(ראה גם: חלום)
אל תאהב שינה פן תיורש, פקח עיניך שבע לחם. (משלי כ יג)
מעט שינות מעט תנומות, מעט חיבוק ידים לשכב. ובא מתהלך רשיך, ומחסוריך כאיש מגן. (שם כד לג)
הדלת תיסוב על צירה, ועצל על מטתו. (שם כו יד)
מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. (קהלת ה יא)
כי עתה שכבתי ואשקוט, ישנתי אז ינוח לי. (איוב ג יג)
משום שבשעה שהאדם ישן, רוחו פורח ממנו, ובשעה שהרוח פורח ממנו רוח הטומאה מוכן ושורה על ידיו, ומטמא אותם, ואסור לברך בהן בלא נטילת ידים. ואם תאמר, אם כן הנה ביום שאינו ישן, ואין הרוח פורח ממנו, ורוח הטומאה אינו שורה עליו, (בכל זאת) כשנכנס לבית הכסא לא יברך ולא יקרא בתורה אפילו מלה אחת, עד שרוחץ ידיו, ואם תאמר משום שהן מלוכלכות, אין הוא כן, כי במה נתלכלכו... (הקדמה קעב)
ובכל לילה ולילה (בעת שהאדם ישן) מתפשט הרוח של האדם ממלבוש הזה ועולה (למעלה למ"ן לזו"ן), ואש הזה שאוכל אש, (דהיינו הנוקבא דז"א) אוכל ושורף את הרוח, ואחר כך חוזרים הרוחות לתחיתן כמתחילה ומצטיירים בהלבושים שלהם, ומשום זה אין להם להרוחות קיום, כמו אלו הצורות של מעלה, היינו המלאכים דעשב, אלא שנשרפים וחוזרים ומתחדשים, ועל זה אומר הכתוב חדשים לבקרים וגו', (דהיינו על רוחות בני אדם שהם חדשים בכל יום, כי בעת השינה עולים הרוחות למעלה ונשרפים וחוזרים ומתחדשים)... (בראשית צה, ועיין שם עוד)
ותא חזי, כל בני העולם בשעה שישנים במטותם בלילה והלילה פורש כנפיו על כל בני העולם, טועמים אז טעם המות, ומשום שטועמים טעם המות, רוח הטומאה הזה משוטט אז בעולם, ומטמא את העולם, ושורה על ידיו של האדם והוא נטמא. וכשמקיץ משנתו ונשמתו חוזרת אליו בכל מה שיגע בידיו יטמא הכל, משום שרוח הטומאה שורה עליהם... (בראשית ב שכא)
תא חזי, בשעה שאדם עולה על המטה וישן, כל לילה ולילה יוצאת נשמתו ממנו ונדונת לפני בית דינו של המלך, אם זוכה להשאר בחיים הוחזרה הנשמה לעולם הזה. והדין הוא בשני דרכים, כי לא דנים האדם על הרע שהוא עתיד ונועד לעשות... (חיי שרה ה)
תנן התם, אמר רב יהודה אמר רב, מצאנו שג' משמורות מתחלק הלילה, (דהיינו לג' פעמים ד' שעות), וכל משמורה ומשמורה יש לו להקב"ה ענין מיוחד עם האדם, והוא כאשר הנשמה יצאה הימנו, ואותו הגולם דהיינו הגוף נשאר ישן על מטתו, נשמתו עולה בכל לילה לפני הקב"ה, (ויש לו ענין מיוחד עמה בכל משמורה ומשמורה). אמר ר' יצחק, אם היא זוכה, שמחים עמה למעלה ואם לא דוחין אותה לחוץ. (שם מד)
ותא חזי, הרי למדנו שאפילו בעולם הזה כשהאדם ישן על מטתו והנשמות יוצאות מהגוף וצריכות לשוטט בעולם, לא כל נשמה ונשמה משוטטת ועולה, לראות בכבוד סבר פנים של עתיק יומין, אלא כפי מה שנמשך תמיד, וכפי מעשיו כן נשמתו עולה.
אם נטמא כשהוא ישן, והנשמה יוצאה ממנו, כל רוחות הטומאה אוחזים בה, והיא מתדבקת בהם, באלו מדרגות התחתונות המשוטטות בעולם, והם מודיעים לה דברים הקרובים לבא בעולם, (ממה ששמעו מאחורי הפרגוד), ולפעמים הם מודיעים לה דברי שקר ומצחקים בה, וכבר בארוהו.
ואם האדם זכה, כשהוא ישן ונשמתו עולה הולכת ומשוטטת ובוקעת לה דרך, בין רוחות הטומאה, וכלם מכריזים ואומרים פנו מקום, פנו, אין זה מן הצד שלנו, והיא עולה ובאה בין אלו הקדושים והם מודיעים לה דבר אמת אחד.... (שם קל, ועיין שם עוד)
ר"ש פתח ואמר ארחץ בנקיון וגו', מקרא זה בארוהו, אבל תא חזי, סוד הדבר כאן, כי אין לך אדם בעולם שלא יטעם בלילה טעם מות, ורוח הטומאה שורה על גוף ההוא, מה הטעם, משום שהנשמה הקדושה נסתלקה מן האדם ויצאה ממנו, ומשום שהנשמה הקדושה נסתלקה ויצאה מן האדם, שורה רוח הטומאה על גוף ההוא, והוא נטמא.
וכשהנשמה חוזרת אל הגוף מסתלקת זוהמא ההיא, ולמדנו, שידיו של האדם זוהמת הטומאה נשארה עליהם, ועל כן לא יעביר ידיו על עיניו, כי רוח הטומאה שורה עליהם עד שרוחץ אותם, וכשנוטל ידיו כראוי, אז נתקדש ונקרא קדוש. (וישב קיד)
בתוך זה אמר אותו אדם, וכי כך הוא דבר זה שאמרתם, סוד הדבר הוא כאן, כי דוד המלך חי וקים לעולם ולעולמי עולמים, ודוד המלך היה שומר עצמו כל ימיו שלא יטעם טעם מיתה, משום ששינה הוא אחד מששים במיתה, ודוד, משום מקומו, שהוא חי, לא ישן אלא ששים נשימות, כי עד ששים נשימות חסר א' הוא חי, משם ולהלאה טועם האדם טעם המות, ושולט עליו הצד של רוח הטומאה... (ויגש לו)
כיון שסטרא אחרא ההוא התעורר, כל בני העולם טועמים טעם המות, (דהיינו שנופלת עליהם שינה), שהיא אחד מששים של מיתה, והס"א שולטת עליהם, אז כיון שהטומאה נפרדה מלמעלה, וירדה ושולטת למטה, אז נבדלו ג' מחנות מלאכים לשבח את הקב"ה בג' צדדים שבלילה, כמו שהעירו החברים בזה.
בעוד שהם משבחים להקב"ה הולכת הסטרא אחרא ומשוטטת למטה בכל צדדי העולם, וכל עוד שהסטרא אחרא אינו נעבר משם אין המלאכים יכולים להתאחד ברבונם.
הוא סוד לחכמים, מלאכים עליונים, וכן ישראל למטה, כולם דוחקים את הסטרא אחרא ההוא, מלאכים העליונים כשרוצים להתיחד ברבונם אינם יכולים עד שדוחים הס"א לחוץ, מה עושים, יורדים ששים רבוא מלאכים קדושים ומפילים שינה על כל בני העולם, כיון שהס"א ירדה, שדחו אותה לחוץ, ונותנים לה כל עולם הזה בשינה ההיא, אז הס"א שולטת עליהם, מקבלים טומאה ממנה, חוץ מבארץ ישראל לבדה, שאין הס"א שולטת שם. כיון שהס"א נפרדה מהם באים המלאכים לפני רבונם ומשבחים ומודים לפניו... (תרומה תתסה, ועיין שם עוד)
מחנה הראשונה נתמנה בד' שעות ראשונות של תחילת הלילה לשבח לאדונם, (דהיינו בקו ימין, שהוא חסד)... משום כשהלילה פורש כנפיו על העולם, אז כל בני העולם טועמים טעם המות, ונשמותיהם יוצאות לעלות למעלה, ואלו המלאכים עומדים ואומרים (על הנשמות) מי יעלה בהר ה', הר ה' זהו הר הבית, מקום קדשו זהו עזרת ישראל...
משום שבכל רקיע כמה ממונים וכמה שוטרים עומדים שם, וכשהנשמות יוצאות רוצות לעלות למעלה, ואם אינן זוכות הם דוחים אותן לחוץ, והולכות ומשוטטות בעולם ולוקחים אותן כמה גדודי רוחות ומודיעים להם דברי שקר, ולפעמים דברי אמת, ממה שיבא בזמן קצר, כמו שהעמידו... (ויקהל טז, ועיין שם עוד)
וכל דברי העולם חוזרים כולם על העיקר והשורש שמשם יצאו, וכמה לילות עתידים כל אחד ואחד לקחת מה שראוי לו, כמו שאמר אף לילות יסרוני כליותי, (כי בלילה הולך כל דבר לשורשו), כי הנפש הולכת ומשוטטת וחוזרת לשורש ההוא שראוי לה, והגוף נשאר שקט כאבן וחוזר למקום הראוי לו שישרה עליו, (דהיינו הס"א שישרה עליו לאחר מותו). ומשום זה הגוף חוזר לצד שלו והנפש חוזרת לצד שלה.
