תרנגול

(ראה גם: עוף)

זהר:

ויוצא אותה השלהבת (דהיינו דין המלכות, שמתגלה בסוד אי לא זכה הא רע), ועולה (לבינה), ויורדת בעולם, (וחוזר אל המלכות), ושלהבת הזו מגעת תחת כנפיו של תרנגול שחור, ומכה בכנפיו והוא קורא בפתח בין השערים...

בפעם הראשונה קורא ואומר, הנה יום ה' וגו', בפעם הב' קורא ואומר, כי הנה יוצר וגו', ובאותה שעה יושב האדם (שומע) מעשיו שמעידים לפניו (העדים), והוא מודה עליהם. בפעם ג' כשרוצים להוציא נשמתו ממנו קורא התרנגול ואומר, מי לא ייראך מלך הגוים וגו'.

אמר ר' יוסי תרנגול שחור למה הוא בא, אמר לו ר' יהודה כל מה שעשה הקב"ה בארץ הכל רומז על חכמה, רק בני אדם אינם יודעים, וזה שכתוב מה רבו וגו' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך, ומשום שנעשו בחכמה, כולם רומזים בחכמה.

(וענין) תרנגול שחור, למדנו, אין דין שורה אלא במקום שהוא מינו, ושחור בא מצד הדין, (כי גוון שחור רומז אל המלכות שהיא מדת הדין), משום זה בחצות לילה ממש, כשרוח הצפון (שהוא קו שמאל) נתעורר, יוצאת שלהבת אחת ומכה תחת כנפי התרנגול וקורא, (כמו שנתבאר לעיל), וכל שכן תרנגול שחור, (הבא ממדת הדין) היא מכוון יותר (ברמז הזה מתרנגול בצבע אחר).

אף כאן בשעה שנתעורר דין על האדם, (תרנגול השחור) מתחיל וקורא, ואין מי שיודע זה, חוץ מאדם ההוא ההולך למות, כי למדנו בשעה שהאדם הולך למות והדין שורה עליו לצאת מן העולם נתוסף עליו רוח העליון בשיעור שלא היה לו מימיו, וכיון ששורה עליו ויתדבק בו הוא רואה מה שלא זכה לראות מימיו, והוא משום שהרוח נתוסף בו... (ויחי קסג, ועיין שם עוד)

אז נתעורר הקב"ה במדרגותיו, ומכה ברקיעים ומזדעזעים י"ב אלפים עולמות, ושואג ובוכה, שכתוב, ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, וזוכר את ישראל (שהם בגלות), ומוריד ב' דמעות לים הגדול, ואז נתעורר שלהבת אחת שבצד צפון ורוח אחד שבצד צפון מזדווג עם שלהבת ההוא, (והשלהבת) הולכת ומשוטטת בעולם, ובשעה ההיא נחלק הלילה והשלהבת הולכת ומכה בכנפי התרנגול, והוא קורא, ואז נכנס הקב"ה בגן עדן. (ויקהל כא, ועיין שם עוד)

פתח ר' יוסי ואמר, ולא אמר איה א-לוה עושי נותן זמירות בלילה, תא חזי, בשעה שנתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, הרי העמדנו, ששלהבת אחת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא דופק בכנפיו וקורא, ושלהבת ההיא כשמגעת אליו ומתעוררת כנגדו, מביט בה ומזדעזע וקורא, שמביט ומסתכל בשביל כבוד אדונו, לעשות רצונו, וקורא לבני אדם (לקום ולעבוד להקב"ה).

ועל כן נקרא שכוי שהוא לשון הבטה, ונקרא גבר, משום שמתעורר בשלהבת הגבורה, ובצד הגבורה בא לעורר בעולם, אז אלו בני האמונה עומדים ונותנים גבורה וכח לכנסת ישראל (שהיא המלכות), וזה נקרא רנה של התורה, ועל זה (שקם בחצות לילה) זכה דוד במלכות, הוא ובניו לעולמים ולדורי דורות.

