הפרטים...
והנה על פי סדר זה נתקנו חלקי התפלה, דהיינו שלשה חלקים בתחלה, לתקון שלשה העולמות, עולם הזה, עולם המלאכים, עולם הכסא, וזה בקרבנות, זמירות וברכות קריאת שמע, אחר כך תפלה מעומד והוא כנגד עולם האלקות, להמשיך ההשפעות לפי בחינותיהן, ואחר כך שלשה חלקים אחרים, להמשיך משך השפע לעולמות זה אחר זה, ולבסוף , והיינו קדושא דסדרא, שיר הלוים ואין כאלקינו, ואחר כל זה עלינו, והוא לחזור ולהמליך מלכותו ית' על כל העולמות אחר שנברכו ממנו. (דרך ה' חלק ד פרק ו י והלאה, וראה עוד תפלה-כללי)
אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, הדא הוא דכתיב לולא ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל, כשתחשוב האותיות מן אלקי אברהם עד יעקב יש כ"ו אותיות כמספר שם הוי"ה, ועל כן מזכירין כאן שם יעקב, וזה פירוש לולי ה' שהיה לנו, לולא שם הוי"ה שהוא נרמז כאן באותיות הללו עד יעקב "יאמר נא ישראל", מן הראוי היה שיאמרו כאן ואלקי ישראל. (דברי אליהו תפלה)
כאשר צוה ה' את משה - בירושלמי למד י"ח ברכות מי"ח כאשר צוה ה' שבפרשת פקודי לבד הציווי כאן, ואולי כי המשכן נתמשכן בעונותיהם של ישראל והתפלה במקום קרבנות, ילפינן מכאן. (שמות לח כב)
במדרש כי אנכי ידעתי את המחשבות וכו'... ויש לנו להבין כי השבטים הם עמודי עולם, כמו שיש ג' אבות ובחינותיהם מקיימים העולם, כן בחינת י"ב שבטים, ועל זה נתקן י"ב ברכות אמצעיות בתפלת שמונה עשרה, האבות הם בחינת סידור שבחו של הקב"ה, והשבטים הבקשות, וכל אלה המה דרכים מיוחדים שמתחדשין בכל יום, כי אין הדברים במקרה רק הם עמודים שהכל עומד עליהם, והקב"ה וב"ש פותח בכל יום אלה הדרכים והשערים שער סליחה ורפואה ותשובה ופרנסה וכו', לכן נתקן ברכה בסוף כל בקשה, ואם היה בקשה בלבד מה ענין הברכה, רק שיש להאמין כי בכל יום נותן הקב"ה אלה הברכות לעולם, רק בכח בני ישראל לעורר אלה הדרכים... (וישב תרמ"ג)
עוד פי' קבעו ועשאום יום טוב בהלל והודאה, כי הנה כל הד' מלכיות שבני ישראל היו תחת ידם ויצאו מהם הכל הכנה לקבל מלכות שמים אחר כך. כי יש ד' שצריכין להודות, אם כן נחלק ההודאה לד' בחינות, וזהו ד' כריעות בתפלה, ומול זה יש ד' מלכיות, וכל שיוצאין מתחת ידם נכנסין במלכות שמים, דמאן דכפית באחרא אינו יכול לקבל מלכות שמים כראוי, ולכן נתקן על הנסים בין כריעה ג' לד'... (לחנוכה תרמ"ג)
עכשיו כבר יבואר לנו היטב ענין הקדמת שבחו של מקום לפני התפלה, והזכרת שבחו של מקום בכלל. ענין הזכרת שבחו של מקום היינו כמה שמזכיר בזה השבח, כן התיחסות הבריאה עם הבורא. כשאומרים "הגדול" יכוון בגדולת האדם, רצה לומר שהננו אנו במדת גדלו של הבורא ית', ובדרכיו ית' כן נלך סלה, מה הוא טוב אף אנחנו מקבלים עלינו להיות גדולים במדת הטוב, וממעשינו אנו יוכר ויתפרסם שמו הגדול ית', ונמצאים בזה יחד הבריאה והבורא וזהו "הגדול", ודאי. וכן הוא הענין באמרינו השבח של "הגבור" וכדומה, הכל זה מכוון להעלות מדת עבודתינו אנו כמדת גבורת הבורא ית'... ומזה אנחנו בתפלתנו ובקשתנו בקשה נכונה, כי אחרי שאתה בוראנו ואנו ברואיך עליך כביכול לברך ולשמור ברואיך, כי כן היא המדה ודאי, מדת נותן ומקבל, מדת בורא ונברא, וזהו אמרם ז"ל בספרי הנ"ל "וחזר וחתם בשבחו של מקום", כי אחת היא ודאי... וכן באמרינו "אלקינו" רצה לומר, כי אנו עבדיך ואתה אדוננו, אנו עמך ואתה מלכנו, כי מקבלים אנחנו אלקותו ית', וכל מעשינו ועבודתינו אליו ית', ולא לזולתו חלילה, ובמעשינו ועבודתינו מודיעים ומפרסמים שמו ית', וכי הוא אלקים לנו ודאי...
וככה כן בכל מלה ומלה של התפלה, יחשוב על מעשיו הוא, יתבונן ויכיר במעלות מדותיו ית' אשר הביע בדבריו, ויתבונן במצבו הוא באלו המעלות, ויחליט ויקבל על עצמו ללכת כן בדרכיו ית', שלא יהיה מצבו חס ושלום מסך מבדיל בין הבורא והנברא. ובזה ודאי תבואה נכון כל תפלתו ובקשתו מאת הבורא ית'... למען שיאופשר לו העבודה אליו ית'.
ולדוגמא, כשמתחילים התפלה ואומרים "ברוך" שפירושו אתה הוא מקור הברכה, וממך הכל כרצונך הטוב, ובזה יכוון אנו כן מכירים בטובך ומודים לך. וזה אמנם עיקר יסוד ותכלית התפלה... אחרי כן אומרים "אתה" שפירושו, שמלא כל הארץ כבודך, וגודל ענוותנותך שהשכנת שכינתך בתוכנו, ובזה יכוון, אנו כן מכירים ויודעים כן מכל פעולותיך ונפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ובכן שוינו אותם ית' נגדנו תמיד, ולעולם לא נסור ממך... (דעת תורה דברים עמוד קטו, וראה שם עוד)
...והענין בזה הוא, כי באמת עיקר כל התפלה הוא הזכרת שבחו של מקום אשר מלפני בקשת צרכיו, ובקשת הצרכים כולם כבר נכללים באמת בשבחיו של מקום שהזכיר מקודם, כל השמונה עשרה ברכות הם פרטים וביאורים מאשר הזכיר בברכה הראשונה, ולכן אמנם הדין כי יוצאים ידי כוונת התפלה בכוונת ברכה הראשונה לבד, כי עיקר של השמונה עשרה היא הברכה הראשונה. והטעם, כי אמנם מתוך שבחיו של מקום ממילא יוצאות כל שאר הברכות, כי השבחים שמקודם והברכות שמאחריהם אחד הם. במפרשים תמצאו מבוארים איך שכל ברכה וברכה של השמונה עשרה ברכות נכללות בהשבחים של הברכה הראשונה. באבני אליהו מבואר זה שם הכל באריכות, ולדוגמא ברכת השיבנו הוא מבאר איך שהיא נכללת בשבח של גומל חסדים, משום כי סוד התשובה יוצא מצד מדת הקב"ה שהוא גומל חסדים... (שם דברים ב עמוד קכה)