תשורה

(ראה גם: מתנה)

רש"י:

תשורה - לתרגום יונתן מדעם דכשר, ולמנחם לשון תקרובת ראות פני אדם חשוב, לשון אשורנו. (שמואל א ט ז)

מלבי"ם:

שם תשורה מציין הדורון והמנחה המביאים לשר גדול נביא וקדוש בעת ראות פנים בבואם להתראות לפניו. והתשורה היו נותנים האנשים הנכבדים דרך כבוד, וערך התשורה כערך הנותן והמקבל... גם היה מנהגם להביא דורון ותשורה להנביאים והקדושים בעת שהיו באים להתברך מפיהם ולהגיד להם עתידות, כמו שמצינו גם כן ביצחק כשרצה לברך את עשו צוהו לעשות לו מטעמים.

והענין בזה הוא, כי ענין הברכה הוא שהמברך יעלה בדבקות הנפש אל המקור העליון אשר שם צוה ה' את הברכה ויזיל מי הברכה מדליו על המתברך, ובעבור שהנביא או המגיד עתידות או המברך צריך להפשיט את נפשו מגופו ולהדביקה ברוחניות צריך לתת שוחד אל הגוף תשורה או מתן שהגוף נהנה ממנו, בענין שגם הגוף יסכים אל ההפשטה הזאת שהיא נגד טבעו. וגם שבאופן זה נעשה התקשרות בין המברך והמתברך כדרך הנותן והמקבל ויוכל לחזור ולהריק עליו הברכה... (הכרמל)