תקופה

(ראה גם: זמן, לוח, שנה)

זהר:

תא חזי, בד' תקופות השנה (שהם חו"ג תו"מ) מתעורר קול בד' רוחות העולם, (שתקופת ניסן הוא דרום וחסד, ותקופת תשרי צפון וגבורה, ותקופת תמוז מזרח ות"ת, ותקופת טבת מערב ומלכות, וכל אחת כלולה מכולם). בקול ההוא מתעורר בו התעוררות של הסטרא אחרא, והתעוררות ההוא של הס"א נכנס בין קול לקול, (דהיינו בין קול דת"ת לקול דמלכות), ונחשך האור בקול שלמטה... (ויקהל יב, ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית, ואימת הוי, אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. (ברכות נט ב)

והיינו דאמרי אינשי חמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה. (שבת נג א)

א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו חושב עליו הכתוב אומר ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות, שנאמר ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות. (שם עה א)

...תקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב, שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון, הולך אל דרום ביום, וסובב אל צפון בלילה... אמר שמואל אין תקופת ניסן נופלת אלא בארבעה רבעי היום או בתחלת היום או בתחלת הלילה או בחצי היום או בחצי הלילה, ואין תקופת תמוז נופלת אלא או באחת ומחצה או בשבע ומחצה בין ביום ובין בלילה, ואין תקופת תשרי נופלת אלא או בשלש שעות או בתשע שעות בין ביום ובין בלילה, ואין תקופת טבת נופלת אלא או בארבע ומחצה או בעשר ומחצה בין ביום ובין בלילה. ואין בין תקופה לתקופה אלא תשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה, ואין תקופה מושכת מחברתה אלא חצי שעה. ואמר שמואל אין לך תקופת ניסן שנופלת בצדק שאינה משברת את האילנות, ואין לך תקופת טבת שנופלת בצדק שאינה מייבשת את הזרעים, והוא דאיתליד לבנה או בלבנה או בצדק. (עירובין נו א)

תנו רבנן חכמי ישראל מונין למבול כר"א ולתקופה כר' יהושע, (כשמונין תקופת החמה והלבנה מונין מניסן לומר שמניסן נבראו ובתחלת ליל רביעי שמשה חמה בניסן, לפיכך אין תקופת ניסן נופלת אלא בד' רביעי היום)... (ראש השנה יב א)

באחד בשבט ראש השנה לאילן, מאי טעמא, אמר רבי אלעזר א"ר אושעיא הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועדיין רוב תקופה מבחוץ. מאי קאמר, הכי קאמר אף על פי שרוב תקופה מבחוץ הואיל ויצאו רוב גשמי שנה. (שם יד א)

שלח ליה רב הונא בר אבין לרבא כד חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תחוש לה, דכתיב שמור את חדש האביב, שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן. (שם כא א)

אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות... (סוכה כח א)

תנו רבנן על שלשה דברים מעברין את השנה, על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה, על שנים מהן מעברים ועל אחד מהן אין מעברין... רבי שמעון בן גמליאל אומר על התקופה. איבעיא להו על התקופה שמחין או על התקופה מעברין, תיקו. (סנהדרין יא ב)

אמר רב יהודה אמר שמואל אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובה של חודש, וכמה רובה של חודש, ששה עשר יום דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר אחד ועשרים יום, ושניהם מקרא אחד דרשו, חג האסיף תקופת השנה, מר סבר כוליה חג בעינן בתקופה חדשה, ומר סבר מקצת חג בעינן בתקופה חדשה... (שם יב ב, וראה שם עוד)

אמר רב חנן בר רבא קלנדא (חג של עכו"ם) ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא ח' ימים לפני תקופה... (ע"ז ח א)

רבי אליעזר חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, תקופות וגימטריאות פרפראות לחכמה. (אבות ג יח)