הגוף (שחזר לצד שלו), שורה עליו סוד הסטרא אחרא ומשום זה נטמאו ידיו, וצריך לרחוץ אותן כמו שהעמדנו, כי בלילה חוזר כל דבר למקומו (לשורשו), ונשמות הצדיקים עולות וחוזרות למקומן (לשורשם שהיא המלכות שמשם נולדו), ונתעטרת בהן מי שמתעטרת, (דהיינו המלכות), ונכללת מכל הצדדים, (דהיינו מלמעלה ומלמטה), אז עולה כבוד הקב"ה ומתעטר מכל.
בלילה שולטים ממונים שנתמנו על אלו נשמות הצדיקים להעלותן למעלה, ולהקריבן קרבן ניחוח אל אדונם, ממונה ההוא שנתמנה על אלו המחנות, שמו סוריא, ממונה עליון, כיון שהנשמה עולה בכל אלו הרקיעים, אז מקרבים אותה אליו, ומריח בה, כמו שאתה אומר והריחו ביראת ה'... (שם שסו)
משום שבלילה הנשמה עולה לראות בסוד הכבוד העליון, כל אחת ואחת כמו שראוי לה, ונשאר האדם בכח ההוא שנתפשט בתוך הדם לקיים הגוף, ועל כן הוא טועם טעם המות, שכל הדם ההוא אינו מוכן להתעורר לכח ההוא של הנשמה ולקבל אותה, ועל כן כשהעיר האדם אינו טהור, והעמדנו שהס"א שולט על המקום הנמצא בלי נשמה. (שם תד)
בשעה שהחשיך הלילה,והשערים נסתמים, מתעורר הנוקבא של תהום הגדול, וכמה גדודי מזיקים נמצאים בעולם, אז מפיל הקב"ה שינה על כל בני העולם, (ומפיל שינה) אפילו על כל אלו שיש בהם התעוררות חיים, (דהיינו הצדיקים, והרוחות) משוטטים בעולם, ומודיעים לבני אדם בחלומם דברים, מהם שקרים ומהם דברי אמת, ובני אדם נקשרים בשנתם. (מצורע ו)
כיון שנכנס הלילה, כתבי הגזירות שכיחים בכיס שלהם וכמה גדודי חבלה מתפשטים בעולם, וכולם משוטטים בערבוביא והולכים ומצחקים בנפשות הרשעים ומודיעים להם דברים, מהם שקרים ומהם אמיתים. ומי שימצא ביניהם (מבני אדם) ניתנה להם רשות לחבל, וכל בני העולם ישנים וטועמים טעם מות, וכבר העמדנו... (שלח ג)
ומשום זה מצד עץ הדעת טוב ורע (שהם לבינונים), יש בקיבה ב' מדרגות טוב ורע, כי כך העמידו חכמים קיבה ישנה, ויש שינה שהיא אחת מששים במות, ויש שינה שהיא אחת מששים בנבואה, ומשום זה העמידו ראשי הישיבה והחלומות שוא ידברו, והרי כתוב בחלום אדבר בו, לא קשיא, כאן על ידי שד, (דהיינו הסטרא אחרא שהוא מצד הרע שבשינת האדם), וכאן על ידי מלאך, (שהוא מצד הטוב שבשינת האדם), חלום על ידי מלאך הוא מיתה ממש, ועל כן בא הרמז אחד מס' שבמיתה, להורות שאינו מות ממש. (פנחס רע"מ תיז)
ותאנא א"ר יהודה סודות התורה נתנו לחכמים לאותם שעוסקים תמיד בתורה, ושנה ר' יהודה כל מי שעוסק בתורה כל צרכו, מעלים את נשמתו למעלה בעת שישן בשנתו, ומלמדים אותו מעומקי התורה, וממנה דובבים ורוחשים שפתיו ביום, זה שאמר דובב שפתי ישנים. (זהר חדש ויצא מב)
אמר רב אושעיא אמר רבי אחא הכי קאמר דוד, מעולם לא עבר חצות לילה בשינה. רבי זירא אמר עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס, מכאן ואילך היה מתגבר כארי... (ברכות ג ב)
לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לא חסיד אני, שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלש שעות, ואני חצות לילה אקום להודות לך. (שם ד א)
תנו רבנן לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, ולא ישתין בהן מים ולא יישן בהן לא שינת קבע ולא שינת עראי. אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן. (שם כג ב)
תנו רבנן היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא את ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו על צוארו וקורא קריאת שמע, ויש אומרים על לבו. (שם כד ב)
חמשה אחד מששים, אלו הן שינה אחד מששים למיתה... ששה דברים סימן יפה לחולה אלו הן עטוש זיעה שלשול קרי ושינה וחלום... שינה דכתיב ישנתי אז ינוח לי. (שם נז ב)
אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא (שמועיל לברזל). (שם סב ב)
אמר רבי חנינא אסור לישן בבית יחידי, וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית. (שם קנא ב)
...ויקום לקול הצפור, שאפילו צפור מנערתו משנתו. (שם קנב א)
אמר רמי בר אבא דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין את היין, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא ששתה כדי רביעית, אבל שתה יותר מרביעית כל שכן שדרך טורדתו ושינה משכרתו. (עירובין סד ב)
אמר רב יהודה לא איברי ליליא אלא לשינתא, א"ר שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירסא... אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא לא בעי מר מינם פורתא, אמר לה השתא אתו יומי דאריכי וקטיני ונינום טובא (בקבר). (שם סה א)
א"ר יצחק מאי דכתיב גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, זה הישן בצל דקל יחידי ובצל לבנה, ובצל דקל יחידי לא אמרן אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה, אלא הא דתניא הישן בצל דקל יחידי ובצל לבנה דמו בראשו, היכי דמי, אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה אפילו בשדה נמי, אלא לאו שמע מינה בחצר אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה, שמע מינה. ובצילה של לבנה לא אמרן אלא במערבה אבל במדינחתא לית לן בה. (פסחים קיא א)
ידא אפותא (מצח) דרגא לשינתא... ארבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בניו... ואל תשב על מטת ארמית, איכא דאמרי דלא תיגני בלא קרית שמע. (שם קיב א וב)
ישנו מקצתן יאכלו (הפסח), כולן לא יאכלו, ר' יוסי אומר נתנמנמו יאכלו, נרדמו לא יאכלו... (שם קכ א)
ערב יום הכפורים עם חשיכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה מפני שהמאכל מביא את השינה. (יומא יח א)
דאמר שמואל האי מאן דבעי למיטעם טעמא דמיתותא ליסיים מסאני וליגני. (יומא עח ב)
כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא (שפת הנהר), אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין... ארשב"ג פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר ר' יוסי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה, רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי, רבא שרא ליה לרבי אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום סירחא דגרגישתא (קרקע לבנה)... תנו רבנן אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. מאי טעמא אמר רב אשי גזרה שמא ירדם. א"ל אביי אלא הא דתניא ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל לא שינת קבע, ליחוש שמא ירדם, אמר רב יוסף בריה דרב עילאי במוסר שינתו לאחרים... אלא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן במניח ראשו בין ברכיו עסקינן. רבא אמר אין קבע לשינה... וכמה שינת עראי, תני רמי בר יחזקאל כדי הילוך מאה אמה... אמר רב אסור לאדם לישן ביום יותר משינת הסוס, וכמה שינת הסוס, שיתין נישמי. אמר אביי שנתיה דמר כדרב, ודרב כדרבי, ודרבי כדוד, ודדוד כדסוסיא, ודסוסיא שיתין נשמי. אביי הוה ניים כדמעייל מפומבדיתא לבי כובי, קרי עליה רב יוסף עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך.... (סוכה כו א, וראה שם עוד)
תניא אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו... איני והאמר רבי יוחנן שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר, אלא הכי קאמר לא טעמנו טעם שינה, שהוו מנמנמי אכתפא דהדדי. (שם נג א)
איתיביה אביי ישן ועמד הרי זה אוכל (לפני התענית), התם במתנמנם, היכי דמי מתנמנם, אמר רב אשי נים ולא נים, תיר ולא תיר, דקרו ליה ועני ולא ידע אהדורי סברא, וכי מדכרי ליה מדכר. (תענית יב א)
אמר רב ששת אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להאי שמעתתא... (יבמות כד ב)