וכשהתרנגול קורא ובני אדם ישנים במטותיהם ואינם מתעוררים, קורא התרנגול אחר כך ואמר מה שאמר, וכבר העמדנו, ואחר כך מכה בכנפיו ואומר אוי לפלוני, מגודף מאדונו, שלא נתעורר רוחו, ולא הביט לכבוד המלך. (ויקרא שצה)

כשהתעורר רוח צפון ונחלק הלילה, שלהבת יוצאת ומכה תחת כנפיו של התרנגול, והוא קורא, והקב"ה נכנס בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים, ואז כרוז יוצא וקורא, וכל בני העולם מתעוררים במטתם, אלו שיש בהם התעוררות חיים עומדים ממטתם לעבודת רבונם ועוסקים בתורה ובתשבחות של הקב"ה עד שבא הבקר. (מצורע ז)

הוא משך המשכה מן הצד שלו ונסתתר ומתכסה תחת מקום שנקרא תא הרצים, עד חצות לילה. מאחר חצות לילה יוצא שלהבת מן העמוד של יצחק, (שהוא קו השמאל), ומכה בתרנגול הזה שנקרא גבר, (שהוא גבריאל), כעין גבר אחר עליון שעליו, (שהוא גבורה דז"א עמודא דיצחק), כיון (שהשלהבת דקו שמאל) מכה בגבר ההוא, (שהוא גבריאל) קורא ונותן ששה קולות וכלהו בתבונה.

בשעה שהוא קורא (דהיינו גבריאל), קוראים כל התרנגולים של עולם הזה, ויוצא ממנו (מן גבריאל) שלהבת אחרת ומגיעה אליהם תחת כנפיהם, והם קוראים, הוא (גבריאל) מה קורא, היינו בשעה ראשונה קורא ואומר קול ה' בכח קול ה' בהדר, ובשעה שניה קורא ואומר קול ה' שובר ארזים, בשעה שלישית קורא ואומר קול ה' חוצב להבות אש, בשעה רביעית קורא ואומר קול ה' יחיל מדבר וגו', בשעה חמישית קורא ואומר קול ה' על המים, בשעה ששית קורא ואומר קול ה' יחולל אילות וגו', אחר כך קורא ואומר קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו', וזהו (גבריאל), הוא תרנגול הקורא ואינו נשתק, ולאחר כך חוזר וקורא כבתחלה.

מה הוא קורא (גבריאל לאחר כך, ומשיב), הוא קורא כל המעשים של בני העולם. משום שהוא בעל התיק, (דהיינו שברשותו הוא הכלי שבו נמצא כל הכתבים ופסקי הדינים והגזירות), וקסת הסופר במתניו, וכותב כל מעשי בני העולם בכל יום. ובלילה אחר שקרא כל הקריאות (הנ"ל), הוא קורא כל מה שכתב ביום.

ולולא אצבעות רגלים שלו, שיש (בהם) ב' מדרגות, א' (הוא האצבע) העומד באמצע, שהוא גדול, (וא' הוא האצבע) העומד מאחור, שהוא קטן, (ולולי ב' אצבעות אלו) המעכבים עליו היה שורף את העולם בשלהביותיו... ומה עושים, כיון שהאיר הבוקר וחוט של חסד יוצא מצד דרום, אז כולם מתחברים, (דהיינו אצבע האמצעית עם אצבע האחורית), ונעשו ב' טלפים (בכל אחד) מג' רגלים כמו עגל, לקיים מה שכתוב וכף רגליהם ככף רגל עגל. וכבר ידעת סוד הזה שאלת ענף הגורן. (שלח לך רסז, ועיין שם עוד הפירוש)

אמר רב יהודה אמר רב, כל מי שיש בו נשמה קדושה ושומע קול תרנגול קורא בחצות הלילה, כי אמר רב יהודה אמר רב בחצות לילה כשנכנס הקב"ה בגן עדן, ניצוץ אש יוצא מבין גלגלי החיות, והולך בכל העולם, ונוגע תחת כנפיו של התרנגול, ובאותה שעה הוא דופק כנפיו זה בזה בפחד וקורא, וזה הוא בחצות לילה. (זהר חדש בראשית תקמז)

תלמוד בבלי:

...ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועה שברגליהן... דעבדי ליה סימנא כי היכי דלא ליחלפו. (שבת נד ב)

מאי טעמא האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא, דדיירי אדפי ואי עייל קטרא מתעוורא, (ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון, שעולה בלילות על הקרשים והקורות צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו). (שבת עז ב)