...אזל אוקמיה להדי יומא בתקופת תמוז, א"ל איסתכל ביה, א"ל לא מצינא, א"ל יומא חד משמשי דקיימי קמי דקודשא בריך הוא אמרת לא מצינא לאיסתכלא ביה, שכינה לא כל שכן. (חולין ס א)

תלמוד ירושלמי:

ותני באחד בתקופת ניסן ובאחד בתקופת תשרי היום והלילה שוין. (ברכות ד א)

אמר רבי יוסה אם אין יודע לכוין את הרוחות צא ולמד מן התקופה, ממקום שהחמה זורחת באחד בתקופת תמוז עד מקום שהיא זורחת באחד בתקופת טבת אלו פני מזרח, ממקום שהחמה שוקעת באחד בתקופת טבת עד מקום שהוא שוקעת באחד בתקופת תמוז אלו פני המערב, והשאר צפון ודרום.. (עירובין לב ב)

אי זהו חדש שיש בו חג ותקופה ואסיף ושנה יוצא בו, אי זה זה תשרי, אין תימר טבת אית ביה תקופה ולית ביה חג ואסיף, אין תימר ניסן אית ביה תקופה וחג לית ביה אסיף... (ראש השנה ו א)

מדרש רבה:

...ותנן באחד בתקופת תמוז אין צל לכל בריה, דכתיב (תהלים י"ט) ואין נסתר מחמתו. (בראשית ו ט)

אמר רשב"נ ד' שמות נקראו לארץ כנגד ד' תקופותיה, ארץ כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה את פירותיה, תבל כנגד תקופת תמוז שהיא מתבלת את פירותיה, אדמה כנגד תקופת תשרי שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה, ארקא כנגד תקופת טבת שהיא מורקת את פירותיה. (שם יג יב)

ולמה קורא אותן בני האלהים, רבי חנינה ורשב"ל תרויהון אמרין שהרבו ימים בלא צער ובלא יסורין, רבי חנא בשם רבי יוסי אמר כדי לעמוד על התקופות ועל החשבונות (לכך הרבו ימים). (שם כו ח)

דבר אחר נשקד שי"ן כתיב, שקד הקב"ה איך להביא עלי את הרע, אמר אם אני מגלה אותן בתקופות טבת הרי הן לוקין בצנה ומתין, אלא הריני מגלה אותן בתקופת תמוז שאפילו הן ישנין בדרכים וברחובות אין אחד מהם ניזוק... שיש ענבים בגפן ויש תאנים בתאנה ואפילו אין העלה נבל. (איכה א מד)

פרקי דר' אליעזר:

...תקופת שנת החמה ארבע מתשעים ואחד יום ושבע שעות ומחצה. ראשי מחזורות של תקופה דב"ז הגא"ו, בין מחזור למחזור ה' ימים ו' שעות. תקופות של מחזור הקטן ארבע בכל שנה וכלם מצ"א יום וז' שעות ומחצה יש מהן מצ"ב... ארבעה ראשי תקופות לד' ראשי חדשים, של ניסן נכנסה תחלת הלילה וחצי הלילה תחלת היום וחצי היום, ושאר כל ימות התקופה ז"ח גי"ח א"ח טר"ח. תקופה הראשונה של ניסן נכנסה בראש שעות שבתאי, תקופת תמוז נכנסה בחציה של שבתאי, תקופה הראשונה של תשרי נכנסה בראש שעות צדק, תקופת טבת נכנסה בחציו של צדק, ושאר כל התקופות נכנסין בראשן של שעות ובחציין של שעות... (פרק ו וראה שם עוד)

בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה, ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה, ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן... (פרק ח)

ואמר (בראשית ח') עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף, זרע זה תקופת תשרי, קציר זו תקופת ניסן, קור זו תקופת טבת וחום זו תקופת תמוז...