...כן יתן לידידו שינה, ואמר רב יצחק אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה ובאות לחיי העולם הבא. (כתובות סב א)
קונם שאיני ישן... הרי זה בלא יחל דברו. איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, אמר רב יהודה אמר רב אל ישן היום שמא ישן למחר, ורב נחמן אמר ישן היום ולא חיישינן שמא ישן למחר. ומודה רב יהודה באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שישן היום, כי לא מזדהר בהנאה אבל באיסור מזדהר... (נדרים יד ב, וראה שם עוד)
חמשה קרובין למיתה יותר מן החיים, ואלו הן אכל ועמד... ישן ועמד... ששה העושה אותן מיד מת, ואלו הן הבא בדרך ונתיגע, הקיז דם ונכנס לבית המרחץ, ושתה ונשתכר וישן על גבי קרקע ושמש מטתו... שמונה רובן קשה ומיעוטן יפה... ושינה. שמונה ממעטים את הזרע ואלו הן... ושינה על גבי קרקע. (גיטין ע א)
עשרה קבין שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים ואחד נטלו כל העולם כולו. (קידושין מט ב)
המבייש את הערום המבייש את הסומא והמבייש את הישן חייב, וישן שבייש פטור. (בבא קמא פו ב)
תא אגמרך היכי תעביד, עול בארבע שעי לחנותא, כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאיל עילויה, אי צורבא מרבנן הוא וניים, אקדומי קדים לגרסיה, אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה, ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד (לעשות מחטין), ואי לא גנבא הוא ותפסיה... אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה הוו מפקין מיניה דיקולי דיקולי דתרבא... (בבא מציעא פג ב)
...יין קשה שינה מפכחתו. (בבא בתרא י א)
יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, לצדיקים רע להן ורע לעולם. (סנהדרין עא ב)
מאי ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, אמר רבי חמא ברבי חנינא מלמד שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה... (שם צג ב)
רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי וגאני, היכי עביד הכי והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני. (שבועות טו ב)
שמא יאמר אדם הואיל ולא הלכתי לטרטיאות ולקרקסיאות ולא עמדתי בקנגיון אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר ובתורתו יהגה יומם ולילה. (ע"ז יח ב)
שמא יאמר אדם נצרתי לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב, אין טוב אלא תורה. (שם יט ב)
ר' דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית... מוציאין את האדם מן העולם. (אבות ג י)
התורה נקנית במ"ח דברים... במיעוט שינה... (שם ו ה)
זקני בית אב ישנים שם, ואמאי לעיילי מטות, אמר אביי לאו אורח ארעא לעיולי מטות לבית המקדש. פרחי כהונה איש כסותו בארץ (ישנים)... (תמיד כו ב)
תנן התם איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו, וכל משמר שאינו עומד וא"ל איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן חובטו במקלו, ורשות היתה לו לשרוף את כסותו... ר' אליעזר בן יעקב אומר פעם אחת מצאו את אחי אמי ישן ושרפו את כסותו. א"ר חייא בר אבא כי מטי רבי יוחנן בהא מתניתא אמר הכי, אשריהם לראשונים שאפילו על אונס שינה עושין דין, שלא על אונס שינה על אחת כמה וכמה. (שם כז ב)
ריב"ל לייט אמאן דגני אפרקיד... (נדה יד א)
ר' זעירא בשם אבא בר ירמיה אוכל בהן אכילת עראי ואינו אוכל בהן אכילת קבע, ישן בהן שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע... (ברכות טו א)
דבית ר' ינאי אמרין הנוער משנתו צריך לומר ברוך אתה ה' מחיה המתים... (שם לג א, וראה שם עוד)
...ר' יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי לעזר אם היה ישן מותר, רבי חנניא ורבי יהושע בן לוי, חד אמר ישן מותר וחרנא אמר ישן אסור (משום גילוי)... (תרומות מב ב)
א"ר לוי בג' מקומות השטן מצוי לקטרג, המהלך בדרך בעצמו, והישן בבית אפל לעצמו... (שבת יט ב)
אין שינה עראי, חברייא אמרין שכן אדם נשתקע בתוך שנתו, א"ר אילא שכן אדם ישן קימאה ודיו, מה נפק מן ביניהון, מסר שנתו לאחר (להעירו), על דעתהון דחבריא מותר, על דעתיה דרבי אילא אסור. (סוכה י ב)
א"ר יודן גיריא הדין חונה המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא, נפק לטורא לגבי פעליי, עד דו תמן נחת מיטרא, עאל ליה למערתא, מן יתיב נם ודמך ליה ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין עד דחרב בית מוקדשא ואיתבני זמן תיניינות, לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה, נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף, זוויי דהוות כרמים עבידא זייתין, זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו... (תענית טז ב)
...כך בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקב"ה, הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב') חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא. (בראשית ח ט)
אמר רשב"א והנה טוב מאד, והנה טוב השינה, וכי שינה טובה מאד, אתמהא, לא כן תנינן יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם, אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. (שם ט ח)
...אלא בשעה שאדם ישן נשמה מחממת הגוף שלא יצטנן וימות, הדא הוא דכתיב (משלי כ') נר ה' נשמת אדם. ר' ביסני ור' אחא ור' יוחנן בשם ר"מ אומרים, הנשמה הזו ממלאת את כל הגוף, ובשעה שאדם ישן היא עולה ושואבת לו חיים מלמעלן. (שם יד יא)
ויפל ה' אלקים תרדמה, ר' יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר תחלת מפלה שינה, דמך ליה ולא לעי באורייתא ולא עביד עבידתא. רב אמר שלש תרדמות הן, תרדמת שינה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמיטה, תרדמת שינה, (בראשית ג') ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן. תרדמת נבואה (שם ט"ו) ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם, תרדמת מרמיטה (ש"א כ"ו) אין רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת ה' נפלה עליהם. רבנן אמרי אף תרדמה של שטות, דכתיב (ישעיה כ"ט) כי נסך עליהם ה' רוח תרדמה. (שם יז ו)
רבי חנינא בר יצחק אמר, ג' נובלות הן, נובלת מיתה שינה, נובלת נבואה חלום... (שם שם ז)
והיכן היה אדם באותה שעה, אבא בר קורייה אמר נתעסק בדרך ארץ וישן לו. (שם יט ג)
....עולים למעלה ורואים אוקונים שלו, ויורדים למטה ומוצאים אותו ישן, משל למלך שהיה יושב ודן, עולים לבסילקי ומוצאים אותו דן, ויוצאין בפרווד ומוצאים אותו ישן. (שם סה יח)
ר' יהושע אמר שלח פורפירא וטלקיה קודמוהי, א"ל אין שני זרזירים ישינים על דף אחד. (שם עה ד)
הנפש הזאת אינה ישינה בגוף והקב"ה אין לפניו שינה, תבא הנפש שאינו ישינה בגוף ותקלס להקב"ה שאין לפניו שינה, שנאמר הנה לא ינום ולא יישן. (ויקרא ד ח)
הן עם כלביא יקום, אין אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצוות ועומדין משנתן כאריות וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה, ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ולמתן... וכשבא לישן מפקיד רוחו להקב"ה, שנאמר (תהלים ל"א) בידך אפקיד רוחי, וכשננער ממליך להקב"ה, השומרים בלילה מוסרין אותו לשומרי היום... (במדבר כ יט)
ישנו עם אחד, אותו שנאמר בו (דברים ו') ה' אחד ישן לו מעמו, א"ל הקב"ה אני אין לפני שינה, הדא הוא דכתיב (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואתה אמרת יש לפני שינה, חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש ומאבדו מן העולם, הדא הוא דכתיב (שם ע"ח) ויקץ כישן א-דני ויך צריו אחור. (אסתר פרשה ז)