דאמר ר' יוחנן הרוצה שיסרס לתרנגול יטול כרבלתו ומסתרס מאליו... (שם קי ב)

דרך ארץ (היינו למדים) מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל, ומאי מפייס לה, אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא לך זינא דמטו ליך עד כרעיך (לקנות לה מלבוש שגיע לארץ), לבתר הכי אמר לה לישמטתיה כרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך. (עירובין ק ב)

מושיבין שובכין לתרנגולים בי"ד, ותרנגולת שברחה מחזירין אותה למקומה, ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה... אמר רב הונא לא שנו אלא תוך שלשה למרדה דאכתי לא פרח צימרא מינה (לא עבר חמימותה ממנה והיא נוחה להחזיר), ואחר שלשה לישיבתה דפסדא לה ביעי לגמרי, אבל לאחר שלשה למרדה דפרח לה צימרא מינה ותוך שלשה לישיבתה דאכתי לא פסידי ביעי לגמרי לא מהדרינן. רבי אמי אמר אפילו תוך שלשה לישיבתה מהדרינן. (פסחים נה ב)

תנו רבנן שלשה שונאין זה את זה, אלו הן הכלבים והתרנגולין והחברין. (שם קיג ב)

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משמיה דר' יהודה בר' אילעי אכול בצל ושב בצל, ולא תיכול אווזין ותרנגולין ויהא לבך רודף עליך, (מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת). (שם קיד א)

אמר ר"ש בן לקיש כשהלכתי תחום קן נשרייא היו קורין לכלה נינפי ולתרנגול שכוי... אמר רב יהודה אמר רב ואיבעית אימא ריב"ל מאי קרא, מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה, מי שת בטוחות חכמה אלו כליות, או מי נתן לשכוי בינה זה תרנגול. (ראש השנה כו א)

והא תניא השוחט את התרנגולת ומצא בה ביצים גמורות מותרות לאכלן ביום טוב, ואם איתא ליגזר משום הנך דמתילדן ביומיהן, א"ל ביצים גמורות במעי אמן מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. (ביצה ב ב, וראה שם עוד)

תנו רבנן כל שתשמישו ביום נולד ביום... זו תרנגולת... למאי נפקא מינה, לכדרב מרי בריה דרב כהנא דאמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקנה של תרנגולין מערב יום ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת, והלא בדק, אימר לא בדק יפה יפה, ואפילו בדק יפה אימר יצתה רובה וחזרה הואי וכדר' יוחנן. איני והא אמר ר' יוסי בן שאול אמר רב בדק בקנה של תרנגולת מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה אסורה, התם בדספנא מארעא, אי הכי דרב מרי נמי אימא מארעא ספנא, בדאיכא זכר בהדה... ועד כמה, אמר רב גמדא משמיה דרב כל היכא דשמעה קליה ביממא. עבד רב מרי עובדא עד שתין בתי. ואי איכא נהרא לא עברא, ואי איכא מברא עברא, ואי איכא מיצרא לא עברא, הוה עובדא ועברא אמיצרא. (שם ז א)

והיינו דאמר ריש לקיש ג' עזין הן, ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. (שם כה ב)

ושניהם (השותפין המודרים הנאה) אסורים להעמיד ריחים ותנור ולגדל תרנגולים... (נדרים מו א)

... א"ל (אשמדאי לשלמה) לדידי לא מסיר לי, לשרא דימא מסיר ליה, ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה, ומאי עבד ביה, ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח לה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט מייתי ביזרני מאילני ושדי התם (מביא זרעוני אילנות ושמם שם) והוי ישוב, והיינו דמתרגמינן נגר טורא...

