(ראה גם: ראש השנה)
ענין מנהג אמירת פסוקי "מי א-ל כמוך וגו' ישוב ירחמנו וגו' ותשליך במצולות ים וגו' תתן אמת" וגו' (מיכה ז') ביום ראש השנה על הנהר הוא, כי הנה בראש השנה מחדש האדון ב"ה מציאות כל הנמצאים, ומתכוון לקבוע הטוב שבהם שישאר לנצח, ולדחות הרע שבהם, עד שתטהר הבריאה ממנו, ותהיה ראויה ליאור באור פניו לנצח נצחים. והנה ברחמיו ית' נושא העונות ועובר על הפשעים, כפי מה שאפשר לפי נימוס צדקתו, למי שזוכה לה, וכל הרע שנתגבר בבריאה דוחה אותו ומעבירו מן המציאות. וענין זה נכלל בפסוקים אלה. ואמנם בהיות שמן הראוי תמיד להשתמש מדברי העולם הזה לעניני ההלול לפניו ית', כפי מה שנרמז מסתרי חכמתו ית' בצורת הנמצאים האלה וחוקותיהם, על כן הולכים אל המים שמראים בצורתם ענין השתקעות השוקעים בה, ומראים על רז מרזי הנהגתו ית' שמשקע ומעביר הרע מבריותיו, באופן שלא ישאר ממנו רושם כלל. וכמו שמבאר הנביא עצמו בדבריו, "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" וגו'. (מאמר החכמה)
בזהר הקדש פרשת אמור פירש כסוי חטאה שהחטאים נשלכים במצולות ים, דשם שורש כל החטאים. וזהו ענין השעיר המשתלח שמקבל כל עונות בני ישראל, דעל ידי החטאים מתערב הסט"א ובא לקרב אל הקודש, וזהו תכלית כל האיסורים שבתורה, שלא יתן מקום לסט"א להתקרב, שעל ידי זה מסתלק הקדושה, ולכן על ידי תשובה מחזירין כל הפסולת לסט"א, וזהו רמז "ישיב הרע לשוררי", וכן כתוב "ישוב עמלו בראשו", וכשחוזר לשורשו בנוקבא דתהום רבה נקרא כסוי חטאה, וממילא חוזר האדם להתדבק בקדושה. (ליום כפורים תרמ"ה)