רבי פנחס בשם ר' הושעיא אמר, עד שהמלך במסיבו, עד שהמלך מלך מלכי המלכים הקב"ה במסיבו ברקיע כבר הקדים, שנאמר (שמות י"ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, למלך שגזר ליום פלוני אני נכנס למדינה, וישנו להם בני המדינה כל הלילה, וכשבא המלך ומצאם ישנים העמיד עליהם בקלאנין בוקינס ושופר, והיה השר של אותה מדינה מעוררן ומוציאן לאפנתי של מלך... ישנו להם ישראל כל אותו הלילה, לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצר... בא הקב"ה ומצאן ישנים, התחיל העמיד עליהם בקלאנין, הדא הוא דכתיב ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, והיה משה מעורר את העם לקראת האלקים... (שיר א נו)
רבי היה יושב ודורש ונתנמם הציבור, בקש לעוררן, אמר ילדה אשה אחת במצרים ששים רבוא בכרס אחד... (שם ד ב)
אני ישנה, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם אני ישנה מן המצות ולבי ער לגמילות חסדים, אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן, אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער לקריאת שמע ותפלה, אני ישנה מבית המקדש ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות, אני ישנה מן הקץ ולבי ער לגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני. (שם ה ב)
ובעל כנפים יגיד דבר, א"ר בון בשעה שהאדם ישן הגוף אומר לנשמה והנשמה לנפש, והנפש למלאך, והמלאך אומר לכרוב, והכרוב אומר לבעל כנפים מי הוא זה השרף, והשרף יוליך דבר ויגיד לפני מי שאמר והיה העולם. (קהלת י כג)
...אמרו רבותינו י"ב חדש בתבה לא ראה (נח) שינה לא ביום ולא בלילה שהיה עוסק וזן הבריות שעמו, הרי ולוקח נפשות חכם. (נח ב)
כך פתח רבי תנחומא בר אבא, מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון (קהלת ה'), אמרו לשלמה, אלו אחר אמר הפסוק הזה היינו שוחקין עליו, אתה שכתוב בך ויחכם מכל האדם תאמר מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל, אין הדבר כך, שכל מי שהוא רעב, אכל קמעא שנתו מתנדדת ממנו, אכל הרבה שנתו מתוקה, אמר להם איני מדבר אלא בצדיקים ובעמלי תורה... שיכול בן עשרים שנה לומר לפני הקב"ה אלולי שסלקתני מן העולם בחצי ימי הייתי מאריך שנים ומרבה תורה ומצות, לפיכך אני אומר אם מעט אם הרבה יאכל, שמתן שכרו של זה כמתן שכרו של זה... (כי תשא ג, וראה שם עוד)
דבר אחר עורה כבודי, מהו כבודי, מפני כבוד יוצרי, שהיה יצרו אומר לו, דוד הלא אתה מלך, דרך המלכים להיות ישנים עד שלש שעות, ולמה אתה עומד חצות לילה, והיה אומר לו עורה כבודי, אין כבודך לפני כבוד יוצרך כלום... (בהעלותך י)
...מה עשה הקב"ה, ברא שינת חיים, ואדם שוכב וישן, והוא מזונו ורפואתו וחיים לו ומנוחה לו, שנאמר (איוב ג') ישנתי אז ינוח לי. (פרק יב)
וחס הקב"ה עליו שלא להכאיבו והפיל עליו שנת תרדמה וישן לו, ולקח עצם מעצמותיו ובשר מלבו ועשאה עזר והעמידה כנגדו, הקיץ משנתו וראה אותה שהיא עומדת לנגדו מיד חבקה ונשקה... (שם)
רבי זכריה אומר שינת הלילה דומה לעולם הזה, וקיצת הבקר דומה לעולם הבא, ומה שינת הלילה אדם שוכב וישן ורוחו שוטטת בכל הארץ ומגדת לו בחלום כל דבר שיהיה, שנאמר (איוב ל"ג) בחלום חזיון לילה וגו' אז יגלה אזן אנשים, כך המתים רוחן משוטטת בכל הארץ ומגדת להם. (פרק לד)
רבי דוסא בן הרכינס אומר שינה של שחרית וכו', שינה של שחרית כיצד, מלמד שלא יתכוון אדם לישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע, שאם ישן עד שתעבור עליו זמן קריאת שמע נמצא בטל מן התורה, שנאמר (משלי כ"ו) הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו... (כא א)
רבי חנניה בן יעקב אומר הניעור בלילה מתוך דברי תורה סימן יפה לו, מתוך דברי שיחה סימן רע לו. ר' יעקב בן חנינה אומר הניעור בלילה ואינו פותח פיו בדברי תורה ראוי לו ומוטב לו שנהפכה לו שליתו של אמו על פניו ולא יצא לאויר העולם ולא ראה את העולם. (כט ג)
המתהפך משנתו על הצדדין אומר פוקח עורים... רחץ פניו אומר ברוך המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי... (פרק יא)
קיבה ישנה שינה מתוקה, ובזמן ששניהם ישנים אין אדם יודע מה שבעולם, שנאמר ולא ידע בשכבה ובקומה. (למ"ד)
ויבא דוד ואבישי לילה ושאול שוכב ישן במעגל, הוא שוכב הוא ישן, אלא שניתן להם תרדמה, וכן הוא אומר (ש"א כ"ח) כי תרדמת ה' נפלה עליהם, הוי שוכב ישן. (מזמור נח)
ואתה ה' אלקים אלקי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און, לפי שבעולם הזה הקב"ה עושה עצמו כביכול ישן, למה שאין הדין נותן שיגאלו ישראל, שנאמר ויקץ כישן ה', אבל לעתיד לבא כשיגיע הקץ כביכול הקב"ה ניער עליהם... (מזמור נט)
לפני אפרים ומנשה, חמשה דברים ישנים בעולם, הגבורה, שנאמר עוררה את גבורתך, והקשת, שנאמר (חבקוק ג') עריה תעור קשתך, והחרב, שנאמר (זכריה י"ג) חרב עורי על רועי, והזרוע, שנאמר (ישעיה נ"ב) עורי לבשי עוז זרוע ה', והקנאה, (שם מ"ב) כאיש מלחמות יעיר קנאה, הוי לפני אפרים ומנשה וגו'. (מזמור פ)
אדיתיב וקא כריך ריפתא, אתיא ליה שינתיה ניים, אהדרא ליה משוניתא איכסי מעינא נאים שבעין שנין... (מזמור קכו)
א"ר אליעזר אדם הזה ישן על מטתו והנחש מכוון לפני מטתו, מה הקב"ה עושה מכניס בו רוח תזזית מפשיט בידיו ומפשיט ברגליו ולובש כליו הפוכין, והנחש שומע ובורח, הדא הוא דכתיב עושה גדולות ולא נדע. (פרשה ט)
דבר אחר אל תתן שינה לעיניך מלישב בתענית, שהתענית קרובה לתשובה... אמר שלמה עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך, מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות לתפלתך, מעט חבוק ידים לשכב זה תשמיש המטה. (פרשה ו)
ט"ז, ישמור עצמו שלא יבא לידי תנומה, שנאמר וקרעים תלביש נומה, לפי שאין לך מדה קשה בעולם כמתנמנם בבית הכנסת בבית המדרש, ולא זו בלבד שישמור עצמו מן התנומה, אלא ישמור עצמו מאכילה ושתיה הרבה, כי מתוך שהוא אוכל ושותה הרבה יבא לידי תנומה, שנאמר פן תאכל ושבעת וגו'. (פרק יג)
מי מוריש את עצמו, מי שהוא מרבה באכילה ובשתיה ובשינה, שנאמר (משלי כ"ג) כי סובא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה, ואומר (שם כ') אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך ושבע לחם, ואין לחם ויין אלא דברי תורה... (פרק יד)
זה שאמר הכתוב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. א"ר ראובן ישנים היו עו"א מלבוא תחת כנפיו של הקב"ה, ומי העירן לבא תחת כנפיו, אברהם... (תהלים קי, תתסט)
ופן תשא עיניך וגו' אשר חלק ה' אלקיך לעמים לטורדן, כי בשבת טרידי שרי האומות לקבל מזון, ואיידי דטרידו לקבל לא פלטו שאין מקטרגים בשבת, ולכן שינה בשבת תענוג, שהנשמה הולכת למעלה ואין שטן ואין פגע רע. (ואתחנן)
אבל הדבור והשינה הקצור בהם משובח, הדבור מפני שהשתיקה אחריתה יותר טובה... אבל השינה כמו שכתוב (משלי ו') מעט שנות מעט תנומות ומעט חבוק ידים לשכב. (שער ג עבודת האלקים פרק ד)
תרדמה - יותר משינה, ושינה יותר מתנומה. (בראשית ב כא)
ובשכבך - לישן, כי אין מצוה על הישן. (דברים ו ז)
ויפל - ובאמרו ויישן אחר שאמר תרדמה, להודיע כי התרדמה היתה לו מתחלה עד שנלקחה ממנו הצלע, ואחר כך ישן שינת מנוחה עד שנח לו מכאבו. ואפשר ששינה הזאת היתה השינה הראשונה שישן אחרי שנוצר. (בראשית ב כא)
היום והלילה כ"ד שעות, די לו לאדם לישן שלישן שהוא שמונה שעות, ויהו בסוף הלילה, כדי שתהיה מתחלת שנתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממטתו קודם שתעלה השמש.