לצליחתא (כאב חצי הראש), ליתי תרנגולא ברא ולישחטיה בזוזא חיורא (בדינר של כסף צרוף) אההוא גיסא דכייב ליה, ונזדהר מדמיה דלא לסמינהו לעיניה, וליתלייה בסיפא דבבא דכי עייל חייף ביה וכי נפיק חייף ביה. (גיטין סח ב)

התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר, היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס (מרקד) ומשבר את הכלים משלם חצי נזק. (בבא קמא יז א)

תנו רבנן תרנגולין שהיו מפריחין ממקום למקום ושברו כלים בכנפיהן משלם נזק שלם, ברוח שבכנפיהן משלמין חצי נזק, סומכוס אומר נזק שלם. תניא אידך תרנגולין שהיו מהדסין על גב עיסה ועל גבי פירות וטינפו או ניקרו משלם נזק שלם, העלו עפר או צרורות משלמים חצי נזק, סומכוס אומר נזק שלם... (שם שם ב)

אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין. (שם כא ב)

תרנגולת שהזיקה אינו גובה מביצתה, מאי טעמא, פירשא בעלמא הוא. (שם מז א)

אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות. (שם פ עט ב)

תניא נמי הכי תרנגולת ובהמה גסה (שמצאן) מטפל בהן שנים עשר חודש, מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן... אווזין ותרנגולין וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן... אווזין ותרנגולין אאוזין ותרנגולין לא קשיא הא ברברבי הא בזוטרי (אוכלין מעט). (בבא מציעא כח ב)

אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסייחין למחצה אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו... תנו רבנן אין שמין לא את העזים ולא את הרחלים ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל למחצה, ר' יוסי בר' יהודה אומר שמין את העזים מפני שחולבות... ואת התרנגולת מפני שהיא עושה ואוכלת... (שם סח א וב)

מאי ברבורים אבוסים... ור' יוחנן אמר מביאין תור ממרעיתו בדלא אניס ותרנגולת מאשפתה בדלא אניסא (בגידול אפרוחין). אמר רבי יוחנן מובחר שבבהמה שור, מובחר שבעופות תרנגולת. אמר אמימר זנתא אוכמתא בי בטניתא דמשתכחא ביני עצרי דלא מציא פסיא קניא (שאינה יכולה לפסוע קנה מרוב שמנה). (שם פו ב)

אימת רתח, אמר אביי בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא, כל שעתא ושעתא מחור חיורא, כל שעתא אית ביה סורייקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סורייקי סומקי. (ע"ז ד ב)

אלו דברים אסורים למכור לעכו"ם... ותרנגול הלבן, רבי יהודה אומר מותר למכור לו תרנגול לבן בין התרנגולין, ובזמן שהוא בפני עצמו קוטע את אצבעו ומוכרו לו לפי שאין מקריבים חסר לעבודת כוכבים... (ע"ז יג ב, וראה שם עוד)

...תשמישו ביום יולד ביום תרנגול... דאמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולין מערב יום טוב ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת באכילה ביום טוב, אימר לא בדק יפה... תנו רבנן תרנגולת (יולדת) לעשרים ואחד יום וכנגדה באילן לוז. (בכורות ח א)

...א"ל אביי תרנגולת שביבנה מאי איכא למימר, א"ל תרנגול ברא הוי, אחיכו עליה תרנגול ברא עוף טמא הוא ועוף טמא מי קמטמא, אמר להו אביי גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה בתרנגולת שמרדה, ומאי ברא דאיבראי ממרה, רב פפא אמר תרנגולתא דאגמא הואי, דאמר רב פפא תרנגול דאגמא אסור, תרנגולת דאגמא שריא, וסימניך עמוני ולא עמונית. דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא, חזיוה רבנן דדרסה ואכלה והינו גירותא. (נדה נ ב)

תלמוד ירושלמי:

...עוף לא תניתה, אמר רבי יוחנן אייתיתה מן דבר דליה (בב"ק גריס מן דבית לוי), תרנגול עם הפיסיוני, תרנגול עם הטווס אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה. רבי שמעון בן לקיש אמר משנה שלימה שנה לנו רבי וכן חיה ועוף כיוצא בהן. (כלאים ב ב)

תמן תנינן על תרנגול שנסקל בירושלים שהרג את הנפש, ראה ראשו של תינוק רופף הלך וניקרו. (עירובין נט א)

תני השוחט את התרנגולת ומצא בתוכה ביצים אף על פי גמורות הרי אלו מותרות, ר' חנניה ורבי מנא חד אמר לא דומה טעם אכילתה מבפנים לטעם אכילתה מבחוץ, וחורנה אמר שאינה נגמרת לאפרוח עד שתצא לחוץ. מה הן בחלב... (ביצה א א)

