(ראה גם: מחצית השקל, משכן-נדבת)
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה, בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג, והם גרנות של מעשר בהמה, דברי ר"ע, בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיון ובעשרים ותשעה באב, ר' לעזר ור"ש אומרים בא' בניסן וב' בסיון בכ"ט באלול, ולמה אמרו בכ"ט באלול לא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בכ"ט באלול... בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה, וכתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל רבי ישמעאל אומר יונית כתוב עליהן אלפ"א בית"א גמ"א. אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפילין ולא בקמיע, שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני, או שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר, שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל... (שקלים ז ב)
של בית רבן גמליאל היה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזרקו לפני התורם, והתורם מתכוין ודחפו לתוך הקופה. אין התורם תורם עד שהוא אומר להם אתרום, והן אומרין לו תרום תרום תרום ג' פעמים. תרם את הראשונה וחיפה בקטבליאות, השניה וחיפה בקטבליאות, השלישית לא היה מחפה. ולמה היה מחפה שמא ישכח ויתרום מן הדבר התרום. תרם את הראשונה לשם ארץ ישראל, והשניה לשם כרכים המוקפין לה, והשלישית לשם בבל ולשם מדי ולשם מדינות הרחוקות... תני שלישית היתה עשירה שבכולן שהיו בה אסטריאות של זהוב ודרכונות של זהוב... שלמה שלישית חוזר לשניה, שלמה שניה חוזר לראשונה, שלמו שלשתן חור ושוקל, ר"מ אומר חוזר לשירים... (שם ט א)
התרומה מה היו עושין בה, לוקחין בה תמידין ומוספין ונסכיהם, העומר ושתי לחם ולחם הפנים וכל קרבנות הציבור, שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, רבי יוסי אומר אף הרוצה מתנדב שומר חנם, אמרו אף אתה אומר שאין באין אלא משל הקדש... (שם ט ב)
פרה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית באין מתרומת הלשכה. כבש פרה וכבש שעיר המשתלח ולשון שבין קרניו, ואמת המים וחומות העיר ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משיירי הלשכה... שירי לשכה מה היו עושין בהן, לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות והשכר להקדש, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אין משתכרין בשל הקדש אף לא משל עניים. מותר התרומה מה היו עושין בה, רקיעי זהב ציפוי לבית קודש הקדשים... (שם י ב)
א"ר יצחק בר רדיפא א"ר אמי מבקרי מומין שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, אמר רב יהודה אמר שמואל תלמידי חכמים המלמדין הלכות שחיטה לכהנים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, אמר רב גידל אמר רב תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכהנים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. אמר רב נחמן אמר רב נשים האורגות בפרכות נוטלות שכרן מתרומה הלשכה, ואני אומר מקדשי בדק הבית. מיתיבי נשים האורגות בפרכות ובית גרמו על מעשה לחם הפנים, ובית אבטינס על מעשה הקטרת כולן היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה, התם בדבבי... תנו רבנן נשים המגדלות בניהן לפרה היו נוטלות שכרן מתרומת הלשכה... בעא מיניה רב הונא מרב, כלי שרת מהו שיעשו מקדשי בדק הבית, צורך מזבח נינהו ומקדשי בדק הבית אתו, או צורך קרבן נינהו ומתרומת הלשכה היו עושין אותן, א"ל אין נעשין אלא מתרומת הלשכה... (כתובות קו א)
ותרומת שקלים כהיא דא"ר שמואל בר יצחק כתחילתה, ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן, ותני עלה ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה התרומה. ר' טבי ר' יאשיהו בשם כהנא נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי, מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן, אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן. א"ר יונה שבק ר' טבי ראשה ואמר סופא, דלא כן כהדא דתני זאת עלת חדש בחדשו, יכול יהא תורם בכל חדש וחדש, תלמוד לומר בחדשו לחדשי, בחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה, יכול באי זה חדש שירצה נאמר כאן חדשי ונאמר להלן חדשי, מה חדשי שנאמר להלן אין מונין אלא מניסן אף חדשי שנאמר כאן אין מונין אלא מניסן. (ראש השנה ה א)
ילמדנו רבינו כמה תרומות היו תורמין ישראל בכל שנה, כך שנו רבותינו שלש תרומות תורמין, בראש חדש אדר ובניסן ובאלול, בראש חודש אדר ובניסן היתה תרומת הלשכה נגבית, והיו באין הכהנים ומכפרין על עונות ישראל מן השקלים שהיו שוקלין, למה כדי שיהיו כל ישראל עסוקים במתנותיהם, והיו מתחילין לגבות מראש חודש אדר ותורמין בראש חודש ניסן, ולמה מתחילין באדר ותורמין בניסן, שלא לדחוק על ישראל, והיו מזהירין את ישראל מראש חודש... (כי תשא א)
...בכל מדינה ומדינה כשגובין השקלים ומשלחין אותן ביד שלוחים למקדש, ויש להם לצרף אותן בדינרי זהב מפני משאוי הדרך, והכל מתקבצין למקדש ומניחין אותן בלשכה אחת מן הלשכות במקדש, וסוגרין כל דלתותיה במפתחות וחותמין עליה חותמות. וממלאין מכל השקלים שיקבצו שם שלש קופות גדולות, שיעור כל קופה כדי שתכיל תשע סאין, והשאר מניחין אותו בלשכה, וזה שבתוך הקופות הוא הנקרא תרומת הלשכה, וזה שישאר שם יתר על מה שיש בקופות הוא הנקרא שירי הלשכה.
בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה, בראש חדש ניסן ובראש חדש תשרי קודם יום טוב או אחריו, וקודם עצרת בחמשה עשר יום, וכיצד תורמין אותה, אחד נכנס לפנים מן הלשכה, והשומרין עומדים בחוץ, והוא אומר להם אתרום, והן אומרים לו תרום תרום תרום שלש פעמים. ואחר כך ממלא שלש קופות קטנות, כל קופה מהן מכילה שלש סאין מאותן שלש קופות הגדולות ומוציאן לחוץ כדי להסתפק מהן עד שיכלו, וחוזר וממלא אותן השלש קופות הקטנות מן שלש גדולות פעם שנייה קודם עצרת ומסתפקין מהן עד שיכלו. וחוזר וממלא אותן פעם שלישית מן השלש קופות הגדולות בתשרי ומסתפקין מהן עד שיכלו עד ראש חדש ניסן. ובראש חדש ניסן תורמין מתרומה חדשה. לא הספיקו להן השקלים שבשלש קופות הגדולות וכלו עד שלא הגיע ניסן חוזרין ותורמין משירי הלשכה.
שלש קופות הקטנות שהוא תורם בהם ומוציאן לחוץ כתוב עליהן אל"ף בי"ת גימ"ל כדי שיסתפקו מן הראשונה עד שתכלה, ואחר כך מסתפקין מן השניה, ואחר כך מסתפקין מן השלישית. ותורם ראשונה מן הקופה האחת הגדולה ומחפה אותה הגדולה במטפחת, ותורם השניה מהקופה הגדולה השניה ומחפה אותה הגדולה במטפחת, ותורם השלישית מן הקופה הגדולה השלישית, ואינו מחפה אותה במטפחת כדי שתהיה ניכרת שבה סיים, ויתחיל ממנה בתחלה בפעם שניה כשיכנס קודם עצרת. ותורם הראשונה מן הגדולה שהיתה מגולה ומחפה אותה, ותורם השניה מן הגדולה שתרם ממנה בראשונה תחלה ומחפה אותה, ותורם השלישית מן הגדולה הסמוכה לה ואינו מחפה אותה, כדי שיתחיל ממנה בתחלה בפעם שלישית כשיכנס בתשרי, עד שנמצא תורם ראשונה ושניה ושלישית הקטנות מכל אחת ואחת מן הגדולות. (ראה ראב"ד)
כשהוא תורם שלש קופות אלו תורם את הראשונה לשם ארץ ישראל, והשניה לשם כרכין המוקפין לה ולשם כל (ארץ) ישראל, והשלישית לשם בבל ולשם מדי ולשם המדינות הרחוקות ולשם שאר כל ישראל.
כשהוא תורם מתכוין לתרום על הגבוי שיש בלשכה, ועל הגבוי שעדיין לא הגיע ללשכה, ועל העתיד לגבות, כדי שיהיו אלו השקלים שהוציאן להסתפק מהן כפרה על ישראל, וכאילו הגיעו כל שקליהן ללשכה ונתרמה מהן תרומה זו.