לא יישן אדם לא על פניו ולא על ערפו אלא על צדו, בתחלת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין. ולא יישן סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה כמו שלש או ארבע שעות, ולא יישן ביום. (דעות פרק ד ד)
אסור לאדם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב... (בית הבחירה ז ט)
...זבולן על יהלום והוא הנקרא פירל"א, והיא לבנה כלה על שם שהכסף לבן, והוא סימן לעשרו של זבולן... והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם, שכן אמר "הפעם יזבלני אישי". (שמות כח יז)
וידוע כי היין מוליד ג' דברים, שינה, וגסות הרוח ובלבול השכל, ושלשתן נרמזו בפרשה זו, מוליד שינה זה דבר מפורסם כי שתית היין יעלה אל הראש עשן חם ולח מתילדת השינה ממנו, וזהו "בבאכם אל אהל מועד", לרמוז על איסור השינה באהל... (ויקרא י ט)
שינה - העמוקה, תנומה - יותר קלה שאחר זה. (משלי ו י)
עצלה - כשאדם מתנועע עשן האצטומכא מתפזר ויוצא דרך נקבי הגוף וכשישקט לא יפזר כי אם עולה למח וממלאו, והיא סבת השינה החזקה הנקראת תרדמה, ולדעתי להיפך, התרדמה מביאה העצלה. (שם יט טו)
ובקומה - נקוד על הוי"ו, לומר ששכבה עמו קודם ו' שעות קודם חצות בעוד ששנתו חזק, ועל כן לא ידע בקומה, אבל רות לא שכבה עם בועז אלא לאחר ו' שעות, והיינו דכתיב (רות ג') ותקם בטרום יכיר איש את רעהו, בוי"ו, שלא קמה עד לאחר שש שעות, על כן ידע בקומה. (בראשית יט לג)
פן תורש - ב' במסורת, הכא, ואידך "אל תאהב שינה פן תורש" (משלי כ'), זהו שאמר וקרעים תלביש נומה (שם כ"ג), ללמדך כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית קרעים קרעים. (שם מה יא)
שכב על צדך השמאלי - לרד"ק כי רוב בני אדם שוכבים על הימין, ואינו, כי לרופאים שוכבים על הימין מפני עיכול הכבד. (יחזקאל ד ה)
והר' מנחם לבית מאיר ז"ל כתב הנעור בלילה... כי הנעירה יותר מדאי תזיק מאד, והשיעור המוגבל בין היום והלילה שיהיה נעור י"ו שעות וישן ח' שעות, וכענין שאמרו ישנתי אז ינוח לי, א"ז עולה ח' שהוא שליש כ"ד שעות. (אבות ג ה)
ואפשר שענין מוציאין את האדם מן העולם שימות או מיתה מקריית או כריתות, ואלו הארבעה מומין מוציאין את האדם מן העולם, שינה של שחרית הוא שמרגיל עצמו במדת העצלות, ומדת העצלות היא סבה שתתמעט פרנסתו וילסטם את הבריות ויהרגוהו ויצא מן העולם בלא עתו. ועוד שאמרו חכמי הרפואה שרוב השינה מרבה חום הטבעי, והוא חולי לגוף, ובהיות השינה של שחרית נמשך חולי גם לנפש שמבטל זמן קריאת שמע ותפלה בעונתה. ((שם שם יד)
לעולם יהא אדם זריז ומהיר לקום בבקר ממטתו בלי עצלות, להודות לא-ל יתברך על חסדיו אשר עשה עמו, שהחזיר לו נשמתו אשר הפקיד בידו והצילו ממאורעות המזומנים בשינה ומהפגעים המוכנים לבא בלילה יותר מביום, ושהחליף כחו. ובזה תתחדש בלבו לבקרים אהבת בורא עולם. ואם יהיה מנומנם בשינה ישים בלבו שאם יקראנו אדם להרויח אפילו זהוב אחד שישכים במהרה, אף על פי שיהיה מלוכלך בשינה, מה יש לו לעשות לעבודת מי שאמר והיה העולם... (נר ג כלל ג חלק א פרק א, וראה שם עוד)
ועתה בני שמע בקולי לכל אשר אני מצוה אותך, "הכון לקראת אלקיך ישראל", בכל לילה, בלכתך לישון, זכור כי היא מיתה קטנה, מזכירך המיתה הגדולה, האמיתית. והסתכל בכל המעשים שעשית באותו יום, ואם יש בהם רעים התודה עליהם, שכן דרך המומתין מתודים, ותקבל עליך עול מלכות שמים בקריאת שמע שעל המטה, להעלות נשמתך ב"אחד", ואחרי כן הפקד רוחך בידו יתברך, בפסוק "בידך אפקיד רוחי" וגו', כענין המיתה האמיתית, שנאמר בה "והרוח תשוב אל האלקים" וגו'. אמנם, עתה, המיתה הקטנה, תנה לו בתורת פקדון, להחזירה לך חדשים לבקרים, לפגרים מתים, ושכב באימה ויראה, כי הנה רוחך עולה לתת דין וחשבון ליוצרך, על כל מעשיך ודיבוריך ומחשבותיך ביום ההוא, ולכן, אל יפנה לבך בדבור, או בהרהורים בטלים עד אשר תישן ותרדם בפחד הנזכר.
וכאשר תקיץ משנתך, אחר חצות לילה, קום מהר בזריזות, קל כנשר ורחוץ ידיך כדין וכשורה, להעביר רוח רעה מבשרך, ותן לו ברכה ושבח והודאה על נאמנותו יתברך, שלא עכב את רוחך על רוב עונך, ולא היתה זו מיתה ארוכה אמתית, אמנם החזיר נשמות לפגרים מתים ויותר מחודשת וחזקה מבראשונה... (חלק א שער ו)
הנעור בלילה וכו', אחר ששנה התנא מעלת העוסק בתורה וגנאי אשר מסלק עצמו מדברי תורה, שנה הדבר הזה הנעור בלילה וכו', ופירוש זה כי הוא השי"ת סדר העולם כפי הראוי, וסדר שמירתו גם כן שיהיה העולם עומד בשמירתו ית', ויש דברים שהם יוצאים מן השמירה הזאת כמו שיתבאר, ועל זה אמר כי האדם היוצא ממה שסדר השי"ת שמירת העולם הוא מתחייב בנפשו, כאשר יוצא מן השמירה הזאת כמו שיתבאר. וזה כאשר נעור בלילה, כי הלילה לא נברא אלא לשינתא או לגירסא, כדאמרינן בעירובין, וכאשר הוא עושה כך אז נפשו משומרת מן השי"ת, כי ביד השי"ת יפקיד רוחו ונשמתו, דכתיב "כי בידך אפקיד רוחי, פדית אותי ה' א-ל אמת", אם כן הנעור אין נשמתו פקודה ביד השי"ת, ובלילה נתנה רשות למזיקים להיות שולטין בו, ולפיכך הנעור בלילה הרי הוא יוצא משמירת השי"ת ומסדר העולם. (דרך חיים ג ד)
...ואלו ד' דברים כוללים כל מציאות האדם, וזה שאמר כי כאשר האדם נמשך אחר שינה של שחרית, ואז הוא נוטה ונמשך אחר הגוף ביותר, כי כאשר האדם ישן הוא בעל גוף לגמרי, שהרי כל כחותיו הנפשיות בטלים ולא נשאר אצל האדם רק הגוף, ולפיכך שינה של שחרית שהשינה מתוקה לגמרי, וכל כחותיו בטלים לגמרי נעשה האדם גופני לגמרי... ולפיכך השינה נוטה בה האדם אחר הגוף, ודבר זה ראוי שיהיה מוציא את האדם מן העולם, כי על ידי זה נוטה האדם אל ההעדר, ובשביל זה אמרו יוצא מן העולם, בחלק אחד מחלקיו, ומבטל המציאות שלו, כי אין ספק כי השינה היא העדר האדם, כמו שאמרו שינה אחד מששים במיתה, וכאשר הוא נוטה אל השינה הזאת, היא שינה לגמרי, שהוא כמו העדר ומיתה, ובזה נמשך האדם אחר ההעדר, ובזה יוצא מן העולם. (שם שם יב)
אסור לישן וכו', פירוש כאשר האדם ישן נחשב כמו מת, שהרי שינה אחת מס' במיתה, ובטל בזה מקצת הצלם, כי אין הצלם חשוב רק כאשר הוא בחיים חיותו, כלל הדבר בצלם אשר נברא בו האדם שהוא צלם אלקים, החיות החמריים מוטל בשביל זה מוראה עליהם, ויש לך להבין זה. (חידושי אגדות שבת קנ א)
ואמר דרוה (אשמדאי) וגנא פורתא, רוצה לומר כי היה מגיע לו בטול, כי השינה הוא בטול אל הישן, כמו שאמרו חכמים שינה אחד מן ששים מן המות, וכאשר מגיע אליו בטול מה, אז כח שלמה היה גובר עליו בכח השם, כי השם הוא עם האדם ביותר, ובזה הוא מושל על כחות אלו, ודבר זה ידוע למבינים, כי שמו הגדול נקרא על ישראל, ולכך אחר שנתן לו היין ובזה היה גובר עליו, לכך אמר שהיה נותן עליו שמא דמריה, כי בכח שמא דמריה היה גובר עליו. (שם גיטין סז ב)
י' קבין שינה ירדו לעולם, השינה שייכת לעבדים כאשר ישן בטל ממנו הנפש ונעשה כולו חמרי, שהרי בשעת שינה אין לפניך רק הגוף... והעבדים שהם חמריים, כי זהו ענין העבד, ולכך אמר שהשינה היא בעבדים, וכן העצלות, אמרו סתם עבדים עצלניים... (שם קידושין מט ב)
שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה וכו', פירוש זה כי כאשר מסלק שנתו מסלק הגוף, ודבר זה בארנו אצל שינה של שחרית במסכת אבות... ומי שמסלק הגוף ראוי שישבע מזיו שכינה שיהיה נבדל לגמרי בלתי גוף, כי כאשר האדם גובר על גופו ומסלק אותו הרי הוא זוכה לראות פני שכינה, כאשר הוא בלתי גוף לגמרי. (שם בבא בתרא ט ב)
ואמר שלא יאמר הואיל ולא הלך אחר ליצנות ילך ויגרה בשינה. כלומר שהשי"ת ברא עולמו שינהג לפי הטבע ומנהגו של עולם, וטבע ומנהגו של עולם שיהיה ישן, ועל זה אמר שאין לאדם לעשות כך, כי האדם לא נברא על דבר זה כלל, רק כי בתורת ה' חפצו. וכך יאמר הכתוב אשרי מי שלא הלך בעצת רשעים וגו', ולא שיהיה די בדבר זה בלבד כאשר אינו הולך אחר הליצנות שאין בו ממש, אף כי לא יקנה דבר מעלה ושלימות והוא מגרה בשינה הטבעית, זה אינו כלל, כי אם בתורת ה' חפצו, כי לא נברא האדם שיהיה טבעי רק שכלי, ולכך כי אם בתורת ה' חפצו. (שם ע"ז יח ב)
וכתב הכלבו... כתב הרמב"ם ז"ל בספר המדע לא ישן אדם על פניו ולא על ערפו... וכן הוא במנורת המאור נר ו'... וטעם זה הוא לפי שהכבד מונח לצד ימין, וכאשר יטה על צד שמאל אזי יהא הכבד על האצטומכא ויחממה בחומו, ובזה יתעכל המזון מהרה, ואחרי שנתעכל המזון ראוי לו שיטה על צד ימין כדי שתניח האצטומכא וירד פסולת המאכל. ויהרהר בתורה ובמצות עד שישן, ואל ירבה אדם באכילה גסה בלילה שהוא מגרה שינה, וכן יזהר מלהשתכר ביין, כי היין מרבה שינה לפי הטבע... ואחר שיקיץ משנתו ישבח ויודה לקב"ה שהקיץ משנתו לחיים.... (מסכת חולין וראה שם עוד)
וביום השבת אל יעמוד בבקר השכם כמו בשאר ימי המעשה, וזה לשון המרדכי על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד ובשבת ישנים יותר מבשחרית, זהו טעמו של דבר, שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבקר בבקר, ובתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר אלא וביום, ולשון זה משמע איחור. (מסכת שבת)
ואולם ראתה החכמה העליונה לחלק הזמן לשני חלקים, אחד לפעול הבריות, ואחד למנוחתם, והיינו היום והלילה, כי היום הוא זמן המעשה, והלילה זמן המנוחה, ושם בטבע בעלי החיים שישנו כדי שתהא להם ולרוחותיהם מנוחה מעמלם, ובאותו הזמן יחליף מציאותם כח, בכל חלקיו הגופניים והנפשיים, וישובו חדשים לבקרים לעבודתם כבראשונה.