על שלשה סימנים מעברין את השנה, על האילנות ועל העשבים ועל התקופות, הגיעו שנים ולא הגיע אחד אין מעברין את השנה... הגיע אחד ולא הגיעו השנים מעברין את השנה על התקופות, אם נכנסה התקופה מעשרים יום של חודש טבת ולמטה מעברין את השנה, מעשרים יום של חודש טבת ולמעלה אין מעברין את השנה. (שם)

שוחר טוב:

כי לא יבינו אל פעולות ה', חזקיה אמר אלו התקופות. (תהלים כח)

ילקוט שמעוני:

...כיצד ארבע תקופות בשנה מתקופת ניסן עד תקופת תמוז היום לווה מן הלילה אחד משלשים בשעה, מתקופת תמוז עד תקופת תשרי היום פורע ללילה. מתקופת תשרי עד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מתקופת טבת ועד ניסן הלילה פורעה ליום, נמצא תקופת ניסן ותשרי אין זה חייב לזה... בכל הארץ יצא קום הם אמרו אימתי ראש השנה ואימתי שאר מועדין, ובקצה תבל מליהם כמה בחדש כמה בתקופה. (תהלים יט, תרעג)

כוזרי:

אמר החבר, כבר העירותיך על ידיעתם במבטים הברורים בראיית מדעם בתקופת הלבנה, אשר היא כ"ט י"ב תשצ"ג מקובל מבית דוד ולא נשתבש, ותקופת חמה הברורה אשר היו בה נזהרים שלא יפול פסח אלא אחר תקופת ניסן, וכמו שאמרו קצתם כד חזית דמשכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא, כדי שלא יפול פסח ברביעית החורף, והאלקים צוה והזהיר "שמור את חודש האביב". והתקופה הנוהגת אצל ההמון איננה ברורה, אבל היא על דרך הקרוב בחלוקת השנה על ארבעת רבעים, כל רביע צ"א יום ושבע שעות ומחצה, ויש שיפול פסח בחשבונה ברביעית החורף. וכבר טענו על היהודים וחשבו כי עיקר תורתם אבד ושאינם על שורש אחד, בעבור שיפול להם פסח קודם הכנס פרק האביב כפי חשבונם בתקופה שהיא בפרהסיא, ולא שמו לב אל תקופת חמה הברורה האמיתית שהיא בצנעה בלתי מפורסמת, ושעל חשבונה לא יפול פסח בשום פנים אלא עד שתחול השמש בראש טלה ואפילו יום אחד. ולא ארע בזה שום שבוש מכמה אלפי שנים, והוא חשבון דבר למבט אלבתאני, והוא הברור שבקבועים והאמיתי שבהם. ואיך יתכן מדע תקופת חמה ותקופת לבנה מדוקדק וברור אלא מחכמת התכונה על האמת ועל הברור... (מאמר ד כט, וראה שם עוד)

רש"ר הירש:

עצם המושג חודש האביב כבר מצרף שני ענינים, שאחד מהם קשור למחזור הלבנה והשני לשנות החמה. חודש של ממש נוצר רק על ידי הקפת הירח, ואילו אביב הבשלת התבואה המורה על תחילת עונת האביב, קשור למהלך השמש. החודש שעלינו לעשות בו את הפסח יהא תמיד חדש האביב, בו יחול האביב, היום של תקופת ניסן, המתחיל את עונת האביב. וביתר דיוק, תקופת ניסן תחול תמיד במחצית הראשונה של החודש, שכן אופי ה"חודש" ניכר במובהק רק במחצית הראשונה של החודש, כאשר עדיין אור הלבנה הולך ומתגבר, הולך ומתחדש. אולם המחצית הראשונה של החודש מגיעה עד יום ארבעה עשר בו, הוא היום של עשיית קרבן הפסח, ורק אם תקופת ניסן חלה ביום ארבעה עשר או לפניו הרי החודש ראוי להיקרא חודש האביב ומותר לעשות בו את הפסח. כנגד זה אם כן יום ארבעה עשר עודנו בתקופת החורף, שהתחילה בתקופת טבת, ותקופת ניסן חלה רק ביום חמשה עשר או לאחריו יש להוסיף יום או חודש כדי לשמור לניסן את האופי של חודש האביב... (דברים טז א)