כשיכנס התורם לתרום לא יכנס בבגד שאפשר להחבות בו כסף, ולא במנעל ולא בסנדל ולא בתפלה ולא בקמיע שמא יחשדו אותו העם ויאמרו החביא ממעות הלשכה תחתיו כשתרמה. ומדברים היו עמו משעה שיכנס עד שעה שיצא כדי שלא יתן לתוך פיו. ואף על פי שנזהרים כל כך עני או מי שנבהל להון לא יתרום מפני החשד, שנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל". (שקלים פרק ב ד והלאה)
תרומת הלשכה מה יעשה בה, לוקחין ממנה תמידין של כל יום והמוספין וכל קרבנות הצבור ונסכיהם, והמלח שמולחין בו כל הקרבנות, וכן העצים אם לא הביאו עצים ולא נמצאו אלא בדמים, והקטרת ושכר עשייתה, ולחם הפנים ושכר עושי לחם הפנים, והעומר ושתי הלחם ופרה אדומה ושעיר המשתלח ולשון של זהורית שקושרין בין קרניו, כל אלו באין מתרומת הלשכה.
אבל פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים בתחלה גובין להן ואינן באין מתרומת הלשכה, פרוכות של היכל תחת בנין עשויות ואינן באין מתרומת הלשכה אלא מקדשי בדק הבית, אבל פרוכות של שערים באין מתרומת הלשכה. המנורה וכלי שרת מצותן שיבואו ממותר הנסכים, ובהלכות כלי המקדש והעובדים בו יתבאר מה הוא מותר הנסכים. ואם לא היה להן מותר נסכים יביאו מתרומת הלשכה. בגדי כהונה בין בגדי כהן גדול בין שאר בגדי הכהנים שעובדין בהן במקדש הכל מתרומת הלשכה.
כל הבהמות הנמצאות בירושלים או בחוצה לה בקרוב ממנה באות עולות כמו שיתבאר בפסולי המוקדשין, נסכיהן באין מתרומת הלשכה. וכן עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינה אחרת ולא שלח עמה דמי נסכים יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה.
גר שמת והניח זבחים, אם יש לו נסכים קרבין משלו ואם לאו באין מתרומת הלשכה. כהן גדול שמת ולא מנו אחר תחתיו מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה. מבקרי מומים שבירושלים ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים והלכות קמיצה, ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכמה הוא שכרן כמו שיפסקו להן בית דין.
בשנת השמטה שהיא הפקר שוכרין בית דין שומרין שישמרו מקצת ספיחים שצמחו כדי שיביאו מהן העומר ושתי הלחם שאין באים אלא מן החדש, ואלו השומרין נוטלין שכרן מתרומת הלשכה.
מי שהתנדב לשמור בחנם אין שומעין לו משום בעלי זרוע, שמא יבואו ויטלום מהן, לפיכך תיקנו להם חכמים שיטלו שכר מן הלשכה כדי שיפרשו הכל מאותו מקום שאלו שומרים שם.
מגיהי ספרים שבירושלים ודיינין שדנין את הגזלנין בירושלים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה, וכמה היו נוטלים, תשעים מנה בכל שנה, ואם לא הספיקו להן אף על פי שלא רצו מוסיפין להן כדי צרכן הם ונשיהם ובניהם ובני ביתן.
כבש היו בונין מהר הבית להר המשחה שעליו היו מוציאין פרה אדומה וכבש שמוציאין עליו שעיר המשתלח, ושניהם נעשין משירי הלשכה. וכן מזבח העולה וההיכל והעזרות נעשין משירי הלשכה. אמת המים שבירושלים וחומת ירושלים וכל מגדלותיה וכל צרכי העיר באין משירי הלשכה. ועובד כוכבים שהתנדב מעות לדברים האלו או לעשות עמהם בחנם אין מקבלין ממנו, ואפילו גר תושב, שנאמר "לא לכם ולנו לבנות" וגו', ונאמר "ולכם אין חלק" וגו'.
מותר תרומת הלשכה ושירי הלשכה לוקחין בו זכרים ויקרבו כולן עולות, שתנאי בית דין הוא על כל המותרות שיקרבו עולת בהמה אבל לא עולת העוף, שאין בקרבנות הצבור עוף. ואלו העולות הבאין ממותר השקלים הם הנקראים קיץ למזבח.
שקלים שלא הספיקו להן לכל קרבנות הצבור מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית, אבל אין בדק הבית מוציא הראוי לו מקדשי המזבח.
משיגיע ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות צבור אלא מתרומה חדשה, ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה... (שם פרק ד א)