והנה בהיות האדם ישן, כחותיו נחות, והרגשותיו שוקטות, והשכלתו גם כן נחה ושוקטת, ורק הדמיון לבדו יפעל וילך, וידמה ויצייר ענינים, כפי מה שיזדמנו לו, משארית מה שנצטייר בו בעת היקיצה. ומה שיגיע אליו מן האדים והעשנים העולים אל המוח, אם מן הלחות הטבעיות, ואם מן המאכלים, וזה ענין החלומות אשר לכל בני האדם.
ואמנם, חקק הבורא ית"ש עוד, שהנפש העליונה שזכרנו, תנתק קצת באותו הזמן מקישוריה הגופניים, וחלקים ממנה דהיינו עד הרוח, יהיו מתעלים מתנתקים מן הגוף, ורק חלק אחד שהוא הנפש יהיה נשאר עם הנפש התחתונה. והנה החלקים המנותקים ישוטטו במה שהונח להם, ויהיה להם עסק וענין עם הרוחניים, עם הפקידים פקידי הטבע, או עם מלאכים מלאכי הקבלה, או עם שדים, כפי מה שיזדמן לה לפי סבה מהסבות, ולפעמים תמשוך הענין מה שהשיגה, בהשתלשלות עד הנפש התחתונה, ויתעורר מזה הדמיון, ויצייר ציורים כפי דרכיו, וכבר אפשר שהענין שהשיגה יהיה אמיתי או כוזב, כפי האמצעי שעל ידו השיגתהו. וזה הענין עצמו ימשך עד הדמיון ויצטייר בדרכיו לפעמים בבלבול גדול ובתערובות רב, מן הציורים הנפסדים הנמשכים מן האדים, ולפעמים ביותר בירור... (דרך ה' חלק ג פרק א ו)
ואמנם בהנתן שליטה זאת אל כחות הרע האלה ובהפשטם בעולם, נמצא חשכו של עולם מתרבה ומחזק, והאדם גם הוא בהיותו שוכב על מטתו גם עליו מתפשט התפשטות מן הטומאה המשוטטת, בשיעור שינתן לה, כפי השייכות אשר לה בגופו של האדם מצד חומריות ויצר הרע שבו. ונוסף על זה, שכבר הוכן בסדרי ההנהגה, שבהיות האדם ישן, חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו וכמו שכתבנו בחלק שני, וטועם טעם מיתה במקצת, והוא מה שאמרו חז"ל שינה אחד מששים במיתה, ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו החושך, בהעדר אור הנשמה המזכך אותו, על כן נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות עליו, והוא ענין רוח הרעה שפירשו חז"ל ששורה על הידים. אך שרותה על הידים ולא על מקום אחר, הוא כי זה השיעור וזה הגבול שהגבילה לה החכמה העליונה מה שתשרה על האדם, שהוא הנאות לפי מצבו בעולם, לא פחות ולא יותר.
והנה הכינה החכמה העליונה לאדם, מה שישתדל בו בבוקר ויתרומם ממה שנשפל במצב הלילה, ליטהר ממה שנטמא, וכן ישוב וירומם העולם כלו ממה שנשפל, ויאיר אותו מן החושך שהוחשך, וענין זה כלו נכלל בתקנות הנתקנות לזמן הקימה מן הפעולות ומן הדיבורים, וכמו שנבאר בסייעתא דשמיא. (שם חלק ד פרק ו ב, וראה שם עוד)
...ואל יקשה בעיניך, ואם תמיד יהיה החיבור, מי יתן יום או לילה? או למה תפיל תרדמה על אנשים? ואני כבר נזהרתי בדברי, כי לא כל המאורות יהיו תמיד בחיבור, אלא תמיד יהיה חיבור מאורות, ולפי שינוי המתחברים יהיה שינוי הזמן, וגם שינה תהיה, כי האנשים לפי המלך והמלכות הם מתנהגים, ושינה תהיה במקום אשר תהיה, כי בהתחבר יעקב אל לאה עד חצות, הלא שינה אל ישראל יהיה כל הזמן ההוא, וזה ברור... (מאמר הגאולה)
...והנה כיון שבאין מזה המקום אין השינה מגעת אליהם והוא כשמסתלקין המוחין מז"א בסוד הדורמיטא אין אלה חסרים כלום, ומה שצריך להם נשאר תמיד וסה"ע הוא תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בלילה כדי ללמוד תורה. והנה היה כאן מקום לדקדק אם באמת השינה היא מסודרת על פי סדר הנהגה, אם כן למה תתבטל, והלא בודאי גם היא תיקון וגם מהיכן ימשיכו שפעם אלו המנדדין שינה, אך האמת הוא מה שכתבנו שיש מאורות אלה למעלה הנקראים דגים היוצאין מן היסוד כנ"ל, שאין בהם בחינת שינה, והנה בבריות נמצאים כך הדגים, והאדם יכול להשיגם על ידי נדידת שינה, ואז נקרא ממש בחינת דג שבים... (אך אותם שהם בסוד דגים כנ"ל, אין צריך להם אלא אסיפה, והוא ממש אסיפה למקורם כי בזה נתקן הכל, וזה סוד האירה עיני פן אישן המות, והענין כי השינה היא א' מששים במיתה, ובשעה שהאדם ישן אז מתגברת בו הזוהמא של נחש, והוא מתקרב לבחינת המיתה עד שנשאר חלק מן הזוהמא מתגבר כל כך שצריך לפסוק אותו מן הראש כדי שימצא תיקון. אבל מי שמנדד שינה מעיניו מפני התורה אז בזה הכח עצמו כבר נפסק הזוהמא הזאת עד שכמעט כלה נתקנת ומה שנשאר רע גמור בלי תיקון התעוררות השורש לקרבו אליו שמיד זה הרע נפרד ומסתלק, ואין צריך לזה פעולה אחרת, וזהו אסיפת הצדיקים ממש. (אדיר במרום דף פג, ועיין שם עוד)
ואמר וז"ל עינא דלא אדמוך ולא נאים וכו'. כבר שמעת איך השינה היא הסתלקות המוחין ונשאר סוד הקטנות, ואז הענינים נסתמים, והנה צריך שתדע שיש שינה ויש תנומה, והוא מה שאנו מברכין המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי, וכן בבקר מברכין ברוך המעביר שינה מעיני ותנומה מעפעפי, וזה כי השינה היא ההסתלקות של האור והוא מגיע אל העינים, ואז ניתנה השליטה אל עפעפים, וכן יש אפילו הממונים של הלילה המה ממינים אחרים, ונמצא שצריך ב' דברים, העברת הנהגת היום וסידור הנהגת הלילה, וזה סוד התנומה שעל העפעפים, ונמצא שיש בתחלה השינה בעינים ואחר כך התנומה על העפעפים, אך בענין השמירה שאמרנו, שנמצאו בא"א בסוד שומר ישראל הוא להיפך, לא ינום תחלה, ואחר כך לא יישן, והיינו כי בהתעלות הדבר מז"א לא"א נמצאת השמירה לדיני הז"א ואנו רואין מתחילה התנומה שהוא הנהגת הכסויין, וידענו שיש למעלה שומר ולא ינום, ומשם אנו מתעלים עוד לפנים ונדע שהעינים הם בסוד שינה, ונדע גם כן שיש השומר לצורך השינה, אך לענין עין הא"א עצמו נאמר בתחלה שלא יש שינה שהוא הסתלקות המוחין ואחר כך תנומה שהוא פריסת העפעפים, וזהו עינא דלא אדמוך ולא נאים, תרגומו דלא יישן ולא ינום. (שם דף צב, ועיין שם עוד)
ויקרבו ימי ישראל - ...ואמנם ידעת מהתחלקות הנשמות לכמה ניצוצות ובכל גלגול באים קצת מהם, וכפי מספר הניצוצות של הצלם כך מספר ימי חייו, והימים שעושה בהם המצות נתקן ניצוץ אחד של הצלם ההוא כנגד היום ההוא... האירו עינינו בסוד השינה כי היא לעלות ניצוץ שכנגד היום ההוא, והוא סוד אומרם כי השינה א' מס' מהמיתה, ואין יציאת הניצוץ בהחלט מוכרת מהנשמה, אלא שנפרד מהכל ועודנו נסרך ונסבך בנפש... (בראשית מז כט)
אל תתן שינה לעיניך - שינה הוא בפנים בהסתלקות המחשבות, והיינו כאשר נשתקע בשינה, ותנומה היא מבחוץ כאשר הוא נים ולא נים, תיר ולא תיר, והיינו שעפעפיו סגורות, אבל אין מחשבתו נעדרת ממנו, וזהו אל תתן שינה לעיניך בפנימיות, בהסתלקות המחשב, ותנומה לעפעפיך הוא חיצוניות, והיינו שהמלמדים צריכים להיות בקיאים רק בדין תורה, שלא יורה שלא כדין, אבל אין צריכים להיות בקיאים בעניני עולם, ונגדם אמר אל תתן שינה, היא הסתלקות המוחין והמחשבות שהיא הפנימיות... אבל הדיינים צריכים להיות בקיאים גם בטבעו של עולם בכדי שלא יהיה דין מרומה... (משלי ו ד)
שינה - קבועה, תנומה - ארעי. (משלי ו ד)
וחידוש השכל היינו חידוש הנשמה, הוא על ידי שינה, כמובא בזהר הקדש (בראשית דף י"ט א', ויקהל דף רי"ג ב') חדשים לבקרים רבה אמונתך, כי כשהמוחין מתייגעים אז על ידי השינה הם מתחדשים, כנראה בחוש, וזהו שאנו מברכין הנותן ליעף כח, כי היו מתחלה עייפים ועכשיו נתחזקו, ובשעת השינה, המוחין היינו הנשמה באה בתוך אמונה, בחינת חדשים לבקרים וכו' כמובא בזהר הקדש.
