תרומת מעשר

(ראה גם: מעשר, מתנות כהונה, תרומה)

ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. ונחשב לכם תרומתכם, כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה', מכל חלבו את מקדשו ממנו... (במדבר יח כו)

תלמוד בבלי:

תנו רבנן ישראל שאמר ללוי מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו. כור מעשר יש לך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו. מאי קאמר, אמר אביי הכי קאמר, ישראל שאמר ללוי מעשר יש לך בידי והילך דמיו אין חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחר. כור מעשר יש לך בידי והילך דמיו חוששין שמא עשאו תרומת מעשר על מקום אחד. אטו ברשיעי עסקינן דשקלי דמי ומשוו ליה תרומת מעשר, אלא הכי קאמר, ישראל שאמר לבן לוי מעשר לאביך בידי הילך דמיו אין חוששין שמא עשאו אביו תרומת מעשר על מקום אחר... וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. אלא אמר רב אשי הכי קאמר, בן ישראל שאמר ללוי כך אמר לי אבא מעשר לך בידי או מעשר לאביך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו, כיון דלא קץ לא הוה מתקן ליה בעל הבית, כור מעשר לך בידי או כור מעשר לאביך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו, כיון דקיץ תקוני תקניה בעל הבית. וכי יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר, אין אבא אלעזר בן גמלא היא, דתניא אבא אלעזר בן גמלא אומר ונחשב לכם תרומתכם, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה, וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר. (גיטין ל ב)

דתניא אבא אלעזר בן גומל אומר ונחשב לכם תרומתכם, בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר, כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה, מה תרומה גדולה בעין יפה אף תרומת מעשר בעין יפה. (מנחות נד ב)

התרומה ותרומת מעשר של דמאי והחלה והביכורים מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהן את החומש... מאי טעמא כולהו איקרו תרומה, גבי חלה כתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, גבי בכורים נמי איקרו תרומה, דתניא ותרומת ידך אלו ביכורים, אבל אינך לא צריכא. (מעילה טו ב)

תלמוד ירושלמי:

תני תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת, ר"ש אומר בין למקומה בין שלא למקומה אינה מדמעת, ר' בון בר חייא בעי קומי ר' זעירא מאן דאמר מדמעת ושאינה מדמעת אינה מדמעת ניחא, מאן דאמר למקומה מדמעת שלא למקומה אינה מדמעת מה בין למקומה מה בין שלא למקומה, על רבי חגיי אמרין בדין הוא מימר, משה דאנא אמר טעמא, אמר משה דאנא אמר טעמא, מאן דאמר מדמעת שהיא מתרת את השירים לאכילה, מאן דאמר אינה מדמעת שאינה מתרת השירים לאכילה, (כשנפלה לשאינה מקומה שלא התירה אותן בתחלה לאכילה הלכך עכשיו גם כן אינה אוסרת אותן, דלא החמירו בדמאי כמו בודאי). הורי רבי לא כהדא דרבי חגיי... (דמאי יז ב)

מי שקרא שם לתרומת מעשר של דמאי ולמעשר עני של ודאי לא יטלם בשבת, ואם היה כהן או עני למודים לוכל אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם. (שם יח א)

הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר, נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו, זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו... (שם יט ב)

...תני הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת נוטל כדי תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת, וכמה הן אחד מכ', ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי הן בצד זה חולין טבל, ועוד אחד ממ"ח סמוך לו והשאר תרומה על הכל, ומהחולין שיש בו וזה שעשיתי חולין טבל עשוי מעשר ושאר מעשר סמוך לו, וזה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בצפונו ובדרומו מחולל על המעות. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן צריך לברך חמש ברכות, תני רבי חייא כוללן ברכה אחת... (שם כ ב, וראה שם עוד)

...תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת מן הטהור על הטמא והיא ניטלת מן הטהור על הטמא, מניין ר' יוסי בשם חזקיה ר' יונה בשם ר' ינאי ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, עשה שינתנו לאהרן הכהן בכהונתו. כהנא אמר מכל חלבו את מקדשו ממנו טול מן המקודש שבו תרומת מעשר, לימדה על תרומה גדולה שהיא ניטלת מן המוקף והיא ניטלת שלא מן המוקף, מניין שתרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף מכל מעשרותיהם, אחד ביהודה ואחד בגליל. תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שלא תהא ניטלת אלא מן הגמור, ואף היא ניטלת מן הגמור, תרומת מעשר ניטלת מן הטהור על הטהור ומן הטמא על הטמא ומן הטמא על הטמא ואינה ניטלת מן הטמא על הטהור... (תרומות ח ב)

התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים... למי נצרכה, לרבי שמעון אף על גב דרבי שמעון אמר אין שתי שמות מצטרפין מודי שכולהן לשם תרומה מצטרפין. מאן תנא תרומת מעשר של דמאי רבי מאיר, דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה. (ערלה ח א)

תרומת המעשר שוה לביכורים בשתי דרכים ולתרומה בשתי דרכים, ניטלת מן הטהורה על הטמאה ושלא מן המוקף כביכורים, ואוסרת את הגורן ויש לה שיעור כתרומה. (בכורים ט א)

רש"י:

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן - תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאין וחייבין עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן. (במדבר יח כו)

משנה תורה:

מצות תרומת מעשר שיפריש אותן בן לוי ממעשרו, שנאמר "כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר", ויש לישראל להפריש אותה וליתנה לכהן, ויתן המעשר ללוי אחר שיפריש ממנו תרומתו שהיא מעשר מן המעשר.

ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא בשבלים קודם שידוש ויפריש תרומה גדולה ונתנו ללוי, אין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה אחר שידושנו אלא תרומת מעשר בלבד, אבל אם דש ישראל והפריש המעשר מן הדגן קודם שיפריש תרומה גדולה ונתנו ללוי חייב הלוי להפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר מאחר שנעשה דגן נתחייב בתרומה שנאמר "ראשית דגנך".

בן לוי שלקח המעשר שבלים לא יתן תרומתו לכהן שבלים אלא קונסין אותו לדוש ולזרות וליתן לו מעשר מן המעשר מן הדגן ואינו חייב ליתן לו מעשר מן התבן או העצה, ואם הפריש תרומת מעשר שבלים כמו שנתנו לו הרי זה כותש ונותן לכהן את הזרע ואת התבן ומפני מה קנסוהו לכתוש מפני שלקח המעשר שבלים והפקיע ממנו תרומה גדולה.

בן ישראל שאמר ללוי כך אמר לי אבא מעשר לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו, שהרי אביו הפריש תרומתו, ולפיכך צוהו שזה המעשר לפלוני הלוי. ואם אמר לו כך אמר לי אבא כור מעשר יש לך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו.

תרומת מעשר שהיה בה אחד משמונה בשמינית מוליכה לכהן, פחות מכן אינו מטפל להוליכה אלא משליכה באור ושורפה. וביין ובשמן אפילו כל שהוא מוליכה לכהן, ובלבד שתהא תרומת מעשר ודאית וטהורה, אבל אם היתה טמאה או שהיתה של דמאי אם אין בה כשיעור אינו מטפל בה אלא שורפה. (תרומות יג יב והלאה)

תרומת מעשר מפרישין אותה שלא מן המוקף, שנאמר מכל מעשרותיכם תרימו תרומה, אפילו מעשר אחד במדינה זו ומעשר אחד במדינה אחרת מפריש תרומה מאחד על הכל, ותלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף ואפילו תרומת מעשר.

בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך הוא בטבלו מה שעשה עשוי, שנאמר "כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה", מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר.

הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום, שאמר את מקדשו ממנו, בזמן שקדשיו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים, אין קדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים... (שם שם כ והלאה, וראה שם עוד)

ספר החינוך:

שנצטוו הלוים להפריש מעשר מן המעשר שהם נוטלים מישראל ושיתנו אותו לכהנים... משרשי המצוה, אין ספק כי כל שבט הלוי הבדיל השם מעדת ישראל לעבודתו תמיד, ואמנם בשבט בעצמו נבחר בהם אחד להיות לכלם לראש ולקצין ולשר, הוא וזרעו לעולם, והוא קדש מקודש בשבט לעמד ולשרת פני השם תמיד, ושאר כל השבט ניתן תחתיו לסייע בעבודה, כמו שכתוב "ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש", כלומר כי כל השבט יקבל שמירת המקדש, "ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם", כלומר שעיקר העבודה דהיינו הכהונה עליכם היא... ולמען ידעו ויתבוננו כי כל חלקם בטובה וחלק אחיהם היא סבת העבודה לשם, נצטוו לתת מכל אשר יטלו מבני ישראל חלק העשירי למשרתים הגדולים, ובכן יתנו אל לבם כי יש גבוהים עליהם, וגבוה מעל לכלם, הוא שומר הכל יתעלה, גם כי יש בזה זכות כבוד ומעלה ללוים, לבלתי יגרע שמם מצות מעשר בחלקם בתבואות, ואל יאמרו בניהם לבניהם זכיתם בתבואה ואנחנו במצוה, ועכשיו יהיה המענה, יש תורה ויש קמח... (קרח מצוה שצו)

הכתב והקבלה:

כן תרימו גם אתם - כמו שאתם הלויים תקבלו המעשר שלכם לאחר גמר מלאכתן, כמבואר בכתוב הקודם, כן תרומת המעשר שאתם חייבים לתת לכהן ממעשרותיכם צריך שיהיה דגן ותירוש, כלומר לאחר שנגמרה מלאכתן... וממלת "מכל מעשרותיכם" דרשו להורות דתרומת מעשר מפרישין אף שלא מן המוקף אפילו מעשר אחד במדינה זו ומעשר אחד במדינה אחרת מפרישין תרומה מאחד על הכל. (במדבר יח כט)

...ולדעת הראב"ד (תרומות פ"ג) שהלוי אינו תורם אלא מן המוקף, ועליו הוא אומר והרמותם ממנו, תרומה מן המחובר, והטעם שמא ישכח ויעשה את התרום תרומת מעשר על מקום אחר, אבל ישראל התורם תרומת מעשר תורם שלא מן המוקף, שאין לחוש לכך... אמנם דעת הרשב"א דחיוב מוקף הוא מהתורה, ונראה דגם לשטה זו יש לחלק בין לוי לישראל, דעיקר מצות הפרשת תרומת מעשר היא על הלוי, כמו שכתוב "ואל הלוים תדבר כי תקחו", וכן כתב הרמב"ן... וישראל התורם תרומת מעשר אינו אלא מסלק איסור טבל מן המעשר ואין בו קיום מצוה רק רשות, לכן לא איכפת לן באיזה אופן הוא מסלק איסור טבלו אף שלא מן המוקף, אבל הלוי שהוא מצווה להפרשה זו, לכן מחוייב לקיים מצותו כתיקונו דוקא מן המוקף... (שם ל וראה שם עוד)

ראה עוד תרומה ומעשר.