תשרי

(ראה גם: ראש השנה, יום הכפורים, סוכות)

זהר:

פתח זקן ההוא ואמר, תקעו בחודש שופר בכסא ליום חגנו, עתה הוא הזמן שיתעורר דין עליון חזק, וכשהוא מתעורר הסטרא אחרא מתחזק עמו, וכיון שהסטרא אחרא מתחזק, הוא הולך ומכסה את הלבנה (שהיא המלכות), ואינה מאירה אור, ומתמלאת מצד הדין, ואז כל העולם הוא בדין, העליונים והתחתונים, וכרוז יוצא בכל הרקיעים התקינו כסא הדין לאדון הכל, שהוא רוצה לדון.

וסוד יש כאן והאיר לנו במדבר, למה נתעורר דין העליון ביום הזה, אלא כל הסודות וכל הקדושות היקרות כולם תלויים בשביעי, (הוא מלכות), ושביעי העליון ההוא, שהוא עולם העליון הנקרא עולם הבא, (דהיינו בינה), ממנה מאירים כל הנרות וכל הקדושות וכל הברכות (אל המלכות). וכשהגיע הזמן לחדש הברכות והקדושות שיאירו, צריך להשגיח בכל התקון של העולמות כולם... (תצוה פח)

פתח ואמר החדש הזה לכם ראש חדשים וגו', וכי כל הזמנים והחדשים אינם של הקב"ה, אלא החדש הזה לכם (פירושו) שלי הוא, אבל אני מסרתי אותו לכם, שלכם (פירושו) שהוא בגילוי, (כלומר, שהאורות מגולים בו לישראל). אבל החדש השביעי שלי הוא, ועל כן הוא בכסה ולא בגילוי, (כמו שכתוב בכסה ליום חגינו, וכל ענין כיסוי וגילוי האורות, הכונה היא להארת החכמה), החדש שלכם הוא בסדר הא"ב כסדר האותיות אביב, (כי ניסן נקרא חדש האביב), שהוא אב"ג, כי י"ב (של אביב הוא) סוד ג' (כי יוד במספר קטן הוא א', ונמצא אותיות אביב שהן אב"ג), אבל חודש השביעי שלי הוא על כן (מתחיל שמו) מסוף האותיות (של אלפא ביתא, דהיינו תשרי). מהו הטעם, אתם (בסדר ישר אב"ג שהם) ממטה למעלה, (כלומר שהאותיות עולות בחשבון, תחילה א' אחר כך ב' וכו'), ואני (בסדר למפרע, תשרי, שהוא) ממעלה למטה, (שהאותיות יורדות בחשבון)...

(החדש הזה השביעי) הוא שלי, בתחילת החודש אני הוא, במכוסה, בעשור לחדש אני הוא (במכוסה) משום שאני בחמשה ימים הראשונים (של החדש), ובחמשה ימים האחרים ובחמשה ימים השלישים. בתחלת החדש אני הוא משום שהוא ה' ימים הראשונים בעשור לחדש אני הוא, משום שהוא ה' ימים האחרים, בט"ו לחדש אני הוא משום שהוא חמשה השלישים...

מהו הטעם שהוא מכוסה כל כך (דהיינו עד חמשה עשר לחדש, ומשיב), משום שכל החדש הזה הוא מעלמא עלאה, (דהיינו מבינה, כי ששה חדשים הראשונים הם מבינה כנ"ל), ועולם העליון הוא בסוד חמש בכל זמן וזמן, (כלומר, בכל קו וקו יש בו חמש ספירות חג"ת נ"ה), ומשום זה חדש הזה הוא במכוסה ולא בגילוי, כי עולם העליון הוא במכוסה וכל דבריו במכוסה, וחדש הזה הוא של הקב"ה בלבדו (ואינו לכם). כיון שמגיע יום חמשה עשר (לחדש, שה"ס נקודת החזה כנ"ל בדבור הסמוך), אז מתגלה, (כי מחזה ולמטה הן בבחינת כללת השנה, שהוא ניסן, והן בבחינת כל חדש, שהוא יום החמשה עשר, כבר נחשב לבחינת המלכות עצמה והאורות מתגלים). הכל מגיע להתחדשות הלבנה, (שכל האורות שהיו מכוסים מחזה ולמעלה באים מחזה ולמטה בהתחדשות הלבנה, שהוא מלכות, כי מחזה ולמטה כבר הוא בחינת הלבנה עצמה, ולא בינה, ועל כן) הלבנה נשלמת והאירה מאמא עלאה, (שהיא בינה), ועומדת להאיר למטה מן האורות שלמעלה, ועל כן נקרא (יום חמשה עשר לחדש בשם) ראשון, כמו שאמר ולקחתם לכם ביום הראשון... (שם קכב ועיין שם עוד)