ויש כמה בחינות שינה, כי יש שינה בגשמיות, שהיא נייחא למוחין, גם יש בחינת לימוד, שהוא נקרא גם כן שינה לגבי דביקות הבורא, והוא לימוד פשטא דאורייתא, שהיא בחינת שינה, כמ"ש חז"ל (סנהדרין כ"ד) במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי... ונתייגעים המוחין שלו מחמת גודל הדביקות, אזי ילמוד פשטא אורייתא וכשלומד פשטא אורייתא אזי המוחין שלו, היינו נשמתו באה בתוך אמונה בחינת חדשים לבקרים, ומתחדשים ומתחזקים מעיפותם... (לה ג וד)
והמון עם שאין להם זה השכל להעמיק בכל זה להבין הרמזים כנ"ל, נעשה אצלם כל זה ממילא, על ידי שינה, וציצית ותפילין ותורה ותפילה ומשא ומתן. כי השינה היא בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי בכלליות כנ"ל, בחינת ה' אלקי הנ"ל, כי בשעת שינה הנשמה עולה לעלמא דאתי... (נד ג)
ראה עוד ערך שבת-מוצאי קיז.
דע שמיעוט שינה הוא ממעט תאוות ניאוף, כי יש אש באדם מתחלת התולדה שמהאש הזה בוערין באדם כל התבערות של כל התאוות, וגם כל האכילה ושתיה שנותנין להגוף, האש הזה הוא מכלה ושורף הכל, ועל ידי מיעוט שינה האש הזה נחלש ואין לו כח לבעור, אך שמזיק להמוח מיעוט שינה. וכן רבוי שינה כשהאדם מכריח עצמו לישן הרבה גם זה מחליש וממעט האש הנ"ל, וגם זה מזיק להמוח, רק כשאדם ישן במדה כראוי אזי תאוות המשגל בתוקפה וכחה, כי לא נחלש האש כנ"ל... (רנג)
...גם כשהריאה בשלימות זה בחינת תיקון השינה, כי השינה על ידי הריאה, כי הריאה היא קר ולח, ועל ידי קר ולח עיקר השינה. ועל כן בשעת גשמים אז הוא זמן שינה, כי אז ערב לאדם השינה מאד, וזה מחמת שהגשמים הם קר ולח, וכן בבוקר השינה עריבה גם כן, כי אז יורד הטל ואזי גם כן הוא קר ולח. נמצא שעל ידי הריאה, שהיא קר ולח הוא בחינת תיקון השינה... (תנינא ה טז)
והנה ידוע שקיום האדם בגשמיות הוא על ידי שני דברים, אכילה ושינה, ובלתי שני אלה אי אפשר לחיות, ושיעור שינה הוא שלשה ימים (להתקיים בלי), ושיעור אכילה הוא שבעה ימים, והנשבע שלא לישן שלשה ימים או שלא יאכל שבעה ימים הרי זו שבועת שוא. ונראה דשינה היא נמי ענין מזון, שבמדרש שהארץ אמרה להקב"ה אין בי כח לזון את בריותיך, אמר הקב"ה פלגא עלי דהוא שינה, ביאור הדברים, הא שאמרה הארץ אין בי כח לזון את בריותיך, היינו שאין בה ענין מזון לשכל אלא לגוף בלבד, וזה שאמר הקב"ה פלגא עלי, היינו ששינה היא מזון שכלי שהנפש נדבקת בשרשה ושואבת חיים חדשים, ואכילה היא מזון גופני. ובאשר האדם הוא מורכב מגוף ושכל, אי אפשר לחיות בלתי שני מיני מזון אלו זה לשכל וזה לגוף, אף ששתיהן נצרכות לשניהם, היינו משום שכלולות הן כידוע, מכל מקום בעצם זו מתיחסת לשכל וזו לגוף...
ועל כן כמו בגשמיות אי אפשר לחיות שלשה ימים בלי שינה, וכן שבעה ימים בלי אכילה כנ"ל בשם הרמב"ם, כן ברוחניות אמרו ז"ל בהא וילכו שלשת ימים ולא מצאו מים, דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה, והתקינו שיהיו קורין בתורה גם ביום ב' וה', מאחר שתורה היא מזון השכל הרוחני, כמו ששינה היא מזון השכל הגשמי, וכמו שזה שיעורו ג' ימים, כך זה... (ויחי תרע"ח)
ובזה יש לפרש דברי הרמב"ם (פ"ד מהלכות תשובה ה"ד) שתקיעת שופר רמז יש בדבר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וכו', שלכאורה הוא כפל לשון, אבל לפי דרכנו בדקדוק נאמר על פי מה שהגדנו למעלה, ששינה מתיחסת ללב, ותרדמה נראה שמתיחסת לשכל, וכמו שכתוב (ישעיה כ"ט) "כי נסך עליכם ה' רוח תרדמה ויעצם את עיניכם", וזהו הרמז שבשופר שתקיעה שבמוח מקיצה הנרדמים, שהוא חשכת השכל, והשברים שהם בלב נשבר מעוררין הישנים שהוא אוטם הלב... (וילך תרע"ח)
השינה גם היא טובה לחזור ולהתעורר אחר נפילת המוחין בבלבול מחשבות זרות והעדר מחשבות דקדושה ודברי תורה. בעת השינה הוא הסתלקות המוחין ואחר כך חוזר נשמה חדשה כמשאז"ל (שוח"ט תהלים ריש כ"ה), ויוכל להתחזק מחדש להעמיד מחשבתו כרצון השי"ת ונשכח כל מה שהיה ביום אתמול. ועל זה היא הבקשה דברכות (ט"ז) ונשכים ונמצא יחול וכו', שפעמים מיד בהשכמה הוא מוצא עצמו בריה חדשה... והוא כמ"ש המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, וגם האדם מכלל מעשה בראשית, והיינו בקומו משנתו יוכל להיות מתחדש לטוב. וזה טעם (סנהדרין ע"א) שינה לרשעים וכו', וההיפוך לצדיקים דמסתלקין המוחין ומחשבות קדושה שלהם כל היום צריך למחר חיזוק חדש והתחלה חדשה, וכל התחלות קשות, מה שאינו כן ביומו שהמחשבה מקושרת והולכת. ומכל מקום האריז"ל אמר דזהו רק בשינת היום. וההיפוך מחשבתן של רשעים זוממות והולכת כל היום, שאי אפשר לדבקה בדברי תורה כמעט אם לא בקושי גדול מחמת תוקף התקשרותה בדברים הזרים שחושב... ומטעם האריז"ל נקרא דבר זה עיבור נשמת איזה צדיק בשינתו, פירוש כי ודאי זהו סייעתא דשמיא ועזר אלקי להיות נשכים וכו' בלא אתערותא דלתתא מקודם, והכל הוא במשפט, ודאי היה לו אתערותא דלתתא איזה דבר טוב ומחשבה טובה ביום ההוא, שזה אי אפשר לאדם מישראל בלא זה... רק ששפע הרצון דרע ודהבלי עולם הזה שופע בלב עד שלא נודע וניכר כלל מעט הטוב... אבל בזה שהוא משכים ונמצא כמציאה הבאה בהיסח דעת המוצא ובלא דעת בעל אבידה, שזה אבד והלה מוצא, והיינו כנודע דכל נפש מישראל יש לו כח מיוחד בקדושה, וכמספר הדורות שעברו כך הם מספר כחות הקדושה והדברי תורה שנתגלה בעולם... (חלק ב צדקת הצדיק רלח עמוד קטו)