ר' הושעיה רבה אמר לר' יודן נשייא שמעת מאביך תרנגולת מותר לטלטלה מה (ופשיט) אם היתה מוכנת לשחיטה מותרת ואם לאו אסורה ואין כל תרנגולין מוכנין לשחיטה (מיבעיא ליה אם ידעינן בודאי שאינו רוצה לשחטה) לכן צריכה אפילו אינה מוכנת, אמר לו בלחישה. (שם ט א)

תני תרנגולין שהידסו את העיסה ואת הפירות או שניקרו משלם נזק שלם, הידסו עפר על גבי עיסה אל על גבי פירות משלמין חצי נזק. היו מחטטין בחלב ונפסק הדלי או שנשבר משלם נזק שלם, נפל על חבירו על העליון משלם נזק שלם ואתחתון חצי נזק... (בבא קמא ח ב, וראה שם עוד)

תוספתא:

אין מגדלין תרנגולין בירושלם מפני הקדשים, אם יש לפניהם גינה או אישפה הרי זה מותר. (בבא קמא פרק ח)

מדרש תנחומא:

...אומר לו המלאך כדי להוציאך מן העולם, מיד מתחיל בוכה ומשמיע קולו מסוף העולם ועד סופו, ואין הבריות מכירין ולא שומעין את קולו חוץ מן התרנגול בלבד (במפרשים: האדם בעל שכל, תרנגול, שכוי, רמז לשכל). (פקודי ג)

ילקוט ראובני:

הקב"ה כתב באצבע... גם נקרא מגדול מפני שלמ"ד ועטרה בראשו כדרך שתרנגול עומד על רגל א' וצוארו ארוך וכרבלתו כמו עטרת, ומחמת זה כאשר התרנגול קורא בחצות לילה השטן בורח, לפי שהוא מלך שלו כי רואה צורתו... (בראשית)

ויסעו מעברונה ויחנו בעצמון גבר וגו', כתבו המקובלים שנקרא עציון גבר לפי שהיו בו אנשי מועצות דבקיעי הוי בחכמת תרנגול הנקרא גבר, וז"ס עמוק כי הוא מבחין בין יום ובין לילה אף בצורתו ובכרבלתו נכמסים דברים נפלאים, והמבין סוד מגדול הפורח באויר פגע ונגע בסוד זה. (מסעי)

רש"י:

טלטלה גבר - כהדין תרנגולא דמטלטל מאתר לאתר. (ישעיה כב יז)

רמב"ן:

או מי נתן לשכוי בינה - הוא הלב, כי הוא המבין... לשון חז"ל שאמרו ר' שמעון בן לקיש אמר כשהלכתי לכרכי הים קורין לתרנגול שכוי איני יודע היאך יקשר בענין, אולי יקראו התרנגול כן כי הוא בעל לב, כמו שאמרו עז בעופות תרנגול, ועיקר הכתוב על הלב ידבר... והנה הכתוב מייחס החכמה אל הכליות להיותם מחשבות בלילה לדעת את בוראן, על כן חבר להם התרנגול המתבונן בשעות הלילה לקלס לבוראו, כדרך הללו את ה' מן הארץ רמש וצפור כנף, או כסוד פרק שירה, והנה הכליות ייסרו את האדם לדעת בוראו בלילה והתרנגול ילמד דעת כי ממנו ילמד האדם לקום חצות לילה להודות לו יתברך. (איוב לח לו)

רבינו בחיי:

ומה שלא הכשירה התורה התרנגולים לגבי מזבח לפי שהם בעלי זמה. (ויקרא א יד)

נאם הגבר - קרא עצמו גבר כי המשיל עצמו לתרנגול היודע לכוין השעות ואין בעולם מי שיוכל לכוין שעת כעסו של הקב"ה כי אם בלעם בבני אדם ותרנגול בעופות, ושניהם שוין בחכמה זו, ואמרו כי התרנגול קורא שבעה פעמים בלילה וכן בבלעם מצינו וישא משלו ז' פעמים, והתרנגול נואף מכל העופות ולכך לא הוכשרו התרנגולים לגבי המזבח, וכן בלעם היה נואף. (במדבר כד ב)

מהר"י יעבץ:

בשמך - מנפלאות הטבע בחכמת בוראו, ששם ידי הבעלי חיים סמוכים ללב, יען יוציאו מהרה הכח המהרהר לפעל, וכתוב בספר הזהר כי בחצות הלילה השי"ת משתעשע עם הצדיקים ואז מתעורר ענין חדש בעולם, ואין בכל לבות הבעלי חיים קל התנועה כתרנגול, לכן ירגיש בענין ההוא וינועע בפיו, ועתות הלילה אשר הוא קורא בהם גם להם ענין, אף על פי שאינו כענין האחד. (תהלים סג ה)

מהר"ל:

...ומה שאמר שהזמן (דקב"ה רתח) כאשר יש סורייקא חיורא בתרנגול, והדברים האלו האמיתיים כי התרנגול עושה בו שינוי הזמן רושם בסגולה ובשלש שעות ראשונות שהיא התחלת עולם הטבע, ויש להתחלה זאת פירוד ממנו ית' כמו נתבאר, ודבר זה גורם סלוק רצון השי"ת מן העולם ונמשך מזה שנוי ויש לתרנגול בדבר זה הבחנה בסגולה כמו שיש לו הבחנה בסגולה בכל שנוי זמן, ודבר שהוא בסגולה אין קשיא ותמיה כלל, כי הוא סגולה בלבד, ואם כן אין קשיא מה שהתרנגול מבחין שנוי הזמן. ותדע כי התרנגול נקרא גבר, והגבר מצד שהוא גבר מתעורר בזמן הכעס ביותר, ולכך מרגיש השוני בזמן ככעס שהוא בעולם, ומעתה הדברים האלה הם ברורים למבין אותם... (באר הגולה ד, ד"ה בפרק קמא דע"ז)

בפרק בתרא דפסחים שלשה שונאים זה את זה, הכלבים התרנגולים והחברים... דבר זה גם כן דבר חכמה מאד, כי התרנגול נקרא גבר, והגבר הוא איש, ומה שתרנגול נקרא גבר דבר זה אין כאן מקומו, אבל מפני שהוא נקרא בלשון איש אשר שם איש מורה על איש פרטי שהוא מיוחד בעצמו, ואין ללשון איש רבוי, רק יאמר אנשים ולא אישים, היינו שכל אחד מיוחד בחשיבות ובמעלה... וגם דבר זה הוא דבר חכמה אין להאריך בזה כי הוא דבר ידוע שכל גבר רוצה להתגבר עד שהוא מיוחד ואין אחד שוה לו, לכך שונאים זה את זה. (נתיב התורה פרק יג)

ודרך ארץ הוא דבר רביעי שהוא שייך לאדם במה שהוא אדם שיש לנהוג דרך ארץ ולכך אמר שזה נמצא גם כן בתרנגול שנקרא גבר שמפייס ואחר כך בועל, ודבר זה דרך ארץ הוא. ומה שאמר דאמר לה התרנגול שרוצה לקנות לה סרבל דמטי עד ארעא בודאי דבר זה אינו שייך בבעל חי, אבל הסרבל הזה הוא האהבה לפרוס כנפיו עליה כמו התרנגולת שפורסת כנפיה על אפרוחיה, והוא הזיגא דזבין לה כאשר פורס כנפיו עד למטה ואחר ששמש עמה שאין לו עוד כח התשמיש לכך הוא כופף ראשו ואין לו הכח לפריסת כנפיו בשביל חולשת התשמיש, וזהו בטבע.. (נתיב הצניעות פרק א)

...ומצאתי עוד במדרש רבות (איכה פ"ה) זריז מתנים זה אחשורוש, כשם שהתרנגול קורא בלילה ומעיר לבני אדם, כך אחשורוש בלילה ההוא נדדה וגו', הרי מוכח מדברי המדרש הזה כי הזרזיר הוא תרנגול, וכן מוכח מתרגום אונקלוס על משלי. ועוד מצאתי במדרש ילמדנו על ענין יעקב ועשו אין שני זרזרים ישנים על דף אחד, ובודאי פירושו שאין שני תרנגולים זכרים ישנים על דף אחד כמו שדרך התרנגולים להיות ישינים, ואין ספק כי דעת רז"ל מפני כי התרנגול הוא משמש ביותר והוא מיוחד לזה, לכך נקרא זרזיר מתנים. (חידושי אגדות סנהדרין פב ב)