תלמוד בבלי:

תניא רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו אבות בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק, בראש השנה נפקדה שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל... תניא ר"א אומר מנין שבתשרי נברא העולם, שנאמר ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי, איזהו חדש שהארץ מוציאה דשאין ואילן מלא פירות, הוי אומר זה תשרי... ר"א אומר מנין שבתשרי נולדו אבות, שנאמר ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים בחג, ירח שנולדו בו איתני עולם... בתשרי עתידין ליגאל אתיא שופר שופר, כתיב הכא תקעו בחדש שופר, וכתיב התם ביום ההוא יתקע בשופר גדול... (ראש השנה י ב)

תלמוד ירושלמי:

רב אמר תשרי לא נתעבר מימיו, והתנינן אם היה החדש מעובר, אם היה לא היה... (נדרים כב ב)

מדרש רבה:

...במאזנים לעלות, במאזנים הוא מתכפר להם, בחדש שמזלו מאזנים, ואיזה זה חדש תשרי, תשרי ותשבוק ותכפר על חובי עמך, אימתי בחדש השביעי. דבר אחר בחדש השביעי שהוא משובע בכל, גתות בתוכו, ברכות בתוכו, כפור בתוכו, סוכה בתוכו, לולב וערבה בתוכו. (ויקרא כט ז)

דבר אחר בחדש השביעי, רבי ברכיה הוה קרי ליה ירחא דשבועתא, שבו נשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה, הדא הוא דכתיב ויאמר בי נשבעתי נאם ה'... (שם שם ח)

ילקוט שמעוני:

ר' ברכיה פתח תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו, וכל חדש אינו חדש אלא בכסה, וכל החדשים אינם נכסים אלא ליום חגנו, והלא ניסן חודש נכסה ויש לו חג בפני עצמו, אלא אי זו חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו ביומו זה תשרי, תשרי על שם תישרי ותשבוק כל עוננו, ואימתי, בחודש השביעי... (ויקרא פרק כג, תרמה)

רמב"ן:

וכן אמרו במכילתא החדש הזה לכם, לא מנה בו אדם הראשון, כלומר אדם הראשון שהוא ראש ליצירה, שהוא היודע ועד שתשרי הוא הראשון שבו נברא העולם, אבל אתם תעשו אותו ראשון לכם לגאולתכם. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי, אמר בירחא דעתיקיא קרן ליה ירחא קדמאה וכען ירחא שביעאה, כלומר שהראשונים היו קורין לו קדמאה לבריתו של עולם, ועכשיו הוא ירחא שביעאה ליציאת מצרים... (דרשה לראש השנה)

רבינו בחיי:

היום הזה קדוש ה' מכובד, כי הוא מעולה ומקודש בענינו, גם החדש הזה מקודש שהוא שביעי ומיוחד למצות הרבה, הוא שקראוהו "תקיף במצות" ממה שכתבו "בירח האיתנים". וכשם שמספר שביעי יש לו מעלה ויתרון על שאר המספרים כך יש לחדש הזה מעלה במצות על שאר החדשים, שהרי נוהגות בו מצות רבות, ראש השנה, שופר, יום הכפורים, סוכה לולב, ערבה וניסוך המים, גם במהות החדש הזה ובמזלו יש לנו התעוררות גדול שהוא מאזנים, והוא רומז פעולת היום הזה שכל מעשה הבריות נשקלין במאזנים לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו... ובא ולימד עוד כי הוא יתעלה מעניש את האדם וגומלו לפי המעשים הנשקלים במאזנים לא לפי המזלות, ועל כן נבחר החדש הזה שמזלו מאזנים שיהיה בו יום הדין שידין בו כל יצורי עולם... (כד הקמח ראש השנה ב)

הרקאנטי:

והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו וגו', ידעת סוד החדש השביעי מסוד השביעיות. וטעם בעשור לחדש רמז לעשר מאמרות שיתעלו כלם לתשובה, ועל כן נקראים ימי תשובה תשובה ממש, ומכאן תבין סוד תפלת היום. (אחרי)

אברבנאל:

בחדש השביעי - כבר פירשנו בפרשת בא, כי תשרי הוא ראש השנה והתחלה במציאות, והתחלת כל דבר תורה על ענינו, וכן ראש השנה על המתהווה במשך השנה... (ויקרא כג כג)

מהר"ל:

בתשרי נברא העולם וכו', מחלוקת תנאים בניסן ובתשרי הוא דבר עמוק מאד, כי אלו ב' חדשים הם עקרי חדשי השנה, והפרש יש בין ניסן ובין תשרי, כי ניסן הוא התחלה לחדשים והוא בכור, וכמו שהבכור הוא קדוש כך קדוש ניסן כמו שיתבאר. וחודש השביעי הוא תשרי הוא ראש השנה כי הוא השביעי בחדשים, והוא באמצע החדשים, ובזה הוא נבדל מן שאר החדשים. ודע כי שני אברים באדם הם קדושים, והוא הלב והראש, וכנגד אלו שני דברים הם ניסן ותשרי, כי תשרי הוא דומה לראש לפי ששם השכל שהוא קדוש לגמרי, וכן החודש הזה שהוא שביעי שהוא קדוש לגמרי, וכמו שאמרו במדרש שלכן נבחר השביעי לקדושה הן בימים בחדשים בשנים וכו', כמו שמבואר במדרש ויקרא רבה כ"ט. ותשרי הוא השביעי כי הז' הוא לעולם נבחר וקדוש, בשנים שנת השמיטה, ובימים ימי השבת, ולפיכך בחדשים גם כן נבחר להיות קדוש. אמנם חודש ניסן הוא כנגד הלב ששם החיות, וכך חודש זה החזרת חיות העולם... וסבר ר' אליעזר כי בבריאה ראוי שיהיה העולם נברא בחודש תשרי שחודש זה קרוב אל השי"ת מצד קדושתו ומעלתו, ולכך בו נברא העולם.

וסבר ר' יהושע כי ניסן במה שהוא התחלה ראוי אל התחלה שהוא בריאת העולם. וקדושתו מצד שהוא ראשית לכל, הוא נבדל במעלה ומדריגה... אמנם החודש השביעי מדריגה אחרת יש לו, כי זה החודש מצד שהוא שביעי והוא בזה ראש לכלל השנה, כי הוא השביעי מסוגל בזה, כי ארץ ישראל היא שביעית לארצות, כי שבע ארצות כמו שאמרו בויקרא רבה כ"ט, ותבל הוא השביעי ועליו נאמר (תהלים ט') והוא ישפוט תבל בצדק... השבת שהוא שביעי הוא תכלית הימים של חול כי הוא מנוחה לכלם, כן החודש השביעי הוא עיקר כל השנה, ולפיכך הוא ראש השנה כי הוא ראש לכל השנה. וזה ההפרש שיש בין תשרי לניסן... (חידושי אגדות ראש השנה י ב, וראה שם עוד)

של"ה:

...ואם תאמר למאי נפקא מינה בא הענין בכפל, או למה בתשרי בא הרמז שנסמך העצרת לז' ימי החג ובניסן נתרחק העצרת עד אחר ספירה. דע כי ניסן חודש האביב ותשרי חג האסיף, וניסן יהיה רמז לעולם המעשה בחינת היום לעשותם, וזהו חודש האביב זמן עמידת קיום האדם שעושה פרי, ותשרי הוא אחר כך זמן האסיפה, הוא סוף ותכלית האדם ויגוע ויאסף רומז למחר לקבל שכר, כאלו נאמר ניסן רומז למה שנברא העולם, דהיינו לעבדה ולשמרה, תלמוד ומעשה היום לעשותם, ותשרי רומז לחידוש העולם האחרון שיתחדש בחינת למחר לקבל שכרה, התגלה אור הגנוז. והכל הוא ענין אחד, כי שכר מצוה הוא המצוה בעצמה כלומר רוחניותה... (מסכת פסחים)

מלבי"ם:

ליל שמורים - ...ותשרי מציין הסדר הזמני לפי הטבע והמערכת שבו נברא העולם והטבע ומציין הגאולה שתהיה בדרך הטבע, וניסן מציין ההנהגה הפלאית כי בחדש זה הפליא נסים ופלאות והגאולה שתהיה בו היא הגאולה על ידי אותות ומופתים, וזה יהיה אם יזכו... (שמות יב מב)

שפת אמת:

בני בינה ימי שמונה קבעו, דאיתא בגמרא טעמא דבית שמאי נגד פרי החג, נראה דתלאו הימים בחג הסוכות, כי מסתמא באותה השנה הצליחו בני ישראל בחודש תשרי בתשובה ותפלה, כי כל השנה תלוי בכתיבה וחתימה של תשרי, והבינו כי ימים אלו הם הארות מחג הסוכות, ועל ידי שהצליחו בחג הסוכות בחינת פרי החג שמתמעטין כח הע' אומות ונגמר בפועל בחנוכה, וזה שאמר בחכמה השכילו לקבוע ח' ימים כימי החג... (חנוכה תרמ"ב)

החודש הזה לכם, במדרש בי מלכים ימלוכו וכו', כי מלכות שמים מתגלה בחודש הזה, דיש התחדשות באתכסיא וזה בתשרי בכסה, ויש הנהגה המתגלה גם בעולם הזה, ובחינה זו ניתן לבני ישראל ביציאת מצרים, וזה החודש הזה לכם בשבילכם נפתח זה השער בהתגלות... (החודש תרנ"ז)

במדרש לשקוד על דלתותי... אם כן בודאי מכל שכן שנגמר הישועה הבאה משמים בכ"א יום, והם מראש השנה עד הושענא רבה, ובאלה הימים יש לשקוד על דלתות התורה ועבודה, שומע לי בראש השנה, לשמוע קול שופר, והיא התעוררות שבאה משמים באלה הימים. (תבוא תרמ"ב)

ענין תקיעת שופר... ומו"ז ז"ל אמר כי תשרי זמן גאולה, כמו שאמרו ז"ל תשרי ותשבוק, וכן אמרו בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים, והיא גאולת הנפש לצאת משעבוד הגוף. וזהו עיקר המלחמה עם עמלק, לכן כאשר ירים משה ידו והוא בכח תקיעות שופר שנקרא יובל על שם החירות, והתקיעה רמז שמצפין לצאת לחירות ולהתיר אגודות מוטה ונעשין כבריה חדשה. (ראש השנה תרנ"ו)

שם משמואל:

ונראה דהנה בריאת העולם עלה במחשבה בתשרי ולא נברא עד ניסן, כן כתבו התוספות ר"ה (כ"ז ד"ה כמאן). והטעם פשוט כי עלה במחשבה לבראו במדת הדין אלא שראה שאין העולם מתקיים הקדים למדת הרחמים ושתפה למדת הדין. ותשרי הוא זמן ששולטת מדת הדין, כבזהר הקדש שאותיותיו למפרע, וברמב"ן (ויקרא כ"ג כ"ד) שיש בו אות בשמים שמזלו מאזנים רמז שפלס ומאזני משפט לה' וניסן הוא זמן שליטת הרחמים... ועל כן המחשבה שהיתה לבראו במדת הדין היתה בתשרי, אך מעשה הבריאה שהיה במדת הרחמים היה בניסן במדת הרחמים... (משפטים תרע"ה)

ר' צדוק:

...דר"א סובר אם ישראל עושין תשובה וכו', והיינו בתשרי מצד מדת הדין שהוא רק על ידי אתערותא דלתתא, ולכך תשרי אתוון למפרע מתתא לעילא, והצירוף של אותו חודש ידוע מטעם האריז"ל שהוא צירוף והי"ה, בנים קודמין לאבות, דהיינו העיקר שובו אלי ואשובה וגו', והם ימי תשובה והשתדלות ונקרא האיתנים, דתקיפי במצות (ר"ה י"א), וכל תקיפות הוא מי שבא על ידי השתדלותו... מה שאינו כן ניסן נקרא כן על שם הנסים שבו, וכל נס הוא חוץ לדרך הטבע... ואתערותא דלעילא בלא השתדלות תחתונים... ותשרי באות ל' כי מזלו מאזנים שהוא המתקלא דמצד המשפט, יש בו משקל להכריע לאיזה כף, ואות ל' היא המאזנים דגגה נקרא מגדל הפורח באויר, כדפירש"י פרק חלק (ק"ו), ורגליה יורדת מות רחמנא ליצלן, ולכן הגג הוא כפורח באויר והן הם ש' בעיא דבעו וכו' (חגיגה ט"ו ב'), כי ידוע דשם דרגא דדוד שהוא יושב באותו מגדל ומכריע הכל לכף זכות... (חלק ה רסיסי לילה עמוד סט)