על ידי השינה הראויה בלא חלומות והרהורים רעים וזרים הוא יכול בקל בהשכמה למצא יחול לבבו ליראת ה', ולכך מסיימת ברכת המפיל שהיא בקשה להנצל מחלומות רעים והרהורים רעים מטעם כי אתה המפיל וכו', וממך היא השינה ואין לך לגרום לי רע, ומסיים המאיר לעולם וגו' דאור השחר שמאיר לעולם יהיה בכבודו בהכרת כבוד שמים... וזה טעם והאר עיני וכו' פן אישן המות, פירוש כי שינה א' מס' במיתה, והיינו רוח הטומאה שהוא על ידי הרהורים רעים כנ"ל, ועל ידי זה הוא בשינתו טועם טעם טומאת המת, ובבוקר אין העינים מאירים כל כך מעצמם רק על ידי השתדלות בדברי תורה, כי שוריינא דעינא בלבא (ע"ז כ"ח) ולזה מבקשים לינצל מחלומות רעים והרהורים רעים ולהארת עינים שיהיה השינה טובה מאד, כמשז"ל (ב"ר ט'), והיינו על ידי חלום א' מס' בנבואה כאשר הרהוריו בלילה גם כן בדברי תורה, שהרהר ביום, ועל ידי זה נדבק בטוב יותר כנ"ל אות רל"ח... (שם שם רמד עמוד קכב)
...וכן דרשו גם כן שם טוב מאד על השינה דעל ידי זה מוסיף כח אחר כך, והוא ירידה שלצורך עליה כנודע, ורק כשמשתקע בשינה ואין מתעורר ביראת השי"ת ולעבודתו, אז היצר הרע מעוררו לחמדות עולם הזה, ויוכל להורידו חס ושלום לבאר שחת, ודבר זה אינו עוד מצד השי"ת שהוא עשאו ישר ובראו רק כמו שברא השינה לנוח ולפוש מעט מהעבודה וההשתדלות כדי שיוכל לעבוד אחר כך ביתר שאת, ויתגבר מיד כארי לעבודת בוראו. (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד קנב)
...והוא שהשינה יכולה להיות לטובה, שמפני שאין אדם יכול להיות בלא שינה, וכמו שאמרו (נדרים ט"ו) שבועה שלא אישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר, נמצא על ידי השינה יכול להיות יגע בתורה הרבה. ואף דאיתא במדרש רבה אחר כך תחלת מפלה שינה, דמיך ולא באורייתא, והוא מעשה היצר הרע בתחלה להפיל עצלות על האדם, עצלה תפיל תרדמה, מכל מקום אות ס' מורה הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, אלו דברי תורה, תורה שבעל פה ששורשה בארץ ישראל, שאז השינה טוב מאד, כשהוא מסייע להיות יגע בתורה הרבה. ועיקר השינה ברא השי"ת לצורך דברי תורה. וכמו המיתה לאחר הקלקול שהוא לצורך להשיג השגות הגבוהות וכמו שאמרנו, ומיתה נקרא גם כן שינה, כמו שנאמר ישני עפר, ובלשון חז"ל מכנה המיתה כד דמך, לשון שינה, וכן השינה לצורך דברי תורה שישן קימעא וזוכה לקבל מה שלא יכול להשיג בהקיץ, ואחר כך עומד ויגע בתורה הרבה. וכן החלום א' מס' לנבואה... וכן תקנו בברכה על השינה שמתחלת המפיל חבלי שינה על עיני וכו', והיינו שמפיל חבלי שינה שאינו רואה כלל, ומסיים המאיר לעולם כולו בכבודו, שאדרבה השי"ת מאיר לאדם על ידי השינה על ידי שהוא סובב באור מקיף ושומר... (פרי צדיק לר"ח כסלו ג)
...וזהו המליך אות ס' בשינה, אף שהאדם בשינה ישוב בטל כישן דמי, ישנה מן המצות, מכל מקום לבו של הקב"ה ער לעורר את ישראל. אך הוא דוקא כשהאדם בשינה סור מרע, וכמו שאמרו בגמרא (ע"ז י"ט) שמא יאמר אלך ואתגרה בשינה וכו', תלמוד לומר ועשה טוב. גם צריך על כל פנים אתערותא דלתתא בתפלה לבקש עזרתו ית' מן היצר המבקש להמיתו, ואינו יכול לו, ואז השי"ת עוזר לו באתערותא דלעילא, וזה מורה אות ס' סומך ה' לכל הנופלים... (שם ז)
הנה אם יאבד מעיר אף תינוק אחד נעשה מרקחה בכל העיר, ומכל שכן כשיאבד בעל בית אחד מאנשי העיר, מי לא יחשוב ויאנח אנה הוא בא. הנה בלילה כשהוא ישן יצא ממנו כל הרגשיו, שהוא האדם, למה לא ידאג, אנה הוא הולך אז - האדם עצמו שהוא אוהב את עצמו מאד. ואז נוכל ליקח ממנו כל אשר יש לו, אנה הוא אז, אולי הוא בין מזיקים אשר יגזלו ויחמסו ממנו כל נתח טוב באמת, ואולי הוא חס ושלום אז בין הס"א והקליפות, אשר יחטיאו אותו ויטמאו אותו, באותן מחשבות שחשב כל היום - רק לחומריות הטמאה... (חלק א קלג)
וישכב במקום ההוא - וברש"י לשון מיעוט, באותו מקום שכב אבל י"ד שנים ששמש בבית עבר לא שכב בלילה, שהיה עוסק בתורה. בגמרא סוכה כ"ו מצינו שיש איסור לישן ביום, ורש"י מפרש שהוא מטעם ביטול תורה, אבל כאן אפילו בלילות לא שכב. הסבא זצ"ל מקלם, כשהגיע לכאן היה מתעורר ואומר כי לומדים ועוברים על דברים בלי שימת לב ואין מתבוננים אפילו בפשטיותם של המלות. נציין לעצמנו כשאין ישנים אפילו לילה אחת איך שהוא כבר עיף ויגע באין אונים, וכל שכן שני לילות ועוד, וכאן הלא נאמר כי לא השכיב עצמו לישון י"ד שנים, לא ימים ולא לילות בערך של יותר מחמשת אלפים יום, מבהיל למתבונן. (דעת תורה בראשית עמוד קפב)
מהלכן של הדברים יובן בפשטות, כי ענין החלומות הוא, שכאשר הנפש נפרדת במקצת מתוך הגוף, מתוך כל חושיו, רואה הוא גם עתידות... ומכבר למדנו זה מתוך המדרש רבה על ענין "ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם" (בראשית ב'), אשר רגילים ללמוד תמיד כענין של דרגה פחותה, אבל במדרש (ב"ר ט' ח' ועוד) משמע כי השינה היא מהענינים היותר טובים ורמים, עד שבה שואבים חיים. כי אמנם כן הוא, כי מי יוכל להעריך התועלת כשה"חוצץ" מסתלק במקצת. על נביאי אומות העולם מצינו כי מתגלה להם ה' בחלום לילה, וזה כבר בדרגת הנבואה... סוד כזה הוא ענין "לא איברי ליליא אלא לגירסא", במו הגוף לא תבואנה אלא דוקא כשהגוף קצת מופרד נחלש ומובדל.
אגב עצם הדבר הוא הערה נוראה לאדם. כי הרי יתכן שאדם יעמול ימי שנותיו שבעים שנה, ועדיין לא הגיע לדרגה של שינה... כי הרי כשהוא ישן הנהו בדרגות אין ערוך להן, בדרגות שמתגלות לו אז מי יודע מה, וכשהוא ביום הנה כולן נעדרות, נפלא למתבונן...
הנה לפי כל זה יוצא לנו, כשנשאל מתי האדם יותר במדרגה, אם ביום או בלילה, הנה לפי כל דברינו הרי פשוט, כי בלילה הוא גדול הרבה יותר, בלילה הנהו בבחינה של קדוש קדוש, וכן הוא האמת. אולם כשנשאל על ענין השכר, זה ודאי כי על עבודה ביום הנה השכר יותר רב מאד, כי "לפום צערא אגרא". אם רבים החוצצים ומסירים את האדם מעבודתו ית' כי אז לעומתם בהסירו את כולם גדול הוא שכרו... (שם עמוד רנב)